[בתמונה: זאב רוזנשטיין. תמונת מסך מתוך חדשות ערוץ 10]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

המאמר עודכן ב- 15 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

[לכתבה המלאה של גלעד מורג ב- ynet, לחצו כאן]

העבריין ששינה את משטרת ישראל...

זאב רוזנשטיין (המכונה על ידי אנשי משטרה 'הזאב') הוא אחד העבריינים הבכירים בישראל שהתמחה - עד מאסרו - בעיקר בתחומי ההימורים והסמים. משך שנים, עד ש'פוצח' ונכלא, היה היעד מספר 1 של משטרת ישראל, והחיכוך עמו שינה את יחסה לפשע המאורגן ואת המבנה הארגוני שלה.

שלא כמו יחזקאל אסלן - אותו דאג לחסל על מנת להשתלט על שוק ההימורים - רוזנשטיין סימל את הדור ה'חדש' של העבריינים הבכירים (שכבר השתנה מזמן...): לא עוד 'דון' שכונתי - אהוב ותומך בתושבי השכונות שמהן צמח, שמתנהל בקרבם ללא חשש, אלא עבריין קר ומנוכר לסביבה, הגר במתחם מבוצר ונוסע - מוקף מאבטחים - במכונית משוריינת; ושפילס דרכו למעלה באלימות חסרת רחמים, דפוס שגם מתנגדיו יאמצו, בדרך לנפילתו.

בשני העשורים האחרונים הפך רוזנשטיין לאחת הדמויות המרתקות ביותר בעיניי הציבור הישראלי. העבריין-סלבריטי זכה כבר לככב בסרט בטלוויזיה (ראו את ריבוי סרטוני היו-טיוב המצורפים למאמר זה), ולאין ספור כתבות תחקיר ואזכורים במדורי הפליליים ובמדורי הרכילות בעיתונים. הוא נהג להקיף את עצמו באנשים מפורסמים; ישב בבתי קפה אפנתיים, לבש בגדים יקרים ונסע במרצדס חדשה. גם ביתו המפואר הפך לשם דבר. "סלבריטי? מותג? אני? אותי לא מעניין להיות סלבריטי. אני אוהב לחיות טוב ולבלות. שיגידו עליי מה שרוצים", צוטט ה'זאב' ביוני 2004 (שפר, 2006א').

[לאוסף המאמרים על מבנה ארגוני, לחצו כאן]

[בתמונה: האיש שגרם למשטרה ישראל - שטענה שנים שאין בישראל פשע מאורגן - להתפכח... להב 433 הוקמה, במידה רבה בזכותו. התמונה היא נחלת הכלל]

רוזנשטיין היה יעד גם של ראשי משפחות הפשע האחרות: מעמדו בעולם הפשע הקנה לו אויבים רבים. הוא עבר ניסיונות חיסול חיסול כושלים רבים, שחלקם הסתיימו בפגיעה ואף במוות של אזרחים עוברי אורח (ויקיפדיה). במהלך השנים היה רוזנשטיין מטרה למספר בלתי מבוטל של ניסיונות התנקשות מצד יריביו בשוק ההימורים ובעסקי העולם התחתון. לא פעם הייתה זו המשטרה שהצילה את חייו, תוך שהיא עוצרת גורמים שונים רגע לפני הצליחו לפגוע בו (שפר, 2006ב'). אם יצא מהכלא ויחליט להיאבק על הטריטוריות שאבדו לו בעת שישב לכלא,יהיה, מן הסתם יעד לחיסול גם בעתיד.

עד כניסתו לכלא התגורר רוזנשטיין בבית מבוצר, בהוד השרון. על המדרכה מחוץ לבית נהגו לעמוד שני מאבטחים, מצוידים בחליפות ספארי, משקפי שמש ואקדחים על החגורה (שפר, 2006א') (ויקיפדיה).

ילדות 

רוזנשטיין נולד בשנת 1954 ביפו ד' כבנם הבכור של מזל שם טוב, עולה חדשה מקווקז; ושלמה רוזנשטיין, ניצול שואה שעלה לארץ בשנת 1947 מבוקרשט שברומניה, ונפצע בקרבות מלחמת השחרור בירושלים. שלמה הוכר כנכה צה"ל, ואחרי המלחמה, התקבל האב לעבודה ככרטיסן בחברת האוטובוסים דן. גם האם עבדה כשכירה, ובנוסף, זכו לפיצויים מגרמניה. שנה לאחר הולדתו של זאב, נולדה אחותו סימה, היום תושבת רעננה, נשואה ואם לשלושה ילדים. הוריו התפרנסו מעבודתם כשכירים (שפר, 2006א') (ויקיפדיה).

