[בתמונה: הכה את המומחה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שניים, העוסקים ביחסים שבין בין הדרג האזרחי-מדיני ובין הדרג המקצועי. למאמר האחר, לחצו כאן: 

• פנחס יחזקאלי: עובדי ציבור מול נבחרי ציבור – מודלים של יחסי גומלין.

*  *  *

נתחיל מסיפור המעשה: ביום שישי, 14 ביולי 2017, בשעה 7 בבוקר, רצחו שלושה מחבלים - פלסטינים-ישראלים תושבי אום אל פחם - ביריות, שני שוטרים ישראלים בשער הסליחה של הר הבית, בטרם נורו למוות. בעקבות האירוע עמד ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, בפני המלצות סותרות של גורמי הביטחון: 

• המשטרה המליצה להציב מגנומטרים בכניסה להר הבית.
• השב"כ וצה"ל הזהירו מפני כך.

התוצאה: גל מחאות ופיגועים; שבסופו נאלץ ראש הממשלה להסיר את המגנומטרים:

[לכתבה המלאה של רוזנברג ונחשוני ב- ynet, לחצו כאן]

החלטת ראש הממשלה והקבינט לאמץ את המלצת המשטרה בסוגיית הר הבית עוררה גל ביקורת...

 בהסלמת האירועים, גאתה הביקורת. במשך הימים הדהדה השאלה: איך יכול ראש הממשלה להתעלם מאזהרות השב"כ וצה"ל? כאילו מדובר בקבלן בנייה שהתעלם מדרישת מהנדסים לכמות הברזל החייבת להשתלב לפי תחשיב הנדסי, ביציקת הגג.

מתוך חרדתו, לגמרי מובן מדוע אזרח מן השורה שואל ומבקש לדעת כיצד מתבלות החלטות בממשלה. מדובר בסוגיית יסוד מוכרת בניהול ענייני מדינה. המתח המתקיים בין הדרג הפוליטי - בעל הסמכות החוקית להחלטה - לבין הדרג המקצועי, הוא תופעה שגרתית ומוכרת, שאלת היסוד היא עד להיכן מחויב קברניט לאומי להקשיב להמלצת יועציו המקצועיים? וגם אז, למי מבניהם נכון להקשיב?

חברת הכנסת דאז, ציפי לבני (ראו תמונה משמאל) טענה כנגד הממשלה כי התעלמותה מהמלצת השב"כ דומה להתעלמות מהמלצות רופא.

[מקור תמונתה של ציפי לבני: פייסבוק]

אבל מה עושים, כפי שמוכר לכולנו, כאשר אנו נדרשים להכריע בין חוות דעת רפואיות מנוגדות?

גם במצבים רפואיים פשוטים יחסית, כמו לדוגמה בפריצת דיסק בעמוד השדרה, מטופל יכול להיקרע בין רופא אחד הממליץ על ניתוח, והשני המזהיר: "רק לא ניתוח". במקום הזה עוברת ההתלבטות למכלול השיקולים הרחב, המצוי הרחק מעבר לתחומו המובהק של מדע הרפואה. מגלים במהרה, כי אמנם ישנן שאלות טכניות המצויות במלואן בסמכות המומחים, אבל לא הכול בגיבוש החלטה ובניהול סיכונים, יכול להיות מובל, רק על פי חוות דעת מומחים.

בתחומי מדיניות וניהול מצבי עימות, סוגיה זו מבטאת את המקום בו מתגלה בלעדיותו של מנהיג בנשיאה בנטל האחריות. אלמלא היה נדרש לקבלת החלטה שמעבר למומלץ על ידי יועציו המומחים, תפקידו היה מסתכם בלא יותר ממזכיר וועדת מומחים.

בהיסטוריה של מדינת ישראל שהייתה רצופת מבחני מנהיגות, ידועים מקרים רבים המדגימים החלטות שהתקבלו בניגוד לחוות דעת המומחים.

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

[בכרזה: מגבלותיה של המומחיות... התמונה המקורית שותפה ברשתות החברתיות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

בן גוריון מחליף את המומחים

היה זה דוד בן גוריון, שהדגיש שוב ושוב כי המומחים אינם מומחים אלא למה שקרה לא למה שיקרה. עוד בטרם הוכרזה מדינת ישראל, באפריל 1948, במתח שנוצר בין בן גוריון לבין המטה הכללי בסוגיית המערכה על ירושלים, אמר בוועד הביטחון: "נתעוררה שאלת שיתוף מומחים וחלקם בהנהלת המלחמה. לעניינים הטכניים נשתמש בעצת המומחים – אולם הפוסקים בכל דבר לא יהיו מומחים אלא נציגים ציביליים של העם... ההחלטות מתקבלות לא רק על יסוד חוות דעת טכניקאים בשאלות מקצועיות – אלא על יסוד הערכה כללית של נסיבות הזמן והמקום כלומר על יסוד הערכה מדינית ועל זו אחראית הממשלה." (בהילחם ישראל, עמ' 80).

