[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mike Licht לאתר flickr]
[לקובץ המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן]
השימוש בעבריינים בכירים כבוררים כבר מזמן אינו נחלתו של 'העולם התחתון לבדו, והוא תופס מקום גדל והולך גם 'על פני השטח'. מה גורם לאנשים נורמטיביים לכאורה לפנות דווקא לבוררים-עבריינים? בכך עוסק המאמר הנוכחי!
ברוני הפשע והסלבס, בוגרי שכונות המצוקה...
החלק הקל הוא כל אותם 'סלבס' שגדלו עם אנשי הפשע המאורגן בשכונות. על אלה ניתן למנות, למשל, זמרי זמר מזרחי:
- מרגלית צנעני עשתה שימוש בעבריין, שלום דומרני כבורר, לצורך הסדרת הסכסוך שלה עם אמרגנה לשעבר, אסף אטדגי (בשל נישולו של בנה ע"י אטדגי מסביבת ההפקה של הזמר העולה, עומר אדם) (יחזקאלי, 2017).
- מאיה בוסקילה עשתה שימוש בעבריינים, איציק אברג'יל ועמיר מולנר, כבוררים בסכסוך שבין בין לסוכנה לשעבר רוברטו בן שושן (יחזקאלי, 2017).
או כדורגלנים שגדלו בשכונות מצוקה:
- גם חיים רביבו - כמו מרגול - עשה שימוש בעבריין, שלום דומרני כבורר, בעקבות סכסוך שקרה בינו לבין גורמים בעולם התחתון, והוא שלח אותו לגלות של 3 שנים בלוס אנג'לס.
כמרגול, רביבו ודומיהם כפונים לבוררות של עבריינים, הם רק פונים לחברי ילדותם, שגדלו איתם באותן שכונות. בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, היו מעט מאוד דרכים להימלט מהמצוקה. המקובלת ביותר הייתה הפשע, והפשע היה פטרונם של בעלי כישרון, שרצו סיכוי 'בעולם האמתי' שבחוץ. העבריינים הבכירים היו אלה שתמכו בבעלי הכישרון, כמו: זמרים, כדורגלנים וכדומה.
היתרון הגדול של 'בוררות העולם התחתון': סופיות הסכסוך
מה חסרונות בוררות העולם התחתון אנחנו יכולים לתאר לעצמנו. אבל, מה שמושך גורמים שונים לבוררי הפשע הם דווקא היתרונות העצומים של הבוררות הזו:
סכסוכים עסקיים מתמשכים גורמים נזק כספי רב. על כן, סיום מהיר של הסכסוך היא - בדרך כלל - מטרת העל של כל הצדדים המעורבים. על כן, במקרים רבים עדיפה הבוררות על בתי המשפט בישראל, שידועים בסחבת שלהם.
אבל מה קורה אחד הצדדים מושך זמן, מסרב לבוררות או מסרב למלא אחר פסק הבורר?
הנה הגענו ליתרונותיה הגדולים של 'בוררות הפשע': מרגע שאחד הצדדים פנה לראש משפחת פשע ופנייתו נענתה, לא יוכל הצד השני לסרב להופיע לבוררות, ובוודאי לא יוכל שלא למלא בזריזות את פסק הבורר, במועד התשלום שנקבע לו. במקרה הזה לא מדובר רק בבורר אלא במערכת משוכללת של הוצאה לפועל, שתדאג שההחלטה תבוצע כלשונה, במועדים שננקבו.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Yoshimura Takashi לאתר flickr]
ומה עם הכישורים המקצועיים הדרושים לבורר בתחומים מסוימים?
גם פה אין בעיה. ברוני הפשע נעזרים לעתים בשירותיהם של עורכי דין המהווים בוררים מטעמם, כשהם מעמידים לרשות ה'לקוחות' את מעמדם ואת שירותי האכיפה שלהם. כך למשל, נטען כי עו"ד אסף ברם שימש כבורר בין שתי חברות עסקיות - גלובוס ורציו - מטעם העבריין מאיר אברג'יל (ברגמן, 2010).
לכן, 'בוררות העולם התחתון' אטרקטיבית לעתים גם בעולם העסקי
היתרונות של 'בוררות העולם התחתון' כה גדולים, עד כי בעובדה, קיימים מקרים, שבהם אנשים נורמטיבים - הנמנים עם 'השמנה והסלתה' של שוק ההון - מחליטים ליישב מחלוקת משפטית באמצעות ראשי ארגוני פשיעה. המקרה הבולט ביותר המוכר לציבור, עד כה, הינו - כנכתב למעלה - המקרה של חברת חיפושי הנפט "רציו", שעשתה שימוש בעברין, מאיר אברג'יל, כבורר.
במקרה זה נטען, כי העבריין, שלום דומרני, שימש כנציגו של אברג'יל והגיע למשרדי חברת גלובוס, מלווה בבריונים, כדי לזמן את בעלי החברה לבירור בביתו של אברג'יל בכפר טרומן (ברגמן, 2010).
אפשר גם להשתחרר ממנה, אבל מסוכן...
פרשת רציו מלמדת, כי במקרים מסוימים ניתן גם להשתחרר מפסק בוררות של 'העולם התחתון'. בשנת 2011 ביטל שופט בית המשפט המחוזי, יהודה זפט, את הסכם הבוררות בין חברת גלובוס וחברת חיפושי הגז רציו. כתב השופט: "אין חולק כי ההחלטה לברר את הסכסוך בין הצדדים התקבלה על ידי גורמים בעלי מוניטין של אלימות, שאליהם פנו שוקרון ולנדאו במטרה להטיל אימה על הצד שכנגד או ליצור מאזן אימה - ולכך אין לתת יד"... (מזרחי, 2011). לתת או לא לתת, אין ספק שדרושות נסיבות יוצאות דופן ואומץ גדול על מנת לצאת נגד ראש משפחת פשע ולבטל פסיקה שנתן...הזדמנות להתבונן למערכת אכיפת החוק בעיניים
'אין ארוחות חינם' וכל וואקום מתמלא. השימוש המתרחב בבוררות העולם התחתון לפתרון סכסוכים נורמטיביים, לא היה פורח אילולא מצבה העגום של מערכת אכיפת החוק, וחוסר הרלוונטיות הגובר שלה להוות כלי אפקטיבי לפתרון בעיות. זהו תמרור אזהרה, שאם המערכת לא תידרש אליו, סופו שיוביל את המערכת למשבר האפקטיביות הגדול בתולדותיה!
[בתמונה: להסתכל למערכת בעיניים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Skye D. לאתר flickr]
זו רק דוגמא אחת לחוסר האמון שמשדר הציבור (בחלקו כמובן) במערכת החוק והאכיפה.
יש עוד דוגמאות במישורים אחרים, הרבה יותר טריביאליים ויום יומיים, כמו עבריינות התנועה – 'רוכבי מדרכות' וחשמליות, שלא נאכפת וכך יוצרת רקע פורה להקצנה של ההתנהגות במרחב הציבורי.
המשטרה חייבת לאכוף גם במישור ההטרדתי (annoyances או Infractions) – התנהגות במרחב הציבורי, בין שכנים ובכל מקום. אכיפה כזו תחזיר את התחושה בציבור שהמשטרה היא גוף משמעותי ולא חלש.
Pnina Fss:
אז אתה ממליץ על האאוטסורסינג הזה? בוררות פרטית סתם – לא של עבריינים – לא מספיק מופרטת לטעמך?
בין שני גורמים יש תמיד ארבע אפשרויות…