את ילדותו העביר רוזנשטיין ברחוב אמץ שביפו, ליד אצטדיון בלומפילד. מול ביתם הייתה סדנה של המשטרה, ולכן נקרא האזור "שכונת המשטרה". היום נמצא ברחוב זה בניין מטה מחוז תל-אביב. רוזנשטיין ואחותו למדו בבית ספר ''בארי'' ביפו, סמוך לכיכר השעון. זאב הילד נחשב לתלמיד שקט וטוב, שלא התבלט ולא התחכם. בשכונת ילדותו התגוררו שחקני הכדורגל משה סיני ושייע פיינגנבוים, שהפכו לחברי ילדותו. דודו של רוזנשטיין, משה, נהג לקחת את זאב הנער למשחקי כדורגל בשבתות (שפר, 2006א').

בגיל 14 הצטרף רוזנשטיין לקבוצת הנערים של הפועל תל-אביב. באותה שנה עברה המשפחה לבית מרווח ויפה יותר בלב תל-אביב, סמוך לרחוב דיזנגוף. בנערותו למד זאב בתיכון ''יד סינגלובסקי'', ולאחר שלוש שנים עזב את בית הספר, בלי להשלים את לימודיו התיכוניים. במקום ללמוד, עבד בחנות למוצרי חשמל ברחוב אלנבי בתל אביב עד גיוסו לצה"ל. הוא שירת בקריה ועזב את הצבא מבלי שהשלים את תקופת השירות הצבאי (שפר, 2006א') (ויקיפדיה).

את הפעילות הפלילית שלו החל רוזנשטיין בצעירותו בפריצות קטנות ובשוד בנק שביצע ובגינו ישב בכלא (ויקיפדיה).

אביו של רוזנשטיין, שלמה, נפטר בשנות השמונים של המאה הקודמת, מגידול סרטני שהתגלה ברגלו. אמו נישאה בשנית והתגוררה בבניין מגורים במרכז תל-אביב, לא רחוק מרחוב שינקין.

נישואין ומשפחה

פעילות פלילית

במשטרה מעריכים כי רוזנשטיין צבר את הונו במסגרת עסקאות הימורים וסמים שביצע במהלך השנים. את הקריירה הפלילית שלו התחיל רוזנשטיין בצעירותו בפריצות קטנות ובשוד (שפר, 2006א').

בשנת 1977 הורשע רוזנשטיין על שוד משפחת דלומי מרמת אביב, ביחד עם דני עלי המכונה 'הכושי' ויומלרסקי שהפך עד מדינה נגדם וכעבור מס שנים נורה למוות בעת מרדף משטרתי (המקור: הערות למאמר של אפרים ארליך' קרמשניט'). רוזנשטיין נידון לחמש שנות מאסר, תקופת מאסרו הראשונה והיחידה לפני מאסרו ב- 2004. הוא בילה את תקופת המאסר בכלא באר שבע. סוהרים ואסירים שהכירו אותו מספרים שהוא היה אסיר שקט, זאב בודד, לא מתערבב עם אנשים אחרים, ומציינים שהוא היה נגד סמים. "אדם שאפשר לדבר איתו על כל נושא ממוזיקה קלאסית ועד כדורגל", הם אמרו (שפר, 2006א').

בשנת 1977 נעצר רוזנשטיין בגין התפרצויות וגניבות, ונידון לחמש שנות מאסר בכלא. בשנות ה-90' הוא נחשד בביצוע מספר מעשי רצח, ובהם התנקשות בבני משפחת אסלן (ראו בפרק הבא). הוא נעצר ושוחרר לאחר שהמשטרה לא הצליחה להוכיח קשר ישיר בינו ובין האירועים (שפר, 2006א') (שפר, 2006ב').

פרשת רצח יחזקאל אסלן

הצלחתו הפיננסית המשמעותית של רוזנשטיין נרשמה, בתחילה, לזכות בתי הקזינו שהפעיל בטורקיה. הוא התמחה בהטסת מהמרים ישראלים לתחומה, וכאשר נסגרו שם בתי ההימורים - עבר למזרח אירופה. מתחרהו הגדול בעסקי ההימורים בשנות ה-90 היה יחזקאל אסלן. בעקבות היריבות הקשה בין השניים, פרצה "מלחמת החיסולים" הראשונה (ראו בפרק הבא) (שפר, 2006ב').

ב־24 בפברואר 1993 ב-01:30 לפנות בוקר, יצא יחזקאל אסלן ממסעדת 'מזל דגים' ברחוב החשמונאים, עם ידידתו נורית (טקילה) מזרחי. אסלן היה המלך הבלתי מעורער של שכונת 'התקווה' ומבכירי העבריינים שפעלו בשנות ה-80-70 של המאה הקודמת בתל אביב ואחד מרשימת ה-11 שנחשדו על ידי המשטרה, כראשי הפשע המאורגן בישראל, שהודלפה לתקשורת ב- 1977. באותו לילה אזל מזלו: אלמוני הגיח מהחשכה, ירה לעברו צרור והוא מת במקום, מזרחי נפצעה (יחזקאלי, 2017; אריאל-אמיר, 2012; איפרגן, 2015).

