[בתמונה: ציורי תנ"ך/ "עונשה של עיר הנידחת" ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

עודכן ב- 27 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ראה בספר דברים קיים ציווי מבהיל בעוצמתו הנקרא עיר הנידחת. המדובר בעיר ואם בישראל שהחליטה לעבוד עבודה זרה, ובשל כך היא נידונה להריסה ולהריגת כל תושביה כדלקמן:

"יג כִּי-תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם--לֵאמֹר.  יד יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר:  נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  טו וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ, הֵיטֵב; וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ.  טז הַכֵּה תַכֶּה, אֶת-יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא--לְפִי-חָרֶב:  הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ וְאֶת-בְּהֶמְתָּהּ, לְפִי-חָרֶב.  יז וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ, תִּקְבֹּץ אֶל-תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד.  יח וְלֹא-יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה, מִן-הַחֵרֶם--לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  יט כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹת, הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [1].

[בתמונה: עיר הנידחת - עיר ואם בישראל שהחליטה לעבוד עבודה זרה, ובשל כך היא נידונה להריסה ולהריגת כל תושביה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalArtist לאתר Pixabay]

פשט הפסוקים האמורים לעיל ברור. המקרא מטיל כאן עונש מוות קולקטיבי על אוכלוסייה שלמה, בגין סטייה תאולוגית – עבודה זרה. האם התמונה העולה מפסוקים אלה היא, אכן, מראה של עיר המושמדת כליל בגלל עבירה דתית? האם המקרא בעד עונש קולקטיבי והרג ללא אבחנה של כאלה, שלא היו שותפים לדבר העבירה הזה?

עיר הנידחת כרעיון מניע

בשל העוצמה החבויה במושג 'עיר הנידחת',הוא משמש, מטבע הדברים, כרעיון מניע לרבים:

כך למשל, יש הסבורים כך, ואף משתמשים בסוגיית עיר הנידחת כדי להוכיח, לדבריהם, את הגזענות שביהדות. כך לדוגמה, באתר הקורא לעצמו "ישראל חילונית: קידום הבהירות והחילוניות בישראל", נעשה שימוש בפרשה זו כדי להוכיח, לדברי הכותב, לא פחות מ"גזענות וקריאה לרצח בדת היהדות". המאמר אף מלווה ביצירה של ליאור הלפרין, שאמורה לחזק את הדברים:

[בתמונה: עיר הנידחת: יצירתו של ליאור הלפרין באתר: "ישראל חילונית: קידום הבהירות והחילוניות בישראל". אל הכתבה והתמונה לחצו כאן] 

לאחר - עמית גולדנברג, סופר ופסיכולוג המתמחה בחקר רגשות, שנולד בשנת 1981 בקריית ארבע וגדל בירושלים - היה המושג 'עיר הנידחת' מקור להשראה ושם לרומן - שפרסם בדצמבר 2015 - שעלילתו מתקיימת בירושלים, וכינה אותו (ואותה) בשם 'עיר הנידחת' (ראו תמונת כריכה משמאל):  

[בתמונה למעלה: "עיר הנידחת" - כריכת ספרו של עמית גולדנברג, בהוצאת כתר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

איך מתיישבת סוגיית עיר הנידחת עם מוסר הנביאים?

בדברינו הבאים ננסה לחשוף את עומק הדברים של פסוקים אלו, שבקריאה מהירה - ואולי אף שטחית - הינם סתירה מניה וביה למוסר הנביאים הידוע.

חז"ל כבר הבחינו בקושי הטמון בפרשת עיר הנידחת, וקבעו קריטריונים ברורים כדי שעיר כלשהי תוכרז כעיר נידחת. ביניהם אנו מוצאים את העקרונות הבאים:

• עיר שכזו יכולה להיות נידחת רק אם גרים בתוכה מינימום מאה איש.
• העיר לא מכילה רובו של אחד שניים עשר השבטים.
• העיר איננה נחשבת לעיר ספר, או ירושלים, או עיר מקלט (תוספת של הרמב"ם [2] על חז"ל).
• אנשי העיר הוסתו לעבוד עבודה זרה על ידי לפחות שני מסיתים הנמנים על תושבי העיר.
• אנשי העיר לא חזרו מדרכם, גם אחרי ששני שליחי הסנהדרין נשלחו אליהם והתרו בהם.

