תקציר: נשים לבנות מנשקות את נעליהם של מהגרים כדי להתנצל על העוול שנעשה להם... זה המקום שאליו הגיע המערב ברקבונו כתוצאה מפוליטיקת הזהויות (Identity politics). זוהי פרדיגמת חשיבה מובילה, שהידרדרה למחוזות מטורללים; ומצויה, כיום, במתקפה מצד קבוצות אוכלוסייה רבות שחשות סכנה, לנוכח השימוש לרעה שעושים בה קבוצות מהגרים מוסלמים, כדי להשליט את תרבותם על הקבוצות הילידות…

עודכן ב- 29 בספטמבר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה

* * *

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על פוליטיקת הזהויות. למאמרים האחרים:

• רועי צזנה: הצד הבעייתי של ‘פוליטיקת הזהויות’.
• פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקת-הזהויות ומחיריה. אוסף ראשון.

*  *  *

שימו לב לסרטון למטה: אשה לבנה מהמעמד הגבוה, כורעת על ברכיה במדרכות אירופה, ומנשקת את רגליהם של מהגרים, בטקס שאמור להביע סוג של חרטה, ומחווה של השפלה עצמית.

אירועים כאלה מתרחשים לעיתים במהלך הפגנות או פעילויות מחאה בתגובה למתחים גזעיים, בעיקר בארצות הברית ובאירופה, כחלק מתנועות המודעות למה שמכונה שם "צדק חברתי". הם נובעים מתחושת הצורך בהתנצלות קולקטיבית על אי-צדק גזעי או קולוניאלי, ומהזדהות עם מאבקים של קבוצות מיעוט...

בזירה הפוליטית, אירועים כאלה מתפרשים בהתאם לאג'נדה של הצדדים המעורבים. למשל, הימין הפוליטי עשוי לראות בכך דוגמה לכניעה לתרבות השמאל והפוליטיקה של הזהויות, בעוד השמאל עשוי לראות בכך ביטוי להזדהות ופיוס.

אנחנו מפרשים אותם במילה אחת: אידיוטים!

אצלנו, פוליטיקת הזהויות מוצאת את ביטויה בהקשרים שונים לחלוטין

ב- 12 ביולי 2023, העניקו שלושה ישראלים העניקו חיים לשלושה חולים בתרומת איברים אלטרואיסטית, אחרי מרתון תרומות והשתלות כליה בבתי החולים בילינסון וסורוקה. אחד התורמים האלטרואיסטים היה העיתונאי ארנון סג"ל, שהתנה את התרומה בכך שתלך לחולה יהודי (ראו הסירטון למטה), וגרם לסערה תקשורתית...

ברוכים הבאים ל'פוליטיקת הזהויות' (Identity politics)... רעיון נאצל (ולא מעשי, כדרכם של רעיונות נאצלים...), שנקלע למחוזות בעייתיים: השלכותיו שונות. פעמים הוא מפרק את החברה. פעמים הוא מטרלל אותה, ולבסוף, הוא משמש כלי בידי אלה המבקשים להורסה מבחוץ...

המושג ההופכי של 'פוליטיקה של זהויות', הוא 'כור היתוך' [ראו הרחבה במאמרו של פנחס יחזקאלי: 'כור היתוך' – הפרדיגמה שנטישתה פרקה אותנו].

המחוזות המטורללים של פוליטיקת הזהויות

המחשה ממחוזותינו היא הציוץ של אוניברסיטת בן גוריון בנגב בחשבון הטוויטר שלה: "מהיום מבחינתנו אפשר לקרוא לנו אוניברסיטת בן/בת גוריון בנגב"... (עמר, 2023):

ועוד טירלול בהתגלמותו, הפעם תוצרת חוץ: "כן, אדוני הסוס!"...

אם מעשהו של ארנון סג"ל חושף דילמה בעייתית, שניתן להצדיקה וניתן לתקוף אותה, קשה מאוד להבין את הדוגמה הבאה ולהסביר אותה; ואין כמוה כדי לתאר את האבסורד שאליו נקלעו מדינות המערב בעקבות פוליטיקת הזהויות.