[להרחבה על יחזקאל אסלן, לחצו כאן]

[הדיווח בידיעות אחרונות על חיסול אסלן. הועלה לרשת ע"י ynet]

החשד נפל על יריבו המר של אסלן – זאב רוזנשטיין (דץ, 2014) (איפרגן, 2015). מי שנחשד בביצוע הרצח היה ראובן (בנג'ו) אדזשווילי, ששימש 'חייל' של רוזנשטיין. אדזשווילי נעצר אז והואשם ברצח, אך זוכה מחמת הספק. הוא עצמו נרצח ביולי 2003 (זינגר, 2003) (יחזקאלי, 2017).

אילן, אחיו הצעיר של יחזקאל, ניסה לנקום את מותו. הוא ושניים נוספים - רפי וייצמן ויעקב כחלון - עקבו בשעת לילה אחרי רוזנשטיין וירו לעבר מכוניתו ברחוב אבן גבירול. זאב נפצע קלות, אך לא איבד את עשתונותיו, הוא דהר לעבר בית החולים איכילוב וכך ניצל (בוסי, 2013) (סניור, 2015). עובדה זו חרצה את גורל המשפחה. אילן נעצר על ידי המשטרה כחשוד בירי (אריאל-אמיר, 2012) (יחזקאלי, 2017).

האלמנה, שושנה אסלן, שהבינה, כפי הנראה, כי גם גורלה נחרץ, ניסתה לשנות את רוע הגזירה, ולשווא. היא נועדה עם זאב רוזנשטיין לשיחה בלובי של מלון הילטון. בשיחה אמרה לו שהיא לא מתכננת לנקום את מותו של בעלה. היא הרימה את ידה אל על ואמרה, שאלוהים ינקום במי שרצח אותו. רוזנשטיין, כפי הנראה, לא האמין לה, והוא ידע למה: כשלושה ימים לפני הרצח, כך על פי המשטרה, שוחחה שושנה עם דמות מוכרת בעולם התחתון, בין היתר על שושנה אמרה לאיש שיחה כי "מי שרצח את יחזקאל ישלם בדם, אפילו אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בעולם הזה" (אריאל-אמיר, 2012) (בוסי, 2013) (יחזקאלי, 2017).

וכך, שלוש שנים אחרי מותו של אסלן, ב- 1996, ירו רוצחים שכירים צרור יריות בגבה בחניית ביתה בהרצליה פיתוח, לעיני בנה הקטן, בעת שהוציאה חפצים ממכוניתה (בוסי, 2013) (יחזקאלי, 2017).

שנה מאוחר יותר חוסל גם אילן, אחיו של אסלן ושותפיו - רפי וייצמן ויעקב כחלון - שהשתתפו בניסיון החיסול של רוזנשטיין. חברי השלישייה מצאו את מותם בדרך מסתורית. כחלון נמצא ירוי ליד הסינרמה, וייצמן נרצח בטבריה, ואילו אילן אסלן נעלם ונקבר ככל הנראה באתר בנייה בתל אביב, וגופתו לא נמצאה עד עצם היום הזה (סניור, 2015) (בוסי, 2013)(יחזקאלי, 2017).

רוצחי הרעיה שושנה, האח אילן ושותפיו - רפי וייצמן ויעקב כחלון - לא נתגלו, אולם המידע המשטרתי הצביע על "קבלן הביצוע" של זאב רוזנשטיין, דודי דנגור. דנגור נרצח גם הוא: הוא נראה לאחרונה ביולי 2002, אז נסע יחד עם אשתו ומשפחתו לביקור אצל חברים במכסיקו. על פי המידע המשטרתי, דנגור נרצח באמצעות מה שמכונה, "כיפה אדומה", אותו תרגיל שעבריינים רבים מצאו בו את מותם לאחר שהאמינו כי הם בדרכם למקום מבטחים (סניור, 2015) (יחזקאלי, 2017).

הקשר הגורדי עם משפחת אברג'יל

הקשר הראשון שהיה לרוזנשטיין עם יצחק אברג'יל היה עת נכנס איתו לשותפות הקזינו בפסאז' באזור התעשייה בראשון לציון. אברג'יל ראה את כמויות הכסף שעברו ולא היה מעוניין להתחלק. הוא בגד ברוזנשטיין ופותח קזינו משל עצמו בצד השני של הפסג'. זו הייתה תחילתה של מלחמת הכנופיות הגדולה, שבה הפכו רוזנשטיין ואברג'יל לאויבים מיתולוגיים (דיין, 2013).

