[בתמונה: יצחק אברג'יל - סוף הדרך. התמונה היא צילום מסך]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

המאמר עודכן ב- 28 ביוני 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

יצחק (איציק) אברג'יל (יליד 1969) הוא עבריין ישראלי - אכזרי מסוכן ומתוחכם - ויעד מודיעיני חשוב של משטרת ישראל, שהפך לראש קרטל בינלאומי ולראש ארגון הפשיעה הכבד ביותר בישראל, לפני שהורשע בעבירות רצח, סמים, הימורים והלבנת הון, ונשלח לכלא לשלושה מאסרי עולם, לכל ימי חייו (ויקיפדיה).

ב- 16 בנובמבר 2021 הגיע אברג'יל לסוף דרכו הקצרה והמדממת בפשע הישראלי... הרכב שופטים - בראשות השופטת גיליה רביד - הרשיע את אברג'יל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעבירה של ניהול ארגון פשע; וברציחתם של שלושה אזרחים בעת ניסיון החיסול של יריבו, זאב רוזנשטיין, בשנת 2003 ברחוב יהודה הלוי בת"א (ראו בהמשך).

[למאמר המלא של מתן וסרמן ב'מעריב', לחצו כאן. צילום: אבשלום שושני]

אברג'יל שיטה בכולם...

בפסק הדין כתבה השופטת רביד: "התוודענו לפנים הרבות של נאשם זה. אברג'יל ניסה לשכנע אותנו בעדותו כי לאחר שחרורו מהכלא הוא שינה את דרכיו וזנח את דרך הפשע. הוא תיאר את התובנות שרכש בזכות לימודיו וציין את הריאיון עמו בתוכנית הטלוויזיה של דן שילון ואת הבטחתו שם שלא לחזור לפשע. לא ברור עד כמה באמת התכוון אברג'יל לשנות את דרכיו לאחר השחרור; ואולם, הלכה למעשה לא כך קרה. כעולה בין השאר מעדותו, חייו האפורים של עובד כפיים במפעל, מקום עבודה שבו הושם לאחר שחרורו, לא הלמו את אישיותו ואת שאיפותיו להערצה, כסף, כבוד ופרסום. המציאות לימדה שלא זו בלבד שלא שינה את דרכיו אלא שגדל, התעצם, שכלל את קשריו ויכולותיו והקים ארגון עברייני רב מעללים, למגינת ליבה של החברה".

[לכתבה המלאה של יעל פרידסון בוואלה, לחצו כאן]

אחיו הוא מאיר אברג'יל, המייסד והמנהל הפיננסי של המשפחה. עדות מ-2004 על עוצמת משפחת אברגי'ל באותם ימים, הייתה רשימת נכסים השייכת לארגון אברג'יל, שגובשה על ידי משטרת ישראל. היא כוללת 37 חברות, 48 דירות ו-56 כלי רכב (שחלקם הגדול מכוניות פאר וכלי שיט).

הונם של האברג'ילים נאמד בכמה עשרות מליוני ש"ח, אבל מרבית רכושו עוקל על ידי המשטרה והפרקליטות. למרות זאת, המשפחה מצליחה לשרוד, ומעסיקה כ-50 'חיילים'. ההכנסות מגיעות מהימורים, מגביית דמי חסות, ממעבדות לייצור מטבעות עשרה שקלים, מצ'יינגים' ומנדל"ן (איפרגן, 2016).

אברג'יל מוגדר, הן על ידי 'עמיתיו למקצוע' והן על ידי אנשי משטרה כפסיכופת. תיאור מרתק של אופיו נתן עד המדינה בפרשה 512, במאי 2017: לאחר שהתברר לו שבמהלך ניסיון החיסול הכושל בזאב רוזנשטיין נהרגו שלושה אזרחים חפים מפשע, אמר הכל אדיש וקר: "... זה לא משהו ששיבש לי את התכניות".עוד סיפר עד המדינה, כי לאחר שהורה אברג'יל לרצוח את אחד העבריינים, השתתף בהלוויית הנרצח: "יצחק בא להלוויה, בכה שם כמו תינוק, נישק את האלמנה, נישק את הילדים ואמר שזה כואב מאוד...". "צריך להיות ליד יצחק כדי להבין" - טען עד המדינה - "ש'בן אדם' זה לא משהו... כמה שאנשים ימותו ויהיה עליו תמונות בעיתון, הוא יהיה מבסוט..." (ירקוני, 2017).

אבל מעבר לכך, אברג'יל מתואר על ידי עד המדינה גם כמנהיג שיודע לתת לחברים תחושה של משפחה: "בשביל יצחק רוצחים מתוך חברות ונאמנות. לא נהוג לקחת כסף. אם יצחק מבקש, עושים. הוא נותן הרגשה שכולם יחד ברצח, כולם ביחד בכסף של הארגון וכולם יחד בבעיות" (ירקוני, 2017).

[להרחבה בנושא מאיר אברג'יל, לחצו כאן] [בהרחבה על סוגיית הצ'יינג'ים והפשע המאורגן, לחצו כאן] [למאמר: '(כמעט) הכל על פסיכופתים', לחצו כאן]

[בתמונה: כתבת ידיעות אחרונות - ירקוני, 2017 - מה- 24/5/17]

להלן סיפורו של אברג'יל, כפי שהובא על ידי אילנה דיין, בתכנית הטלוויזיה 'עובדה', מתחילת דרכו העבריינית ועד הסגרתו לרשויות בארצות הברית:

[לראיון של אילנה דיין במאקו, לחצו כאן]

יריבויות אפשריות	בריתות וקשרי עבודה
שמעון שטרית (חוסל), זאב רוזנשטיין, משפחת אבוטבול	גבי בן הרוש, יניב בן סימון, מאיר אברג'יל, אבי רוחן

ילדות

יצחק אברג'יל נולד בשכונת בנית אשר ממוקמת בעיר לוד, לשני עולים חדשים ממרוקו: לשלום, שחי מקצבת נכות; ולג'וג'ו, שעבדה במשק בית. יצחק הוא הצעיר מבין עשרה ילדים, בהם ארבע בנות ושישה בנים כולל יצחק עצמו, שהפכו גם הם לעבריינים (אחיו: מאיר, יעיש, יעקב, אברהם ואלי) (ויקיפדיה). האבא היה פסיבי. האם - אשה טובה ויהודיה מאמינה - הייתה דומיננטית יותר, אבל גם ידה קצרה מלהשפיע על ילדיה. הסביבה הייתה חזקה ממנה, ויצחק אברג'יל גדל לתוך הקודים של אחיו הגדולים! (דיין, 2013).

