[בתמונה: מתן תורה. האמן איננו ידוע. התמונה באדיבות Torah-Box.com, לחצו כאן]

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן]

עודכן ב- 28 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

עשרת הדברות שנאמרו בפרשת יתרו בספר שמות, חוזרות ונשנות פעם נוספת בפרשת ואתחנן בספר דברים. במעמד הר סיני המתואר בספר שמות, בני ישראל שמעו את הדברות מאת האל ובספר דברים שמע העם אותן מפיו של משה שליחו.

יש מספר שינויי לשון בין הדברות בפרשת יתרו לבין הדברות שנשנו בפרשת ואתחנן. על כך אומרים חלק מהמפרשים שהתורה לא הקפידה על שינוי לשון ודיבור, אבל הקפידה מאוד על משמעות העניין. מפרשים אחרים מוצאים בהבדלים אלו משמעויות מהותיות. לפי דעה זו היה שוני בין מקבלי הדברות בפרשת יתרו לבין הדור החדש המתעתד להיכנס לארץ. בנוסף, משה שינה במקצת את לשון הדברות, היות והראשונות גרמו לחטא העגל ולכן בא הצורך לאמרם בלשון מובנת יותר. המחנה המשותף בשני מראי מקום אלה - מעמד הר סיני התרחש במדבר סיני, עובדה המקובלת  במסורת היהודית כמעט ללא עוררין.

אולם קיימת מסורת נוספת במקרא, בספר יהושע, פרק כ"ד, הטוענת כי מעמד הר סיני התרחש דווקא בשכם, והתורה ניתנה על ידי יהושע. להלן נתייחס למקור זה ולמשמעות העומדת מאחוריו. יהושע קודם מותו, נושא נאום ארוך שמתאר את תולדות עם ישראל, משחר קיומו ועד זמנו של יהושע כמנהיג. יהושע מתאר את האירועים המרכזיים בחייו של עם ישראל כדלקמן:

"א וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁכֶמָה; וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו, וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו, וַיִּתְיַצְּבוּ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.  ב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר; וַיַּעַבְדוּ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים.  ג וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ, בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן; וארב (וָאַרְבֶּה), אֶת-זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן-לוֹ, אֶת-יִצְחָק.  ד וָאֶתֵּן לְיִצְחָק, אֶת-יַעֲקֹב וְאֶת-עֵשָׂו; וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת-הַר שֵׂעִיר, לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו, יָרְדוּ מִצְרָיִם.  ה וָאֶשְׁלַח אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, וָאֶגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, בְּקִרְבּוֹ; וְאַחַר, הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם.  ו וָאוֹצִיא אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה; וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים--יַם-סוּף.  ז וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת-הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ, וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם; וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר, יָמִים רַבִּים.  ח ואבאה (וָאָבִא) אֶתְכֶם, אֶל-אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּלָּחֲמוּ, אִתְּכֶם; וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצָם, וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם.  ט וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם.  י וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.  יא וַתַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, וַתָּבֹאוּ אֶל-יְרִיחוֹ, וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי-יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וָאֶתֵּן אוֹתָם, בְּיֶדְכֶם.  יב וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם, אֶת-הַצִּרְעָה, וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי:  לֹא בְחַרְבְּךָ, וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ.  יג וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא-יָגַעְתָּ בָּהּ, וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא-בְנִיתֶם, וַתֵּשְׁבוּ, בָּהֶם; כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נְטַעְתֶּם, אַתֶּם אֹכְלִים.  יד וְעַתָּה יְראוּ אֶת-יְהוָה, וְעִבְדוּ אֹתוֹ--בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת; וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים, אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ, אֶת-יְהוָה.  טו וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה, בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן--אִם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר, וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְאָנֹכִי וּבֵיתִי, נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה"[1].

[בתמונה: מעמד הר סיני... המקור: free bible images]

תפיסת המקור האמור שונה בתכלית ממה שאנו מכירים בתיאור מתן תורה במקרא. במסורת המקובלת על פי המקרא, עם ישראל מקבל את התורה במדבר סיני שמבטא את הבדלנות של עם ישראל מול אומות העולם. התורה שניתנה לפי תיאור זה,תשמש לעם כחוקה דתית עד סוף הדורות, ובעצם הם לא יזדקקו עוד לחקיקה דתית נוספת פרט לברית סיני.