[בתמונה משמאל: יצחק אברג'יל במהלך הסגרתו לארצות הברית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי israeli police facebook page by an OTRS permission. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

רוזנשטיין סגר קואליציה עם משפחת אבוטבול, וכך סומנו המחנות: משפחות רוזנשטיין ואבוטבול נגד משפחת אברג'יל! (דיין, 2013).

[להרחבה על יצחק אברג'יל, לחצו כאן]

בתחילת דצמבר 2003 נעצר רוזנשטיין בחשד כי ניסה לרצוח את האחים מאיר ויצחק אברג'יל. המשטרה הסתמכה בעיקר על עדותו של דוד אטיאס שביקש להפוך לעד מדינה כנגדו. "רוזנשטיין אמר לי שהוא זקוק לאדם כמוני", התפאר אטיאס בעדותו. "הוא שמע על המבצעים שעשיתי, והדבר שהוא התלהב ממנו במיוחד הוא רצח שלום אזולאי. רוזנשטיין אמר לי שאם אני 'לוקח' את מאיר ואיציק אברג'יל, ייכנס לי לכיס ים כסף בדולרים" (שפר, 2006ב').

לדברי אטיאס, האחים קקון הכירו בינו לבין רוזנשטיין. אטיאס אמר להם שאם יצליח לחסל את האחים אברג'יל, הוא ירצה בתמורה מיליון דולר. בתמורה, ביקשו האחים קקון מאטיאס להשיג טיל לאו או מקלע, אחרת לא ניתן יהיה לחסל את האחים אברג'יל. אולם, עד מהרה הבינו במשטרה כי אטיאס שיקר בעדותו ורוזנשטיין שוחרר ממעצר (שפר, 2006ב').

היריבות הזאת התעצמה סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ותחילת ה-2000, כאשר גובשה קואליציה נגדו, בראשותו של יצחק אברג'יל. בניסיונות להשתלט על שוק ההימורים בארץ ובחו"ל.

יצחק אברג'יל - ששהה עד אז שהייה ארוכה בקו דרום אפריקה ובלגיה, כחלק מבניית אימפריית אקסטזי שלימים תזכה אותו כעבריין בעל שם עולמי, ויצואן האקסטזי הגדול בעולם - הציע לרוזנשטיין להכניסו לשותפות בעסקי ההימורים (אברג'יל החל את קריירת הפשע הבכיר שלו לאחר שחרורו מהכלא, כשותף של רוזנשטיין בקזינו באזור התעשייה החדש במערב ראשון לציון, ולמד ממנו את עסקי ההימורים, ואז בגד בו, פרש והקים קזינו מתחרה באותו מתחם).

כשרוזנשטיין סרב להכניס את אברג'יל לעסקיו, חזר אברג'יל מדרום אפריקה, ואיגד סביבו קואליציה רחבת היקף של משפחות פשע, כדי לחסל את הקואליציה הנגדית (אלי, 2016). כך נפתח חשבון דמים מר בין משפחת אברג'יל לרוזנשטיין  (שפר, 2006ב').

הכוחות התחלקו לשתי קואליציות (שפר, 2006ב'):

• זו של רוזנשטיין, שחבר למשפחת אבוטבול מנתניה;
• וזו של משפחת אברג'יל, שחברה למשפחת אלפרון.

רוזנשטיין הגיב ראשון למאמצים להשתלט על הטריטוריות שלו. התגובה לא אחרה לבוא, וביולי 2002, נרצח יעקב אברג'יל, אחיו של יצחק, שגבה כספים בבתי הקזינו של ארגון הפשיעה של אברג'יל, שאליהם הזרים כספי ענק המהמר הכפייתי עופר מקסימוב. הרצח היה בבחינת פתיחת מלחמה עקובה מדם בין שתי קואליציות מרכזיות: זו של רוזנשטיין וזו של אברג'יל  (אלי, 2016).

תגובת משפחת אברג'יל לא אחרה לבוא: באוקטובר 2002 ניסו שלוש חוליות מתנקשים לרצוח את רוזנשטיין (שפר, 2006ב'):

• האחת ברחוב לבנדה, סמוך למסעדה האהובה עליו בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב;
• השנייה ברחוב הירקון, סמוך למלון הילטון, שם נכח בפגישה;
• ואילו מתנקש שלישי חיכה לו סמוך למסיבה שערך פרקליטו, עו"ד בני נהרי.

המשטרה הצליחה לעצור שבעה חשודים משתי החוליות הראשונות, כשברשותם נתפסו תת-מקלע ומשתיק קול, אקדח וכובעי גרב. מתנקש נוסף נמלט מבלי שנתפס. אחד החשודים שנעצר בעקבות הפרשה היה שלמה אברג'יל. בסיכומו של דבר, כל שבעת העצורים הגיעו לעסקאות טיעון עם הפרקליטות (שפר, 2006ב').

