[בתמונה: משמרות המהפכה האיראניים במצעד. למקור התמונה לחץ כאן]

המיקוד והקשב האמריקאים חייבים להיות מופנים להתמודדות עם איראן, והדרך העדיפה היא ע"י שכנוע האיראנים עצמם -בעזרת שימוש בשלל אמצעים (מדינים, כלכלים וצבאיים) - שמדיניות יצוא המהפכה האיראנית איננה משרתת את טובת המשטר בטהרן. הדבר עלול להיתקל בקשיים לא מעטים:

איראן, סביר להניח, תנסה להדק את קשריה עם רוסיה. פירוק הברית הרוסית-איראנית היא אבן הראשה של התכנית האמריקנית לייצוב האזור. אם ייכשל ממשל טראמפ בניסיונותיו, הדבר יוביל להתנגשות צבאית במזרח התיכון, ואולי אף מעבר לו. 

מדיניות יצוא המהפכה איננה אסטרטגיה. היא מהות קיום המשטר וחלק אינטגרלי מתפיסת העולם האיראנית. על מנת לשנות את האסטרטגיה האיראנית צריך לעודד את שינוי מאזן הכוח הפוליטי בתוך איראן, שיוביל לשינוי המדיניות. האמצעי היעיל ביותר לשינוי המדיניות האיראנית עוברת דרך בלימת תכניות ההתפשטות של משמרות המהפכה. לכך תהיה השפעה מהותית על מאזן הכוח הפוליטי בטהרן. תוכנית כזו דורשת מחויבות ארוכת טווח של ארה"ב לייצוב האזור, ומתן סיוע נרחב לגופים אזוריים באזורי הסכסוך (תימן, סוריה, לוב, עיראק), שמוכנים להוביל את המאמץ הזה (לדוגמה ה- SDF בסוריה). 

[תמונתו של חמינאי מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Seyedkhan. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, 4.0 International; תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל היא נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

ההתמודדות עם משמרות המהפכה דורשת בחינה מתמדת של היעדים ואמצעי מימושם. המטרה העיקרית חייבת לעמוד מול עיני המתכננים והמטרה איננה תקיפת איראן, אלא הפסקת מאמצי ההתפשטות האיראנים באזור. הפתרון לכלל בעיות האזור הוא דיפלומטי, דלתה של הדיפלומטיה האמריקאית חייבת להישאר פתוחה גם בעבור האיראנים.

התקיפה האמריקאית בסוריה יחד עם ההצהרות מוושינגטון הם התחלה טובה. אם משמרות המהפכה יאבדו את אחיזתם בסוריה ובעיראק הם יהפכו לנטל על הכנסות המדינה האיראנית, ויסבלו מכה קשה בדעת הקהל, דבר שיוביל בסופו של דבר לשינוי המדיניות האיראנית.