תקציר: באחת מההתייחסויות המפורסמות של חז"ל למחלוקת שעורר קורח, נאמרו הדברים הבאים: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח וכל עדתו". האם הדוגמה של דברי המשנה הללו נכונה? ספק גדול. לצורך כך מביא המאמר שתי עובדות היסטוריות, המראות כי מחלוקת הלל ושמאי הייתה רוויה באגו אישי ומניפולציות, שהובילו לשפיכות דמים.

עודכן ב- 1 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת קורח בספר במדבר עוסקת רובה ככולה במחלוקת קרח ועדתו כנגד הנהגת משה ואהרון. מיום צאתם מארץ מצרים, מסעות בני ישראל במדבר הביאו לתלונות מצד קבוצות שונות בעם. התפרצויות אלו גדלו במרוצת הזמן, וככל שהיקף המחאה או התלונה היה גדול יותר, כך המכה שניחתה על העם מאת האל הייתה קשה יותר. בפרשתנו, התלקטו הפעם גורמים שאינם מרוצים מההנהגה או רואים עצמם מקופחים מצידה. אותם אלה התלכדו בגוף אחד בהנהגת קרח ויצאו במרד גלוי נגד משה ואהרון.

המצע המשותף של המרד, שבו היו שותפים קרח, דתן ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה מתוארת בפסוקים באופן הבא:

"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה"[1].

קורח - לפי פסוקים אלה - רוצה לקחת חלק בשלטון העם. הטענה של כלל העדה נסובה על העובדה שמשה ואהרון לקחו להם גם כהונה וגם מלכות. החיבור הזה בין שררה לכהונה אינו נכון בעיניהם, מה גם שקרח עצמו כאמור, היה צריך לקבל לדעתם את חלקו כאחד ממנהיגי העם.

כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים?

באחת מההתייחסויות המפורסמות של חז"ל למחלוקת שעורר קורח, נאמרו הדברים הבאים: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח וכל עדתו" [2].

האם הדוגמה של דברי המשנה הללו נכונים? ספק גדול. לצורך כך נביא שתי עובדות היסטוריות המראות, כי מחלוקת הלל ושמאי הייתה רוויה באגו אישי ומניפולציות שהובילו לשפיכות דמים.

בשגרה, כאשר הייתה מחלוקת, הדבר הובא להכרעה בבית הדין שבו היה לבית הלל רוב, וכך נפסקה ההלכה בדרך כלל על פי שיטתם. גם אז היו ויכוחים מורכבים, אולם בדרך כלל ההכרעה ההלכתית עברה בשקט יחסי. ברם, לקראת המרד הגדול כנגד רומי, בשנת 66 לספירה, רצו אנשי בית שמאי להעביר 18 גזירות [3] בבית הדין, שמנתק כל קשר כלכלי ואישי בין יהודים ונוכרים בארץ ישראל. היות ששהרוב בדרך כלל נטה לרעתם, הרי הם נקטו בגישה אלימה כדי להבטיח שיהיה בידם להעביר את ההלכות שהיוו את תפיסת עולמם.

במסורת הארץ ישראלית נשמר זיכרון היום של כינוס הלכתי זה, כיום של התנגשות דמים בין בית הלל לבית שמאי. באותו מאורע, הרגו תלמידי בית שמאי תלמידים מבית הלל, ומן האחרים מנעו את הגישה בכדי להצביע בבית הדין על אותן י"ח דברים [4].

נכון שיש במקורות אודות האירוע האמור הגזמות לא מעטות, מקור אחד מדבר על הרג המוני של אלפי אנשים מבית הלל, אולם אין להטיל ספק או לפקפק בקיומו של אירוע חמור זה. האם זו מחלוקת לשם שמיים? ברור כשמש שהתשובה היא שלילית.

