[בתמונה: חושל בגיהינום... כריכת ספרו של סטיבן נדלר (2017). הפרסום באישור הוצאת ידיעות ספרים]

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 13 בנובמבר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ב- 2017 ראתה אור הגרסה העברית לספר "ספר שחושל בגיהינום - שפינוזה והולדת העידן החילוני" לסטיבן נדלר (ראשל"ץ: ספרי 'עליית גג' ו'ידיעות ספרים'). המאמר מוקדש לספר זה.

*  *  *

חרם

קיצוניות מולידה קיצוניות שכנגד. זו דרכן של מערכות מורכבות, וזה ההקשר שדרכו נכון להבין את סיפורו של ברוך שפינוזה.

שפינוזה חי במאה השבע עשרה הוא נולד ב- 24 בנובמבר 1632 (ונפטר בגיל 44, ב- 21 בפברואר 1677) לתוך תקופה שבה עמים נוצרים יצאו להילחם זה בזה בגלל מחלוקות דתיות; אנשים הושלכו לכלא - ולפעמים אף הועלו על המוקד- בעוון כפירה; וספרים נכנסו לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית אם מישהו החליט שהם לא מתיישבים עם הדוגמות הדתיות (נדלר, 2017, ע' 123).

[להרחבת המושג 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

אחד 'הספרים האסורים' הללו היה ספרו, מאמר תאולוגי מדיני, שהוצא מחוץ לחוק באופן רשמי ברפובליקה ההולנדית. הספר ראה, אגב, אור גם בעברית (ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של ברוך שפינוזה, "מאמר תיאולוגי-מדיני", שראה אור ב- 1961 בהוצאת מאגנס. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

פה הגענו לפרדוקס הראשון בחייו של שפינוזה. כמו סורקטס לפניו, שהוצא להורג דווקא באתונה - שלא הייתה באותה עת שום עיר מדינה אחרת שבה יכול היה ליהנות עד כדי כך מחיים פילוסופיים יותר ממנה - הרי שספרו של שפינוזה הוצא מחוץ לחוק דווקא בהולנד, שאפשרה באותה עת לאזרחיה חופש רב יותר מאשר כל מקום באירופה (שם, עמ' 89, 123). 

הקהילה היהודית-פורטוגזית של אמסטרדם - שהזינה את שפינוזה, שחינכה אותו ושחלקה כבוד רב למשפחתו הבינה מוקדם מאוד מה גדל בערוגתה. אנשיה קלטו, כפי הנראה, בחושיהם המחודדים, ששפינוזה עתיד למתוח מאוד את הסובלנות הנוצרית של מארחיהם ההולנדים.

לכן אולי, הקדימו רפואה למכה, ועוד לפני שהספיק שפינוזה לחבר ולפרסם את המסות שלו, הטילה עליו הקהילה - ב- 27 ביולי 1956 - את כתב החרם החמור ביותר שהוכרז אי פעם על חבר בה (ראו בתמונה למטה) (שם, עמ' 33-31). 

החרם הזה רק סייע לשפינוזה לגבש את דעותיו. הוא התנתק כתוצאה מכך מהקהילה והפסיק לגמרי לקיים טקסים ומצוות יהודיים. כאיש בוגר, הוא איבד כל תחושה של זהות יהודית (שם, ע' 235), והידק את קשריו עם רפורמטורים נוצרים, שהשפיעו מאוד על התפתחות רעיונותיו (שם, ע' 241).

[בתמונה: כתב החרם על שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל]

הדת האמתית היא המוסר

על פי שפינוזה, כל עניינה של הדת האמתית היא התנהגות מוסרית, המביאה לידי שגשוג אנושי (שם, עמ' 88, 225). העיקר הוא שלימות המידות. האדם החופשי בעל המידות הטובות חי רק על פי צווי התבונה. הוא מבין את מקומו כחלק מתוכניתו של הטבע, ומקבל בשוויון נפש את מתת הגורל ואת מכת הגורל כאחד. לב ליבה של הדת האמתית היא הציות, לא לחוקי טקס מעשי ידי אדם, אלא לחוק האלוהי (שם, ע' 212) שטבוע מלידה בנפש האדם (שם, ע' 219). 

למידות הטובות יש גמול. התוצאה הטבעית של החתירה לידיעה ולהבנה היא רווחה נפשית, אושר ושלוות נפש אמתית (שם, עמ' 155-154). 

בשל כך, חש שפינוזה בוז לדתות המאורגנות הגדולות - היהדות הנצרות והאסלאם - כי הן לא עומדות בסטנדרטים של הדת ה'אמתית' (שם, ע' 225) וחורגות מתחום סמכותן כשהן מנסות לשים גבול לחקירה האינטלקטואלית ולהבעה החופשית של רעיונות (שם, ע' 51). שלושתן רואות באנשים שונים את הנביא העליון (משה, ישוע ומוחמד); הן מקבלות חיבורים שונים כטקסטים הקנוניים שלהן, ותובעות מן המאמינים אמונות וטקסים שונים (שם, ע' 208); מאחוריהן עומדת תפיסה מסוימת של האל, תפיסה 'נוחה' אמנם, אבל בסופו של דבר מזלזלת ומזיקה (שם, ע' 97), כיוון שהביאה פורענות גדולה על כל החברה, ושעבדה את רוחם של בני האדם (שם, ע' 101).

