התופעה של "ממציאים את הגלגל מחדש היא תוצר מובהק של אנטי-אינטלקטואליזם ארגוני, האופייני לארגונים ביורוקרטיים, המדכאים, מעצם טיבם, חשיבה ויצירתיות אמיתית. ידועה אימרתו של לורד אקטון, "כי העוצמה... מצמיחה איוולת, וכי הכוח לצוות גורם לעיתים קרובות להימנעות ממחשבה" (טוכמן, 1986, עמ' 39).

מערכות ביורוקרטיות כמו המשטרה, מקדשות את העבודה לשמה על-פני חשיבה מקצועית. לדוגמה, הקריטריון העיקרי להצטיינות אצלנו יהיה, בדרך-כלל, השקעה של שעות רבות ביחס לאחרים, ולא רעיון חכם שהביא תוצאות.

פרופ' יחזקאל דרור (טרם פורסם) טוען, כי המערכת הציבורית בישראל נגועות ב"תרבות של 'עשייה' המזלזלת במחשבה אינטלקטואלית ומופשטת". כתוצאה מכך, "הגופים הישראליים המעטים והעמוסים בבעיות שוטפות... לוקים, בין השאר, במחסור בידע מקצועי מתודולוגי חיוני". דרור (2001) מספר, לדוגמה, כי הופיע בעבר בפני סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה והציע מספר הצעות. את הדברים סיכם השר הממונה במילים הבאות: "שמענו רעיונות מעניינים מאוד ועכשיו נחזור לעבודה...".

[בתמונה: להמציא את הגלגל מחדש... תמונה חופשית שהועלתה על ידי ninee_luv_fm לאתר flickr]

לכאורה זה צריך היה להיות אחרת. מה הגיוני יותר מארגונים ביורוקרטיים - בייחוד ארגונים צבאיים - המשיגים את יעדיהם בעזרת ידע ובעזרת חשיבה נכונה? כאשר נפגע אכילס, המצטיין שבלוחמי צבא יוון שצר על טרויה, ומת כתוצאה מחץ מורעל שירה בו פאריס איש טרויה, היה אמור שריונו להימסר, על-פי המנהג, לאיש הצבא היווני הראוי לכך ביותר. היוונים - שנמצאו במצוקה קשה ושקלו לוותר על המצור - החליטו למסרו לאודיסאוס, החכם מכולם, ולא לאיאכס, אמיץ הלב ביותר. ואמנם, ערמתו של אודיסאוס ומלכודת סוס העץ המפורסם שהגה הביאה לנפילת טרויה (טוכמן, 1986, עמ' 47).

הבעיה היא שארגונים צבאיים מעדיפים, בדרך כלל את האומץ ואת העשייה על פני המחשבה. הדבר נובע משתי סיבות עיקריות:

• האחת - אינטלקטואליזם מעודד שינוי אמתי, מהמעלה השנייה, וארגונים צבאיים שונאים, בדרך כלל, שינוי. על כן, הם מקדמים אינטלקטואלים רק כאשר הם עומדים בפני מצוקה אמתית, המחייבת שינוי כזה.
• השנייה - אינטלקטואליזם אמתי מחייב גם ביקורתיות מתמדת. אולם, הבעת דעות (גם מקצועית) המנוגדות לאלה של הבכיר ממך יתפסו בארגונים צבאיים מיד בקונטקסט של הפוליטיקה הארגונית וכחלק ממערכת היריבויות הקיימות.

[לקריאה בהרחבה על אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, לחצו כאן]

התוצאה, לפי ולד (1994), המדבר על צה"ל של אמצע שנות ה - 80': "בורות תאורטית מנציחה את העדר האימון השכלי של הקצונה, ומלבה את האוריינטציות האנטי אינטלקטואליות המובנות בה". באופן כזה, טוען ולד, כי צה"ל דחה את כל ה"השתלות" של בעלי מקצוע, שהצטרפו אליו מהמגזר האקדמי, כיוון ששימוש בחשיבה ובכלים מקצועיים בסביבה שבמופגן אינו מקצועית, מעודד אנטגוניזם ומבודד את ה'עבריינים'". משום כך מוצאים עצמם אותם קצינים יחידי סגולה ובעלי כישורים מקצועיים גבוהים - מיעוט נדיר בצה"ל - ב'סוף הדרך', הרבה לפני שתרומתם האפשרית למערכת מוצתה.

[ראו משמאל את כריכת ספרו של עימנואל ולד: 'קללת הכלים השבורים]

הכלי העיקרי של האינטלקטואליזם הוא הידע (הכוונה לידע מקצועי ולא לנהלים. נהלים אינם ידע!) וההיפך, המאפיין העיקרי של האנטי-אינטלקטואליזם הוא העדר הידע (וריבוי הנהלים כתחליף).

