תקציר: ספר תהילים ס"ט מביא נקודת מבט פסיכולוגית על מצבם הנפשי של אנשי אמונה: גם בעומק שקיעתם, בהגיע מים עד נפש, הם משוועים להצלה ופונים בתפילה לאלוהי ישראל. הדיכאון והייאוש הם מצב אישי, אבל לישועה ולהצלה יש ביטוי קולקטיבי-לאומי-בבניין ערי יהודה, וגם ברגעי שמחה, מתלכדת שמחת האדם היחיד, עם הממד הלאומי…

עודכן ב- 24 באפריל 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר.

זהו הראשון משני מאמרים העוסקים בפרק ס"ט בספר תהילים. למאמר השני: 

• עופר בורין: תהילים, פרק סט – כי באו מים עד נפש.

*  *  *

הפרק מבטא שיא של ייאוש וטלטלת נפש. יכול לזכות בתחרות שירי דיכאון... המצוקה האישית מתוארת בעושר דימויים, עד כדי גרוטסקה: "רבו משערות ראשי שונאיי חינם... אשר לא גזלתי אז אשיב." (פסוק ה'). המצוקה משתקפת גם באופן שבו נתפס מצבו המדוכדך של המדוכא בעיניי המתבוננים בו מבחוץ: "ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל. ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר" (י"ב, י"ג).

הדיכאון האישי כחרפה הניבטת מפני אדם, הופך לשיחת היום. המילה "חרפה" היא מוטיב חוזר: "כי עליך נשאתי חרפה, כלימה כיסתה פני."(ח'), "חרפה שברה ליבי." (כ"א).

[לפרשנותו של אל"ם במיל' עופר בורין לתהילים, פרק סט – "כי באו מים עד נפש", לחצו כאן]

בין תיאורי מצב הייאוש, מבליחה תפילה וקריאה לישועה:

"ואני תפילתי לך ה' עת רצון, אלוהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך." (י"ד) "ענני ה' כי טוב חסדך כרוב רחמיך פנה אלי." (י"ז) בין תפילה לתפילה, גלי הייאוש מציפים מחדש. הדימוי המוביל הוא מצב טביעה: "באתי במעמקי ים ושיבולת שטפתני." (ג') "הצילני מטיט ואל אטבעה, אנצלה משונאיי וממעמקי ים." (ט"ו) "אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה." (ט"ז)

מעומק הייאוש עולה תפילה לנקמת אלוהים באויבים: "שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם. תהי טירתם נשמה, באהליהם אל יהי יושב." (כ"ה-כ"ו) זו הציפייה כי בענישת האויבים תתגלה צדקת האל: "כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה." (ל"ד).

מעומק החרפה והייאוש הכל כך אישיים, מזדקרת תפנית שמעבירה את המיקוד ממצבו הדיכאוני של הפרט, אל גאולה לאומית: "כי אלוהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה." (ל"ו)

כאן מיוצגת נקודת מבט פסיכולוגית על מצבם הנפשי של אנשי אמונה

גם בעומק שקיעתם, בהגיע מים עד נפש, הם משוועים להצלה ופונים בתפילה לאלוהי ישראל. הדיכאון והייאוש הם מצב אישי, אבל לישועה ולהצלה יש ביטוי קולקטיבי-לאומי בבניין ערי יהודה. מכאן הגיון דברי הנחמה הנאמרים לאדם באסונו, בצפייה כי ימצא נחמתו עם שאר אבלי ציון וירושלים.

גם ברגעי שמחה, מתלכדת שמחת האדם היחיד, עם הממד הלאומי כנאמר בתלמוד: "כל המשמח חתן וכלה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים." (ברכות, ו' עמ' ב') באותו ההיגיון, ברגע החופה בשיא רוממות השמחה, חתן יהודי מכריז: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".  הייאוש והדיכאון, סוגרים אדם בבועת מכאוב אישית. הישועה והגאולה מחברים אדם טובע ביגונו, בחזרה אל הכלל. וכן להפך. כמו בכל ענין מורכב, לא ברור היכן מתחילים. הגאולה הפרטית זקוקה למעטפת הקבוצתית לאומית כחממה, אבל גם להיפך, הגאולה הכללית, שזורה מראשיתה גם בבשורת גאולה אישית.

'אור- החיים', בפירושו לדרך התרחשות הנס בקריעת ים סוף, מפנה אותנו - ולא במקרה - אל הפסוק "כי באו מים עד נפש", כפירושו בפרשת בשלח על הפסוק: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו": זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים, דבר אל בני ישראל ויסעו, יתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק, על סמך הביטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר מידת הרחמים.

'ואתה הרם את מטך' פרוש: באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים, כי גדול הביטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה, וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב, ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים, עד שאמר: 'כי באו מים עד נפש'. " (שמות י"ד, ט"ו)

כאן טמונים רזי הישועה, בחילוץ האדם מעומק המצולה בכוח אמונתו, מתוך ציפייתו לישועה ובחובתו להתחיל לפעול, עוד בטרם תפנית הישועה.

[לפרשנותו של אל"ם במיל' עופר בורין לתהילים, פרק סט – "כי באו מים עד נפש", לחצו כאן] [לאוסף פרקי ספר תהילים, לחצו כאן] [לאוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• פרשנותו של אל"ם במיל' עופר בורין לתהילים, פרק סט – "כי באו מים עד נפש".
• אוסף פרקי ספר תהילים.
• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים.
• אוסף המאמרים על 'פרשת בשלח'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.

מקורות והעשרה

• עופר בורין (2021) תהילים, פרק סט – כי באו מים עד נפש, ייצור ידע, 19/4/21.
• פנחס יחזקאלי (2019), 'פרשת בשלח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.