בנוסף לכללים אלה, המקשים מאוד להגדיר עיר כעיר נידחת, קובע ר' אליעזר כי מספיק שמצויה מזוזה אחת בפתחו של בית אחד [3], אזי אין אפשרות שאותו כרך יהפוך לעיר נידחת, ובעצם מזוזה זו מסקלת כמעט לחלוטין את הפיכת כל עיר לעיר נידחת.

יתרה מזאת. בהמשך דבריו של ר' אליעזר, מובא הרעיון כי עיר הנידחת היא בעצם דבר תאורטי שלא יכול להיות במציאות כדלקמן: "עיר הנידחת לא הייתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר" [4]. בכך יש סוג של תשובה לגבי האפשרות שעיר הנידחת כזאת תיווצר במציאות, עם כל הכרוך בעונש הקולקטיבי הלא מוסרי המושת עליה.

אם אלו פני הדברים, מדוע המקרא מביא סוגיות תאורטיות? מה המסר של דבר שכזה ומה עומד במהות הדבר?

ראשית, צריך לחזור ולקרוא בעיון את הפסוקים שדנים בעיר שכזאת. פסוק המפתח בסיפור עיר הנידחת לדעתי הוא זה: "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" [5]. פסוק זה מביא את אחד מעמודי התווך של כל הסיפור כולו. המקרא מנסה ללמד כאן כי לפני שקובעים כי נעברה עבירה חמורה שכזאת, יש למצות את החקירה עד תום. חז"ל למדו מכאן כי שמועה או דבר רכילות ללא בסיס עובדתי אין להם כל תוקף. זאת ועוד. כאשר באים עדים למסור עדות הקשורה לדיני נפשות, אין מקום לראיות נסיבתיות אלא רק לעדות מוצקה של ראיות מתחילת התהליך ועד סופו. אני מדגיש ואומר שוב כי עדות נסיבתית, גם אם ההיגיון יחייב אותה, אינה קבילה כלל ועיקר, ועל העדים לראות את מעשה הפשע בפועל ואת כולו, לא חלקים ממנו.

דוגמה מפורסמת לכך, אנו מוצאים בקטע הבא:" אומר להם הדיין, שמא כך ראיתם, שרץ אחר חברו לחורבה, ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, אם כך ראיתם, לא ראיתם כלום" [6]. כך המצב אמור להיות בעיר הנידחת. אם העדים לא ראו את כל התהליך מתחילתו ועד סופו בעיר שכזו, עדותם בטלה.

הפן השני של סיפור תיאורטי זה של עיר הנידחת, הוא עומק הבעייתיות שעבודה זרה מביאה עבור אלה שעוסקים בה.

המקרא מנסה לומר כאן כי עבודה זרה, משמעותה הובלת אמונתו של האדם אל עבר חושניות פרועה, ואל עבר הערצת כוחות הטבע הבלתי נשלטים. אמונה שכזו יכולה לדרדר את שיקול הדעת האנושי, בכך שכוח הרסני וחושניות הם תכלית הכול, ומכאן הדרך לכאוס חברתי ותאולוגי קצרה מאוד.

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (ראו תמונת הכריכה משמאל) מתבטא באופן חריג בהקשר לעבודה זרה כדלקמן:

[בתמונה: הספר 'מורה נבוכים על התורה', מכיל תרגום חופשי לעברית, של המורה נבוכים לרמב”ם, במקומות בהם פירש את הכתובים, לפי סדר חמשה חומשי תורה, ספר איוב ותרגום אונקלוס, ספר המביא את הגות הרמב”ם לקורא בן ימינו. מחבר: הרב דוד מקובר. הוצאת אוצר ספרים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

