[למקור התמונה לחצו כאן] 

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

הקיץ מלאו עשר שנים לשלטון חמאס בעזה. מצוקת רצועת עזה נתפסה כבלתי פתורה, כבר בשנים ראשונות לאחר מלחמת העצמאות. בהצגת מבצע סיני לממשלת ישראל, ב- 28 אוקטובר 1956, בתשובה לשאלת השר בן-טוב למטרת המבצע, בהתייחסו לבעיית עזה, אמר בן גוריון:

"אשר לרצועת עזה, אני חושש שהיא בשבילנו עומס כבד, אילו הייתי מאמין בנסים הייתי מתפלל שהיא תיבלע בים. אבל יש לעקור בסיסי ה'פידאיון' ולהבטיח לתושבי הספר חיים שלוים" (דוד בן גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 527).

המורכבות הבלתי פתורה של המצב בעזה הודגשה השבוע במשבר החשמל. מורכבות מתאפיינת בין היתר במצב בו הטיעונים לכל אחת מדרכי הפעולה נראים לגמרי נכונים ובכל זאת, בכל אחת מן הדרכים טמון פוטנציאל להתהוות בלתי רצויה ולאבדן שליטה. גם גישתו המנומקת היטב של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, מודעת למצוקת המורכבות. דרישתו לפירוז הרצועה מנשק כתנאי לשיקום, נראית על פניה מובנת מאליה ונכונה. מציאות האבסורד בוטאה היטב בשאלתו: למה שממשלת חמאס לא תשלם את מחיר החשמל? הם הרי גובים מסים מן האוכלוסייה ויכולים לעמוד בתשלום. הדגיש נכון שהם משקיעים את עיקר המשאבים בהתעצמות צבאית, ומשליכים את מצוקת האוכלוסייה האזרחית על מדינת ישראל והקהילה הבינלאומית. הכל נכון, אך חשוף לסיכון אבדן השליטה.

ראש הממשלה נתניהו, הכריז כי מדובר בסכסוך פנימי בין הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן, לבין חמאס ומוטב לנו שלא להיגרר לנטילת אחריות למצוקה ההומניטרית. לגבי האינטרס שלנו הדגיש כי איננו מעוניינים בהתדרדרות למלחמה. אלוף מיל' עמוס גלעד המכיר מקרוב את המציאות לפרטיה, הסביר עד כמה חמאס - כישות מדינית וצבאית - אינו פרטנר למשא ומתן ולפשרה כלשהי.

מסמך העקרונות החדש של חמאס שפורסם בחודש שעבר, אכן הדגיש מחדש את מחויבותם הבלתי מתפשרת לדרך ההתנגדות, ככתוב: "פלסטין היא התנגדות שתמשיך עד להשגת השחרור והשיבה...חמאס מתנגדת לכל אלטרנטיבה לשחרור מלא של פלסטין מהנהר ועד הים". אם זו דרכם, למה לשלם להם את החשמל ואיך אפשר להציע להם בניית נמל?

אלו ממדי המציאות הגלויים לעין והם מתוארים נכון. אלא שקיימים ממדים נוספים סמויים מן העין, והם מציבים לדיון מסגרת התייחסות אחרת, והמלצות מעשיות אחרות.

[למקור התמונה לחצו כאן]

הממדים הסמויים מן העין

ההתנתקות הישראלית מעזה בקיץ 2005, ונטילת השלטון בעזה על ידי חמאס, בקיץ 2007, חוללו פיצול בין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון לבין שלטון החמאס ברצועת עזה. מוטב למדינת ישראל הרשמית לא להכריז בגלוי על עמדתה ביחס לפיצול זה. אולם, מהיבטים רבים הפיצול שנוצר הוא אינטרס ישראלי הראוי לשימור. אל"מ מיל' ז'ק נריה, שהיה יועצו של ראש הממשלה רבין בתהליך אוסלו, סיפר על החרדה שאחזה ביצחק רבין כשהבין את משמעות הדרישה הפלסטינית לחיבור ב"מעבר הבטוח", בין רצועת עזה להר חברון. מדובר בשתי ישויות שהזיקות ביניהן היו קלושות גם לפני הפיצול שחל ביניהן בסיום מלחמת העצמאות. חיבור מחודש בין שתי הישויות, עלול לסכן את השליטה של צה"ל במרחבי יהודה ושומרון.

