[בתמונה: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 20 בנובמבר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ההגדרה של ברוך שפינוזה כחילוני הראשון היא פנטסטית, אולם לטעמי אין לה כל אחיזה במציאות. שפינוזה היה אדם בודד, לא במובן שאין לו חברה או חברים. דווקא כאלה היו לו למכביר. הבדידות שלו הייתה נעוצה בחרם שהוטל עליו. הוא לא קיים את מצוות הדת היהודית, ובעצם, כפר מוחלט בדפוס האמונה של האל היהודי. לכאורה, כל הסממנים הללו מצביעים על כך ששפינוזה הוא אכן היהודי החילוני הראשון ולא היא.

כל מתנגדיו מבית ומחוץ הגדירו אותו כיהודי. הוא לא השתייך לשום חוג תרבותי או דתי והיה יחיד באמונתו. הזיקה היחידה אותה קיבל על עצמו הייתה הזיקה המדינית בלבד. ליתר דיוק לרפובליקה שהולנדית שבתחומה התגורר. אבל גם שם, שפינוזה היה סוג של נטע זר. הוא היה בן מהגרים שבא זה מקרוב להולנד; מוצא משפחתו היה ספרדי ופורטוגלי,שהיו אויבות להולנד; ולמרות כל דבריו ומעשיו, שפינוזה לא המיר את דתו ונשאר יהודי בהגדרתו, עובדה שהייתה היה לצנינים בהולנד, שחיה תחת משטר דתי קלוויניסטי. מוצאו ויהדותו מנעו ממנו לקבל את מלוא הזכויות האזרחיות להם היו זכאים בני המקום. גם לשונו לא הייתה הולנדית, ומן הסתם הוא דיבר פורטוגזית, למד ספרדית ואחר כך למד לטינית. כך שגם בלשונו, היה שפינוזה נטע זר במקום מושבו בהולנד.

[בתמונה: פסלו של שפינוזה באמסטרדם. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Andrew Eason לאתר flickr]

בדידותו אף גברה, אחרי הפיכת השלטון בהולנד ורציחתו של יוהן דה ויט - מנהיגה של הרפובליקה ההולנדית - בשנת 1672. שפינוזה היה מקורב אליו, וברציחתו, הוא איבד בן ברית פוליטי. השלטון החדש, בית אורנז', היה מרוחק מתפיסתו המדינית, כך שבדידותו גברה מאוד גם בהיבט הפוליטי המידי והקיומי.

מלבד זיקתו אל המסגרת הפוליטית - שקיבלה מהלומה קשה לאחר ההפיכה האמורה - הרי ששפינוזה היה ונשאר מרוחק וחורג מכל מסגרת חברתית או דתית כלשהי. הקהילה היהודית החרימה אותו, אבל חרף זאת הוא בחר שלא להתנצר. הוא סירב בכל תוקף לטבול ולהפוך לנוצרי. זאת, למרות העובדה שהוא הרים את ישו למדרגת גדול הנביאים, נביא בשר ודם ולא אל. לשון אחר,  שפינוזה סירב לקבל על עצמו כל דת היסטורית.

שפינוזה גם לא הצטרף לאחת הכתות שפרחו באותה עת בהולנד, ובכך בדידותו גדלה עוד יותר. הוא אומנם לימד את תורתו למספר לא מבוטל של אנשים, אולם כאז כן היום, רובם לא ירד לסוף דעתו, ואיש לא העלה על מחשבתו עד כמה תורתו של שפינוזה היא רדיקלית ועמוקה.

גם במישור הפילוסופי, עמד שפינוזה בבדידותו. הוא לא תמך בעולם המושגים שהיה מקובל באותה עת בפילוסופיה על זרמיה. הוא חרג מעולמם של דקארט ושל לייבניץ, היות ואלו יצגו קו מחשבה, לפיו קיים אל חיצוני לעולם, כבורא וכסיבה עליונה. שפינוזה חלק על קביעה זו, היות ולשיטתו, האל מזדהה עם כלל היקום. עמדתו זו של שפינוזה דחקה אותו מהממסד הפילוסופי המסורתי, אך גם מחדשים פילוסופיים שזה מקרוב באו לא הסכימו לדעתו והוקיעו את קו מחשבתו.

