תקציר: לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב, וזיכרון יישובי גוש קטיף, נכון להוסיף גם את זיכרון חורבן עמונה. השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש שם, אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות, במערכה שתקבע את עתיד התפתחותו של מפעל ההתיישבות. מתוך המאבק נוצר פוטנציאל חדש; ובשלב זה, המגמה המתהווה פתוחה להשפעה ולעיצוב, על ידי מי שישכיל לנצלו בהכוונה נכונה של פעולותיו.

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה בסוגיית עמונה. המאמרים האחרים:

• גרשון הכהן: מאבק עמונה – להפסיד קרב ולנצח במערכה, או להפך;
• גרשון הכהן: מביריה לעמונה…
• פנחס יחזקאלי: הלקחים המבצעיים של עמונה.

*  *  *

לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב, וזיכרון יישובי גוש קטיף, נכון להוסיף גם את זיכרון חורבן עמונה.

עמונה הייתה המאחז הגדול ביותר ביהודה ושומרון. ישוב קהילתי, ששכן ברמת-חצור, שלוחה של הר בעל חצור, על פסגה גבוהה ושלטת, בגובה של 901 מטרים מעל פני הים, כקילומטר מזרחית לעפרה, המשתייכת למועצה אזורית מטה בנימין. בתחילת 2015 היו ביישוב כחמישים משפחות הגרות בקרוואנים (ויקיפדיה: עמונה).

בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע בעמונה לאחר שנקבע על ידי בבית המשפט כי אינם חוקיים, לאחר שכוחות משטרה פינו אלפי מפגינים שהתבצרו במקום. בשנת 2013, בעקבות עתירה לבג"ץ של כמה מבעלי הקרקע הפלסטינים, הרסו התושבים מיוזמתם בית נוסף.  בג"ץ פסק שיש לפנות את המאחז כולו, ולאחר דחיות אחדות החל הפינוי ב-1 בפברואר 2017, והושלם יום לאחר מכן (ויקיפדיה: עמונה).

מרגע שנשלחו כוחות המשטרה לפעולה לא היה ספק כי ישלימו את משימתם, השאלה הייתה, לא מה יהיה על הגבעה בסופו של יום, אלא איך וכיצד יתנהל המאבק. מראשית המאבק הפיזי בגבעה, הכל כוון אל היום שאחרי.

המאבק על עמונה לא נועד למנוע את הפינוי

ברור לכל כי בנסיבות המתפתחות, בכלל התהליכים הפנימיים והחיצוניים לחברה הישראלית, מדינת ישראל הולכת ומגיעה לצומת החלטה גורלית בכל הקשור לעיצוב מדיניותה ביחסה לעתיד מרחבי יהודה שומרון וירושלים. לפיכך, השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש, אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות. אנו בעיצומה של מערכה חדשה, שבה ייקבע עתיד התפתחותו של מפעל ההתיישבות. מתוך המאבק הזה נוצר פוטנציאל חדש; ובשלב זה, המגמה המתהווה פתוחה להשפעה ולעיצוב, על ידי מי שישכיל לנצלו בהכוונה נכונה של פעולותיו.

לכן, מבחינת המתיישבים ותומכיהם היה לגמרי ברור, כי מטרת המאבק הפיזי על פינוי עמונה - שברובו היה פסיבי - לא הייתה למנוע את הפינוי: במכלול הנסיבות והשיקולים לא היה לכך כל סיכוי. הם נאבקו למען חובתו המוסרית של יהודי מאמין ומייחל גאולה, לא לנטוש בית באדמת אבות ללא מאבק; ולמען כינון התודעה הישראלית והבינלאומית, שבאנו לכאן לאדמת אבות כדי להישאר, גם במחיר הדורש מאבק והקרבה.

במאבק הזה, מפעל ההתיישבות זקוק יותר מאי פעם להרחבת מעגלי התמיכה וההזדהות בחברה הישראלית. לשם יש לכוון את המאמצים בתיווך נכון של מה שהתרחש בזירת עמונה, לקראת השגת תמיכה ציבורית רחבה להבנה כי המאבק לא נסוב על אינטרס מגזרי של קומץ מתנחלים, אלא על עתיד מדינת ישראל. הגיע העת לשכנוע הרוב הישראלי, כי עתידם של תושבי גוש דן - שרבים מהם שקועים היום במאבק על הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית' - תלוי יותר מאי פעם בהרחבת אחיזתנו ביהודה ובשומרון.

