[בתמונה: תפילה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mustafa AYDINOL לאתר flickr]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

עודכן ב- 8 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

התפילה בכלל, ותפילת הציבור בפרט, הן מן היסודות המורכבים, מרובי הפנים והמגוונים ביותר בתרבותו של עם ישראל, בתולדות חיי הרוח שלו ובפעילותה החברתית של הקהילה היהודית.

מחקר התפילה היהודית, שהיה מושתת - מאז ראשיתה של חכמת ישראל -בעיקר על המקורות התלמודיים וכתבי היד השלמים של סידורים מימי הביניים, נשתנה מיסודו עם גילויה של גניזת קהיר[1], ששפכה אור נוסף על התגבשות נוסח התפילה במרוצת הדורות.

בדברנו אלה לא נעסוק בהתפתחותה של התפילה[2], אלא נדגיש פן רעיוני הקשור אליה.

בפרשת וארא בספר שמות, אנו מוצאים כי משה קורא ומתפלל לאל המקראי, כאשר פרעה מבקש ממנו להסיר ממנו את ההשפעה של מכות מצרים.

להלן נביא שלוש דומאות לכך: "ד וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַיהוָה.  ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה.  ו וַיֹּאמֶר, לְמָחָר; וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ.  ז וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, וּמֵעֲבָדֶיךָ, וּמֵעַמֶּךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה.  ח וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, עַל-דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר-שָׂם לְפַרְעֹה"[3],

2 -" כד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר--רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת; הַעְתִּירוּ, בַּעֲדִי.  כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל-יְהוָה, וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, מָחָר:  רַק, אַל-יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל, לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת-הָעָם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה.  כו וַיֵּצֵא מֹשֶׁה, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה"[4].

3 - לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-יְהוָה; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"[5]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

מפסוקים אלה אנו למדים כי משה התפלל אל האל המקראי במטרה מוגדרת – הסרת המכה מארץ מצרים. מנגד, התפילה שלנו כיום היא שונה בתכלית היות ויש לה בדרך כלל, דפוס ונוסח קבוע.  מעניין לבדוק את מהותה של התפילה הקבועה על פי הפילוסוף המוסלמי אבן סינא[6], שהרמב"ם הושפע ממנו רבות גם בעניין זה:

אבן סינא כתב אודות התפילה חיבור קצר, בו הוא דן על טבעה של התפילה, חובתה מטרתה וסוגיה[7]. בראשית דבריו מבחין אבן סינא בין התפילה הרגילה של ההמון, לבין התפילה הרוחנית של יחידי סגולה. לדעתו התפילה של ההמון יש עליה קביעה באיזו תדירות היא תאמר, והיא קשורה לגוף בלבד. תפילה טקסית זו אינה מגיעה לדרגת התפילה האמיתית, אך מנגד יש בה תועלת רבה, היות והיא מרגילה את האדם הרגיל לצאת כנגד הנטייה הטבעית שלו, ובכך מבדילה אותו מממלכת החי.

התפילה הפנימית, השכלית, שהיא התפילה אמיתית, אינה קשורה בגוף אלא קשורה לנפש השכלית של האדם. מטרת תפילה זו אליבא אבן סינא הוא להביא את שכל האדם הרציונאלי לכלל שלמות. במקום אחר אומר אבן סינא כי לתפילה יש גם היבט פוליטי מובהק. היות וחוק התפילה מחנך את ההמון לציות לחוקי ההנהגה הפוליטית/דתית, ובכך ליצור חברה שומרת חוק שמטרתה חיים של רווחה וביטחון. מיותר לציין שתפילה זו אינה מוליכה להבנה אמתית של האל, כפי שקורה בתפילה של יחידי הסגולה.

[התמונה משמאל: תפילה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי HJSP82 לאתר flickr]

הרמב"ם[8] הושפע מתורתו של אבן סינא גם בעניין התפילה ולא מן הנמנע כי קרא את חיבורו של הפילוסוף המוסלמי.בנושא זה. ככלל, כותב הרמב"ם למתרגם ספרו מורה נבוכים, שמואל אבן תיבון, באגרת מיוחדת  כי:" ספרי אבן סינא... יש בהם דיוק טוב ועיון דק, ספריו מועילים והוא גם כן איש שראוי לך להתעסק בדבריו ולהתבונן בחיבוריו"[9].