הנה אראל סג"ל (ראו תמונה משמאל למטה) בטורו בשבועי ב'ישראל היום', 'ישראל השבוע' (סג"ל, 2019):

כותב סג"ל (ראו תמונה משמאל): "הזדמן לי לצפות בסרטון ויראלי של נערה נורווגית בשם איילה קריסטין שרוצה להיות סוס. בסרטון רואים אותה דוהרת בשבילי כפר נורבגי אפור, ומזנקת מעל שולחן פיקניק, כאילו הייתה סוס מכשולים במירוץ באסקוט.

בראיון לאתר האינטרנט "INSIDER" סיפרה הסוסה לכאורה, כי מילדותה הייתה מוקסמת מחיות. זה התחיל ברצונה להפוך לכלבה, ורק מאוחר יותר גמלה בה ההחלטה לעבור למחלקת הסוסים... הטירלול הזה אינו מזיק בינתיים. כל עוד אין צורך לפנות אליה ב"דיו" ולמסמר לה פרסות, זכותה המלאה לצהול, לרקוע ולדהור לעבר השקיעה. אני אפילו יכול לדמיין מערבון בכיכובה.

השאלה היא מה יקרה כשאיילה תרצה הכרה של המדינה של המדינה כסוסה. האם אז נגיע לשלב חדש בפוליטיקת הזהויות?

עוד התברר לי שהצעירה אינה היחידה ברשת. יש עוד נערות ונשים שמעדיפות להתנהל בעולם על ארבע כסוסות. אכן, האבולוציה עשתה דרך ארוכה...

כידוע - מסכם סג"ל - שאלת האינטליגנציה של בעלי חיים עדיין פתוחה. אבל, שאלת טמטומם של בני האדם נפתרה מזמן, ונותרה נצחית כמו היקום עצמו. ברגע של המפץ הגדול, נברא גם הטמטום..."

'פוליטיקת זהויות' מהי? המשגה

פוליטיקת זהויות היא פרדיגמת חשיבה, המדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה (אנציקלופדיה של הרעיונות: פוליטיקה של זהויות). 

פוליטיקת הזהויות (Identity Politics) היא האמצעי להשגת אסטרטגיית הרב תרבותיות. משמעותו היא, שכל אדם וכל קבוצת המיעוט - אתנית, מינית או אחרת - רשאית לתבוע לעצמה את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה, ולהיות מוגדרת כרצונה. מטרתה לקדם את האינטרסים של קבוצות אלו או של חלקן; ולשנות, הן את האופן שבו המרכז מתייחס לקבוצות הנמצאות בשוליים, והן את התפיסה העצמית של חברי אותן קבוצות (חשבו על מצעד הגאווה, למשל). זאת, מתוך נקודת מוצא שצדק חברתי אמיתי כולל גם נוכחות במרחב הציבורי והכרה בהיסטוריה ובחוויות החיים של קבוצות השוליים (סיטבון, 2015).

פוליטיקה של זהויות מבקשת להצביע על כך, שפעולות פוליטיות וחברתיות הנחזות להיות אוניברסליות, כגון פעולות הקשורות ללאומיות או לאזרחות, משרתות או כפופות להגיון של הקבוצות הדומיננטיות בחברה. הגיון אשר לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הקבוצות הלא דומיננטיות ועלול לדכאן. הדיכוי עצמו יוצר קטגוריות חברתיות חדשות (למשל, בישראל, מזרחיות) ותגובת נגד במסגרת הפוליטיקה של הזהויות (למשל, הקשת הדמוקרטית המזרחית) (ויקיפדיה: פוליטיקה של זהויות).

ראשיתה של פרדיגמה זו בארצות הברית, בשנות השבעים של המאה העשרים. מאז, היא הפכה להיות המובילה במדינות המערב, והשתלטה, הן על השיח הפוליטי והן על מוסדות האקדמיה, בעיקר בפקולטות למדעי המדינה. היא תוצר של הרב תרבותיות ושל הניאו-ליברליזם. נעשה בה שימוש בתחום הקליטה של קבוצות הגירה - גם בישראל וגם בארצות המערב - וגם בניסיונות של קבוצות מיעוט וותיקות בתוך החברה לצבור עוצמה - במסגרת מאבק העוצמה, המתקיים דרך קבע, בין מרכיבי המערכת - ביחס לקבוצות הרוב, ולהשליט את האג'נדה שלהן.

