[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Vanja O לאתר flickr]

[מאמר זה הופיע לראשונה באתר ג'וקופוסט. למאמר המקורי לחצו כאן] [לתופעת הצלחת היתר באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

 שניים מהמושגים החשובים באסטרטגיה הם 'הצלחת יתר' ו'מהפך העוצמה'. את משמעותם של אלה, הלכה למעשה, חוו ולדימיר פוטין ובשאר אל אסד על בשרם בעת האחרונה.

הצלחת יתר (Overachieving) היא מצב שבו תת מערכת ב'סביבה המשימתית' משיגה במאבקי העוצמה בסביבתה יתרון כה גדול על תתי המערכות האחרות, עד שמתקיים ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה (The Paradoxical Logic of Strategy) - שהוא בעצם ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת. זהו מושג אשר חוקר הביטחון הלאומי האמריקני, אדוארד לוטוואק (Luttwak), כותב עליו בספרו אסטרטגיה של מלחמה ושלום (The Logic of War and Peace). לוטוואק (2002, ע' 35) טוען כי בתחום האסטרטגיה כולה, לא יתכן כי דרך פעולה מסוימת תימשך עד אין סוף. תמיד תהיה קיימת נטייה שהפעולה תהפוך להיפוכה, אלא אם כן יתבטל ההיגיון האסטרטגי כולו בשל שינוי הנסיבות (למשל, בשל הכרעה). ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה מעוות כל פעולה הגיונית, וגורם שוב ושוב להיפוך של הפכים (לוטוואק, 2002, ע' 84). הוא יקבע את תוצאות העימות בין אם הצדדים יפנימו אותו וינצלו אותו, ובין אם לאו (שם, ע' 34). בתורת המערכות המורכבות מכונה התופעה הזו: 'מהפך העוצמה'.

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

כמעט ניצחון בנוק אאוט...

עד סוף מרץ 2017, היו בשאר אסד ופטרונו, ולדימיר פוטין, זחוחים למדי. הצלחה רדפה הצלחה וחאלב נפלה בידיהם. הגיבוי הרוסי לא הותיר למורדים מפלט, והם הלכו ונכתשו במהירות. שום שינוי לא נראה באופק, שהרי, הייתה רק מעצמה אחת נחשבת במזרח התיכון - רוסיה, הכל שיחרו לפתחה, ונדמה היה שגם הממשל החדש בארצות הברית מכיר במציאות הזו. הייתה תחושה, שהכל הולך להסתיים ושסוף מלחמת האזרחים קרוב. בפני המורדים לא הייתה ברירה אלא 'ללכת לקנוסה' - משמע, למוסקבה - ולדון בפרטי הכניעה. אבל אז, עשה אסד צעד אחד רחוק מידי...

בד בבד עם החתירה לניצחון, ביצעו אנשי המשטר - בגיבוי רוסי - גם מהלכים שיבטיחו דומיננטיות עתידית. הניסיון הרוסי בתחום זה היה מורה דרך מצוין:

בתום מלחמת העולם השנייה דאגו הרוסים ליישב לתמיד את המערכת הסבוכה של לאומים שהתערבבו אלה באלה במדינות מזרח אירופה, ושהתעוררותם הלאומית הייתה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הם החלו בשינויי אוכלוסיה (טרנספר) בקנה מידה שאירופה לא ידעה כמוהם מזה שנים. כל למשל נצטוו הגרמנים הסודטים בצ'כוסלובקיה לארוז את מיטלטליהם ופשוט ללכת לכיוון גרמניה.

אותו תהליך בדיוק החל להיווצר בשטחי עיראק וסוריה. הרוב הסוני לשעבר, 'עודד' בדרכים שונות לארוז את מיטלטליו ולהתחיל ללכת לצפון מערב. זו הייתה הסיבה למכת הפליטים שפקדה את אירופה וזה היה מחירה של מדיניות הממשל האמריקני הקודם, שוויתר על תקיפה בסוריה, לאחר מתקפת הגז הקודמת, בלי להבין לעומק את מחיר הוויתור על בני בריתו האירופים (כזכור, בעקבות מתקפת הגז הקודמת בפרברי דמשק ב-2013, שבה נהרגו כאלף איש, ממשלו של ברק אובמה התכונן לתקוף יעדים של המשטר אחרי שנחצה "קו אדום" שהגדיר בתחילת המלחמה, אולם בשל התנגדות בקונגרס ולחץ רוסי, הושג הסכם פשרה בתיווך האו"ם. אז התחייבה דמשק (ולא קיימה כמובן) להוציא את מצבורי הגז שבשטחה).

אחד הכלים המצוינים, לכאורה, ל'עידוד' ההגירה הסונית היה השימוש בגז, שהמחיש לסונים שאין להם יותר עתיד באזורים הללו. אבל אז, הצדיק הנשיא האמריקני הנוכחי, דונלד טראמפ, את המוניטין של 'לא צפוי' שנקשר לשמו ותקף.

די היה בתקיפה הסמלית הזו כדי להפוך את המצב. הציר הסוני נבנה תוך רגע מחדש תחת מנהיגות אמריקנית תוקפנית ונחרצת. הרוסים הבינו שיש גבול שממנו לא יוכלו עוד ללחוץ. האופוזיציה הסורית מיהרה לחסות בצד המטרייה האמריקנית החדשה. המאבק נפתח מחדש וסופו שוב אינו נראה באופק...

כמו בריקוד וואלס

אז ליפא העגלון אומר; שקצת פחות זה קצת יותר; צריך למתוח המושכה; וקצת לקחת חזרה... ('ליפא העגלון', מילים: יחיאל מוהר)

קשה מאוד למנהיג - המצוי באחד משיאי עוצמתו - להתאפק ולא לחתור לניצחון מוחלט. אבל, החשש הזה  מ'הצלחת יתר' ומ'מהפך עוצמה' מניעים תמיד מנהיגים חכמים שלא למצות עד תום את הישגיהם. לנוע על 'רחבת הריקודים' כמו בואלס: שני צעדים לפנים, ותמיד צעד אחד לאחור:

• ההשקעה האמריקנית ב'תכנית מרשל' כדי למנוע התהוותה של מלחמה חדשה באירופה.
• שימור הקיסר והיחס ההוגן ליפן המובסת אחרי מלחמת העולם השנייה.
• ההקפדה של דוד בן גוריון שלא למצות את היכולת הצבאית בחזית המזרחית במלחמת העצמאות, כדי למנוע מצב שבו ידרשו המעצמות מישראל ליישם את החלטת החלוקה.
• ההנחיה - שלא קוימה - של משה דיין לצה"ל במלחמת ששת הימים, שלא להגיע לתעלה ולאפשר למצרים יכולת לשקם את כלכלתה.

[בתמונה: כמו בוואלס... תמונה חופשית שהועלתה על ידי William Canaday לאתר flickr]

הפעם, למדו אסד ופוטין בדרך הקשה...

[לתופעת הצלחת היתר באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!