[בתמונה: ברוך שפינוזה. מקור התמונה: פייסבוק. היוצר: Anthony Russo. עוגן ברשת]

האם היה שפינוזה אתאיסט?

לא בעיניו! הוא נפגע עד עמקי נשמתו כשהאשימו אותו באתאיזם: ״האם דוחה כל דת מי שמכריז ומודיע כי יש להכיר באלוהים את הטוב העליון (וזוהי) מצווה לאהבו מבחינה זו, בדעת ובבחירה, ובכך בלבד אשרנו העליון והחירות שאין למעלה ממנה?״ (שם, ע' 88).

אבל, שפינוזה ראה את כתבי הקודש כמעשה ידי אדם. כחיבור ספרותי-אנושי, שמטרתו לעודד ציות לאלוהים ולהביא אנשים לכדי התנהגות מוסרית (שם, ע' 66). התייחסות זו נתפסה קיצונית מאוד בעיני בני זמנו. היא לא הייתה מוכרת עד אז, והוא חצה בעיניהם את הקו האדום (שם, ע' 164).

על פי שפינוזה האלוהים הוא הטבע, וההשגחה האלוהית באה לידי ביטוי אך ורק בסדר הטבעי עצמו. הכל נגרם על ידי הטבע ושום דבר לא נמצא מחוצה לו (שם, עמ' 150, 155).

במובן זה, השקפתו על ההשגחה העליונה מתורגמת לשפה שאין בה התחייבות כלשהי להשלכות מוסריות (שם, ע' 151). אל מפעיל שיפוט, אשר יש לו תכניות ושהוא פועל באופן תכליתי הוא אל שיש לציית לו ולרצות אותו. האל של שפינוזה חסר את כל הפנטזיות המאוישות הללו. אי אפשר למצוא בו נחמה, ולא ניתן לפנות אליו בשעת צרה או להתפלל שיגשים את תקוותינו ויחסוך מאיתנו את צרותינו (שם, ע' 100).

הקביעה שהכל מצוי בסדר הטבעי מובילה ליסוד העיקרי בתורתו שקומם עליו את סביבתו: ההתכחשות הגורפת שלו לנסים ולעל טבעי (שם, ע' 122-121): אם נסים במובנם המסורתי הם שטות, והאמונה בהם היא סכלות ותו לא (שם, ע' 131, אזי לא יכולה להיות בריאה של העולם, אם במילה הזו הכוונה לכך היא שאלוהים היה קיים לפני שהביא באופן רצוני את העולם לידי קיום יש מאין (שם, ע' 136). בכך, ערער שפינוזה על שורש האמונה הדתית. לכן, אין פלא שבני דורו ראו בדבריו ביקורת זדונית שכוונותיה רעות, והשלכותיה מרחיקות לכת.

החילוני הראשון

אם ננסה לקטלג את שפינוזה במונחי ימינו, אזי דומה שנכון יהיה לכנותו חילוני: יהודי, הבקיא מאוד בהיבטים שונים של הדת, מותח עליה ביקורת, ומרגיש עצמו חופשי מכבליה ומהגבלותיה. ובאמת, הוא היה חילוני מהסוג המקטרג, וניכר היה בו שיש לו עימה חשבון עמוק ונוקב, אולי בשל התחושה שנבגד מצד בני עמו. העובדה שהכיר כתבים אלה היטב רק חידדה את עומק הביקורת. כך למשל, טען כי העם היהודי איננו מיוחד, הרעיון הזה מפריד בין אנשים ומונע אותם מלעבוד יחד למען הטובה הכללית (שם, ע' 229). 

בנוסף, הוא אף פעם לא העמיד את הברית החדשה לביקורת טקסטואלית והיסטורית מדוקדקת כמו שהוא עושה לתנ"ך. לטענתו, השליחים הנוצריים שוטחים את תורתם באופן שונה מאוד וחיובי הרבה יותר מהנביאים העבריים (שם, עמ' 243-241).

[תמונתו של ברוך שפינוזה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

אם נכיר בכך ששפינוזה היה היהודי החילוני הראשון, אזי הגענו אל פרדוקס נוסף הכרוך בחייו של שפינוזה: דווקא החרם שהוטל עליו, ושנועד להגן על הדת ועל הקהילה, שימש זרז להתפתחות החילוניות היהודית, ששפינוזה היה ממבשריה!

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• סטיבן נדלר (2017), ספר שחושל בגיהינום - שפינוזה והולדת העידן החילוני, ראשל"ץ: ידיעות אחרונות.
• פרופ' אלחנן יקירה (2017), שפינוזה – החידה, יו-טיוב, 25/5/17.

• אבי הראל (2016), רפואה או גאולה – בין שפינוזה לפרויד, ייצור ידע, 4/8/16.
• אבי הראל (2016), המשורר והפילוסוף היינה ותורתו של שפינוזה, ייצור ידע, 1/8/16.
• אבי הראל (2016), פשט או אלגוריה? – הרמב"ם ושפינוזה על אתון בלעם, ייצור ידע, 15/7/16.
• אבי הראל (2016), תודעה היסטורית אצל הרמב"ם ושפינוזה, ייצור ידע, 6/5/16.
• אבי הראל (2016), חילוניות ומדינה יהודית במשנתו של שפינוזה, ייצור ידע, 16/4/16.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.