שפינוזה קבע שלדרגת אהבת אלוהים השכלית יכולים להגיע רק מעטים, והחשיב את עצמו כאחד מהם. לדעתו, אין ההמון מסוגל להגיע לרמה זו, היות והוא מושפע מהדת המסורתית יתר על המידה. אמנם שפינוזה ראה בהמון כלי שניתן לעצבו בהיבטים חברתיים ואמוניים, שינטרלו את האלימות שכה מאפיינת אותו. צריך להביא את ההמון לכדי צייתנות לסמכות חיצונית בדמותה של המדינה, כדי לעצב חברה אנושית בת קיימא.

לאור דברים אלה, ניתן לראות את בדידותו של שפינוזה בהיבטים שונים. הוא יצא חוצץ ועמד מחוץ לכל הדתות ההיסטוריות, והעמיד את עצמו מולה כיחיד שיש בידו אסכולה של אהבת האל שכלית. גם ההיבט הפוליטי בו תמך שפינוזה, אינו אלא כלי עזר לחינוכו של ההמון הנבער מדעת. גם במישור הפוליטי יש להשתמש בתבונה בכדי לעצמה, וזו אכן סממן חילוני מובהק.

שפינוזה, חי בתקופה בה היחיד חייב להיות שייך לקבוצה דתית כזאת או אחרת. קבוצה שכזאת, יש לה היבט חברתי ברור עם כללים ידועים. מקומו זה של שפינוזה והזיקה שלו לעם ישראל, הותרה אותו בודד ומנוכר לסביבתו, ובכך הוא תרם למה שיגיע לאחר מאות שנים ושנקרא יהדות חילונית. ברם, בימיו של שפינוזה דבר שכזה לא היה אפשרי.

באופן כללי, הביקורת של שפינוזה על היהדות הייתה אמורה להיות הזרז לחילונה. מטרתו הייתה לערער על כל דת של התגלות ולחלן את החברה בכללותה, כדי להגיע למדינה חילונית שיש בה שיווין זכויות לכולם. חילון ההיסטוריה היהודית הוא מרכז הכובד לחילון העולם כולו, דבר שלא צלח בידו. דפוס המדינה החילונית נוצר רק מאות שנים לאחר מותו.

לאחר כל זאת, האם ניתן לראות בשפינוזה את היהודי החילוני הראשון? ספק גדול. יותר נכון לומר עליו שהיה יהודי בודד ומורחק מבני עמו וקהילתו, אולם דפוס של חילון במובן המודרני של המושג, לא היה קיים אז כלל ועיקר. מה שכן ניתן לומר כי שפינוזה פעל ללא לאות למען חילונה של היהודית, ולהכפפתה לכוחות טבע אמפיריים. במעשה זה, הוא יצר ניתוק מוחלט בין הדת לבין עצם הקיום היהודי, אולם הוא לא פירש באופן החלטי את היהודית החדשה אותה ניסה ליצור.

כאן טמון ההבדל העצום בין מצבו של שפינוזה בימיו לבין ימינו אנו. כיום יכול כל יהודי לחדול מקיום מצוות הדת ועדיין להישאר בתוך הקהילה היהודית. בזמנו של שפינוזה דבר שכזה לא היה אפשרי. אשר על כן, אין לראות לדעתי בשפינוזה את היהודי החילוני הראשון, אלא כאדם שניסה לפעול לשם מטרה זו, שהתממשה רק מאות שנים לאחר מותו.

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מקורות

• פנחס יחזקאלי (2017), ברוך שפינוזה - החילוני הראשון, ייצור ידע, 10/6/17. 
• יובל, י (1989), שפינוזה וכופרים אחרים, ספריית פועלים, עמודים 196 – 229.
• דורמן, מ (1990), ויכוחי שפינוזה באספקלריה יהודית, הקיבוץ המאוחד, עמודים 17 – 78.
• אבי הראל (2016), רפואה או גאולה – בין שפינוזה לפרויד, ייצור ידע, 4/8/16.
• אבי הראל (2016), המשורר והפילוסוף היינה ותורתו של שפינוזה, ייצור ידע, 1/8/16.
• אבי הראל (2016), פשט או אלגוריה? – הרמב"ם ושפינוזה על אתון בלעם, ייצור ידע, 15/7/16.
• אבי הראל (2016), תודעה היסטורית אצל הרמב"ם ושפינוזה, ייצור ידע, 6/5/16.
• אבי הראל (2016), חילוניות ומדינה יהודית במשנתו של שפינוזה, ייצור ידע, 16/4/16.