כיום, "ארצות הברית מוטרפת ע"י שיח גזעני, שמבדיל בין אנשים על פי מוצאם. הפלג הרדיקלי הפרוגרסיבי ששולט בסדר היום של המפלגה הדמוקרטית כפה על האמריקנים מדד, שלפיו היחס לאדם נקבע לפי מוצאו הגזעי. אין יותר כלל־אמריקני, אזרחות ושותפות בחברה אחת, אלא רק ערב רב של זהויות ומוצאים, ובראש הסולם האדם השחור. בהקשר הזה, השחורים ודובריהם האינטלקטואלים מקבלים פטור מהאשמות באנטישמיות, ואילו יהודים מופקרים לאלימות ונחשבים חלק מבני הגזע הלבן, ואפילו החלק הפריבילגי שבתוכו" (לורד, 2023). 

הרב תרבותיות - העולם המושגי של פוליטיקת הזהויות

פוליטיקת הזהויות היא, כאמור, היא האמצעי להשגת אסטרטגיית הרב תרבותיות. 

רב תרבותיות היא אסטרטגיה של איחוי שסעים בחברה רב גזעית, קליטת הגירה והכלתה, המדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במסגרת של מדינות קולטות הגירה. התפיסה הרב תרבותית מניחה כי האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן].

פה הגענו ל'פוליטיקת הזהויות': האמצעי ליישום רב תרבותיות היא פרדיגמת חשיבה, המכונה פוליטיקה של זהויות או פוליטיקת הזהויות (Identity Politics): זוהי אסטרטגיית פעולה בכלל; ופרקטיקה פוליטית בפרט, המדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה.

במסגרת פוליטיקת הזהויות, אנשים - מגזע מסוים, לאום, דת, מגדר, נטייה מינית, רקע חברתי, מעמד חברתי או גורמים מזהים אחרים - מפתחים אג'נדות פוליטיות המבוססות על זהויות אלו, וע"י כך, מפרקים 'זהויות הגמוניות' של הרוב הלאומי ה'מדכא'.

פוליטיקת הזהויות עושה שימוש להשגת מטרותיה בתקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט (Politically correct או political correctness) שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות, או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כל ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.

אי ציות לכללי 'התקינות הפוליטית', גורר אחריו סנקציות:

[להרחבת המושג: תקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן].

- מידת היכולת לתקשר ולהשתלב בחברה רב תרבותית מכונה כשירות תרבותית (Cultural Competency), או נעורות - "WOKE"  [למאמר: 'כשירות ואי כשירות תרבותית: המושג הזה בכלל רלוונטי?', לחצו כאן] [למאמר: 'נעורות – WOKE – סדר תרבותי חדש ומטורלל באמריקה ובישראל', לחצו כאן]

- מי שאיננו כשיר תרבותית, מתויג כגזען, ו'מבוטל', משמע, מודר מהסביבה החברתית ומהרשתות החברתיות [להרחבת המושג: 'כשירות תרבותית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה, לחצו כאן].

מ'בון טון' ל'סרטן', שמקריס מדינות ולאומים

פוליטיקה של זהויות הייתה בעשורים האחרונים 'הבון טון' של מדינות המערב כחלק ממדיניות הרב תרבותיות שאימצו. אבל, לאחר גלי ההגירה של העשור האחרון, רבים רואים בה את ה'סרטן שמאיים להקריס את אירופה'.

הסופר, העיתונאי והפרשן הפוליטי, דאגלס קיר מאריי (Douglas Kear Murray), טוען בספרו: המוות המוזר של אירופה (The Strange Death of Europe: Immigration, Identity, Islam; ראו תמונת כריכה משמאל) כי "רעיון הרב תרבותיות (ופוליטיקת הזהויות בתוכו) התכוון לאחד אנשים תחת מטרייה לאומית אחת. אולם, הוא השיג את ההיפך הגמור:

במקום להוביל לזהות מאוחדת, הובילה הרב תרבותיות לפיצול זהויות; ובמקום להפוך את החברה לעיוורת צבעים או עיוורת זהויות, היא נעשית לפתע כזו, שבה הזהות והצבע הם חזות הכל! (מארי, 2019, ע' 269).