עם הפיכת רצועת עזה בעשר השנים האחרונות, למרחב רווי אמצעי לחימה, פתיחה מחודשת של תנועה בין עזה לחברון,  תאפשר חדירת אמצעי לחימה וידע מבצעי עשיר, למרחב יו"ש, שעלולים לחולל תמורה בדפוסיי הפעולה של צה"ל. לדוגמה, יכולתו של צה"ל לפעול בגמישות מבצעית מלאה, גם במחנות הפליטים ומרכזי הערים הפלסטיניות ביו"ש, ברכב אופני קל, ללא טנקים, נובעת מהעדרם של אמצעי לחימה מתקדמים בידי הפלסטינים ביו"ש. תנאיי הבידוד בהם נתון מרחב יהודה ושומרון, הם המונעים הצטיידות באמצעים חודרי שריון, כמו ר.פי.ג'י ומטעני צד מתוחכמים. תנאים אלו נחוצים וראויים לשימור.

גם בממד האסטרטגי, הפיצול בין עזה לרשות הפלסטינית ביו"ש הוא אינטרס ישראלי. כוח הסחיטה הפלסטיני - הטמון בחרדה הישראלית מהאיום הדמוגרפי - הוא שמסביר את התדרדרות עמדת מדינת ישראל ממתווה רבין - שייעד לפלסטינים מדינה מופחתת בעיקר בשטחי A,B - אל מתווה קלינטון שדרש מדינה פלסטינית ריבונית בנסיגה ישראלית כמעט מלאה לגבולות 1967. בהיפרדות עזה מן הרשות הפלסטינית והפיכתה דה פקטו למדינה ריבונית, כוח הסחיטה של הרשות הפלסטינית הצטמצם ביותר. במצב שנוצר, בקיום מדינת חמאס ברצועת עזה כישות ריבונית נפרדת, יכולה ישראל להציע לפלסטינים ללא מורא, אחת מן השתיים:

• או לממש את מלוא פוטנציאל שליטתם במרחבי הרשות ביו"ש, הנתונים בידם מאז ינואר 1996, כפי שהציע להם רבין;
• או להשתלב במדינת ישראל כמדינה אחת.

בינתיים, מאז הפיצול שחל במערכת הפלסטינית לפני עשר שנים, היא ממצה את מלוא היתרונות מפעולה בשני הגיונות:

• המרכיב החמאסי בעזה מוביל במגמת ההתנגדות;
• והמרכיב השלטוני ברמאללה, פועל להשיג מטרותיו בהגיון מערכה מדינית.

האינטרס של מדינת ישראל, הוא להפריד בין הישויות, ולחסום את רשת הזיקות הסמויות ביניהן. כאשר ישראל פעלה לדוגמה לעצירת משט המרמרה, היא שרתה למעשה אינטרס אמריקאי, שהוגדר בשאיפה לחזק את אבו מאזן ולהחליש את החמאס. אכן ברקע הטיעונים שעלו לאחר מבצע צוק איתן, כנגד סיוע לבניית נמל בעזה, שלטה ההנחה שלא רצוי לחזק את החמאס. זה יחליש את אבו מאזן. הגיע השעה להכיר כי האינטרס הסמוי של מדינת ישראל הוא ממש הפוך.

במסגרת התייחסות זו, מוצב הקשר אחר לדיון בשאלת תשלום החשמל והמצב ההומניטרי בעזה. למדינת ישראל בהקשר רחב זה שני אינטרסים: הראשון לשמר יציבות בעזה והשני לשמר את מצב הבידוד עד כדי טיפוח סמוי של חמאס בעזה כישות ריבונית.  נכון כי פוטנציאל האיום הביטחוני המתפתח בעזה כנראה ילך ויתעצם. סיוע בבניית נמל בעזה לא יגמיש את עמדות חמאס כלפי ישראל, אולם הוא יכול לחולל מומנטום שבהיבטים רבים ישרת אינטרסים ישראליים.

לישראל כמעצמה אזורית מומלץ בעניין זה לפעול באורח המשרת נכון יותר את מכלול האינטרסים שלה, הגלויים והסמויים!