החל משנת 1980, כבר בהיותו בן 11, החל לצבור רישומים פליליים. בגיל 12 הופיע בבית ספרו חמוש באקדח, ביצע ירי בחפצים בחצר בית הספר, ואף כיוון את אקדחו הטעון לעבר תלמידים. לאחר מכן הופסקו לימודיו. עד גיל 18-17 כשנכנס לכלא, לא ידע קרוא וכתוב, ועשה הכל על מנת להסתיר זאת (ויקיפדיה) (דיין, 20133).

בגיל 13 ירה במאבטח שסירב להכניסו למועדון ופצע אותו ברגלו. מאוחר יותר במהלך משחק קלפים, חשד באחד השחקנים שהציץ בקלפיו, ירה בבטנו שלושה כדורים ופצע אותו קשה (ויקיפדיה) (דיין, 20133).

מגיל 11 עד גיל 16 צבר אישומים פליליים רבים ובהם תקיפת שוטר, נהיגה ללא רישיון, אחזקת כלי נשק ללא רישיון, עבירות סמים, ניסיון שוד וניסיון לרצח. את עובדי הרווחה שטיפלו בו הצליח להקסים, אבל תמיד התהלכו בתחושה שהוא איננו כן עד הסוף ביחסו אליהם  (ויקיפדיה) (דיין, 2013).

בשנת 1984 - בהיותו במעצר באגף הנוער באבו כביר - ארגן מרד בתגובה להחלטת מפקד הכלא דאז, טוויזר להחרים סיגריות שהוברחו לכלא. במהלך המרד נפצעו עצירים רבים (ויקיפדיה) (דיין, 2013).

למעשה, יצחק אברג'יל נולד לתוך משפחת פשיעה של אחים עבריינים שנוהלו ע"י הראש, מאיר אברג'יל. בתנאים הללו, גורלו נחרץ מראש, והוא הפך לכוח המפחיד והמבצע של המשפחה.

[בתמונה: ה'מוח' של משפחת אברג'יל, מאיר. צילום מסך מתוך 'עובדה' עם אילנה דיין]

כבר בגיל 17 ישב מאיר אברג'יל בראש בית דין של העולם התחתון, וניכר היה שלמרות גילו, זכה לכבוד רב (דיין, 2013).

הרצח הראשון

בשנת 1986, בהיותו בן 17, הורשע יצחק אברג'יל ברצח יעקב כהן מלוד, סוחר סמים שמכר סמים עבור המשפחה, השתמש בסם לא שילם את הכסף. המניע לרצח היה אי העברת חלק מרווחי סחר בסמים לאברג'יל. פענוח הרצח התאפשר הודות לעדות של שמעון שטרית, שהפך לעד מדינה בלית ברירה, אחרי שהשוטרים הצליחו להביא את חבריו לחשוב ש'מכר' אותם. שמעון היה חברו הטוב ביותר של אברג'יל, ונועד להתחתן עם אחותו. אברג'יל נידון ל-18 שנות מאסר שאותן ריצה במספר בתי כלא. עד היום טען שהקרבן יצא אליו עם רימון, והוא ביצע אקט של הגנה עצמית (ויקיפדיה) (דיין, 2013).

במהלך שהותו בבתי הכלא אומץ אברג'יל ועבר חניכה על ידי בכירי העבריינים, חבריו של אחיו, מאיר. כך הפך למנהיג אגף 6 שהוא האגף של העבריינים המסוכנים ביותר. הוא הנהיג את האסירים מול מפקדי הכלא, לעתים תוך ייזום מהומות או תסיסה בקרבם. במהלך תקופת מאסרו, למרות התנהגותו הקשה ותקופות הבידוד שאליהן נשלח, נעשו מאמצים של בכירים בשב"ס ובעיקר ניסיון של מפקד הכלא דאז, שלמה טוויזר, לשקמו: הוצמד לו חונך אישי שהיה סטודנט לפילוסופיה. אברגי'ל החל ללמוד קרוא וכתוב ולאחר מכן החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה (ויקיפדיה) (דיין, 2013).

המלך מגדל את יורשו...

יצחק אברג'יל טוען, ששמעיה אנג'ל, שישב באותו אגף, היה זה שלימד אותו לקרוא ולכתוב: "שמעיה אנג'ל לימד אותי לקרוא ולכתוב. הוא לימד אותי הרבה דברים בחיים... הסטריאוטיפ שיש על שמעיה כל הזמן (שהוא) רע, רע, רע... זה כדור שלג שהתגלגל. זה כבר לא האדם עצמו. הוא אדם טוב, הוא עשה מעשים שכבר... בחיים שהוא חי... בכל אדם חבוי רוצח. בכל אדם!" (דיין, 2013).

הגורל נתן את אברג'יל הצעיר בידי העבריין מס' 1 בישראל באותם ימים כדי שיעצב אותו. לימים, יהפוך אברג'יל עצמו לבכיר העבריינים בישראל...

[בתמונה: שמעיה אנג'ל באגף 6: לימד את יצחק אברג'יל לקרוא ולכתוב. צילום מסך מתוך 'עובדה' עם אילנה דיין (ראו למעלה)]

בתקופת שהותו בכלא, המשיך אברג'יל בהתנהגותו העבריינית, אך הצליח לגרום לבכירי שרות בתי הסוהר להאמין, ששוקם וזנח את עולם הפשע. בין היתר הרבה לשוחח עם סביבתו על ספרי פילוסופיה שקרא, ובהם יצירות של ניטשה ואיין ראנד  (ויקיפדיה) (דיין, 20133).

בספטמבר 1994 התחתן בין כתלי הכלא עם ליאת קאופמן, בת יחידה למשפחה נורמטיבית מרחובות שהכירה את אברג'יל, כשראיינה אותו לצורך עבודת סמינר באוניברסיטה (ויקיפדיה) (דיין, 20133).

