[תמונתו של בנימין זאב הרצל היא נחלת הכלל. המקור: לשכת העיתונות הממשלתית; תמונת ירושלים היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ron Almog לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים אודות ירושלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הר הבית, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 במאי 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הר הבית, כאז כן עתה, עומד במרכזה של מחלוקת דתית/פוליטית עזה ורבת שנים בין האמונה המוסלמית למסורת היהודית. על הוויכוח האמור נכתב רבות, ובדברים הבאים אנסה להראות את פתרונו הלא מציאותי, של חוזה המדינה תיאודור הרצל [1].

בשנת 1903, פרסם הרצל את ספרו האוטופי, אלטניולנד (ארץ ישנה חדשה). בספר מגולל הרצל את דעותיו על אופי המדינה היהודית העתידית, כולל כמובן, היחס לערביי ארץ ישראל ומקומה של הדת היהודית במדינה זו. הספר תורגם על ידי נחום סוקולוב [2], בעת הוצאתו לאור, מהדורה שנסתמך עליה בהמשך.

היחס לדת במדינה היהודית העתידה לקום בספרו, הינה תמונה מורכבת, ואין המקום להאריך בסוגיה זו כאן. יחד עם זאת, ניתן לומר בתמצית, כי הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, לפי המודל האמריקני המסורתי - אין אצל הרצל. לדת היהודית - בעלת דיוקן נאור, מתוקן ורוחני - יש מקום בפרהסיה של המדינה היהודית [3].

ההתייחסות הספציפית של הרצל אודות ירושלים בכלל והר הבית בפרט בספרו, באה לאחר ביקור שערך בירושלים בשנת 1898, וראה במו עיניו את מצבה הקשה של העיר, את ההזנחה בין רחובותיה, תוך שהוא חש את המתח הדתי שיש בה.

הפתרון האוטופי של הרצל למצב הסבוך בירושלים הוא זה: "הם באו מיריחו ויעמדו על הר הזיתים, על הר הפלאות העתיק, אשר משם פרוש המראה על פני הארץ מסביב… עוד התנשאו כמו רמים סמלי הדתות השונות של עמים שונים ודורות שונים, אך על אלה נוסף דבר חדש, איתן וּמְשַׂמֵחַ: החיים! ירושלים הייתה לגו ענק, ותשאף חיים.  

[בתמונה: כריכת ספרו של תאודור הרצל: 'אלטנוילנד', שראה אור בהוצאת בבל. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

העיר העתיקה בין החומות שעליהן חופפת הדרת שיבה, כפי אשר יכלו הרואים לראות מעל המצפה הזה, שֻנתה אך מעט. הם ראו את בית תפילת הקבר של הנוצרים.  את בית המסגד של אוֹמַר ועוד כפּוֹת וגגות שהיו מכבר. אך דברים נהדרים שונים נוספו".[4]

לשון אחר, ירושלים במשנתו של הרצל, לא באה לתת יתרון לדת היהודית על פני שאר הדתות המייצגות בה. בית המקדש לא יבוא במקום הנוכחות המוסלמית על ההר אלא יבנה לידו. כיפת הסלע תישאר על מכונה ובית המקדש בסמוך אליו: "בנין ענק מלא הוד, שהאיר בלבנת זהר ובכתם פס; גגו נשען על עמודי שיש, יער של עמודים, ועל כל עמוד כותרת זהב. ולב פרידריך נפעם בשמעו מפי דוד את המלים: זה בית המקדש… הוא נבנה כמאז אבני שיר מרובעות, שהובאו ממכרה האבנים הקרוב, והאוויר הִקְשה את האבנים מאד".

אופיו של בית מקדש זה, שונה בתכלית מהאופי של בית המקדש הראשון והשני הידוע לנו. קורבנות לא יקרבו בו, וינגנו בו פיוטים מוכרים ומסורתיים לצד שירה חדשה פרי עיטו של היינה. יתרה מזאת. הרצל רואה במקדש זה היכל של שלום, והוא ישמש למרכז עולמי של חסד והשכנת שלום בכל העולם, כדלקמן:

"המתפללים מסביב לחשו את התפילות הנהוגות, ועל לבי עלו חרוזים אשכנזים יפים: הנגינות העבריות של היינריך היינה. ההיכל החלו לשיר את הזמירה הישנה, שהיתה מצלצלת במשך מאות בשנים לעם מפוזר ומפורר לעורר בקרבו געגועים לארץ הורים, בבתי כנסת לאין מספר על כל כדור הארץ.

