[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
לאזרח מן השורה, מלחמות נראות כפורצות אל שגרת חייו בהפתעה, כמו אסונות טבע, כצונאמי שאין בידי אדם למונעו. כך חווינו את מלחמת ששת הימים כמלחמת אין ברירה.
בשנת הארבעים למלחמת ששת הימים, טען חבר הכנסת יוסי שריד כי לוי אשכול ראש ממשלת ישראל לא רצה מלחמה, גם נאצר נשיא מצרים לא רצה מלחמה. להבנתו, מלחמה זו הייתה ניתנת למניעה ואלופי צה"ל הם שדחפו לקראתה.
לדיון עומק מומלץ מחקרו של אל"מ מיל' עמנואל גלוסקא, בספרו "אשכול תן פקודה" (ראו כריכה משמאל). מומלץ למקד את הדיון לשתי תקופות:
- התקופה האחת ממוקדת בהתפתחות מגמת תקריות הגבול בשלוש השנים שקדמו למלחמה וחוללו את ההסלמה.
- התקופה השנייה, שבעיקר אליה התייחס יוסי שריד בביקורתו, היא התקופה שהחלה עם כניסת צבא מצרים לסיני ביום העצמאות 15 למאי 1967. מרגע זה, בניגוד לדברי יוסי שריד, ההתדרדרות למלחמה הייתה ככל הנראה בלתי נמנעת ונכתב על כך רבות.
במרץ 1967, בהצגת הערכת המודיעין לתכנית הרב שנתית של צה"ל העריך אמ"ן כי מלחמה כוללת אינה צפויה, לפחות עד 1970, כל עוד מצרים שקועה בלחימתה בתימן. עם זאת, הותיר ראש מחלקת המחקר, פתח להתדרדרות אפשרית בלתי צפויה. לנוכח הערכה כזו, וניהול תקריות הגבול כמערכה שבין המלחמות, היה מתבקש ברור בשאלה כיצד מכוונים ומסייגים את פעולות צה"ל בעיקר בצפון, באופן שלא יאיץ לקראת התדרדרות בלתי צפויה.
ב-7 לאפריל 1967, התפתחה תקרית גבול מתוך עבודה חקלאית יזומה באזור המפורז ממזרח לכנרת. בתוך התלקחות האש, נפלו פגזים על בתי קיבוץ תל קציר. ראש הממשלה ושר הביטחון אשכול, אישר הפעלת מטוסי חיל האוויר לשיתוק מקורות הירי. חיל האוויר הפעיל באותו יום 171 גיחות, לתקיפה ולפטרול, הופלו שישה מטוסי מיג סוריים.
תקרית זו הייתה ללא ספק נקודת תפנית בהתדרדרות שהתחוללה בהאצת ברית המועצות ומצרים לקראת מלחמת ששת הימים. מנקודת מבט זו, במבחן התכלית למערכה שבין המלחמות, המבקשת להרחיק את המלחמה, יום קרב זה, על מלוא הישגיו הטקטיים, היה כישלון מערכתי.
דינמיקת ההסלמה אל מלחמת ששת הימים היא שיעור חיוני ללמידת התהליך, שבו מערכה מוגבלת עלולה - בניגוד לציפיות - לצאת משליטה. לפנינו הזדמנות להפוך את אמות המידה המקובלות להערכת רמטכ"ל כמצביא.
[לאסופת המאמרים על מלחמת ששת הימים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
לפני כשבוע ציינו בשיח התקשורתי סיכום ביניים לכהונת הרמטכ"ל איזנקוט, במלוא שנתיים לכהונתו. כולם שיבחו את התנהלותו תוך הדגשה, כי עדיין לא עמד במבחנו העיקרי של רמטכ"ל: מבחן המלחמה; כאילו היה מאמן כדורגל שקבוצתו עדין לא נבחנה במשחק חשוב.
[אייזנקוט: מבחנו של רמטכ"ל איננו רק המלחמה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Zachi Evenor לאתר flickr]
אכן המלחמה הגדולה רבת סבל ועתירת תהילה. אולם רמטכ"ל נבחן מבחינת תבונתו ואחריותו הלאומית, לא פחות, אם לא יותר, בזמן שבין המלחמות בניהול מערכה מחושבת ומדודה, חשאית בחלק ניכר ממרכיביה, אך גם גלויה במידה הראויה. מערכה זו תובענית בכישוריי המצביאות לא פחות מאלה הנדרשים למלחמה הגדולה. בניהולה הנכון טמונה התקווה להרחיק - עד כדי לייתר את מופע המלחמה הגדולה.
בהיבט זה המערכה שבין המלחמות חשובה לא פחות מן המלחמה הגדולה, ובהנהגה הלאומית ראוי להקדיש לה את מלוא משאבי הקשב ותשומת הלב; ולהציב אותה במקום הראוי לה בתפיסת הביטחון הישראלית.
[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]