[בתמונה: החתונה בין כותלי הכלא עם ליאת קאופמן (משמאל). מימין, עורך דינו של אברג'יל. צילום מסך מתוך 'עובדה' עם אילנה דיין (ראו למעלה)]

ב-19 במאי 1997 הוזמן לתכנית הטלוויזיה "בשידור חי עם דן שילון" בזמן צפיית שיא, וזאת בהמלצת מפקד הכלא טוויזר שהאמין שאברג'יל השתקם, ואף צפה לו עתיד של 'מאמא תרזה' לאחר שחרורו. בתוכנית הציג אברג'יל את עצמו כאדם שהתפקח מדרך החיים השגויה שבה חי בעבר. עוד אמר, שלאחר שחרורו מהכלא אין סיכוי שיחזור לעולם הפשע כי הוא אינו רוצה לאכזב את מי שנתן בו אמון (ויקיפדיה).

המשדר עורר הד תקשורתי רב ויצר לחץ לשחרור מוקדם. בין היתר, התעניין בו חבר הכנסת יוסי שריד שנפגש עמו והציע לו עזרה בשיקום ובקידום שחרור מהכלא (לימים הודה, שאברג'יל הוליך אותו שולל). מנגד בכירים בשב"ס מתחו ביקורת נוקבת על הופעת טוויזר בתוכנית הטלוויזיה כפטרונו של אברג'יל, ועל ההתייצבות הנחרצת לטובת אסיר מסוכן ובעייתי (ויקיפדיה).

בפברואר 1999 בגיל 30, שוחרר אברג'יל מהכלא, לאחר שריצה 13 שנים. חבר הכנסת יוסי שריד אמר לימים על יחס שירות בתי הסוהר והתקשורת אליו בתקופת המאסר: "מנסים ללטף את הנמר בתקוה שהוא יהפוך להיות חתול אבל הנמר נשאר נמר"  (ויקיפדיה).

[תמונת הנמר היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Dave Herholz לאתר flickr; תמונתו של יוסי שריד נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Meretz-Yachad. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

2002-1997: פרשת הבנק למסחר - הכסף שבנה את אימפריית הסמים של משפחת אברג'יל

פרשת הבנק למסחר (או 'פרשת אתי אלון') התנהלה בשנים 1997–2002, ובמסגרתה מעלה עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, בכספי הבנק בהיקפי ענק שהביאו לקריסתו. בסך הכל, מעלה אלון בסך של 254,199,600 ש"ח, שהעבירה למימון הימוריו של אחיה עופר מקסימוב. במסגרת המעילה, גנבה אלון ישירות כספים תוך שבירת פיקדונות הלקוחות ומשיכתם. היא פתחה בבנק 206 חשבונות בנק פיקטיביים (לעומת כ-1,300 לקוחות הבנק), בהם העמידה הלוואות גב אל גב, את כספי ההלוואה משכה לרשותה (ויקיפדיה) (איפרגן, 2013) (אשכנזי, 2016).

[לכתבה המלאה של ורד לוביץ' ב- ynet, לחצו כאן]

התרחבות עסקי הסמים הביאה, במקביל, הביאה להתרחבות בערוצי פשיעה נוספים, בהם שוק ההימורים באילת, מערך איסוף הבקבוקים למחזור בירושלים ובגוש דן, רשת של סחיטה באיומים באזור פתח תקווה ועוד (אלי, 2015).

כסף רב ממעילת הבנק למסחר הועבר לארגון הברחת הסמים של משפחת אברג'יל על ידי הכנופיה הירושלמית והעומד בראשה אז, גבי בן הרוש. הכסף הזה אפשר לתחזק את נתיב הברחת הסמים העיקרי של הארגון, שיצא מארה"ב, עבר במדינות בדרום אמריקה ונעצר בהולנד. כך, עבר ארגון אברג'יל צמיחה מהירה, והלך והתעשר (אלי, 2015).

כספי הסמים הרבים, שהצטברו בארגון, חייבו הלבנה. הפתרון היה באמצעות מתן הלוואות לאנשי עסקים ישראליים, שנקלעו לצרה, לעתים בריבית בגובה של 65% מסכום ההלוואה. עסקי הסמים וההלוואות הקצוצות הזרים סכומים אסטרונומים לכיסם של השניים והפך אותם לארגון הברחת סמים עולמי, שתוך כמה שנים, הוא נכנס לרשימת חמשת קרטלי הסמים המצליחים של עיתון הגרדיאן הבריטי (אלי, 2015).

מקור נוסף להלבנה היה חברת הבנייה הירושלמית ב. יאיר, שבה היה שותף ראש הכנופיה הירושלמית דאז, גבי בן הרוש. שותפות זו נולדה עוד בשנות ה-90' של המאה הקודמת, כשבן הרוש הציע לבעלי החברה, יזם הנדל"ן יאיר ביטון, לכסות חובות אליהן נקלע ובתמורה קיבל נתח מהחברה שבבעלותו. ובמסגרת שיתוף הפעולה הזרימו בן הרוש ואברג'יל סכומי עתק, שהולבנו בספרי החשבונות של חברת הבנייה שהלכה וגדלה. בסופו של דבר, הועמד ביטון לדין בגין הלבנת כספים לארגון הפשע של אברג'יל (אלי, 2015):

2002: רצח האח, יעקב אברג'יל

ב- 22 ביוני 2002 נרצח האח, יעקב אברג'יל - אב לחמישה וסב לשניים -  שנורה מתחת לביתו לעיני ילדיו. הוא הגיע סמוך לחצות, יחד עם אשתו ושני ילדיו, בני 13 ו-3, לביתם ברחוב דוד כוכבי ברחובות. אברג'יל הרים את בנו הפעוט בידיו ויצא מהמכונית, בעוד אשתו ובנו הבכור יוצאים מהצד השני שלה. לפתע הגיח רעול פנים ממכונית שעצרה בסמוך וירה בו מספר כדורים בפלג גופו העליון. בנו בן השלוש שהיה בזרועותיו, לא נפצע מהירי. אשתו של אברג'יל הספיקה לראות את החשוד נמלט ברכב שהמתין לו. אברג'יל נפצע קשה מאוד, הועבר לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "קפלן", ולאחר שלוש שעות מת מפצעיו. רציחתו בוצעה שבוע בלבד לפני שאמורה הייתה להיערך חגיגת בר המצווה של הבן הבכור.

[לכתבה המלאה של אלי סניור ב- ynet, לחצו כאן]

2003-2002: מלחמת מחזור הפחיות

סמוך לאחר מכן פתחה משפחת אברג'יל בית קזינו נוסף באשדוד, בתחום הטריטוריה של משפחת הפשע ג'ארושי.