זהו בית המקדש. מדוע? יען כי אך פה בֻּכּרו לעדה חופשית, אשר בה יכלו לפעול בעד המטרות הנשאות שבמטרות בני האדם. הם ידעו בשכבר הימים את העבדות, ברדיפות, בלחץ, בגטו, אחרי כן ידעו את החופש, כאשר נתנו להם עמי הישוב את הזכיות השוות במתנה. אך ברחוב היהודים היו חסרי כבוד, נעדרי מגן, משוללי משפט, ובעזבם את הרחוב חדלו מהיות יהודים. ושתיים אלה היו דרושות, אחווה וחירות, אך פה יכלו לבנות בית לאל כביר לא נראה, שהילדים מתארים אותו בדמיונם בתאר אחר אחר מן החכמים, ואולם הנהו בכל מקום בתור הרצון אל הטוב בכל יש ונמצא."

 ומה יקרה בעיר העתיקה של ירושלים? האם יעמידו בה כוחות משמר או בידוק? לדעת הרצל, העיר העתיקה תראה כך:

"הרחובות היו מרוצפות אבנים חדשות, שמורות היטב, חלקות ונקיות כניקיון רצפה בחדר טוב. בתי מעון לאנשים מקרב העם לא היה עוד בעיר העתיקה. כל הבניינים נועדו אך למעשים טובים או לתפילה. בתי מקלט לעולי רגל מבני כל הדתות היו שם. לנוצרים למוסלמים וליהודים היו בתי חסד שונים, בתי מרפא, בתי אסף לחולים שאין להם תקנה, והבתים האלה היו סמוכים זה לזה שורות שורות, אך מרובע כביר אחד לקח היכל השלום האדיר והנערץ, מקום היו שם אספות לאהבי השלום מכל הארצות, וגם למלומדים מכל ענפי המדעים".  כלומר, העיר העתיקה של ירושלים תהיה פתוחה לכל הדתות, ותשמש כמגדלור של סובלנות בין דתית עולמית.

אחרית דבר

הרצל הילך בין השיטין בעניין ירושלים והר הבית. הוא ראה לנגד עיניו מדינה יהודית חילונית, וחשב כי רצונם של היהודים הדתיים לבנות מקדש תוביל להקרבת קרבנות שהיה מעשה פרימיטיווי בעיניו. לכן הציע הרצל לבנות מקדש הדומה באופיו לבית כנסת רפורמי, ושמשם יופץ המוסר האוניוורסלי לאנושות. הרצל גם לא עסק במיקומו המדויק של המקדש החדש על הר הבית. לדידו הוא יכול להיבנות לצד מסגד כיפת הסלע, המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני לפי המסורת היהודית. כאמור, אין בדבריו אלה של הרצל בכדי לפתור את הבעיה הסבוכה של מעמדה הדתי/פוליטי של ירושלים בכלל והר הבית בפרט. אבל מעניין לראות שחרף המסורת היהודית, הרצל פיתח תזה שונה וסבלנית שמקומה אולי בווינה של הממלכה האבסבורגית ולא לעיר קודש שעליה טוענים לבעלות האסלאם והיהדות בלהט, ונמצאת במוקד הסכסוך המדיני בין מדינת ישראל לשכנותיה זה שבעה עשורים.

[תמונת ירושלים היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ron Almog לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים אודות ירושלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הר הבית, לחצו כאן]

 מקורות

[1] תיאודור הרצל, עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ומדינאי יהודי, יליד בודפשט. מפתח רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. 1860 – 1904.

על הרצל נכתבו מחקרים ומאמרים רבים, ראה למשל: שלמה אבינרי, הרצל, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2007, עמוס אילון, הרצל, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1975.

[2] נחום סוקולוב, הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, מתרגם, משורר ומחלוצי העיתונות העברית. 1859 – 1936.

[3] אבינרי, ש. האטופיה הציונית של הרצל, חלום ושברו, קתדרה, 40, יד יצחק בן צבי, 1986,עמוד 200.

[4] אלטניולנד, בתרגומו של נחום סוקולוב, מתוך פרויקט בן יהודה. כל שאר הציטוטים מהספר האמור  הינם ממקור זה אלא אם כן צוין אחרת. חלק מהמקורות הללו מופיעים גם במאמרו של נתי גבאי, הרצל מתגייס לפתור את המשבר בהר הבית, אתר הספרנים, 19.07.2017.