כיוון ש'אין ארוחות חינם', הבולטות של כל קהילה היא בעצם מתן דגש לכל הקהילות חוץ מקהילת הרוב! וההתחשבות באינטרסים של כל קהילה על חשבון הלאום, המדינה ומה שמכונה "הטוב הכללי" של תושביה. החברה מתפרקת, למעשה, לחברות מקבילות, לעתים לעומתיות; ולגטאות של מהגרים שמסרבים להתמזג עם קהילת הרוב  [להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]. 

לכן, מבקריה רואים בה - במידה רבה של צדק, על פי המתרחש, למשל, באירופה - אסטרטגיה של פירוק חברתי: שימוש בזהויות של מיעוטים מדוכאים ככלי נשק לפירוק 'זהויות הגמוניות' של הרוב הלאומי המדכא (ויקיפדיה: פוליטיקה של זהויות).

היפוכה של פוליטיקת הזהויות היא פרדיגמת כור ההיתוך

ביטוי מטאפורי לתהליך שינוי בו חברות הטרוגניות המורכבות אנשים מרקעים תרבותיים, חברתיים, אתניים ודתיים שונים הופכות יותר הומוגניות על ידי חיים זה לצד זה ואימוץ מאפיינים תרבותיים שונים [למאמר: 'כור היתוך': הפרדיגמה שייצרה את הישראלי החדש…, לחצו כאן].

המדינה המובילה היום בתחום הפוליטיקה של הזהויות: קנדה

המדינה המזוהה ביותר היום עם פוליטיקת הזהויות היא קנדה: ממשלתו של ראש ממשלתה הנוכחי ג'סטין פייר ג'יימס טרוּדוֹ (Justin Pierre James Trudeau) מורכבת מפסיפס של מיעוטים מוחלשים, ופוליטיקת הזהויות היא מרכיב דומיננטי בשיח הציבורי והפוליטי במדינה זו.

השורשים: רגשות אשם במערב ותגובת נגד לקולוניאליזם

מערכות מורכבות נוטות למהפכי עוצמה, ופרדיגמות שהיו דומיננטיות לאורך מאוד שנים מאבדות את הרלוונטיות שלהן לפרדיגמות הפוכות, שהתהווו לאורך זמן [להרחבת המושג: 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מהפך עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התהוות', לחצו כאן].

פוליטיקה של זהויות היא תגובת נגד לקולוניאליזם, ולזלזול המתמשך של בני תרבות המערב בתרבות ה'ילידים'. היא גורסת כי לכל קבוצה האמת שלה, הנרטיב הלאומי והתרבותי שלה, שנדרס ברגל גסה על ידי קולוניאליזם תרבותי של המערב; וכי המערב אמור לכפות על עצמו גיוון תרבותי ולשאת את תוצאות ההגירה ההמונית כחלק מכפרתו על עוולות העבר [להרחבה על תרבות האשמה המערבית והשלכותיה, לחצו כאן]

אבל מהפכי עוצמה הם תהליך שאיננו עוצר. הפרדיגמה הזו עצמה מייצרת היום את הפרדיגמות שהופכות אותה - כבר עתה - ללא רלוונטית: היא מצויה, כיום, במתקפה מצד קבוצות אוכלוסייה רבות במדינות המערב; שחשות סכנה, לנוכח השימוש לרעה שעושים בה קבוצות מהגרים מוסלמים, כדי להשליט את תרבותם על הקבוצות הילידות.

מתי גישה זו אפקטיבית? פוליטיקת הזהויות יכולה 'לעבוד' בשני תנאים מצטברים:

1. כאשר לתרבות של הקבוצה החדשה יש יתרונות יחסיים ביחס לתרבות הדומיננטית, להיקלטות מוצלחת בחברה (למשל, תרבות טכנולוגית מפותחת).

2. כאשר עוצמתה של הקבוצה הנקלטת גדולה יחסית, ביחס למרכיבים השונים של הקבוצה הקולטת.

כך למשל, הגעת מיליון יהודים ממוצא רוסי (כמות העולים היוותה חלק ממרכיב העוצמה שלהם, כמו גם הרקע הטכנולוגי המתקדם) אפשרו שימור של התרבות הרוסית שהביאה להיטמעות העולים תוך פרק זמן קצר יחסית באוכלוסייה ובהנהגה, ובהשפעה משמעותית של תרבות הנקלטים על תרבות הקולטים. 

