[בתמונה: סגן מפקד כוח קודס, בריגדיר ג'נרל איסמעיל קע'אני. למקור התמונה לחץ כאן]

דאע"ש יובס בכל נקודות החיכוך העיקריות במדבר העיראקי ובסוריה, הדבר לא מוטל בספק, השאלה כיצד תנהג ארה"ב לאחר מכן. האם תפעל להקטנת מוטת ההשפעה של משמרות המהפכה באותן מדינות?

בריגדיר ג'נרל איסמעיל קע'אני סגן מפקד כוח קודס של משהו"מ אמר בראיון לפני כמה ימים שכוחותיו לא רק מתכוונים להישאר במדבר העיראקי סורי, הם מתכננים להרחיב את אחיזתם באזור: "ארה"ב חייבת להיזהר וישראל חייב לסבול מנחת זרועה של חזית ההתנגדות (איראן, אסד וחיזבאללה), זוהי רק ההתחלה". 

נדמה שהפוקוס האמריקאי היום מופנה אך ורק לדאע"ש. ומה יהיה לאחר "הניצחון" הצפוי? ללא שינוי המדיניות האמריקאית התשובה הצפויה היא דה ז'ה וו. במהלך 2002, הקשב האמריקאי העיקרי הופנה לעבר סדאם חוסיין: ב 2003 "המשימה הושלמה" וסדאם כבר לא היה. ב- 2004 המצב בעיראק התדרדר ומאז עיראק נמצאת בסחרור חופשי.

בימים אלו א-ראקע ומוסול על המוקד, "המשימה תושלם" אבל האם מישהו למד את הלקח מעיראק של 2004-2003?

• חיזבאללה התעצם משמעותית בשנים האחרונות, ופרס את זרועות ההתנגדות לחלקים נרחבים בדרום סוריה.
• איראן הרחיבה את מוטת השפעתה וביססה נתיב יבשתי מטהרן לחופי הים התיכון (מסובך אבל קיים ופעיל) ומתכוונת לבנות בסיס לחופיו.
• והרוסים מפעילים לחץ על אנקרה באמצעות המחתרת הכורדית ה- PKK, כל פעם שהם רוצים לדחוק את רגליה של אנקרה מהזירה. 

קצת לא הגיוני, שלמרות המצב המאוד מסובך באזור, בוושינגטון יחגגו את "השלמת המשימה" לאחר ההפסד הצפוי של דאע"ש. הגורם העיקרי שישפיע על המרחב הסורי-עיראקי היא לא איראן. רוסיה תהיה הגורם הזה. בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, כשברית המועצות הייתה בשיא כוחה במצרים, הנשיא נאצר סיפק להם השפעה אזורית, שנועדה לדחוק את רגלי האמריקאים מהאזור: מאלג'יריה דרך תימן ועד לסוריה ועיראק, בהתאם למדיניות הסובייטית. 

[הגורם העיקרי שישפיע על המרחב הסורי-עיראקי היא לא איראן... לתמונת המקור לחץ כאן]

היום נעזרים הרוסים באיראנים כמכפיל כוח אזורי וכגורם שנועד להאיץ את דחיקת האמריקאים מהאזור. טהרן משתפת פעולה ברצון.