המקור ביהושע מתאר סיפור שונה לחלוטין. עם ישראל מתואר בו כעם שעובד אלוהים אחרים מאז היותו ועד הטקס בעיר שכם. רק בגלל ההתחייבות של עם ישראל לעזוב את אלוהי הנכר שהם עובדים, יש מקום לתת להם את התורה, כדלקמן:

"טז וַיַּעַן הָעָם, וַיֹּאמֶר, חָלִילָה לָּנוּ, מֵעֲזֹב אֶת-יְהוָה--לַעֲבֹד, אֱלֹהִים אֲחֵרִים.  יז כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת-אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים; וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ, אֶת-הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ, וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם.  יח וַיְגָרֶשׁ יְהוָה אֶת-כָּל-הָעַמִּים, וְאֶת-הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ--מִפָּנֵינוּ; גַּם-אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה, כִּי-הוּא אֱלֹהֵינוּ.  יט וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה--כִּי-אֱלֹהִים קְדֹשִׁים, הוּא:  אֵל-קַנּוֹא הוּא, לֹא-יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם.  כ כִּי תַעַזְבוּ אֶת-יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר; וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר-הֵיטִיב לָכֶם.  כא וַיֹּאמֶר הָעָם, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ:  לֹא, כִּי אֶת-יְהוָה נַעֲבֹד.  כב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת-יְהוָה, לַעֲבֹד אוֹתוֹ; וַיֹּאמְרוּ, עֵדִים.  כג וְעַתָּה, הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם; וְהַטּוּ, אֶת-לְבַבְכֶם, אֶל-יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  כד וַיֹּאמְרוּ הָעָם, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ:  אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע.  כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם.  כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה"[2].

הבחירה של יהושע בשכם כמקום של מתן התורה הנוסף או האלטרנטיבי אינו מקרי. בעיר שכם  שכן אברהם בבואו מחרן לארץ כנען ושם זכה לנבואתו הראשונה[3]; יעקב קנה בשכם נחלה והציב שם מזבח לאל[4].  יהושע עצמו עורך קודם הברית שמתוארת לעיל, טכס של הקמת מזבח לאל המקראי בהר עיבל, הסמוך לעיר שכם[5].

[בתמונה: מעמד הר סיני, תחריט מ-1723. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

המקור בספר יהושע, מציב מסורת חלופית למתן תורה במדבר סיני. יש בתיאור זה הגיון פנימי, שמתן תורה ראוי לו להיות רק לאחר הפסקת עבודת האלילים שהיו נחלת עם ישראל מראשיתו ועד הברית בשכם. בנוסף, נותן התורה לפי מסורת זו אינו משה אלא יהושע. מסורת מתן תורה בשכם, הייתה נחלתם של יושבי ממלכת הצפון, כנגד הזרם המרכזי של המסורת היהודית האומר כי התורה ניתנה במדבר סיני על ידי משה. ללא ספק המסורת של מתן תורה בסיני על ידי משה, הינה התפיסה המרכזית השולטת במסורת היהודית. אולם יש לדעת שבספר יהושע, מצויה מסורת אחרת ומנוגדת שמעלה תהיות לא פשוטות בנידון.

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת יתרו'..

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/1/19.
• אבי הראל (2016), מתן תורה – מעמד נסי או מופע פירוטכניקה נבואי?, 11/6/16.
• יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתורה, ספרי חמד, 2006, עמודים 103 – 111.
• עולם התנ"ך, ספר יהושע, הוצאת דודזון – עתי, 1998, עמודים 213 – 220.

[1] יהושע, פרק כ"ד, פסוקים א' – ט"ו.

[2] שם, שם, פסוקים ט"ז – כ"ו.

[3] בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו' – י'.

[4] שם, פרק ל"ג, פסוקים י"ח – כ'.

[5] יהושע, פרק ח', פסוקים ל' – ל"ה.