חדירתם של האברג'ילים לשתי טריטוריות של שני ארגוני פשע במקביל הוביל להערכת המשטרה לסדרת רציחות בהיקף חסר תקדים בישראל בין ארגוני הפשע בשנים 2002–2003.

סביב סוגיית מחזור פחיות השתייה התגלע מאבק חריף בין:

• ארגון הפשע של משפחת אבוטבול מנתניה ושותפיהם אז - זאב רוזנשטיין והאחים אוחנה מגני תקווה מזה;
• משפחת אברג'יל ושותפיהם אז: משפחת גבריאלי, ומשפחת אלפרון.

במסגרת סכסוך זה נרצח במספרה בהוד השרון חיים שאבי, אחד מאנשי משפחת אברג'יל, שנחשד בריגול בידי האחים אוחנה, שותפיו של רוזנשטיין. יחד עם שאבי נרצח גם הספר שלו, החף מפשע.

בהמשך אותה שנה (2003) נרצח חיים אוחנה מול מצלמת אבטחה בחנייה בביתו, ביריות אקדח של שני רוכבי אופנוע חבושי קסדות. תפיסתם בשנת 2009 של כל המעורבים במעגל הרציחות מטעם האחים אוחנה, עצרה לזמן מה את מסע הרצח.

2003: הקשר הגורדי עם משפחת רוזנשטיין

אחר שחרורו מהכלא, נכנס יצחק אברג'יל לשותפות עם זאב רוזנשטיין בעסקי ההימורים הבלתי חוקיים, והיה שותפו של זאב רוזנשטיין בקזינו באזור התעשייה החדש במערב ראשון לציון.

אבל, לאחר שלמד את עסקי ההימורים פרש מהשותפות עם רוזנשטיין ופתח קזינו משלו באותו המבנה, ובכך פגע באזור השליטה של רוזנשטיין והפך לאויבו (דיין, 2013).

[בתמונה משמאל: זאב רוזנשטיין. תמונת מסך מתוך חדשות ערוץ 10]

[לסקירה רחבה בנושא זאב רוזנשטיין, לחצו כאן]

[בתמונה: יצחק אברג'יל במהלך הסגרתו לארצות הברית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי israeli police facebook page by an OTRS permission. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

זו הייתה תחילתה של מלחמת הכנופיות הגדולה, שבמהלכה יהפכו רוזנשטיין ואברג'יל לאויבים מיתולוגיים (דיין, 2013), ותביא את אברג'יל לסיים סופית את הקריירה הפלילית שלו בכלא.

בתחילת דצמבר 2003 נעצר רוזנשטיין בחשד כי ניסה לרצוח את האחים מאיר ויצחק אברג'יל. המשטרה הסתמכה בעיקר על עדותו של דוד אטיאס שביקש להפוך לעד מדינה כנגדו. "רוזנשטיין אמר לי שהוא זקוק לאדם כמוני", התפאר אטיאס בעדותו. "הוא שמע על המבצעים שעשיתי, והדבר שהוא התלהב ממנו במיוחד הוא רצח שלום אזולאי. רוזנשטיין אמר לי שאם אני 'לוקח' את מאיר ואיציק אברג'יל, ייכנס לי לכיס ים כסף בדולרים" (שפר, 2006ב').

לדברי אטיאס, האחים קקון הכירו בינו לבין רוזנשטיין. אטיאס אמר להם שאם יצליח לחסל את האחים אברג'יל, הוא ירצה בתמורה מיליון דולר. בתמורה, ביקשו האחים קקון מאטיאס להשיג טיל לאו או מקלע, אחרת לא ניתן יהיה לחסל את האחים אברג'יל. אולם, עד מהרה הבינו במשטרה כי אטיאס שיקר בעדותו ורוזנשטיין שוחרר ממעצר (שפר, 2006ב').

היריבות הזאת התעצמה סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ותחילת ה-2000, כאשר גובשה קואליציה נגד רוזנשטיין, בראשותו של יצחק אברג'יל. בניסיונות להשתלט על שוק ההימורים בארץ ובחו"ל.

יצחק אברג'יל - ששהה עד אז שהייה ארוכה בקו דרום אפריקה ובלגיה, כחלק מבניית אימפריית אקסטזי שלימים תזכה אותו כעבריין בעל שם עולמי, ויצואן האקסטזי הגדול בעולם - ביקש מרוזנשטיין להכניסו כשותף בעסקי ההימורים שלו. כשרוזנשטיין סרב (הוא זכר, מן הסתם, שיצחק אברג'יל כבר בגד בו פעם אחת...) חזר אברג'יל מדרום אפריקה, ואיגד סביבו קואליציה רחבת היקף של משפחות פשע, כדי לחסל את הקואליציה הנגדית (אלי, 2016). כך נפתח חשבון דמים מר בין משפחת אברג'יל לרוזנשטיין  (שפר, 2006ב').

במלחמה מחפשים בעלי ברית... היריבים יצרו שתי קואליציות יריבות (שפר, 2006ב') (דיין, 2013):

• זו של רוזנשטיין, שחבר למשפחת אבוטבול מנתניה;
• וזו של משפחת אברג'יל, שחברה למשפחת אלפרון.

רוזנשטיין הגיב ראשון למאמצים להשתלט על הטריטוריות שלו. התגובה לא אחרה לבוא, וביולי 2002, נרצח יעקב אברג'יל, אחיו של יצחק, שגבה כספים בבתי הקזינו של ארגון הפשיעה של אברג'יל, שאליהם הזרים כספי ענק המהמר הכפייתי עופר מקסימוב מפרשת הבנק למסחר. הרצח היה בבחינת פתיחת מלחמה עקובה מדם בין שתי הקואליציות (אלי, 2016).

תגובת משפחת אברג'יל לא אחרה לבוא: באוקטובר 2002 ניסו שלוש חוליות מתנקשים לרצוח את רוזנשטיין (שפר, 2006ב'):

• האחת ברחוב לבנדה, סמוך למסעדה האהובה עליו בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב;
• השנייה ברחוב הירקון, סמוך למלון הילטון, שם נכח בפגישה;
• ואילו מתנקש שלישי חיכה לו סמוך למסיבה שערך פרקליטו, עו"ד בני נהרי.