השפעה זו של אבן סינא בעניין התפילה, ניכרת בספרו הפילוסופי מורה נבוכים, בו מבחין הרמב"ם בין תפילה רגילה, לבין תפילה שהיא בעצם עבודה שכלית[10], כדלקמן: "דע שכּל המעשׂים האלה של עבודת ה', כגון קריאת התורה, התפילה ועשׂיית שאר המצוות אין מטרתם אלא שתרגיל עצמך לעסוק בְּצִווּיָיו יתעלה, ולא תעסוק בענייני העולם הזה, כאילו אתה עוסק בו יתעלה ולא בזולתו^. כשאתה מתפלל בהנעת שׂפתיך בפנותך אל הקיר וחושב על מה שאתה קונה ומוכר, וקורא את התורה בלשונך כשלבך נתון לבניין ביתך מבלי שתתבונן במה שאתה קורא, וכן כל-אימת שאתה עושׂה מצוָה אתה עושׂה אותה באיבריך כמי שחופר חפירה בארץ או חוטב עצי הסקה מן היער מבלי להתבונן במשמעות המעשׂה הזה ולא במי שממנו יצאה (המִּצְוָה) ולא מה תכליתו (של המעשׂה) - אזי אל תחשוב שהגעת לתכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם (ירמיה י"ב, 2) ^.

מכאן ואילך אחל להדריכך אל צורת התרגול, כדי שתשׂיג את התכלית הגדולה הזאת. הדבר הראשון שתשתדל לעשׂותו הוא שתרוקן את מחשבתך מכּל דבר בשעה שאתה קורא קריאת שמע ומתפלל. אל תסתפק בכַוָּנָה בקריאת שמע בפסוק ראשון  ומן התפילה בברכה ראשונה כאשר זה יעלה בידך וישתרש במשך שנים, השתדל לאחר-מכן שכּל-אימת שאתה קורא בתורה או שומע אותה, אל תחדל מלפנות כל-כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שאתה שומע או קורא. וכאשר גם זה ישתרש לך במשך תקופה, השתדל שבכל מה שאתה קורא מכּל דברי הנביאים תהיה מחשבתך לעולם נקייה"[11].

[בתמונה: תפילה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

אחרית דבר

אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה.

הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה, או כפי שאבן סינא מכנה אותה תפילה חיצונית, אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית, בלשון אבן סינא תפילה פנימית, שהיא התפילה הראויה והיא אשר מביאה את האדם לבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה? קשה לדעת, אבל לפי פשט הפסוקים, ותפיסת דמותו של משה על פי הרמב"ם כנביא בעל מדרגה שונה מתכלית משאר הנביאים, קל לנחש כי המדובר בתפילה שכלית המשפיעה על הנעשה והקורה בפועל בארץ מצרים.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

מקורות

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וארא באתר 'ייצור ידע', ייצור יידע, 3/1/19.

[1] וידר, נ. התגבשות נוסח התפילה במזרח ומערב, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1998

עקיבא, פ. (עורך), חקר הגניזה לאחר מאה שנה, תעודה, ט"ו, בית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, 1999.

[2] על כך ראה -  היינימן,י.  עיוני תפילה, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1981.

 רייף, ש. דרכו של מחקר התפילה היהודית, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות השמיני, ג, 1981, עמודים:  175 – 182 .

[3] שמות, פרק ח', פסוקים ד' – ח'.

[4] שם, פרק ח', פסוקים כ"ד – כ"ו.

[5] שמות, פרק ט', פסוק ל"ג.

[6] אבן סינא , רופא, פילוסוף ומדען .כתב כ - 450 ספרים במגוון נושאים רחב, בעיקר רפואה ופילוסופיה. 980 – 1037.

[7] הרוי, ש. (עורך) אנתולוגיה לכתבי אבן סינא, אוניברסיטת תל אביב, 2009, עמודים 250 – 272(=להלן הרוי, אנתולוגיה).

[8] רבי משה בן מימוּן , מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, מדען, רופא, חוקר ומנהיג, 1135 – 1204.

[9] שילת, י. איגרות הרמב"ם, כרך ב', הוצאת מעליות, ירושלים, תשמ"ח, עמודים,  תקנג  – תקנד.

[10] ראה – הרוי, ש. אבן סינא והרמב"ם על התפילה, בתוך- הרוי, אנתלוגיה, עמוד 386.

[11] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג', פרק נ"א.