[להרחבה בנושא יעקב אלפרון, לחצו כאן]

[בתמונה: יצחק אברג'יל במהלך הסגרתו לארצות הברית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי israeli police facebook page by an OTRS permission. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בשנת 2003 עברו בארגוני הפשיעה לדפוס פעולה חדש – הטמנת מטעני חבלה. המשטרה עצרה את אייבי אברג'ל מתל-אביב ומשה ברדוגו מלוד, שתכננו לרצוח את רוזנשטיין ואת יד ימינו ושותפו לעסקים - אהרון אבו חמרה. בסוף אוקטובר 2003 הוגש נגדם כתב אישום. על-פי כתב האישום, השניים הגיעו לבית העסק של גדי אבוטבול בראשון-לציון, מי שסיפק להם את לבנות החבלה, וסיפרו לו על תכניתם להתנקש בחייהם של רוזנשטיין ואבו-חמרה. השלושה שוחחו על הדרך הטובה ביותר לרצוח את רוזנשטיין. בין היתר, שקלו להטמין מטען חבלה במכוניתו של אבו-חמרה ולהטמין מטען בעציץ בכניסה לבניין מגוריו (שפר, 2006ב').

שנת 2003 גם זימנה את תחילת עידן "הפיגוע הפלילי". ב-30 ביוני 2003, ניצל רוזנשטיין מניסיון התנקשות נוסף: כאשר הגיע בכלי רכבו לגני התערוכה הישנים בנמל תל אביב, למשרד המסייע למהמרים לטוס לחו"ל. על המדרכה, בכניסה למשרד, הונח מטען חבלה רב עוצמה - במשקל 2-3 קילוגרמים - בסמוך לכלי רכבו איתו הגיע למקום. רוזנשטיין ושלושת מלוויו היו בדרכם למרצדס משוריינת כשאירע הפיצוץ. הוא  נפצע באורח קל ונלקח לטיפול בבית-החולים. אחד ממלוויו נפצע באורח קשה. עוד תשעה בני אדם נפצעו, אחד מהם קשה והיתר קל-בינוני.

במשטרה היו משוכנעים שמאחורי ניסיון ההתנקשות עמדו האחים אברג'יל, אולם לא הצליחו לאסוף די ראיות על מנת לקשור אותם לאירוע (שפר, 2006ב').

2003: מלון פארק של המשטרה: הפיגוע הפלילי הראשון

גורלו של רוזנשטיין נקשר בגורלה של משטרת ישראל ב- 11 בדצמבר 2003. הוא עבר ניסיון חיסול ליד רחוב אלנבי בתל אביב,  שבמהלכו נהרגו שלושה בני אדם ו-19 נפצעו, שבעה מהם באורח קשה (שפר, 2006ב').

זה היה ניסיון ההתנקשות המשמעותי ביותר שנרשם נגד רוזנשטיין, והוא נחקק בזיכרון הקולקטיבי כ"פיגוע הפלילי הראשון": למרות שהאירוע התרחש, כאמור, על-רקע פלילי, אך המראות היו זהים לאלו שהורגלנו להם אחרי פיגועי טרור: נזק אדיר נגרם למבנים בסביבה, מרפסות קרסו, חלונות התנפצו ואנשי זק"א עסקו שוב במלאכת איתור שרידי ההרוגים וזיהוים (שפר, 2006ב').

המשטרה - שמשך טוענים טענה בדבקות שאין בישראל פשע מאורגן - התעוררה ברגע אחד לתוך המציאות. לאחר האירוע טען מפכ"ל המשטרה דאז, שלמה אהרונישקי (ראו התמונה משמאל), שאירוע זה היה "מלון פארק של משטרת ישראל" (נאה ובן-דוד, 2003) (הקבלה לפיגוע במלון פארק בנתניה, בפסח 2002, שהוציא את צה"ל למבצע "חומת מגן", אשר שינה את פניו של המאבק המזוין בפלסטינים). כך הפך רוזנשטיין לזרז אשר שינה את הפי המשטרה והאסטרטגיות שלה כלפי הפשע המאורגן (יחזקאלי, 2016).

[מקור התמונה משמאל: דובר משטרת ישראל]

'האסימון שנפל' בראשה של המשטרה הביא בימיו של המפכ"ל דודי כהן, שהחליף את אהרונישקי, להקמת ה-FBI הישראלי – יחידת "להב 433" בראשות ניצב, שיצרו מציאות חדשה עבור ראשי משפחות הפשע, שרובם מצאו עצמם בהמשך מאחורי סורג ובריח. בכך הייתה השפעתו של רוזנשטיין על משטרת ישראל גדולה בהרבה מנפח פעילותו הפלילית (יחזקאלי, 2016).