המשטרה הצליחה לעצור שבעה חשודים משתי החוליות הראשונות, כשברשותם נתפסו תת-מקלע ומשתיק קול, אקדח וכובעי גרב. מתנקש נוסף נמלט מבלי שנתפס. אחד החשודים שנעצר בעקבות הפרשה היה שלמה אברג'יל. בסיכומו של דבר, כל שבעת העצורים הגיעו לעסקאות טיעון עם הפרקליטות (שפר, 2006ב').

בשנת 2003 עברו בארגוני הפשיעה לעידן "הפיגוע הפלילי": דפוס פעולה חדש של הטמנת מטעני חבלה ברחובות, תוך סיכון עוברי אורח תמימים, ממש כמו פיגועים על רקע לאומני.

המשטרה עצרה את אייבי אברג'ל מתל-אביב ומשה ברדוגו מלוד, שתכננו לרצוח את רוזנשטיין ואת יד ימינו ושותפו לעסקים - אהרון אבו חמרה. בסוף אוקטובר 2003 הוגש נגדם כתב אישום. על-פי כתב האישום, השניים הגיעו לבית העסק של גדי אבוטבול בראשון-לציון, מי שסיפק להם את לבנות החבלה, וסיפרו לו על תכניתם להתנקש בחייהם של רוזנשטיין ואבו-חמרה. השלושה שוחחו על הדרך הטובה ביותר לרצוח את רוזנשטיין. בין היתר, שקלו להטמין מטען חבלה במכוניתו של אבו-חמרה ולהטמין מטען בעציץ בכניסה לבניין מגוריו (שפר, 2006ב').

ב-30 ביוני 2003, ניצל רוזנשטיין מניסיון התנקשות נוסף: כאשר הגיע בכלי רכבו לגני התערוכה הישנים בנמל תל אביב, למשרד המסייע למהמרים לטוס לחו"ל. על המדרכה, בכניסה למשרד, הונח מטען חבלה רב עוצמה - במשקל 2-3 קילוגרמים - בסמוך לכלי רכבו איתו הגיע למקום. רוזנשטיין ושלושת מלוויו היו בדרכם למרצדס משוריינת כשאירע הפיצוץ. הוא  נפצע באורח קל ונלקח לטיפול בבית-החולים. אחד ממלוויו נפצע באורח קשה. עוד תשעה בני אדם נפצעו, אחד מהם קשה והיתר קל-בינוני.

במשטרה היו משוכנעים שמאחורי ניסיון ההתנקשות עמדו האחים אברג'יל, אולם לא הצליחו לאסוף די ראיות על מנת לקשור אותם לאירוע (שפר, 2006ב').

2003: מלון פארק של המשטרה: הפיגוע הפלילי הראשון

ב- 11 בדצמבר 2003 עבר רוזנשטיין ניסיון חיסול נוסף ליד רחוב אלנבי בתל אביב,  שבמהלכו נהרגו שלושה בני אדם ו-19 נפצעו, שבעה מהם באורח קשה (שפר, 2006ב'):

זה היה ניסיון ההתנקשות המשמעותי ביותר שנרשם נגד רוזנשטיין, והוא נחקק בזיכרון הקולקטיבי כ"פיגוע הפלילי הראשון": למרות שהאירוע התרחש, כאמור, על-רקע פלילי, היו המראות זהים לאלו שהורגלנו להם אחרי פיגועי טרור: נזק אדיר נגרם למבנים בסביבה, מרפסות קרסו, חלונות התנפצו ואנשי זק"א עסקו שוב במלאכת איתור שרידי ההרוגים וזיהוים (שפר, 2006ב').

המשטרה - שמשך שנים טענה בדבקות שאין בישראל פשע מאורגן - התעוררה ברגע אחד לתוך המציאות. לאחר האירוע טען מפכ"ל המשטרה דאז, שלמה אהרונישקי (ראו התמונה משמאל), שאירוע זה היה "מלון פארק של משטרת ישראל" (נאה ובן-דוד, 2003) (הקבלה לפיגוע במלון פארק בנתניה, בפסח 2002, שהוציא את צה"ל למבצע "חומת מגן", אשרר שינה את פניו של המאבק המזוין בפלסטינים).

כך הפך הפיגוע שיזמו האברג'ילים ברוזנשטיין לזרז, אשר שינה את פני המשטרה והאסטרטגיות שלה כלפי הפשע המאורגן (יחזקאלי, 2016), והגביר מאוד את תשוקתם של החוקרים לרסן את משפחת אברג'יל.

[בתמונה משמאל: המפכ"ל לשעבר, שלמה אהרונישקי. מקור התמונה משמאל: דובר משטרת ישראל]

'האסימון שנפל' בראשה של המשטרה הביא בימיו של המפכ"ל דודי כהן, שהחליף את אהרונישקי, להקמת ה-FBI הישראלי – יחידת "להב 433" בראשות ניצב, שיצרו מציאות חדשה עבור ראשי משפחות הפשע, שרובם מצאו עצמם בהמשך מאחורי סורג ובריח. בכך הייתה השפעתה של משפחת אברג'יל עצומה.

מ- 2003: עבריין בכיר

סמוך לאחר מכן פתח אברג'יל בית קזינו נוסף באשדוד בתחום הטריטוריה של משפחת הפשע ג'ארושי.

חדירתו של אברג'יל לשתי טריטוריות של שני ארגוני פשע במקביל הוביל להערכת המשטרה לסדרת רציחות בהיקף חסר תקדים בישראל בין ארגוני הפשע בשנים 2002–2003. בשנת 2003 החל סכסוך בין ארגון הפשע של משפחת אבוטבול מנתניה ושותפיהם דאז - זאב רוזנשטיין והאחים אוחנה מגני תקווה נגד משפחת אברג'יל ושותפיו אז: משפחת גבריאלי, ומשפחת אלפרון, סביב נושא מיחזור פחיות שתיה. במסגרת סכסוך זה נרצח במספרה בהוד השרון חיים שאבי, אחד מאנשי אברג'יל שנחשד בריגול בידי האחים אוחנה, שותפיו של רוזנשטיין. יחד עם שאבי נרצח גם הספר החף מפשע.

בהמשך אותה שנה (2003) נרצח חיים אוחנה מול מצלמת אבטחה בחנייה בביתו, ביריות אקדח של שני רוכבי אופנוע חבושי קסדות. תפיסתם בשנת 2009 של כל המעורבים במעגל הרציחות מטעם האחים אוחנה, עצרה לזמן מה את מסע הרצח^[.