"דע שאם תתבונן בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא כלפי עבודה זרה דווקא. ולא תמצא שנקרא אויב ה' או צר או שונא אלא עובד עבודה זרה דווקא^. ... כי ככל שהבורות והכפירה מתייחסות אל דבר גדול - כוונתי אל מי שיש לו דרגה איתנה במציאות - הן גדולות יותר מאשר בהתייחסן אל מי שיש לו דרגה נמוכה יותר. בכפירה אני מתכוון לאמונה שדבר הוא שונה ממה שהוא. בבורות אני מתכוון לאי-ידיעת דבר אשר אפשר לדעת אותו ...  ואתה יודע שהעובד עבודה זרה אינו עובד אותה בהנחה שאין אלוה זולתה. מעולם לא דימה אדם מאלה שחלפו ולא ידמה מאלה שיבואו, שהצורה שהוא עושה אותה ביציקה או מאבן ועץ, שצורה זו בראה את השמים ואת הארץ, והיא מנהיגה אותם. אלא עובדים אותה מבחינת היותה משל לדבר שהוא אמצעי בינינו ובין האל ^"[7] . לשון אחר, הרמב"ם טוען כאן כי יש דברים שהסובלנות לא שייכת בהם. עבודה זרה אם לא מבערים אותה כליל, יש מציאות שהיא תשפיע על חלק מהמון העם, וכך הוא יאבד את חלקו בארצו ובאלוהיו.

למרות שדברים אלו של הרמב"ם נראים לנו כיום ארכאיים, כדאי לשים לב לדבריו של אולברייט [8], בהקשר של עיר הנידחת: "ואם לדייק בדברים לא היה מנהג שמי זה (של עיר הנידחת) מבחינה הומניטרית גרוע מהטבח ההדדי של פרוטסטנטים וקתולים במאה השבע עשרה, או בטבח הארמנים על ידי הטורקים...או הפצצות ערי גרמניה בסוף מלחמת העולם השנייה, והטלת הפצצה הגרעינית על ערי יפן. בימים ההם, הייתה מלחמה טוטלית, כשם שהיא חוזרת להיות מקץ ארבעת אלפי שנים ומעלה...ראוי לציין שלאחר הגל הראשון של כיבוש ארץ כנען לא נשמע עוד על החרמת התושבים בערים כנעניות, אלא אך ורק הורשתם. לפעמים יש צורך שעם מטיפוס נמוך ייעלם מפני עם בעל אפשרויות נעלות יותר, ויש גבול שמאחוריו לא ייתכנו נישואי תערובת בלי לגרום לאסון. השמדת הכנענים בידי בני ישראל, מנעה מיזוג בין שני העמים, דבר שהיה מוריד את ההתפתחות הדתית של עם ישראל לשפל שאין ממנו תקומה. את הכנענים בעלי פולחן הזימה והחושניות ירשו ישראל עם הפשטות וטוהר החיים עם אמונת הייחוד הנעלה שלהם וחוקת מוסרה החמור" [9]. לשון אחר – אין מקום לעבודה זרה בארץ כנען כאשר עם ישראל מגיע אליה.

אחרית דבר

פרשת עיר הנידחת מעלה תהיות ושאלות קשות בדבר המוסר של המקרא. לכאורה עיר זו מצביעה על כך שהמקרא  בעד ענישה קולקטיבית והרג של בלתי מעורבים. ברם, אין אלה פני הדברים. למרות שאין מקרא יוצא מדי פשוטו, עיר הנידחת הינה מקרה תאורטי בלבד, הבא להצביע ולהדגיש אודות שני עקרונות יסוד מהותיים:

• האחד – עומק החקירה והתבססותה בדיני נפשות על עובדות מוצקות בלבד, תוך שהעדים נחשפים לאירוע בכללותו.
• והשני – עומק הטעות וההשלכות החמורות היכולות לנבוע בנפש האדם מעבודה זרה.

[לאוסף המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הצרעת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ראה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.

[1] דברים, פרק י"ג, פסוקים י"ג – י"ח.

[2] רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודה זרה, פרק ד'.

[3] בבלי, סנהדרין, דף ע"א, עמוד א'.

[4] שם.

[5] ראה הערה מספר 1.

[6] בבלי, סנהדרין, דף ל"ה. עמוד א'.

[7] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א', פרק ל"ו(מהדורת שוורץ).

[8] ויליאם פוקסוול אולברייט , ארכיאולוג, בלשן ומומחה לחרסים. מחקריו העיקריים היו בנושאי המזרח הקדום בתקופת המקרא, מקורות מצריים וכתבי יתדות. 1891 - 1971.

[9] אולברייט, ו.פ. מתקופת האבן ועד לנצרות, המונותיאיזם והתהליך ההיסטורי, אחיאסף, 1953, עמוד 166.