דוגמה הפוכה היא הקליטה של עולי אתיופיה. לקבוצה הזו נדרשת גישה של כור היתוך, שהיא אולי קשה ואכזרית לדור הראשון של העולים, אולם פורצת את הדרך בפני בניהם לצמצום מהיר של פערים, ולהיקלטות מהירה בחברה. שימוש בפוליטיקה של זהויות לקליטת העולים האתיופים גרמה בהכרח להתמשכות תהליך צמצום הפערים, והתוצאות בהתאם! [לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]

הפרדוקס של פוליטיקת הזהויות

בעצם האימוץ של פוליטיקת הזהויות על ידי קבוצת הרוב, טמון פרדוקס: הוא מנוגד לחוקים הבסיסיים של מערכות מורכבות. קבוצה הגוזרת על עצמה ויתור על עוצמה, יכולה להגיע לכדי התאבדות, ומדרדרת את החברה שלה, בטווח הארוך, לכאוס [להרחבת המושג: 'פרדוקס', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן].

דוגמה למחוללי כאוס בחברה המערבית - בעקבות אימוץ פעולות המביאות לוויתור על עוצמה - הוא מה שמתרחש בעקבות אימוץ של מושגים כמו התקינות הפוליטית (הפוליטיקלי קורקט) [להרחבת המושג: 'תקינות פוליטית' (פוליטיקלי קורקט), לחצו כאן]. 

ספר הממחיש את עוצמת ההתנגדות המתהווה לפוליטיקת הזהויות, הוא ספרו של מרק לילה (Mark Lilla) אחרי עידן פוליטיקת הזהויות (The Once and Future Liberal: After Identity Politics; ראו תמונת כריכה משמאל).

לילה - פרופסור להיסטוריה של הרעיונות - קושר את ניצחונו של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ בבחירות להתמכרות של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית לפוליטיקת הזהויות, שפגעה ביכולת המפלגה הדמוקרטית לפנות אל המצוקות של כלל האזרחים האמריקנים. היום, הגלגל התהפך ופוליטיקת הזהויות חזרה בכוחות מחודשים...

ההתמקדות הזו באה על חשבון הצגת חזון חיובי, או אפילו תוכנית כלכלית, לכלל האזרחים האמריקנים. המפלגה הדמוקרטית פגעה כך ביכולת השכנוע שלה, וגרוע מכך, היא עוררה תגובת נגד מצד הרוב הלבן, שתהה, למה מדברים כל הזמן על דאגה לקהילות המיעוט ולא עליו (רוז, 2017).

גם נוצרים אמריקנים מתונים וסובלניים התקוממו נגד מפלגה שמדברת רק על “קבלת האחר” ומתעלמת לחלוטין מאמונותיהם ומצוקותיהם שלהם (רוז, 2017). דוגמה מצוינת לכך נתנה הילארי קלינטון, שבמסע הבחירות שלה נמנעה מלדבר על מצוקותיהם של עובדי התעשייה או רגישויותיהן של קהילות נוצריות (רוז, 2017).

ליילה טוען, שאפילו קהילות המיעוט עצמן לא התפעלו יותר מדי מפוליטיקת הזהויות: אחוזים ניכרים מהם אף הצביעו לטראמפ, יותר מאשר לשני קודמיו הרפובליקניים, שהתמודדו בבחירות לנשיאות. הסיבה לכך - לדעת ליילה - הייתה, שטראמפ הדגיש במסריו ובנאומיו בעיקר את העתיד הכלכלי והביטחוני המשותף של כל אזרחי ארצות-הברית, וזה עבד. כך שהניצחון של טראמפ עשוי ללמד אותנו שחרדות כלכליות ופחד מפשע גוברים על מימוש זהותני (רוז, 2017).

[למאמר רחב של אהרן רוז באתר 'מידה', העוסק בטיעוניו של פרופ ליילה, לחצו כאן]

לפניכם סרטון יו טיוב שבו מדבר פרופ' ליילה על ספרו:

קנדה: הדוגמה הבולטת של תהליכי הגלישה לכאוס

מטבע הדברים, הגילויים הקיצוניים ביותו - והבעייתיים ביותר - של פוליטיקת הזהויות, יימצאו בקנדה, שבה הפכה פרדיגמה זו למובילה. 