לאחר מכן הקים אברג'יל רשת הברחה גדולה של אקסטזי באמסטרדם ובארצות הברית, ביחד עם עודד טוויטו. על פי הערכות המשטרה, הופצו באמצעות הרשת מיליוני כדורי אקסטזי. בשנת 2004 גיבשה המשטרה רשימת נכסים השייכת לארגון אברג'יל, הכוללת 37 חברות, 48 דירות ו-56 כלי רכב (שחלקם הגדול מכוניות פאר וכלי שיט).

ביוני 2002 נרצח אחיו הגדול של יצחק, יעקב אברג'יל - אב לחמישה וסב לשניים -  שנורה מתחת לביתו לעיני ילדיו.

2004: רוזנשטיין קונה את חייו מאברג'יל

כאשר הבין רוזנשטיין שזמנו קצוב, וסיכוייו להתמודד עם קואליציית אברג'יל ולהישאר בחיים אפסיים, נאלץ לשאת ולתת עימו על עסקה, שתציל את חייו, אך תהפוך אותו ללא רלוונטי בעולם הפשע: לפי עדותו של עד המדינה בפרשה 512 (ראו בהמשך), בשלהי 2004, ממש זמן קצר לפני מעצרו של רוזנשטיין, הגיעו שתי הקבוצות היריבות לפגישה במלון הילטון. שורה של מאבטחים, המצוידים ב-M16, הסתובבו במלון כשבמקום היה גם יצחק אברג'יל בכבודו ובעצמו, ואחיו מאיר. כאשר רוזנשטיין הגיע הוא התיישב בסמוך לשולחן בו ישבו האחים אברג'יל (אלי, 2016). (רוזנשטיין זכר, מן הסתם, פגישה אחרת שקיים בלובי של המלון עם שושנה אסלן, אלמנתו של יחזקאל אסלן, שהתחננה בפניו אז לשווא על חייה וחיי גיסה...).

בפגישה, כך מעריכים במשטרה, נאלץ רוזנשטיין לסגור על סכום כסף אסטרונומי בסך של שני מיליון אירו, כדי לסיים את סכסוך הדמים בין השניים (אלי, 2016). להלן קטע מעדותו של עד המדינה בפרשה 512 בסוגיה זו (סניור, 2015):

• חוקר: "אני לא מצליח להבין למה זאב רוזנשטיין היה אמור לשלם ליצחק כסף ולא הפוך".
• עד המדינה: "קודם כול זאב יותר חלק ממנו. זאב לא הכניס אותם לעסקים והם היו כעוסים מאוד מאוד. הוא רצה לגמור את המלחמה ביניהם. הוא הבין שלא יורדים ממנו. שמנסים להרוג אותו".
• חוקר: "אם הוא לא היה משלם את הכסף?"
• עד המדינה: "אני מאמין שלא היו עוזבים אותו".

2004: האברג'ילים משתלטים על השוק האפור באזור תל אביב

בשנת 2004 - השתלטו האברג'ילים על שוק החלפנים והשוק האפור באזור תל אביב.

2007: אברג'יל חוטף מכות מאריה אלפרון

במגדל שער העיר ברמת-גן, התרחשה הקטטה המפורסמת בין איציק אברג'יל לאריה אלפרון. באותה קטטה תקפו אריה אלפרון ו'חייליו': יוסי בצרא וויוטל אזולאי את יצחק אברג'ל, וגרמו לו לחבטות בפניו ולדימום באפו. גם נאמנו, מוטי חסין הוכה קשות על ידי אלפרון עצמו.

סרט מצלמות האבטחה שתיעד את הקטטה הגיע לידי המשטרה. בסרט נראה אריה אלפרון, אחיו של יעקוב אלפרון, נוגח בראשו של איציק אברג'יל, שבאותה עת היה ארגון הפשיעה שלו בשיאו. הקטטה מחריפה ונמשכת בתוך חנות באזור. יעקב אלפרון ובנו דרור לא נראים בסרט, אך במשטרה טענו שהם היו בזירת האירוע. השניים שוחררו ממעצר לאחר שבועיים וחצי של חקירה.

אריה אלפרון, לעומת זאת, נעצר והוגש נגדו כתב אישום (גל, 2007). ערוץ 2 שידר את התמונות ממצלמות הביטחון, והקטטה הפכה לנחלת הכלל.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=110&v=GiNtzBjo6fU

2008: חיסול כושל בין אנשי אברג'יל מביא לרצח מרגריטה לאוטין

ב- 28 ביולי 2008, סמוך לשעה 17:00, הגיעו לחוף טובגו בבת ים חבורת אנשים מארגונו של איציק אברג'יל, בהם רמי אמירה, אבי אמירה, מוטי חסין, סימנטוב מחטייב ואחרים. החבורה התיישבה במסעדת המרפסת על החוף, ושהו שם במשך שעה ארוכה. בכל אותה עת שהו בחוף אלכסנדר ומרגריטה לאוטין, יחד עם שני ילדיהם הקטנים, לא הרחק מהמקום בו ישבו אנשיו של אברג'יל (בן דוד, 2008).

סמוך לשעה 18:30 הגיעו למקום בקטנוע עבריין בשם רונן בן-עדי (תושב בת ים, אז בן 39) עם אדם נוסף, כשהם חמושים באקדחים. השניים החנו את הקטנוע. הם נכנסו לחוף מהכניסה הצפונית, כשקסדות אופנוע על ראשם וכפפות על ידיהם והחלו לירות לעבר החבורה, במטרה לרצוח את רמי אמירה, מוטי חסין ואולי אף אנשים נוספים בחבורה. כתוצאה מהירי נפצע רמי אמירה בלחיו הימנית מאחד הכדורים (בן דוד, 2008).

בשלב הזה החלו אנשי החבורה לברוח לכל עבר - חלקם נמלטו היישר לתוך הים ואחרים אף החלו להכות את רונן בן-עדי והמפגע הנוסף. בן-עדי והאדם הנוסף המשיכו לירות לעבר אנשי החבורה כדורים רבים, וכתוצאה מכך פגע אחד הכדורים, שנורה מנשקו שלבן-עדי, במרגריטה לאוטין (בן דוד, 2008).

בעת שנורתה, לאוטין ניסתה להגיע לבתה, כדי להסתתר יחד עמה מהיריות. הקליע שפגע במרגריטה חדר דרך בית החזה והבטן, וגרם לה נזק חמור בלב ובכבד, ולבסוף גרם למותה. כמו כן, פגעו הכדורים ברמי אמירה, שנפצע בלחיו הימנית ובאפו (בן דוד, 2008).