אין פלא, שמתנגדי ההתיישבות ביקשו העת המאבק להבליט ולנצל פרצי אלימות, במאמץ לפגוע באהדת הציבור למאבק המתיישבים ואלפי תומכיהם. בהקשר זה, הקשבתי היטב לזעקת כאבו של אב לחייל משמר הגבול שפעל בזירת המאבק במסגרת כוחות המשטרה (לכתבה לחצו כאן וראו למטה):

שסע וניכור בין ציבור המתנחלים לבין מה שמייצג אב זה בחברה הישראלית יהיה אסון לאומי. את פוטנציאל הניכור הזה ינסו לנצל היטב אלה המייחלים להבאת עם ישראל להסכמה לנסיגה רחבה ממרחבי ההר ביהודה ובשומרון. כולם יודעים כי את שורות הלוחמים במשמר הגבול ובמשטרת ישראל - הראויים להערכה רבה על מילוי משימותיהם בזירות מאבק רבות - לא ממלאים בני עופרה בית אל ואפרת.

את הסדק החברתי הזה בין המגזרים, יבקשו יריבי ההתיישבות לנצל, במגמה להרחיבו

הם הרי זיהו מכבר את השוני בין "ימין מתנחל" לבין הציבור הרחב תומכי מפלגת הליכוד. בהבנה זו ביקשו, במשך שנים, לחולל ניכור והפרדה בין "מתנחלים אידיאולוגיים" לבין "מתנחלים קלים- משפריי דיור". גם ביסוד ההסכמה לכאורה להכללת גושי ההתיישבות בריבונות ישראלית, במיקוד לתושבי מעלה אדומים ואריאל, מצויה ההכרה כי במיצוי פוטנציאל הניכור והשסע בין שתי קהילות נאמני הארץ מצוי מפתח למהפך פוליטי.

בהבנה זו - בציפייה להפוך את מאבק עמונה לנקודת תפנית במאבק על עתיד העם היהודי בארצו - יש לא רק לאחות שסעים, אלא להפוך את מפעל ההתיישבות, מאינטרס מגזרי של הציונות הדתית, לאינטרס לאומי רחב תמיכה. מדובר במרחב פוטנציאל חיוני למיצוי רב תחומי, גם בתחומי הדיור, הקורא לכל בני הארץ, בני אשדוד בת ים, נתיבות וגם תל אביב לבוא ולהצטרף.

מתוך פתיחת המרחב להתיישבות רחבת היקף, ממשלת ישראל תבהיר מעצם פעולותיה, כי תם עידן הנסיגות. מזה זמן - במיוחד לאור מה שהתהווה ברצועת עזה לאחר נסיגתנו מגוש קטיף - הולכת וגדילה ההכרה הציבורית כי למדינת ישראל שתתכנס לרצועת החוף הצרה, אין עתיד ביטחוני וכלכלי.

תתתתתתתתתתתתתתתתתת

רובו של הציבור המייחל לדרך חדשה, ייתן לממשלת ישראל את מלוא תמיכתו להובלת תפנית בכל הקשור למימוש האינטרסים הישראליים בירושלים ובשטחי C ביהודה, שומרון ובקעת הירדן (ראו מפה משמאל).

[המפה משמאל היא מפת יהודה ושומרון, ובה מודגשים שטחי A ו-B. שטח C הוא השטח הלבן, הבלתי מודגש. המפה היא נחלת הכלל].

לכך יש לכוון את מכלול המאמצים במערכה המתהווה ביום שאחרי עמונה.

. נטען כי למפונים הובטח הקמת היישוב על אותה גבעה מעט צפונה, אך ההבטחה בוטלה על ידי הממשלה, ובמקומה הוקם יישוב חדש בעמק שילה: עמיחי (ויקיפדיה: עמונה).

[לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא חורבן;
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: עמונה.
• פנחס יחזקאלי (2018), חורבן והתפוררות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 20/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.