כותבת על כך עירית לינור (ראו תמונה משמאל) בהקדמה להוצאה העברית של ספרו של ג'ורדן פיטרסון, "12 כללים לחיים" (ראו תמונת כריכה משמאל למטה) [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן].

 "קנדה אימצה ביתר שאת תקינות פוליטית יחד עם רגישות רבה יותר לכל צורה של אפליה או ביטויי שנאה. כך נוצרה הצעת חוק, שתיקנה את החוק הקיים נגד אפליה, הוסיפה לו סעיפים שנוגעים לזהות מגדרית ואפליה מגדרית, והרחיבה את האיסור על שימוש ב"ביטויי שנאה" — מתוך כוונה להוציא אותם מחוץ לטווח של חופש הביטוי, אחד מאדני היסוד של החברה המערבית (לינור, 2018, עמ' 15-7).

אחד מביטויי השנאה שהציעו המחוקקים להוסיף לרשימה האסורה הוא סירוב להשתמש בכינויי גוף על פי בחירתו של מי שאינו מגדיר את עצמו “לפי מינו הביולוגי. אם גבר שמזדהה כאישה ידרוש ממך לפנות אליו כאל "היא" או "הם", עליך למלא אחר דרישתו. ולא, הפנייה בלשון זכר אל גבר, שמזדהה כאישה, עלולה להפוך לעבירה שעונש בצידה. הצעת החוק הזו נרשמה תחת הסימן הצעה C-16!  (לינור, 2018, עמ 9-8).

ההצעה הכעיסה והדאיגה את ג’ורדן פיטרסון, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו. בספטמבר 2016, לאחר שקרא את הצעת החוק, העלה פיטרסון סרטון ליו טיוב, שכותרתו, "פחד והחוק". הטיעונים שהעלה נגד החוק בפרט, ונגד התקינות הפוליטית באקדמיה בכלל, זיכו אותו במאות אלפי צפיות, ובפרסום עצום. פיטרסון טען, שהשיח שמייצרת פוליטיקת הזהויות מבולגן וכפיה של שיח כזה על הציבור הוא הזוי. ניסיון לכפיה כזו נעשה בשלטון הקומוניסטי, ותוצאותיו היו הרות אסון (לינור, 2018, עמ 10-9).

"אני מאמין שהערותיי על מושגים אלה הן כבר בלתי חוקיות על פי החוק הזה, ובפוטנציה הם ביטויי שנאה" - כתב פיטרסון - "אבל אני חושב שצריך לתהות על החוק הזה, ואם מישהו צריך להיכנס להיכלא על התהייה הזאת — אז אכנס לכלא.
"אני חושב שהצעת החוק היא אווילית, הניסוח מגוחך, אין לה ביסוס מדעי, היא מונעת מאידאולוגיה. היא מפלגת, מסוכנת, גורמת לתוהו ובוהו, והיא מבלבלת. ואין בה שום תועלת. ועל כל אדם אחד ששינוי החקיקה הזה ישחרר אותו מדיכוי — הוא יבלבל באופן קטלני מאות אחרים. ואני אומר זאת כמטפל קליני עם קצת ניסיון בתחום הזה.
"אני צופה שסטודנט או קולגה יתעקש שאקרא להם בשמות ניטרליים מבחינה מגדרית, או לא נכונים. "היא" או "הוא" או "הם" או "ZE" או "ZI". אני לא מתכוון לעשות את זה. ממש לא. אני חושב שזה מניפולטיבי ואני לא מכיר בזכותו של אדם אחד לקבוע בעבורי באיזה כינוי גוף אקרא לו. זוהי כפייה של דיבור ואני מסרב לעשות זאת. על פי החוק ההחלטה שלי אינה חוקית ואולי מבוססת על שנאה. אולי זה נכון, אבל אין בכוונתי לציית. אני סבור שהכינויים הללו נובעים ממניעים פוליטיים. מניעים פוליטיים של השמאל הקיצוני. וכשאני משתמש בכינויים הללו הופכים אותי לכלי של המניעים הללו, ואני מעדיף להיות הכלי של המניעים שלי ולנסח אותם בשפה שלי כמיטב יכולתי”..." (לינור, 2018, עמ 19-18).

בישראל זה עובד פחות...