מיד לאחר מכן, ניסה ואדים גרונין, ששימש כמאבטחו של מוטי חסין, להשתלט על בן-עדי, במטרה להפסיק את הירי, אולם במהלך המאבק בין השניים נפל ודים על הקרקע. בן-עדי לחץ על ההדק, אולם הכדור לא נורה בשל מעצור (בן דוד, 2008).

בן-עדי ברח מהחוף, עלה על הקטנוע והחל לנסוע ברחובות בת ים, עד שהגיע לרכב המילוט, שם חיכה לו עבריין אחר שמעון סבח (תושב בת ים, אז, בן 41), שאסף אותו למכוניתו והשניים החלו בנסיעה מהירה בניסיון להימלט מהאזור. זמן קצר לאחר מכן עצרה אותם המשטרה (בן דוד, 2008).

הערכת המשטרה הייתה כי הרצח אושר על ידי איציק אברג'יל. זאת, למרות שכל המעורבים שייכים, מודיעינית, לארגון הפשע שלו (בן דוד, 2008).

ממצאי התחקיר של האירוע העלו כי חמישה אנשי משטרה ממחלק העיקוב ('הסמויה') של היאחב"ל - ובלשי הזרוע המבצעית של היחידה שאבטחו את פעולתם - הביאו ללכידת שני החשודים בהתנקשות, רונן בן-עדי ושמעון סבח, שניהם תושבי בת ים (בן דוד, 2008).

על פי הממצאים, שוטרי העיקוב שהיו בחוף הים עקבו אחר מוטי חסין, רמי עמירה וסימנטוב מחטייב שישבו בבית הקפה בחוף טובגו, מקום בו נהגו לשבת באופן קבוע. בשעה 18:40 דיווחו העוקבים בקשר על שני גברים חבושי קסדות שפתחו באש לעבר היעדים אחרים עקבו. חסין, עמירה וסימנטוב החלו להימלט, כאשר המתנקשים רדפו אחר חסין ועמירה תוך כדי ירי ממנו נפגעה לאוטין (בן דוד, 2008).

חסין ועמירה, שנשרט בלחיו מאחד הכדורים, נכנסו לים וכוח בלשי היאחב"ל שהוזעק על ידי העוקבים הזדהה בצעקות "משטרה" החל לרדוף אחר שני החשודים. בן-עדי נמלט בריצה לעבר קטנוע הקימקו הגנוב בו הגיעו השניים, וניסה להימלט מהמקום, אך כאשר החל בנסיעה החליק ונלכד על ידי השוטרים תוך כדי שהוא שומט אקדח גנוב מסוג "גלוק" בו השתמש על פי החשד לירי (בן דוד, 2008).

סבח נמלט לעבר רחוב סמוך בו החנה את רכב המאזדה שלו, ששימש על פי החשד כרכב גיבוי למילוט. הוא נסע לעבר הקטנוע כדי לאסוף את בן-עדי, אך נעצר אף הוא על ידי שוטרי היאחב"ל שזינקו לתוך הרכב ומנעו ממנו ללחוץ על דוושת הגז (בן דוד, 2008).

[בתמונה: מרגריטה לאוטין, בתמונה אחרונה עם בני משפחתה, דקות לפני הרצח. תמונה פרטית. הופיעה לראשונה באתר nrg]

אברג'יל נעצר בחשד למעורבות ברצח. עשר שנים לאחר שעזב אברג'יל את שערי בית הסוהר כתקווה גדולה, הוא חזר לשם, אם כי התיק שיביא לנפילתו יהיה שונה לחלוטין...

2008 ואילך: יצחק אברג'יל יורד מהבמה כשחקן פעיל והופך לאסיר

באוגוסט 2008 נעצר יצחק אברג'יל בחשד לרצח סוחר הסמים הישראלי סמי אטיאס, הלבנת הון, סחר בסמים והשתייכות לארגון פשע. אברג'יל נחשד על ידי המשטרה במקרה רצח נוסף של אסיר, ובהלבנת הון בהיקפים גדולים, בין היתר של כספי המעילה בבנק למסחר (בעקבות הסתתרות הקבלן גבי הררי בדירתו של אברג'יל באמסטרדם), וכן בניסיונות חיסול רבים של מתחריו בתחום הסמים וההימורים: בני משפחת אבוטבול, זאב רוזנשטיין ובעלי בריתם. נראה שהמעצר התאפשר עקב הודאות הרוצחים בפרשת הרצח בחוף בת ים.

המעצר הזה של הכוח המבצע במשפחה, מסמן בעבורה את ראשית הדעיכה. דעיכה זו תגבר ותלך כאשר יעצר גם מאיר אברג'יל ויוסגר לארצות הברית.

2011: מאיר ויצחק מוסגרים לארצות הברית

ב-12 בינואר 2011 הוסגרו מאיר ואיציק אברג'יל לידי רשויות החוק של ארצות הברית. תוך פרק זמן קצר שוחרר מאיר, ואילו על יצחק הוטלו שמונה וחצי שנים בכלא. למרות מעצרם, המשיך הארגון לפעול גם בהיותם בכלא.

2011: משפחת אברג'יל נערכת למלחמה

כל עוד היו יצחק ומאיר אברג'יל בכלא הישראלי, לא הייתה להם בעיה לנהל את עסקיהם מתוכו. אבל הכלא האמריקני זה סיפור אחר. מתוך הבנה מפוכחת של מה שיתרחש אחרי הסגרתם, חלקו האחים את הטריטוריות המשפחתיות בין נאמניהם: יעקב (עקא) שמעון, מוטי חסין ואבי רוחן: 

• מוטי חסין קיבל אחריות לאזור המשולש ראשון לציון-בת ים-חולון;
• עקא קיבל את אזור ירושלים, אזור המרכז ואילת;
• ואבי רוחן שלט באזור הוד השרון.

עד מהרה, הסתבכו יורשיהם של האברג'ילים במלחמה, עקובה מדם עם אלה שלטשו עיניים על ה'טריטוריות' הללו, בעיקר משפחת מוסלי (ראו תמונות למטה) שהתחילה גם היא תחת כנפיו של אברג'יל. מלחמה זו נמשכה 16 חודשים, וכללה 9 מעשי רצח, ונעדר אחד. מאוחר יותר עלה מספר הנרצחים ל- 16, ושני נעדרים.