אם נחזור לדברי המשנה במסכת אבות, הרי היא קובעת כי מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים. ברם, בהיבט ההיסטורי גם נתון זה הינו בעייתי מאוד. ידוע, כי לאחר חורבן בית שני, בית הלל ובית שמאי אינם בנמצא, היות שהם התפרקו לגמרי. לאחר שהמרכז הרוחני עובר ליבנה, בראשותו של ר' יוחנן בן זכאי, ורבן גמליאל אחריו, אין זכר כלשהוא לפעילות הלכתית הן של בית הלל והן של בית שמאי.

[בתמונה: קבר כלתו של שמאי הזקן בנחל מירון. התמונה נוצרה, הועלתה ל'המכלול' ואושרה לשימוש על ידי 'בית השלום']

אמנם יש חוקרים [5] שטוענים כי ניתן למצוא שתי מחלוקות גדולות בין בית הלל ובית שמאי בתקופת יבנה, אולם קשה מאוד לייחס מקורות אלה, דווקא לתקופה שלאחר חורבן הבית השני.

בית שמאי התפרק לאחר המרד הגדול וירד מבימת ההיסטוריה בגלל תפיסתו הקנאית והרוח הגבית שהוא נתן למרד ברומי שלא צלח. לעומתו, בית הלל חדל מלהתקיים בגלל העובדה שחלק מראשיו הפכו לאחר המרד, למנהיגים הרוחניים של עם ישראל.

וביתר פירוט, היות שאנשי בית שמאי תמכו במרד כנגד רומי, הרי שאין ספק בדבר כי חלק לא מבוטל של הלוחמים כנגד רומי, באו משורות בית שמאי. חלקם הגדול נהרג, ומי שנפל בשבי נמכר לעבדות. מכאן שבית שמאי איבד את רוב כוחו בזמן המלחמה ולאחריה.

בנוסף, אותם אנשים שלא נפגעו, היו מוכים תאולוגית, לאחר שרוח החיים שניסו להפיח במרד לא צלח, וכל התקוות המשיחיות התנפצו לרסיסים. אנשים שכאלה לא הצליחו לאושש את ביתם ההלכתי לאחר מכה שכזו.

על כך ניתן להוסיף את העובדה, שבית שמאי ייצג את ההלכה הקדומה שאינה יכולה להתפשר עם מציאות משתנה, ובכך הפכה ללא רלוונטית לאחר חורבן הבית [6].

אשר על כן, לא ברור למה התכוונה המשנה במסכת אבות בהבאת הדוגמה של מחלוקת בית הלל ושמאי כמחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים. מאידך, קשה לפסול על הסף את טענות קורח ועדתו, היות שהן היו אמתיות, זאת חרף הבחירה האלוהית במשה כמנהיג ובאהרון אחיו ככוהן גדול. הטענה של קורח היא טענה מודרנית, שאינה יכולה לקבל את העוצמה של הון ושלטון המרוכז בידי קומץ משפחתי מצומצם.

לדעתי, ההסבר לדברי המשנה, בכפוף לדברי ההיסטוריה, יכול להיות זה: בית הלל הפכו מתוך המחלוקת למנהיגי העם ולמובילים הרוחניים שלו, הובלה של מתינות הלכתית שוחרת שלום, והפסיקו להיות מגזר נפרד ואוטונומי. או אז, יש אפשרות להבין את ראייתם של חז"ל באור נכון ואמתי.

[לאוסף המאמרים על פרשת קורח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת קורח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קורח באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/7/19.

[1] במדבר, פרק ט"ז, פסוקים א' – ג'.

[2] משנה, מסכת אבות, פרק חמישי, משנה כ"א.

[3] י"ח דברים שגזרו בו ביום, ראה, משנה, מסכת שבת, פרק א'. משנה ד'. בבלי, שבת, דף י"ג, ע"ב – דף י" עמוד ב'. ירושלמי, שבת, פרק א', הלכה ד'.

[4] בן שלום, ש. בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי, יד בן צבי, 1993, עמוד 262.

[5] פרנקל, ז. דרכי המשנה, ת"א, תשי"ט,עמודים 55 – 56.

[6] ראה הערה מספר 4, עמוד 274.