אכן, בהחלטה למקד מאמץ עיקרי לירושלים, בציווי למפקדי מבצע נחשון "בכל מחיר לירושלים", ביטא בן גוריון לא רק שיקולים צבאיים מקצועיים. כפי שהסביר: "אם יש לארץ נשמה הרי ירושלים נשמתה... השבועה ההיא על נהרות בבל (אם אשכחך ירושלים) מחייבת היום כבימים ההם, אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל." (בהילחם ישראל, עמ' 91)

[בתמונה משמאל: ספרו של האלוף שלמה שמיר: "בכל מחיר לירושלים!", שראה אור בהוצאת מערכות בשנת 1994. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור?', לחצו כאן]

[בכרזה: דוד בן גוריון והמומחים... התמונה המקורית היא נחלת הכלל. שם הצלם אינו ידוע. הכרזה: ייצור ידע]

עמיר פרץ, כשר ביטחון, מחליט בניגוד לעצת הרמטכ"ל

באופן דומה, במלחמת לבנון השנייה, את ההחלטה לתקיפת מנע של הרקטות לטווח בינוני של חיזבאללה, קיבל שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, בניגוד להמלצת הרמטכ"ל. בחכמה שלאחר מעשה, אין עוררין שהייתה זו החלטה מרכזית ונכונה בעיצוב מהלכי פתיחת המלחמה. גם שיקוליו של הרמטכ"ל, שלא להמליץ על התקיפה היו מנומקים במקצועיות ראויה. יתר על כן, הדיון בחן תכנית יסודית ומפורטת שהוכנה בחיל האוויר בשנים שקדמו למלחמה, ורא"ל דן חלוץ כמפקד חיל האוויר בתפקידו הקודם, היה באותן שנים זה שיזם והוביל את התכנון. לאחר החלטת שר הביטחון, התוכנית הובאה לקבינט ואושרה.

זו דוגמה לדינאמיקה ראויה בדיון בין דרג מקצועי לדרג פוליטי; כאשר שר הביטחון, במימוש סמכותו שמעבר לידע המקצועי, ביטא את המקום בו מתקבלת החלטה מנהיגותית מתוך מרחב השיקולים הכולל. בתוך כך, ביטא גם את האינטואיציות האישיות שאין לבטל את ערכן בקבלת החלטות.

[להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'עובדי ציבור מול נבחרי ציבור – מודלים של יחסי גומלין', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[תמונתו של עמיר פרץ (עם מזכירת המדינה, לשעבר, קונדליסה רייס) היא נחלת הכלל]

באופן העקרוני, לפחות מבחינה חוקית, הסוגייה פשוטה:

במדינה דמוקרטית, ההנהגה המדינית נבחרת על ידי הציבור, ומכאן מקור סמכותה להחליט ולהנהיג. הדרג המקצועי נדרש לסייע במומחיותו לקבלת החלטות, אך לא עליו הסמכות הכוללת לסיכום הדיון. במבחן הסמכות החוקית, רשאית ההנהגה לקבל את החלטותיה גם בהתעלמות מהמלצות המומחים.

הביקורת הציבורית אינה יכולה, אם כן, לתבוע בירור מן הממד החוקי. גם לא מן הממד הנוהלי. בכל זאת, לגמרי לגיטימי לתבוע בירור בשאלה, האם ההגה נתון בידי קברניט שהעם יכול לתת אמון בתבונת התנהלותו. הסתמכות על המומחים מסייעת, בהיבט זה, לשכנע כי החלטות מתקבלות באורח הנכון. המומחים יכולים, כביכול, לחזות ולספר, מה הולך לקרות כמה צעדים קדימה, ולהזהיר את הקברניטים מול מה שנראה להם כ"כרוניקה ידועה מראש". אלא שלא באמת קיימת כרוניקה כזו, ולפעמים עד שלא נוצר החיכוך, אין דרך להכיר את מה שטרם התהווה. מצפים ממנהיג לאומי, לניהול סיכונים אחראי; אלא שלא דומה ניהול סיכונים במערכת סגורה ומוגדרת, כמו הנהלת בית ספר, הנדרשת לרשימת תקלות בטיחות, כמו מעקה רעוע, לניהול סיכונים במרחב האסטרטגי הפתוח, לנוכח פוטנציאל סיכונים שטרם התהווה.

[בתמונה: האם ההגה נתון בידי קברניט שהעם יכול לתת אמון בתבונת התנהלותו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Dieterich01 לאתר Pixabay]

אמונת השווא כי בכוח המומחיות המדעית מקצועית מצוי מזור לחרדת ההליכה אל הבלתי נודע

כאן מזדקרת במלוא נוכחותה אשליה מודרנית רווחת - האמונה כי בכוח המומחיות המדעית מקצועית מצוי מזור לחרדת ההליכה אל הבלתי נודע. אדם מודרני נוטה להאמין כי ככל שיובל על ידי המומחים הנכונים, תהיה בידיו יכולת נאותה לראיית הנולד ויכולת להכין עצמו גם לקראת הבלתי צפוי.  אלא שלא פעם עד שלא נכנסים לפעולה ומחוללים חיכוך - כמו הצבת המגנומטרים בשערי הר הבית - אין דרך להכיר, באמת, את פוטנציאל הסיכון וההזדמנויות המתהווה או מתגלה מתוך הפעולה.

בהיבט זה מומחים יכולים להזהיר מפני סיכוניי החיכוך, הקברניט לעומתם רשאי להחליט להיקלע לחיכוך על מנת למצות ממנו פוטנציאל אסטרטגי. "מזמור לדוד... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע..." (תהילים), כאן מבחן המנהיג, בבחירתו המודעת  להיכנס לגיא צלמוות גם אם יועציו מזהירים וממליצים להימנע מכך. כמובן, מתוקף אחריותו יעמוד למשפט העם וההיסטוריה במבחן התוצאה.

[עוד בסוגיית ה'מומחים', לחצו כאן] [לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ידע, ייצור ידע, 12/4/14.
• גרשון הכהן (2018), הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור?, ייצור ידע, 7/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2005), עובדי ציבור מול נבחרי ציבור – מודלים של יחסי גומלין, ייצור ידע, 24/5/05.