[ציורי תנ"ך / פרה אדומה / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

עודכן ב- 12 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על מצוות פרה אדומה. למאמר האחר לחצו כאן:

• אבי הראל: פרה אדומה – היבטים נוספים. 
• אבי הראל: פרה אדומה, היבטים קבליים.

*  *  *

פרשת חוקת בספר במדבר, פותחת בנושא פרה אדומה. למרות ההקשר הישיר להתנהלות המשכן, היות שבאמצעותה ניתן להרחיק מהמשכן את הטומאה (הכוונה בעיקר לטומאת מת, שהיא החמורה ביותר), הרי שאם קוראים את פסוקי המקרא בענייניה, יש קושי עצום להבין את טעמה ומשמעותה, בגלל העובדה שאפר הפרה היה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים שעסקו בה. דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת.

הקושי הפרשני בעניינה של פרה אדומה ומשמעותה, מצטרף לוויכוח הגדול הנטוש במתן טעמים למצוות המקרא. כבר בימי חז"ל, החל הוויכוח הסוער האם למצוות התורה יש טעם, ואם אכן יש, האם צריך לחפש אחריו ולפרסמו באופן פומבי [1]. היו חכמים שהתנגדו באופן נחרץ לחפש טעם למצוות, היות בבבסיסם הם מגלמים את הציות לאל ולרצונו ללא הסבר וטעם. ברם, לדעת הרמב"ם הנחה זו בטעות יסודה, כפי שנראה מיד.

בראשית דבריו טוען הרמב"ם (ראו תמונת הפסל למטה) כי אנו חייבים להניח שלכול מצווה אלוהית יש טעם, אחרת נייחס לאל ציוויים ללא תכלית: "...שאי אפשר לבעל שכל לאמור שדבר מפעולות האלוה – ריק או הבל או שחוק...והפעולה הטובה היא הפעולה אשר עשאה הפועל לכוונת תכלית נכבדת..." [2].

[בתמונה - פסל הרמב"ם: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr]

יתרה מזאת, הרמב"ם קובע באופן מפורש כי האדם זקוק לחברה מתוקנת, ולמנהיג מדיני בעל שיעור קומה, בה יוכל האינדיבידואל לממש את הפוטנציאל השכלי שלו. חברה מתוקנת הינה חברה הפועלת על עקרונות מוסריים נכונים ומאפשרת להגיע לייעוד האנושי: "...כבר התבאר תכלית הביאור, שהאדם מדיני בטבע, ושטבעו שיהיה מתקבץ...ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החילוף, וטבעו צריך אל הקבוץ צורך הכרחי אי אפשר בשום פנים שישלם קיבוצו אלא במנהיג בהכרח ויחזק פעולות ומידות יעשום כולם על חוק אחד תמי... וכשתמצא תורה שכול הנהגותיה מעיינים במה שקדם מתיקון העניינים הגופיים ובתיקון האמונה גם כן, ותשים כוונתה לתת דעות אמתיות באלוה יתברך...עד שידעו המציאות כולו על תכונת האמת, תדע שזאת ההנהגה מאיתו יתברך ושהתורה ההיא אלוהית..." [3]. אם כן אותו מנהיג צריך לתת לעם דרך פעולה שבעשותם אותה יגיעו לאידאל הראוי. דרך פעולה זו מתבססת על פי הרמב"ם על מצוות התורה ולכן יש לחפש ולברר אודות טעמי המצוות.

הרמב"ם קובע כי הטעם הכללי המקשר בין כל המצוות, הינו מידות מוסריות, הנהגה מדינית ודעות תאולוגיות נכונות. אלה הם טעמי המצוות באופן כללי. יתכן מאוד, שלא נמצא טעם בכול מצווה או בפרטיה, אולם ההנחה כאן היא על דרך הרוב כי אלו הם הטעמים המובילים והכלליים של טעמי המצוות של תורת משה. לשון אחר, כוונת התורה כולה, היא בבניית חברה מתוקנת ודעות ראויות שהם מבוא הכרחי להשגה שכלית.

כלומר, קיום המצוות מאפשר בראש ובראשונה את כינונה של חברה מתוקנת; ולמרות שאין המדובר בתכלית הסופית, הרי התיקון החברתי קודם בזמן להשגה השכלית, והוא תנאי הכרחי לצעידה נכונה במסלול שנותן אפשרות לאלה הרוצים והיכולים בכך של השגה שכלית עליונה.

דבריו אלה של הרמב"ם, דומים לדברי אלפאראבי [4], בספרו אודות דעותיהם של אנשי העיר המעולה (ראו תמונת כריכה משמאל). שם, הוא מבחין בשלבים של השלמות השכלית של האדם כאשר אדם עומד בתחילת השגתו. השלמות הראשונה היא לדעתו: "...כאשר משיג האדם את המושכלות הראשונים זאת שלמותו הראשונה..." [5].

[בתמונה משמאל: ספרו של אל פאראבי, דעותיהם של אנשי העיר המעולה, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב בשנת 2007. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

קודם לכן מסביר אלפאראבי כי המושכלות הראשונים כוללים בין השאר את: "... סוג של ידיעות ראשונות שבאמצעותן עומד האדם על הטוב והרע בדברים שאדם עשוי לעשותם...", דומה כאמור לשלבים שהרמב"ם מביא על אתר בדיון זה. כמובן שגם לדעת אלפאראבי, אדם שהחל בתיקון מידותיו, יש לפניו עוד דרך ארוכה עד שיגיע לרמה שבה שכלו יצא מהכוח אל הפועל, אבל הדרך לכך סלולה לאחר תיקון המידות האישיות.