[הכרזה: ייצור ידע]

[להרחבה בנושא אלי מוסלי, לחצו כאן]

האחים אברג'יל בבית המשפט האמריקני

יצחק אברג'יל חוזר 'הביתה', לכלא הישראלי 

בשנת 2012 - כשנותרו לו שלש שנות מאסר בלבד - ביקש יצחק אברג'יל לרצותם בישראל. הוא הוחזר ב-30 ינואר 2014 הוחזר לישראל לריצוי יתרת עונשו.

מעט לאחר מכן פורסם שמשטרת ישראל עצרה חמישה חברים החשודים בהשתייכות לארגונו של אברג'יל. באותה שנה פורסם שנעצרה חוליית חיסול בת 5 אנשים מאנשיו.

2015: פרשה 512 - הניסיון לרצח רוזנשטיין מפוענח

הניסיון לרצח רוזנשטיין משנת 2003 חזר לכותרות ב- 2015. בחודש מאי באותה שנה נתנה המשטרה פומבי לחקירה, שבה נעצרו כ-50 חשודים -חלקם הגדול מוכרים כחברים בארגוני פשע - בחשד שהחשודים ביצעו שורת אירועים וחשדות לביצוע עבירות בארץ ובחו"ל, בתחומי הפשיעה החמורה והמאורגנת ובהן רציחות, ניסיונות לרצח, אלימות וסמים על ידי עשרות חשודים ומעורבים, מדובר בעשרות אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות ומעורבים בה חלק מהשמות הבכירים בעולם התחתון.

ניסיונות החיסול של רוזנשטיין היו גם הם בפרשיות שנחקרו (אלי, 2016), כאשר המשטרה השיגה עד מדינה, שחשף פרטים על הרצח והפליל את המעורבים בו: אבי רוחן היה אז ציר משמעותי ומרכזי בארגונו של אברג'יל. נגד רוחן ואברג'יל הוגש כתב אישום,וב- 2017 (ראו בהמשך), נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו:

[לסקירה רחבה בנושא אבי רוחן, לחצו כאן]

עד המדינה טען, כי יצחק אברג'יל  ראה ברוזנשטיין את זה שהורה על חיסולו של אחיו מאיר. "מאיר (אברג'יל) אמר לי, שמבחינתו הוא רוצה למות, והוא הולך איתם עד הסוף, הכוונה, נגד הקבוצה של זאביק", טען עד המדינה, שהיה אחד החברים הקרובים והטובים של מאיר אברג'יל, ואחד המנגנונים המרכזיים במכונה המשומנת של ארגון אברג'יל (אלי, 2016).

ב-18 במאי 2015 נעצר האח, מאיר אברגי'ל, עם עוד 43 אחרים במסגרת פרשיית 512, בחשד שהיה מעורב בניסיון חיסול זאב רוזנשטיין בשנת 2003. ב-13 ביולי 2015 הוגש כתב אישום נגדו ונגד עבריינים אחרים, שם הם הואשמו ברצח 3 אזרחים, שנהרגו בעת ניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין.

רוזנשטיין עצמו הוזמן להעיד, וכצפוי, סכר את פיו, והוכרז כעד עוין...

.

ב- 26 בדצמבר 2016, אחרי שנה וחצי של מעצר, שוחרר מאיר אברג'יל למעצר בית, בערבות של לא פחות ממליון ש"ח, אולם עצם השחרור מלמד, כחי התיק קרס למעשה, ושחוסר המעורבות שלו בעניינים מבצעיים מקשה מאוד על הרשעתו.

הפיגוע הפלילי בחייו של זאב רוזנשטיין - שבו נרצחו שלושה אזרחים - היה, כנראה, הפרק האחרון בסאגה של יצחק אברג'יל. כמו מורהו, שמעיה אנג'ל, הוא עתיד להזדקן ולדעוך בבית הכלא; או שאויביו - הממתינים לחסלו - יצליחו לסגור איתו חשבון, גם שם... בכל מקרה, העתיד כבר מזמן איננו מחייך ליצחק אברג'יל!

[בתמונה: יצחק אברג'יל מסים את דרכו הפלילית כמו מורוט, שמעיה אנג'ל... התמונה באדיבות תמי אליעזר ויחסי הציבור לספר 'כלואה בשמעיה אנג'ל]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2017), (כמעט) הכל על פסיכופתים, ייצור ידע, 15/4/17.
• פנחס יחזקאלי (2017), מאיר, ה’מוח’ של משפחת אברג’יל, נחלץ מפרשיה 512, ייצור ידע, 25/9/17.
• ויקיפדיה: יצחק אברג'יל.
• אילנה דיין (2013), עובדה - יצחק אברג'ל "היעד", 4/12/13.
• אלי סניור (2015), "רוזנשטיין שילם שני מיליון אירו כדי שאברג'יל יפסיק לרדוף אחריו", 18/10/15, ynet.
• הדס שפר (2006א'), מהבית הקטן ביפו לכלא במיאמי, 5/3/2006, nrg.
• הדס שפר (2006ב'), הזאב בעל תשע הנשמות, 5/3/2006, nrg.
• ירקוני יורם (2017), "עבור אברג'יל רוצחים מתוך נאמנות", ידיעות אחרונות, 24/5/17, ע' 31.
• שמעון איפרגן (2016), כמה כסף שוות משפחות הפשע בישראל, דה מרקר, 17/6/16.
• שרון גל (2007), תיעוד: קטטת האברג'ילים והאלפרונים, נענע 10, 3/2/07.
• שמעון איפרגן (2013), האלפרונים החדשים, מגזין מאקו, 29/8/13.
• אבי אשכנזי (2016), עד המדינה כבר הוזהר: האיש החזק בעולם הפשע משתחרר מהכלא, חדשות וואלה, 1/8/16.
• ויקיפדיה: המעילה בבנק למסחר.
• יוסי אלי (2015), המעילה ששינתה את עולם הפשע הישראלי, חדשות וואלה, 8/1/15.
• יעל פרידסון (2021), יצחק אברג'יל הורשע ברצח 3 אזרחים בניסיון החיסול של זאב רוזנטשיין ובניהול ארגון פשע, וואלה, 16/11/21.
• אילנה דיין, רוני זינגר, גלעד טוקטלי (2010), עובדה: כך הפך הילד מלוד ליעד מספר 1 של המשטרה, מאקו, 29/4/10.