רוזנשטיין קונה את חייו מאברג'יל

כאשר הבין רוזנשטיין שזמנו קצוב, וסיכוייו להתמודד עם קואליציית אברג'יל ולהישאר בחיים אפסיים, נאלץ לשאת ולתת עימו על עסקה, שתציל את חייו, אך תהפוך אותו ללא רלוונטי בעולם הפשע:

לפי עדותו של עד המדינה בפרשה 512 (ראו בהמשך), בשלהי 2004, ממש זמן קצר לפני מעצרו של רוזנשטיין, הגיעו שתי הקבוצות היריבות לפגישה במלון הילטון. שורה של מאבטחים, המצוידים ב-M16, הסתובבו במלון כשבמקום היה גם יצחק אברג'יל בכבודו ובעצמו, ואחיו מאיר. כאשר רוזנשטיין הגיע הוא התיישב בסמוך לשולחן בו ישבו האחים אברג'יל (אלי, 2016). (רוזנשטיין זכר, מן הסתם, פגישה אחרת שקיים בלובי של המלון עם שושנה אסלן, אלמנתו של יחזקאל אסלן, שהתחננה בפניו אז לשווא על חייה וחיי גיסה...).

בפגישה, כך מעריכים במשטרה, נאלץ רוזנשטיין לסגור על סכום כסף אסטרונומי בסך של שני מיליון אירו, כדי לסיים את סכסוך הדמים בין השניים (אלי, 2016). להלן קטע מעדותו של עד המדינה בפרשה 512 בסוגיה זו (סניור, 2015):

• חוקר: "אני לא מצליח להבין למה זאב רוזנשטיין היה אמור לשלם ליצחק כסף ולא הפוך".
• עד המדינה: "קודם כול זאב יותר חלק ממנו. זאב לא הכניס אותם לעסקים והם היו כעוסים מאוד מאוד. הוא רצה לגמור את המלחמה ביניהם. הוא הבין שלא יורדים ממנו. שמנסים להרוג אותו".
• חוקר: "אם הוא לא היה משלם את הכסף?"
• עד המדינה: "אני מאמין שלא היו עוזבים אותו".

הטבעת נסגרת על רוזנשטיין

בנובמבר 2004 נעצר רוזנשטיין בשיתוף פעולה בין משטרת ישראל למחלקת ה-DEA האמריקאית. היה זה אחד המעצרים המתוקשרים בתולדות הטלוויזיה והפשע בישראל. מפקד ימ"ר תל אביב דאז, דני אבימאיר, וסגנו אבי נוימן, עצרו אותו באישון לילה, כשירד מבית מלון בצפון תל אביב, והודיעו לו כי הוא חשוד בסחר בסמים לפי כתב אישום שהוגש נגדו בארה"ב  (זוהר, 2017).

בערך באותה השעה הוכרז מצב חירום בכלא איילון: לוחמים של אחת מיחידות המבצעים בשירות בתי הסוהר נכנסו רעולי פנים לאחד האיקסים באגף א', שם הורו לאחים דדוש לארוז את חפציהם, הלבישו אותם בשכפ"צים והוציאו אותם מהאגף תחת מעטה כבד של חשאיות  (זוהר, 2017).

בלילה המקפיא הזה בנובמבר 2004 נגזר דינו של רוזנשטיין. האחים דדוש הוצאו מהאגף תחת אבטחה כבדה מאחר שלפי עצת עורך הדין החדש שלהם, פישר, חתמו על הסכם עדי מדינה עם הרשות למלחמה בסמים של ארה"ב (DEA), משטרת ישראל ופרקליטות מחוז תל אביב. האחים דדוש טענו בסדרת העדויות שמאחורי ההסכם, כי רוזנשטיין, השותף שלהם במוסך הפחחות בחולון, היה שותף כמשקיע ראשי גם בפעילות הבינלאומית של הברחת מיליוני כדורי אקסטזי מאירופה לארה"ב (זוהר, 2017).

מדינת ישראל, בצעד חריג ביותר, ביטלה את עונש המאסר הכבד שהוטל עליהם כאן, האמריקאים ויתרו להם על תיק סמים בינלאומי נוסף עם עונש של עוד 20 שנה שם, ואילו רוזנשטיין, שנכלא מאז ל־12 שנות מאסר (ובהמשך לעוד חמש שנים), לא מבין עד היום מאיפה צץ עו"ד רונאל פישר הזה, אדריכל ההסדר של הדדושים שקבר אותו לשנים ארוכות באיקסים של כלא רמלה (זוהר, 2017).