עד כאן הדיון העיוני בטעמי המצוות לדעת הרמב"ם. לאחריו הוא פונה להסבר המצוות לסוגיהן, תוך שהוא מכניס אלמנט היסטורי לקיום ריטואל של מצוות רבות, תוך השוואתם למנהגים אליליים שונים שהיו נוהגים קודם מתן תורה. ריטואלים אלו שהיו מושרשים באומה לא בוטלו בעת נתינת התורה אלא ניתן להם נופך חיובי לעבודת האל הראויה.

הרמב"ם מביא את דעת כת דתית המכונה צאבה [6] ואת ספר העבודה הנבטית [7] ודומיו להוכחת דבריו, בדבר היות ריטואלים דתיים שהיו נהוגים כבר בתקופות קדומות ולא היה ניתן לשנותם. הדוגמה הייצוגית ביותר עוסקת בעבודת הקורבנות, שהייתה נוהגת משחר ההיסטוריה ולא בטלה במקרא אלא קיבלה משמעות דתית אחרת מאשר הייתה קודם מתן תורה.

הטיעון של הרמב"ם בדברים אלה, בא להדגיש את העיקרון, שאין האדם מסוגל לשנות את התנהגותו ופולחנו מהקצה אל הקצה. אין אפשרות לבטל את התפילה המילולית ולהמירה בחשיבה מדטטיבית, היות שאנו הורגלו על תפילה הכוללת בתוכה מילים של ממש שיש לאומרם. באותו קנה מידה, המקרא לא יכול לבטל את מנהג הקרבנות היות שהוא היה מושרש עמוק בתודעה הפולחנית של המין האנושי. אם כן, מה שהתורה עשתה, לקחה פולחן ששורשיו אלילים והפכה אותו לעבודת האל, במקום אחד- בית המקדש, על ידי מתודה כתובה- דיני הקרבנות,  ובאמצעות שליחי האל - הכוהנים.

כול זה למען מטרה ותכלית אחת - הבאת ההמון לאמונה במציאות האל והיותו אחד. בטעם היסטורי זה השתמש הרמב"ם בהסברם של מצוות רבות, אולם גולת הכותרת שלהם הם ללא ספק מעשי הקורבנות.

אחרית דבר

מצוות פרה אדומה, שהעמידה קושי פרשני שטרם בא על מכונו, הביאה אותנו לדיון אודות טעמי המצוות לדעתו של הרמב"ם. למרות שאין הוא נותן טעם ייחודי במצוות פרה אדומה, הרי שניתן לומר לפי קווי המחשבה שהובאו לעיל, שכול מצווה שטעמה נעלם מעינינו - או שהרמב"ם עצמו לא פירשה - הרי תכליתה להרחיק את האמונה האלילית מעם ישראל. כמובן שחוסר הידע ההיסטורי מהווה משקל חשוב בעניין, היות שאין אנו יודעים מספיק את הרקע ההיסטורי ששרר קודם מתן תורה ובתקופת מתן תורה, ובעיקר אין אנו בקיאים בריטואלים הפולחניים והדתיים שהיו מקובלים בתרבויות הקדומות עד תומם. כך מנסה הרמב"ם - בקושי רב לדעתי - לפתור את הפרדוקס במצוות פרה אדומה, ובמצוות אחרות שאין אנו מבינים את טעמן.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת חוקת', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת חוקת'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת חוקת (חֻקַּת) באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/6/19.

[1] ראה לדוגמה - היינמן. י', טעמי המצוות בספרות ישראל, א'- ב',מהדורה שלישית, תשי"ד- תשט"ז;

נהוראי. מ', צ', תורת המצוות של הרמב"ם, דעת, 13, תשמ"ד, עמודים 28- 42;

כשר. ח', עיקר וטפל בין חלקי התורה, HUCA, 66, 1995, עמודים א'- ל';

הנ"ל, עמדת הרמב"ם כלפי מיון המצוות לשמעיות ושכליות, HUCA, 56, 1985, עמודים א'- ז';

[2] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג', פרק כ"ה

[3] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב', פרק מ'. ראה- אריסטו, פוליטיקה, ספר א', פרק 2, 1253א, 2- 38;

הרווי. ז', בין פילוסופיה מדינית להלכה במשנת הרמב"ם, עיון, כ"ט, תש"מ/תשמ"א, עמודים 198- 212.

[4] אבו נצר מוחמד אל-פאראבי , מתמטיקאי, מדען, רופא ופילוסוף מוסלמי, נפטר בשנת 951.

[5] ראה- Davidson. H, A, Alfarabi Avicenna and Averroes on Intellect, New York, and Oxford, 1992, 201- 202

[6] ראה- גבריהו. ח', מ', י', האלילות לפי תפיסת הרמב"ם, ספר קארל, ירושלים, תש"ך, עמודים 353- 368

[7] הספר מכיל בין דפיו את תיאורה של דת הצאביה. החיבור יוחס לאדם בשם אבן וחשיה', שלפי טענתו תרגמו משפה שמית קדומה(כשדית) לערבית. ברם, החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי מהימנות מקור זה, אם כי יש מביניהם הטוענים כי יש בספר גרעין של אמת היסטורית. על כך ראה- The Encyclopedia of Islam, New Edition, Leiden and London, 1960, Vol 3, pp. 963- 964 (על פי הפנייתו של פרופ' מיכאל שוורץ);סטרומה. ש,  צאבאים של חראן וצאבאים אצל הרמב"ם: על התפתחות הדת לפי הרמב"ם, ספונות, סדרה חדשה, ז',כ"ב, עמודים 277- 295