פרופ' דרור (2001) טוען, כי "אחד המאפיינים של מקצוען היא קריאה רבה של חומר מקצועי, וכשאני בודק עם גורמי הערכה עד כמה הם קוראים מסתבר, כי הארגונים מהם באו לא מעודדים אותם לקרוא, בלשון המעטה. לכן אין יצירתיות בארגונים היררכיים, כי יצירתיות מחייבת ידע".

בהעדר ידע ארגוני, הידע נשאר בידיהם של פרטים, הצוברים אותו בדרך של התנסות ומנצלים אותו ככלי לצבירת עצמה אישית. לכן אין התחלקות בידע והארגון לא מפתח כלים המביאים לצבירת ידע, לא מעודד התחלקות בידע ולא יוצר כלים לבניית זיכרון ארגוני. אדם ניכר במקצועיותו כאשר מתגעגעים אליו, כאשר הוא עוזב את תפקידו ו"הכול התמוטט". זו הסיבה שמעטים מאיתנו יוצאים מגדרם על-מנת להעביר למחליפיהם ידע יקר עם כניסתם לתפקיד. השמצת מחליפינו בתפקיד הינה ערובה למקצועיותנו, נוסח "כשאני הייתי שם זה לא היה קורה…". באופן כזה עוזבים אנשים את הארגון בלי ששיתפו איש בידע שצברו וידע זה "מת" מבחינה ארגונית עם לכתם.

וכשאין ידע "ממציאים את הגלגל מחדש". ידע זה "נולד" בשנית על-ידי אנשים אחרים. "הגלגל מסתובב" וחוזר חלילה. ולד (1994) טוען, כי התנסות מעשית - אילתוריסטית, מניבה המצאות חדשות לבקרים וגיבוש קצינים אוטודידקטים, המתחפרים בתוך המצאותיהם. "כאשר אין יכולת לתפקד מקצועית, הופך האלתור להיות בלתי נמנע. האלתור, כעיקרון מנחה, מסיט במקרים רבים את הטיפול מהעיקר לטפל ונוטה לייחס לסימפטומים עדיפות ומשקל יתר, כיוון שהוא מבלבל ביניהם לבין בעיות היסוד שעליהן הם מצביעים… האלתור כעיקרון מנחה מהווה גם קרקע פורייה לצמיחתן של אוריינטציות אנטי מקצועיות בקרב קציני המטה הכללי, שהן תוצר בלתי נמנע של מנגנוני ההגנה העצמיים של קצינים לא-מקצועיים, המנסים למצוא לגיטימציה לחוסר מקצועיותם ולהצדיקה בעיני עצמם ובעיני אחרים" (עמ' 182-184).

לא רק ש"ממציאים את הגלגל מחדש" הינה שיטה למחזור דרכי עבודה, היא מהווה גם חסם אפקטיבי בפני שינוי אמתי, מהמעלה השנייה, כאשר מתרחש ניסיון ליישמו בארגון. אותם "ממחזרים" עצמם מסווגים שינויים מהמעלה השנייה כ"המצאת הגלגל מחדש", על-מנת לטרפד אותם ולשמור על חלוקת הכוח הקיימת בארגון. הבעיה הזו בולטת במיוחד ברמת המקרו, שבה סובלת המשטרה, מאז תחילת שנות השמונים, מהעדר מדיניות רציפה ושיטתית בפיקוד העליון. הדבר נובע משרשרת של מינויי מפכ"לים בעלי תפיסת עולם קוטבית לאלה של הקודם להם, ששקדו, כמסורת הארגון, "להפוך את הגלגל" ולשנות עד היסוד את מדיניות קודמם בתפקיד.

הערות

* "שינוי מהמעלה הראשונה" הינו שינוי המתרחש בתוך המערכת, כאשר המערכת עצמה אינה משתנה, בעוד ש"שינוי מהמעלה השניה" הוא שינוי במבנה המערכת, בחוקים השולטים בה או במבנה הפנימי שלהם. אחת הטעויות הנפוצות הינה מתן פתרונות סרק, "מהמעלה הראשונה", לבעיות "מהמעלה השניה" (וצלוויק ואח', 1979).

מקורות

• דרור יחזקאל (טרם פורסם), אסטרטגיה-רבתי לעידן של "בין שלום למלחמה", מערכות. 
• דרור יחזקאל, פרופ' (29/4-2/5/2001), סדנא בתכנון מדיני בטחוני, המכללה לביטחון לאומי, מעלה החמישה (בכתובים אצל המחבר).
• ולד עימנואל (1987), קללת הכלים השבורים, הוצאת שוקן/ירושלים ותל-אביב.
• טוכמן ברברה (1986), מצעד האיוולת, ספרית מעריב, תל-אביב.
• וצלוויק פ., וויקלונד ג'., פיש ר. (1979), שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ושל פתירת בעיות, ספרית הפועלים, תל-אביב.