רוזנשטיין הוסגר ב-2006 לארצות הברית בידי מדינת ישראל, שם הוא עמד למשפט בבית משפט אמריקאי במיאמי, באשמת הברחת 700 אלף כדורי אקסטזי מאירופה לארצות הברית. ב-16 בינואר 2007 נידון ל-12 שנות מאסר, 3 שנים על תנאי וקנס כספי של 17,500 דולר אמריקאי על עבירה זו במסגרת עסקת טיעון בה הודה באשמה. רוזנשטיין מרצה את תקופת המאסר בבית כלא בישראל (ויקיפדיה).

ב-2007, במסגרת עסקת הטיעון הודה רוזנשטיין בישראל בקשירת קשר לביצוע רצח והורשע. הוא הודה בכך שהוא שילם לרוצחים שכירים מבלארוס על מנת שירצחו את האחים יעקב ונסים אלפרון. זו הייתה הפעם הראשונה בה הודה רוזנשטיין במעורבות במלחמות בין ארגוני פשע. עד הודאה זו הכחיש כל מעורבות בסכסוכים בין עבריינים, גם כאשר היה בעצמו קרבן לניסיונות התנקשות. לפי תנאי העסקה, שאושרה על ידי השופטת מרים דיסקין, נידון רוזנשטיין לחמש שנות מאסר בפועל, שנוספו על עונש המאסר שנגזר עליו בארצות הברית. בסך הכל מרצה רוזנשטיין 17 שנות מאסר. עד יולי 2015 לא הורשה רוזנשטיין לצאת לחופשות מהכלא בגלל סיווג מסוכנות גבוה (ויקיפדיה).

כאשר הוסגר זאב לארה"ב, סיפרה איבון ל-NRG‏ מעריב, שהיא מאמינה בחפותו של בעלה, ושקשה לה להאמין שמדינת ישראל שולחת אותו להישפט בחו"ל. "אם הוא לא ישתחרר ממעצר ויוסגר, אנחנו מאמינים שבאמריקה הוא ישוחרר", אמרה. "זאביק הוא גבר שיודע לשבת. הדברים לא נקבעים רק בידי שופטים ושוטרים. אם שופטים עם כיפות שולחים יהודי מאמין להישפט בגולה, אז כבר הכל פוליטי. אנחנו שפוטים של ארה"ב, אבל הכל בידי שמיים" (שפר, 2006).

להלן ראיון של איבון עם גיל ריבה, בו היא מתוודה שחייה עם רוזנשטיין לא היו קלים, וכי הרבה לבגוד בה:

.

ההרשעה והמאסר סתמו את הגולל על רוזנשטיין. שהותו בין כותלי הכלא בארצות הברית, בתוספת חיסולו של שותפו פליקס אבוטבול ופירוקה של משפחת אבוטבול, מוססה כמעט לחלוטין את הקואליציה האימתנית בראשה עמד, וסללו את דרכו של אברג'יל להפוך לראש הקרטל הבינלאומי ולראש ארגון הפשיעה הכבד ביותר בישראל (אלי, 2016).

רוזנשטיין וחקירה 512

במאי 2015 נתנה המשטרה פומבי לחקירה, שבה נעצרו כ-50 חשודים -חלקם הגדול מוכרים כחברים בארגוני פשע - בחשד שהחשודים ביצעו שורת אירועים וחשדות לביצוע עבירות בארץ ובחו"ל, בתחומי הפשיעה החמורה והמאורגנת ובהן רציחות, ניסיונות לרצח, אלימות וסמים על ידי עשרות חשודים ומעורבים, מדובר בעשרות אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות ומעורבים בה חלק מהשמות הבכירים בעולם התחתון. ניסיונות החיסול של רוזנשטיין היו גם הם בפרשיות שנחקרו (אלי, 2016).

עד המדינה המרכזי בפרשה זו טען, כי יצחק אברג'יל ראה ברוזנשטיין את זה שהורה על חיסולו של אחיו מאיר. "מאיר (אברג'יל) אמר לי שמבחינתו הוא רוצה למות, והוא הולך איתם עד הסוף, הכוונה, נגד הקבוצה של זאביק", טען עד המדינה, שהיה אחד החברים הקרובים והטובים של מאיר אברג'יל, ואחד המנגנונים המרכזיים במכונה המשומנת של ארגון אברג'יל (אלי, 2016).

חולי ודעיכה בכלא

השהייה הארוכה בכלא גרמה לכך שעסקיו הפליליים של זאב רוזנשטיין התרסקו, במידה רבה. הוא כבר בן 65, נראה תשוש, סובל היום מסרטן עור; נאבק כבר מספר שנים על שינוי סיווגו מעבריין בכיר לאסיר שהשתקם כמעט לחלוטין (אלי, 2016); ועתה, נראה שהצליח בכך.

