[בתמונה: מעריב מדווח ב- 1993 על חיסול יחזקאל אסלן]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל] [להרחבה בנושא: 'רשימת ה- 11', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 18 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

דון קורליאונה של שכונת התקווה...

יחזקאל אסלן - המלך הבלתי מעורער של שכונת 'התקווה' - היה מבכירי העבריינים שפעלו בשנות ה-80-70 של המאה הקודמת בתל אביב (איפרגן, 2015), ואחד מרשימת ה-11 שנחשדו על ידי המשטרה, כראשי הפשע המאורגן בישראל, שהודלפה לתקשורת ב- 1977.

אסלן - נשוי לשושנה ואב לחמישה ילדים - החזיק במסעדת 'שיפודי התקווה' (שהפכה אחר כך לרשת) ובבוטיקים רבים. הוא אהב את החיים הטובים וכיכב במועדוני העיר ובמדורי הרכילות, כאשר מיטב הזמרים והשחקנים נהגו לאכול במסעדות שלו (איפרגן, 2015). אבל לטענת המשטרה, בנוסף למסעדות ולבוטיקים החוקיים שהחזיק בשכונת התקווה, השתלט אסלן על עסקי ההימורים בתל אביב, עסק גם בסחר בסמים בתל אביב, וניסה להשתלט על עסקי הסמים באילת.

בריתות וקשרי עבודה	יריבויות משמעותיות
אילן אסלן; שושנה אסלן	זאב רוזנשטיין

[להרחבה על זאב רוזנשטיין, לחצו כאן]

[בתמונה: שם זה התחיל... שיפודי התקווה. התמונה מתוך אתר רשת שיפודי התקווה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בשנות השמונים של המאה הקודמת - למרות שהיה נשוי לשושנה - נהג אסלן לבלות במועדונים כשהוא מוקף בשלל צעירות, ממצה עד תום את תדמיתו כראש ארגון פשע מאורגן.

בתחילת שנות התשעים נראה היה כאילו הוא נרגע. אסלן הקיף עצמו באנשי עסקים, בנקאים וברוקרים, ולעבריינים שכרכרו סביבו לא היה זכר. נטען כי ניסה לפרוש מחיי הפשע ולהתמקד בעולם העסקים, אולם נרצח ב־1993 והוא בן 45 בלבד (דץ, 2014) (איפרגן, 2015) (אריאל-אמיר, 2012).

אסלן שייך לדור העבריינים הישן מ"העידן הרומנטי" לכאורה של הפשע בישראל: מעין 'דון' שכונתי - אהוב מאוד (ראו  - שהגן על התושבים, עזר, תמך ומימן עשרות משפחות של נזקקים ואין ספור מוסדות ציבוריים. כך למשל, הוא לא גבה דמי חסות מהעסקים הרבים הפזורים בשכונה, אל אסייע להם (בוסי, 2013).

"העולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך", ספדה לו חברתו מרגלית צנעני אחרי מותו, ומצתה בכך את תחושותיהם של רבים בשכונת התקווה (דץ, 2014).

[בתמונה: מרגול - "העולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך".... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Eman. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ילדות

לאסלן היו ארבעה אחים וחמש אחיות, אולם לאט לאט הצטמצמה המשפחה. אחד האחים נפטר ממנת יתר של סמים, וגופתו של אח אחר, שמעון, נמצאה ב-1983 טמונה בחולות ראשון (אריאל-אמיר, 2012).

המשטרה חשדה שאסלן - שהיה מבוגר משמעון ב-12 שנים - החליט להיפטר מאחיו שבייש את המשפחה כיוון שהיה נרקומן, והפך למודיע משטרתי (אריאל-אמיר, 2012).

