תקציר: הרמב"ם מציג תפיסה נחרצת וברורה כי מעמד הגר אינו נחות, והוא שווה ערך לכל אדם מישראל לכל דבר ועניין. לפי דעתו, כל מי שבא להתגייר, יש לקרבו ולהתייחס אליו בכבוד והערכה מיוחדים, אלמנטים שחסרים כיום מאוד במחוזותינו כלפי הגר ומעמדו. הרמב"ם גם יוצא חוצץ כנגד התפיסה, הקיימת בחלקים לא מבוטלים בעם, שרואים בגר יהודי סוג ב', ולא כשווה בין שווים בחברה היהודית העכשווית.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עולים ועליה, לחצו כאן]

עודכן ב- 4 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת משפטים בספר שמות, מזכירה בקיצור נמרץ את האיסור של הלחצת הגר:" וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"[1]. לכאורה איסור ברור וראוי בחברה המתיימרת לשמור על השונה והחלש. התופעה של חוסר אמונה בגרים, שעוברים תהליך קשה ומפרך אל יהדותם מראה כי יש להקל עליהם עד כמה שניתן, בניגוד להלך הרוח המקשה על כל צעד ושאל על אלה שרוצים להתגייר.

דוגמה מאלפת ליחס חיובי אל הגר, והבנת מצבו האישי, נמצאת בתשובתו של הרמב"ם אל עובדיה גר צדק. גר זה שאל האם מותר לומר לו לומר בתפילתו את הביטויים: "אלוהי אבותינו", "אשר בחר בנו", "שעשה ניסים לאבותינו" ועוד ביטויים דומים להם.

על כך ענה לו הרמב"ם באופן הבא:" יש לך לומר הכול כתקנם, ואל תשנה דבר. אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל, כך ראוי לך לברך ולהתפלל, בין שהתפללת יחידי בין שהיית שליח צבור. ועיקר הדבר, שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם, והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב"ה, ובעט בעבודה זרה, והפר עבודתה, והכניס רבים תחת כנפי השכינה, ולימדם והורם, וציווה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה', כמו שכתוב בתורה: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'. לפיכך, כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות, וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה, תלמידו של אברהם אבינו עליו השלום, ובני ביתו הם כולם, והוא החזיר אותם למוטב. כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלימודו, כך החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שציווה את בניו ואת בני ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו עליו השלום הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו, ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך, יש לך לומר אלוהינו ואלוהי אבותינו, שאברהם עליו השלום הוא אביך, ויש לך לומר שהנחלת את אבותינו, שלאברהם נתנה הארץ, שנאמר: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה...מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלווית אליו, אין כאן הפרש בינינו ובינך. וכל הנסים שנעשו כאילו לנו ולך נעשו...אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר... ואל יהא ייחוסך קל בעיניך. אם אנו מתייחסים לאברהם יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם"[2].

לשון אחר - הרמב"ם מתייחס אל עובדיה גר צדק ואל דומיו באופן מיוחד ואף טוען כי מעלת הגר גדולה ממעלת ישראל היות והגרים מתייחסים לאל בעוד שישראל מתייחסים לאבות האומה בלבד.

בדבריו אלה דוחה הרמב"ם באופן נחרץ את הגישה שמופיעה בספר הכוזרי (ראו תמונת כריכה למטה) ובמקומות רבים אחרים, בהם נטען כי שיש לעם ישראל יתרון ביולוגי ורוחני העובר מאב לבן בתורשה, ואשר אינו קיים אצל בני עמים אחרים.

בניגוד לרמב"ם, ר' יהודה הלוי[3], בספרו הכוזרי, מתווה כאמור, את הרעיון כי סגולת עם ישראל קיימת באופן אימננטי, והעניין האלוהי, עובר בתורשה מאב לבן. יש לעם ישראל לפי שיטה זו, עליונות מכרעת על כל העמים האחרים, והיחס לגרים בישראל נגזר מכך, היות ושורש נשמתם הוא אחר כפי שאנו רואים בדבריו :" ה' בחרם לעם ולאומה מבין אומות העולם וחל העניין  האלהי על המונם עד שהגיעו כולם אל מעלת הדיבור... אחר שלא היה חל העניין  האלהי כי אם ביחידים מבני אדם הראשון... והוליד בנים רבים ולא היה ראוי להיות במקום אדם אלא הבל... נתן לו תחתיו שת... והיה סגלה ולב וזולתו קליפה... עד נח, ביחידים היו לבבות, דומים לאדם... אבל אברהם... היה העניין האלהי דבק בהם מאבות אבותם אל בני בנים... ליצחק, יעקב... ובני יעקב כלם סגלה".

ובהמשך דבריו בספרו הכוזרי: "וכן העניין האלוהי ממנו, כמעלת הנפש מן הלב, על כן אמר: [עמוס ג' ב] "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם"...וכאשר הלב משורשו ועצמו מיושר המזג להדבק בו הנפש החיה, כן ישראל מצד שרשם ועצמם ידבק בהם העניין האלוהי. כמו שידעת כי היסודות נהיו להיות מהם המחצבים, ואח"כ הצמח, ואח"כ החיים, ואח"כ האדם ואח"כ סגולת האדם, והכל נהיה בעבור הסגולה ההיא להידבק בה העניין האלוהי, והסגולה ההיא בעבור סגולת הסגולה, כמו הנביאים והחסידים"[4].

אחרית דבר. הרמב"ם מציג תפיסה נחרצת וברורה כי מעמד הגר אינו נחות, והוא שווה ערך לכל אדם מישראל לכל דבר ועניין. לפי דעתו, כל מי שבא להתגייר, יש לקרבו ולהתייחס אליו בכבוד והערכה מיוחדים, אלמנטים שחסרים כיום מאוד במחוזותינו כלפי הגר ומעמדו. הרמב"ם גם יוצא חוצץ כנגד התפיסה, הקיימת בחלקים לא מבוטלים בעם, שרואים בגר יהודי סוג ב', ולא כשווה בין שווים בחברה היהודית העכשווית.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עולים ועליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.
• אוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’.
• אוסף המאמרים על עולים ועליה.

מקורות והעשרה

• אבי הראל, ייצור ידע, מעמדו של הגר בעם ישראל על פי מצוות ביכורים, ספטמבר 2016.
• סילמן, י. בין פילוסוף לנביא: התפתחות הגותו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ה 1985.
• פינקלשטיין, מ.  הגיור - הלכה ומעשה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

[1] שמות, פרק כ"ג, פסוק ט'.

[2] איגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, א', עמודים רל"א – רמ"א, מעליות, ירושלים, תשמ"ז.

[3] ר' יהודה הלוי, (ריה"ל) משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד – 1075 – 1141

[4] ספר הכוזרי, מאמר ראשון, כ"ז; מאמר שני, מ"ד בהתאמה.