בבחירות 2015 רשמה מפלגת ש"ס ירידה משמעותית בסקרים, והיה חשש שלא תעבור את אחוז החסימה. בצר לו, פנה אריה דרעי למה שעבד כל כך טוב במדינות המערב בשנים האחרונות: לפוליטיקת הזהויות. הוא עבר לקמפיין עדתי-חזיתי, תחת הכותרת: "מזרחי מצביע למזרחי".

התוצאה: היא עברה את אחוז החסימה, והשיגה 7 מנדטים בלבד בכנסת (זהו השפל הגדול ביותר מאז מאז שנת 1992. השיא היה ב- 1999 עת השיגה 17 מנדטים).

מסתבר שפוליטיקת הזהויות לא כל כך עובדת אצלנו... בבחירות 2019 דיברה ש"ס על "מדינה עם נשמה" ודבקה במר"ן. זה עבד הרבה יותר טוב...

[למאמרו של ד"ר רועי צזנה בהקשר זה: הצד הבעייתי של ‘פוליטיקת הזהויות’, לחצו כאן]

[לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה;
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה;
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית;
• מאמר: 'נעורות – WOKE – סדר תרבותי חדש ומטורלל באמריקה ובישראל';
• הרחבת המושג: 'כשירות תרבותית';
• מאמרו של ד"ר רועי צזנה בהקשר זה: הצד הבעייתי של ‘פוליטיקת הזהויות’;
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית;
• הרחבת המושג: 'פרדיגמה'.
• מאמר: 'כשירות ואי כשירות תרבותית: המושג הזה בכלל רלוונטי?';
• הרחבת המושג: 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה;
• הרחבת המושג: 'עוצמה';
• הרחבת המושג: 'מאבק העוצמה במערכת מורכבת';
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם';
• מאמר: 'כור היתוך': הפרדיגמה שייצרה את הישראלי החדש…
• הרחבת המושג: תקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט;
• הרחבת המושג: 'מערכת מורכבת';
• הרחבת המושג: 'מהפך עוצמה';
• הרחבת המושג: 'התהוות';
• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• הרחבת המושג: 'פרדוקס';
• הרחבת המושג: 'כאוס';
• הרחבת המושג: 'תקינות פוליטית' (פוליטיקלי קורקט);
• מאמר רחב של אהרן רוז באתר 'מידה', העוסק בטיעוניו של פרופ ליילה;
• הרחבת המושג: 'כאוס';
• הרחבת המושג: 'פרדיגמה';
• אסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה;
• הרחבה על תרבות האשמה המערבית והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות האשמה המערבית והשלכותיה, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• רועי צזנה (2019), הצד הבעייתי של פוליטיקת הזהויות, ייצור ידע, 24/7/19.
• דאגלס קיר מאריי (2019), המוות המוזר של אירופה, תל אביב: סלע מאיר.
• עירית לינור (2018), אצל: ג'ורדן פיטרסון, "12 כללים לחיים", תל אביב: סלע מאיר.
• ויקיפדיה: פוליטיקה של זהויות.
• ויקיפדיה: כור היתוך.
• עופר סיטבון (2015), אל תגזימו עם הפוליטיקה של הזהויות, העוקץ, 14/3/15.
• אנציקלופדיה של הרעיונות: פוליטיקה של זהויות.
• אהרון רוז (2017), פוליטיקת הזהויות וכישלון השמאל האמריקני, מידה, 18/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), מהפך עוצמה, ייצור ידע, 30/12/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה, ייצור ידע, 14/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), 'כור היתוך': הפרדיגמה שייצרה את הישראלי החדש…, ייצור ידע, 3/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2017), רב תרבותיות: קריסתה של אשליה, ייצור ידע, 27/1/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), כשירות תרבותית, ייצור ידע, 9/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• אראל סג"ל (2019), פוליטיקה של זהויות, ישראל היום, ישראל השבוע, 24/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה, ייצור ידע, 2/10/22.
• דביר עמר (2023), אוניברסיטת בן גוריון בנגב: "אפשר לקרוא לנו אוניברסיטת בת גוריון", ערוץ 7, 18/7/23.
• אמנון לורד (2023), בחזרה למסלול: בישראל מצופפים שורות מול איראן, ישראל היום, ישראל השבוע, 20/7/23.