יריבות 'עסקית'

היו אלה ימי פריחתם של בתי הקזינו בחו"ל, ואסלן נקלע ליריבות מרה עם כוח עולה בעולם הפשע: זאב רוזנשטיין, שהפעיל משרד נסיעות שהתמחה בהטסת מהמרים לטורקיה, ובכך הפך למתחרהו הגדול של אסלן. בין השניים פרצה מלחמה מרה, ובכל פעם שנעשה ניסיון להתנקש בחייו של אחד מהם, הופנתה האצבע לכיוון האחר. אף אחד מהם לא עמד על כך לדין (אריאל-אמיר, 2012).

[בתמונה משמאל: זאב רוזנשטיין מלווה בבלשי משטרה, בדרכו מישראל למשפט בארצות הברית. התמונה היא נחלת הכלל]

ניסיונות חיסול, מוות וטרגדיה משפחתית

אסלן ידע ניסיון חיסול קשה אחת עשרה שנים לפני מותו. אז, ניסו מתנקשים לחסל את אסלן בפתח ביתו בשיכון דן. שבעה קליעים חדרו לגופו החסון, אחד מהם לפרצופו, ריסק את הלסת שלו, השאר לבטנו ולגפיו. אחרי תקופה לא קצרה של שיקום בניו-יורק, אליה גלה בעצת המשטרה, הוא חזר ארצה במראה אחר. הלסת השמאלית שלו הייתה נפוחה מאוד, ושיוותה לו מראה קשוח יותר (בוסי, 2013).

ב־24 בפברואר 1993 אבד מזלו: ב-01:30 לפנות בוקר, יצא אסלן ממסעדת 'מזל דגים' ברחוב החשמונאים, עם ידידתו נורית (טקילה) מזרחי. אלמוני הגיח מהחשכה, ירה לעברו צרור והוא מת במקום, מזרחי נפצעה (אריאל-אמיר, 2012).

אנקדוטה מעניינת על זירת הרצח תרם ליאור נדיבי - ששירת כקצין במעבדת הנשק של מז"פ במשטרת ישראל - בהערות בפייסבוק למאמר זה: "הירי בוצע באמצעות אקדח מאד ייחודי עם תחמושת מאד ייחודית, שהיו יכולים לסייע לקשור את הרוצח למעשה. רק מה? חלק מהתחמושת הייחודית נתקע בשמשת הרכב של אסלן וקצין משטרה סקרן נשען על השמשה, בכדי לראות מה קורה בפנים, ואז השמשה המנופצת קרסה פנימה והחלק הייחודי נעלם!...". ייחודיות של הנשק והתחמושת גרמה לחוקרים לסבור אז, שמי שביצע את ההתנקשות הוא רוצח שכיר מחו"ל.

[הדיווח בידיעות אחרונות על חיסול אסלן. הועלה לרשת ע"י ynet]

החשד נפל על יריבו המר של אסלן – זאב רוזנשטיין, המרצה כיום מאסר על סחר בסמים ונחשב לפני מאסרו כיעד מספר 1 של המשטרה (דץ, 2014) (איפרגן, 2015). מי שנחשד בביצוע הרצח היה ראובן (בנג'ו) אדזשווילי, ששימש חייל של רוזנשטיין. אדזשווילי נעצר אז והואשם ברצח, אך זוכה מחמת הספק. הוא עצמו נרצח ביולי 2003 (זינגר, 2003).

אילן, אחיו הצעיר של יחזקאל, ניסה לנקום את מותו. הוא ושניים נוספים - רפי וייצמן ויעקב כחלון - עקבו בשעת לילה אחרי זאב רוזנשטיין וירו לעבר מכוניתו ברחוב אבן גבירול. רוזנשטיין נפצע קלות, אך לא איבד את עשתונותיו, הוא דהר לעבר בית החולים איכילוב וכך ניצל (בוסי, 2013) (סניור, 2015). עובדה זו חרצה את גורל המשפחה. אילן נעצר על ידי המשטרה כחשוד בירי (אריאל-אמיר, 2012).

