אחד האספקטים אליהם יש לשים לב במיוחד לנוכח המתיחות הגוברת בין ארה"ב לאיראן הוא התגובה הרוסית לאירועים: בחמישי לפברואר נפגש בטהרן אלכסנדר לביטאנב, שליחו המיוחד של וולדימיר פוטין לנושא סוריה, עם האדמירל עלי שמח'אני המשמש כמזכיר המועצה לביטחון לאומי באיראן.
בראיון שנתן לטהרן טיימס וערוצי תקשורת אחרים באיראן התעקש שמח'אני שהביקור עסק רק בנושא הסורי, אבל זה יהיה נאיבי לחלוטין להניח שבהוראתו של פוטין, לא עסקו השניים במתח המתחדש בין ארה"ב לאיראן.
בתחילת נובמבר 20166 הודיעו רוסיה ואיראן על כוונתן לחתום על עסקת נשק חדשה בהיקף של 10 מיליארד דולר. במסגרת העסקה מתכוונים האיראנים לקנות מטוסי קרב ושיריון קל בעבור חיל האוויר וצבא היבשה של הכוחות המזוינים האיראנים; ויועצים רוסיים יגיעו לאיראן לטובת אימון והפעלת המערכות הרוסיות השונות, הנמצאות בשימוש זרועות הצבא השונות באיראן (משמרות המהפכה, צבא היבשה וכדומה).
בראשית מרץ יגיעו נציגים של וועדת הביטחון וההגנה של בית הנבחרים העליון של רוסיה יגיעו לביקור בן שישה ימים בטהרן , על מנת לדון בעסקת מכירת הנשק ובמצב בסוריה:
[בתמונה: כתבת הספוטניק המתארת את השת"פ המתהדק בין רוסיה לאיראן]
בעוד שהקשרים בין הצבאות האיראנים והרוסים מתדהקים, כוחות הצי המערביים ניהלו בשבוע שעבר תרגיל רחב היקף במפרץ הפרסי. התרגיל שכונה "קלשון מאוחד", נוהל על ידי האנגלים וכלל כוחות מארה"ב, צרפת ואוסטרליה. הכוחות תרגלו הדיפה של תקיפות אוויריות וסילוק מוקשים ימיים. חלק מהתרגילים נוהלו באש חיה:
[בתמונה: כוחות הצי המערביים ניהלו בשבוע שעבר תרגיל רחב היקף במפרץ הפרסי]
התרגיל תוכנן לפני התגברות המתח האחרונה בין ארה"ב לאיראן לנוכח הצפי שאיראן תנסה לסגור את מצרי הורמוז לתנועה ימית במקרה של פעולות איבה. לצבא האיראני יש את היכולת להטיל סגר על מצרי הורמוז דרכם עוברת כרבע מאספקת הנפט העולמית. העובדה הגאוגרפית הזאת מעצימה את התנהלותם האגרסיבית של האיראנים, כיוון שהם נוטים לחשוב שהם מחזיקים את הכלכלה העולמית כבת ערובה.
בהתחשב בהתנהלות הרוסית במהלך שיחות הגרעין, סביר להניח שבשיחות בין לבינטב לשמק'ענאי, הבהיר לבניטב לבן שיחו שכדאי שהאיראנים ישמרו על איפוק ורגיעה, ולא יחריפו את המתיחות עם ארה"ב. בצמתי המשבר השונים בשיחות, הייתה זו רוסיה שדחפה להמשך השיחות ודאגה להרגיע את הצדדים, מצאה מכנה משותף לבעיות השונות ודאגה להמשך השיחות.
התרומה הרוסית לקידום השיחות הייתה כל כך גדולה, עד שביום רביעי, ה- 15 ליולי 2015, צלצל הנשיא אובאמה לנשיא רוסיה פוטין והודה לו על המעורבות הרוסית שאפשרה את החתימה על הסכם הגרעין:
[בתמונה: הנשיא אובאמה מודה לנשיא רוסיה פוטין על המעורבות הרוסית...]
דברי התודה של אובאמה היו' fnuci' מיותרים. פוטין לא פעל לקידום האינטרס האמריקאי, אלא לטובת האינטרס האסטרטגי הרוסי במזרח התיכון, שאחת מאבני היסוד שלו היא חיזוקה של איראן על חשבון המדינות הסוניות, כאמצעי לעצירת ההתפשטות הסינית מערבה באמצעות פרויקט דרך המשי, והשתלטות כמעט מוחלטת על קווי אספקת הגז הטבעי לאירופה.
המדינות הסוניות - ובמיוחד קבוצת מדינות המפרץ - הן הנפגעות העיקריות מהתכנית הרוסית וההחלטות האסטרטגיות של ממשל אובאמה.
ישנם קווי דמיון רבים בין המטרות האסטרטגיות הרוסיות למטרות האסטרטגיות האיראניות, ככל שהדברים נוגעים למזרח התיכון. הן משתפות פעולה בסוריה, הן שואפות לצמצם את ההשפעה האמריקאית באזור והן מאמינות שהסדר העולמי הישן איננו מטיב איתן ושואפות לשנותו על מנת להגדיל את חלקן בעוגת הכלכלה העולמית.
שתי המדינות החליטו לפעול צבאית על מנת להרחיב את גבולות השפעתן : רוסיה באורקאינה ובמזרח התיכון, איראן בעיראק, סוריה, תימן ולבנון. רוסיה טענה שמטרתה העיקרית בסוריה היא לחימה בדאע"ש, אבל ניתוח של הפעולות הרוסיות במרחב – דיפלומטיות וצבאיות כאחד – מראה, שהמטרה הרוסית בסוריה היא שימור משטר אסד . הפעולות שנקטה רוסיה אל מול דאע"ש היו שוליות וחסרות משמעות.
בעוד שבסוריה פעילות הג'יאד של הקבוצות השונות סיפקה לרוסים את התירוץ האולטימטיבי למעורבותם באזור, באוקראינה איום הג'יאהדיסטים לא קיים, והתירוץ הרוסי למעורבותם היה שונה בתכלית.
יחד עם זאת יש קו משותף לפעילות הרוסית באוקראינה וסוריה: בשני המקומות מדובר בקריאת תגר אמתית על הסדר העולמי הקיים על ידי שימוש מושכל, ממוקד ומוגבל בכוח, בכדי לקדם את האינטרס הרוסי.
