[תמונתו של שמואל צוקר היא צילום מסך מחדשות ערוץ 10; תמונת הרקע של השולחן היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Turnstone Furniture לאתר flickr]
התקשורת 'תבלבל בימים הקרובים את המוח', שהסכמתו של איש העסקים, מיקי גנור - הנציג הישראלי של תאגיד הצוללות הגרמני טיסנקרופ המספק לישראל צוללות מדגם דולפין וספינות טילים - לשמש עד מדינה מהווה 'רעידת אדמה'... האמנם?
שלושה מעגלי שחיתות
לטובת המתקשים הנה סיכום קל:
השחיתות הקיפה שלושה מעגלים שונים של אנשים הקשורים לאירוע, שלא בהכרח היה קשר ביניהם, וגם לא כולם, בהכרח, :
- המעגל המקצועי: במעגל הראשון מצויים מיקי גנור וקצינים ששירתו בחיל הים בתקופה שבה התרחשו הדברים. ביניהם ניתן למנות את מפקד חיל הים לשעבר, האלוף רם רוטברג, וראש מספן ציוד הקודם. הם, מן הסתם, יידרשו להסברים.
- מעגל המקושרים: במעגל הזה מסתובבים מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר (צ'ייני) מרום; מי שהיה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) ומועמד לעמוד בראשה, אבריאל בר-יוסף; ועו"ד דוד שמרון; וגם, כל מיני 'מסייעים' למיניהם.
- מעגל המחליטים: ראש הממשלה, בנימין נתניהו; שרי הביטחון לשעבר, אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון; שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ; אביגדור ליברמן, היועץ המשפטי למערכת הביטחון, עו"ד אחז בן ארי, ומי ששימש כראש מנהל הרכש במשרד הביטחון, שמואל צוקר.
המפתח להפללת מישהו ממעגל המחליטים
לדעתי, בהתחשב בהצהרותיו של ראש הממשלה על כך שאינו מכיר את גנור, השפעת אנשי המעגל הראשון על מעגל המחליטים בוצעה באמצעות 'מתווכי' המעגל השני. לכן, גם אם יהפוך גנור לעד מדינה, היכולת שלו להעיד על מה התרחש בקרב מעגל מקבלי ההחלטות - מצומצמת ומוגבלת.
ללא הפיכת אחד מאנשי המעגל השני לעד מדינה, הדבר היחיד שיצא מהפרשה הזאת הוא הרשעה של אנשים מהמעגל הראשון והמעגל השני בלבד.
על פי היגיון זה, המשטרה מתמקדת עתה במאמץ לגייס עד מדינה מבין אנשי המעגל השני לעד מדינה, בעיקר צ'ייני או אבריאל. שימרון - שיודע אולי יותר מכולם - נמצא, מן הסתם, מחוץ ל'משחק'.
אם נמשיך את ההיגיון הזה, הדלפת המגעים עם גנור אמורה להפעיל לחץ על צ'ייני ואבריאל.
מה עוד נדרש כדי להצליח?
כדי שהחקירה תצלח, נדרש, בראש ובראשונה, רצון כן להגיע לחקר האמת. ואם נניח שהרצון הזה קיים, נדרשת מקצועיות והבנה בתהליכי רכש. ידע ומיומנויות כאלה אינם מצויים בדרך כלל בידי המשטרה ואנשי הפרקליטות.
ועוד מילה על שמואל צוקר
למרות המיסמוך העצמי והראיונות התקשורתיים, כשל צוקר בתפקידו כשומר סף. המצפון שלו אולי מייסר אותו וההתנהלות המערכתית שלו מובנת, אולם ההתנהלות הציבורית שלו לא סבירה בעיני. לאורך כלל הפרשה - שמתפרסת על פני כמה שנים - לא מצא לנכון צוקר, אף לא פעם אחת, להפוך שולחן. הוא אמנם לא אשם בכלום, אבל הוא מאכזב לאללה!
הוא ידע להפחיד את העובדים שלו ולהפוך להם שולחנות. איש חם מזג ורצה רק לטוס לביתו באמריקה וסידר לעצמו נסיעות