האלמנה, שושנה אסלן, שהבינה, כפי הנראה, כי גם גורלה נחרץ, ניסתה לשנות את רוע הגזירה, ולשווא. היא נועדה עם זאב רוזנשטיין לשיחה בלובי של מלון הילטון. בשיחה אמרה לו שהיא לא מתכננת לנקום את מותו של בעלה. היא הרימה את ידה אל על ואמרה, שאלוהים ינקום במי שרצח אותו. רוזנשטיין, כפי הנראה, לא האמין לה, והוא ידע למה: כשלושה ימים לפני הרצח, כך על פי המשטרה, שוחחה שושנה עם דמות מוכרת בעולם התחתון, בין היתר על שושנה אמרה לאיש שיחה כי "מי שרצח את יחזקאל ישלם בדם, אפילו אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בעולם הזה" (אריאל-אמיר, 2012) (בוסי, 2013).

וכך, שלוש שנים אחרי מותו של אסלן, ב- 1996, ירו רוצחים שכירים צרור יריות בגבה בחניית ביתה בהרצליה פיתוח, לעיני בנה הקטן, בעת שהוציאה חפצים ממכוניתה (בוסי, 2013).

שנה מאוחר יותר חוסל גם אילן, אחיו של אסלן ושותפיו - רפי וייצמן ויעקב כחלון - שהשתתפו בניסיון החיסול של רוזנשטיין. חברי השלישייה מצאו את מותם בדרך מסתורית. כחלון נמצא ירוי ליד הסינרמה, וייצמן נרצח בטבריה, ואילו אילן אסלן נעלם ונקבר ככל הנראה באתר בנייה בתל אביב, וגופתו לא נמצאה עד עצם היום הזה (סניור, 2015) (בוסי, 2013).

רוצחי הרעיה שושנה, האח אילן ושותפיו - רפי וייצמן ויעקב כחלון - לא נתגלו, אולם המידע המשטרתי הצביע על "קבלן הביצוע" של זאב רוזנשטיין, דודי דנגור. דנגור נרצח גם הוא: הוא נראה לאחרונה ביולי 2002, אז נסע יחד עם אשתו ומשפחתו לביקור אצל חברים במקסיקו. על פי המידע המשטרתי, דנגור נרצח באמצעות מה שמכונה, "כיפה אדומה", אותו תרגיל שעבריינים רבים מצאו בו את מותם לאחר שהאמינו כי הם בדרכם למקום מבטחים (סניור, 2015).

[לכתבה המלאה של אלי סניור ב- ynet, לחצו כאן]

אחרית דבר

את הנהגת המשפחה תפס הבן הבכור, מני שכעבור שנים היה אף הוא יעד לחיסול שנכשל  (דץ, 2014) (איפרגן, 2015). מאז התרחק מני מהכותרות ושהה תקופה ארוכה בארצות הברית. עדכני ל- 2012, בגיל 40, הפעיל מני את מסעדת "שיפודי התקווה" השוכנת לא רחוק מבית הקברות בקריית שאול, והוא גם בעליו של גן האירועים הסמוך, "חצר בירוק" (אריאל-אמיר, 2012).

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל] [להרחבה בנושא: 'רשימת ה- 11', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אייל דץ (2014), בוס בהסוואה: אגדות הפשע הגדולות בתל אביב, Time Out, 21/8/14.
• שמעון איפרגן (2015), הרשימה: הפושעים הגדולים בישראל של שנות ה-70', מאקו, 24/01/15.
• זינגר רוני (2003), עבריין שהואשם ברצח אסלן נורה למוות, הארץ, 4/7/03.
• בוסי דודו (2013), הסתכלנו עליו בחרדת קודש: כך פספסנו את סמי עופר הבא, מעריב, 30/10/13.
• טל אריאל אמיר (2012), השבת השחורה של ראשי "רשימת ה-11", מעריב, 23/3/2012.
• אלי סניור (2015), בותר במסור במכסיקו: מי העלים את דודי דנגור?, 05.06.15, ynet.
• פנחס יחזקאלי (2017), הזאב חוזר… זאב רוזנשטיין בדרך לשחרור מוקדם, ייצור ידע, 31/3/17.