בנובמבר 2014 קיבל בית המשפט את עתירתו נגד רשויות שב"ס, שסירבו לאפשר לו לצאת לחתונת בנו, והוא יצא מהכלא לחופשה קצרה:

להלן סרטון המראה את רוזנשטיין מגיע בליווי סוהרים לחתונת בנו:

ב- 8 בספטמבר 2015, הכין את עצמו רוזנשטיין לראשונה להופעה בפני וועדת השחרורים:

ועכשיו, לאן יפנה רוזנשטיין? האם יהפוך לפנסיונר ויחייה חיי שלווה? האם יסתבך שוב? 

קצין בכיר שלקח חלק במבצע ללכידתו של "הזאב" ועדיין נמצא ברשויות האכיפה, ביקש להישאר בעילום שם כשהוא מדבר על הנושא: "הוא חולה, הזדקן, צריך גם חמלה. מי שחושב שהוא נחלש - טועה. לעניות דעתי הוא נשאר חזק בגלל שיש לו כסף, ואם הוא ירגיש מאוים  - הוא יביא אנשים. השאלה הכי חשובה היא: האם הוא יגמור בשיבה טובה? אני כבר אומר שלא. הוא לא יוכל להזדקן בשקט בבית אבות ולשבת מול הים ולעשן סיגריה. יש הרבה דברים שהוא לא סלח ולא סלחו לו, ואני מאמין שלא יהיה שקט (כהן, 2021).

"אין ספק שאפשר להתנתק, אבל לרוזנשטיין יהיה מאוד קשה. הוא לא ייעלם, זה בדם שלו, יש משהו בשם הזה, זאב רוזנשטיין, הוא אל קאפונה - יש עבריינים יותר מסוכנים ממנו, אבל השם שלו עושה את הכל. תראה, השחרור שלו מייצר באזז גם אחרי 16 שנה בכלא, העניין שהוא מעורר, זה לא תלוי בו ולא טוב לו ואולי יידחף אותו חזרה לחיי הפשע. אפשר להגיד כמו בסרטים 'המשך יבוא', אבל אני מקווה שלא" (כהן, 2021).

נחכה ונראה...

[התמונה המקורית היא צילום מסך מכתבת ערוץ 11]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: זאב רוזנשטיין.
• יחזקאלי פנחס (2016), האם נכון להכריז על ארגוני פשע מאורגן כארגוני טרור?, 19/1/16.
• יחזקאלי פנחס (2017), יחזקאל אסלן, 4/3/17.
  • פנחס יחזקאלי (2014), (כמעט) הכל על מבנה ארגוני, ייצור ידע, 12/4/14.
  • אייל דץ (2014), בוס בהסוואה: אגדות הפשע הגדולות בתל אביב, Time Out, 21/8/14.
  • שמעון איפרגן (2015), הרשימה: הפושעים הגדולים בישראל של שנות ה-70', מאקו, 24/01/15.
  • זינגר רוני (2003), עבריין שהואשם ברצח אסלן נורה למוות, הארץ, 4/7/03.
  • בוסי דודו (2013), הסתכלנו עליו בחרדת קודש: כך פספסנו את סמי עופר הבא, מעריב, 30/10/13.
  • טל אריאל אמיר (2012), השבת השחורה של ראשי "רשימת ה-11", מעריב, 23/3/2012.
  • אלי סניור (2015), בותר במסור במכסיקו: מי העלים את דודי דנגור?, 05.06.15, ynet.
  • הדס שפר (2006א'), מהבית הקטן ביפו לכלא במיאמי, 5/3/2006, nrg.
  • הדס שפר (2006ב'), הזאב בעל תשע הנשמות, 5/3/2006, nrg.
  • יוסי אלי (2016), מבוגר, חולה, נמק בתאו: רוזנשטיין האימתני הפך לעבריין לא רלוונטי, חדשות וואלה, 5/3/16.
  • אלי סניור (2015), "רוזנשטיין שילם שני מיליון אירו כדי שאברג'יל יפסיק לרדוף אחריו", 18/10/15, ynet.
  • אמיר זוהר (2017), זאב רוזנשטיין, רות דוד ורונאל פישר: הסיפור האמתי, מעריב, 1/1/17.
  • אילנה דיין (2013), עובדה - יצחק אברג'ל "היעד", 4/12/13.
  • גלעד מורג (2021), ועדת השחרורים קבעה: העבריין זאב רוזנשטיין ישתחרר מוקדם מהכלא, 14/2/21, ynet.
  • פנחס יחזקאלי (2017), יצחק אברג’יל: “נמר נשאר נמר…”, ייצור ידע, 4/4/17.
  • פנחס יחזקאלי (2017), יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה, ייצור ידע, 1/5/17.
  • אבי כהן (2021), חידת הזאב המשוחרר: במשטרה דרוכים לקראת היום בו ישוחרר זאב רוזנשטיין, ייצור ידע, 18/2/21.