[בתמונה: ציורי תנ"ך/ "משפט צדק" ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

עודכן ב- 3 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת שופטים בספר דברים, יש התייחסות מקראית רחבה לסדרי שלטון במדינה שתקום בארץ כנען. ראשית מתייחס המקרא למנויה של מערכת משפט ראויה. בצידה יש לכונן מערכת אכיפה בדמותה של משטרה יעילה מוסרית וחזקה. לבסוף, מונה המקרא את הכללים למינויו של השליט של העם - המלך, והדרישות המוסריות שנדרשות ממנו כולל הגבלות שונות שיש להטיל על שליט שכזה, בכדי לא לתת עוצמת יתר בידיו.

אנו נעסוק במהלך דברינו הבאים, במרכזיותה של המערכת המשפטית, שיש לציית לה גם במקרה שיש לדעת מן דהוא טעות בשיקולה דעתה, לפי הדברים הבאים:" ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.  ט וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.  י וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.  יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה:  לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל.  יב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אוֹ, אֶל-הַשֹּׁפֵט--וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.  יג וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד. " [1].

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ "משפט בשער העיר" ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

אמונת חכמים...

על פי הבנת פשט הפסוקים המקרא מציג כאן תפיסה, שגם אם הנך חושב שמערכת המשפט טועה והחלטתה שגויה אל לך להפר את החלטתה. האם באמת זו כוונת המקרא? מדוע אין להתעקש על האמת האישית או הציבורית אם בית המשפט טעה בהחלטותיו? האם יש כאן הגבלת הביקורת והחשיבה העצמית? האם מדובר בכל אמירה של בית המשפט? האם יש לשמוע לכל איש הלכה בכל תחום?

על פי פסוקי המקרא שהובאו לעיל, המדובר בהוראת בית הדין הגדול אשר אמור לשבת בירושלים, והידוע כסנהדרין. ברם, חז"ל נתנו פירוש מרחיב להוראה זו וקבעו כי יש לציית לדברי כל חכם מוסמך באשר הוא, גם אם היגיון הדברים שהוא מייצג אינו עולה בקנה אחד עם השיפוט האישי והתובנה של אדם כזה או אחר. השם של ציות שכזה נקרא בלשונם אמונת חכמים.

חז"ל אומרים דבר זה במפורש במשנה כדלקמן: "והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענווה, בשמחה, בטהרה, בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים..." [2], ועוד מונה המשנה גורמים נוספים שאין כאן המקום להאריך בהם.

חז"ל קובעים על פי משנה זו, כי לימוד התורה מחייב לציית לכאורה באופן עיוור לדברי חכמים, בלימוד התורה. אם אכן היה מדובר בציות של לימוד התורה בלבד הדבר היה מובן. יש להימנע בכל תוקף שהתורה תיעשה כתורות הרבה, ויש להכריע במחלוקות שצצות חדשות לבקרים במחוזותינו. כך הבין זאת הרמב"ם בספר המצוות כאשר הוא דן באיסור של האיסור להתגודד, ליצור אגודות אגודות:" כבר אמרו שבכלל לאו זה, גם האזהרה על ההימנעות מפילוג העם ומחלוקת הרבים. ואמרו: לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות" [3].

[בתמונה: חז"ל קובעים על פי משנה זו, כי לימוד התורה מחייב לציית לכאורה באופן עיוור לדברי חכמים, בלימוד התורה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

אולם אמונת חכמים אינה נעצרת רק בציות בלימוד תורה...

חז"ל מרחיבים את חובת הציות האמור לכול תחומי החיים, שבהם יש לציית לכל חכם מוסמך. כך מבין זאת התלמוד הירושלמי, האומר את הדברים הבאים: "נביא וזקן למה הם דומים? למלך ששלח שני פלמטרין שלו למדינה. לאחד מהם כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי אל תאמינו לו, ולאחד כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי תאמינו לו. כך בנביא כתיב: ונתן אליך אות ומופת, ברם הכא כתיב: על פי התורה אשר יורוך" [4], כלומר, הירושלמי בדעה שיש לציית לכל חכם בכל נושא, ולא מצאנו כי התלמוד הבבלי חולק על כך.

לשון אחר, אין ספק בכך שהציווי ועשית ככל אשר יורוך חלה בעיקר על נושאים הלכתיים. אולם לדעת פוסקים רבים המדובר שמצווה זו גם חלה על כל נושא כולל אמונות ודעות, כללי אתיקה, אגדות תמוהות של חז"ל ועוד. המשותף לכל הנושאים האלה הוא שהם אינם מפורשים במקרא, ומקורם נטוע לרוב במסורת, או שהם נגזרים מן התבונה או מנורמות חברתיות. דעתם של אותם פוסקים היא שאמונת חכמים חלה בעצם על כל נושא אפשרי.

לעומת אותם פוסקים, הרמב"ם מביע שיטה אחרת לחלוטין. לדידו, בכל תחום שאינו הלכתי טהור, כמו רפואה, כלכלה וניהול מדיניות יש להתייעץ במומחים הרלוונטיים, ולאו דווקא באנשי הלכה בלבד. זאת ועוד. הרמב"ם, רומז במורה נבוכים כי אגדות חז"ל - שחלקן הגדול אינו עולה עם הידע המדעי הרלוונטי - יש להבינן ברעיון העומד מאחוריהם, ולא לייחס כלפיהם כאמת מדעית בגלל אמונת חכמים:

[התמונה המקורית של הרמב"ם היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Guillaume Mangeret לאתר flickr]

"אל תדרוש ממני להתאים את כל ענייני האסטרונומיה שהם ציינו אל המצב כפי שהוא, כי המתמטיקה הייתה לקויה באותם זמנים. והם לא דנו בזאת מבחינת שהם מוסרים אמרות אלה מפי הנביאים, אלא מבחינת שהם היו חכמי אותן תקופות במקצועות אלה או שמעו אותן מפי חכמי אותן תקופות. אין אני אומר בגלל זה על אודות אמרות שלהם, שאנו מוצאים אותן מתאימות לאמת, שהן אינן נכונות או שהן הופיעו במקרה. אלא כל-אימת שאפשר לפרש דברי אדם כדי שיתאימו למציאות שהוכח בהוכחה מופתית שהיא נמצאת, יהיה זה הראוי והנאות ביותר לאיש מעולה מטבעו עושׂה-צדק" [5].

הרמב"ם אומר כאן באופן מפורש, שאין ללכת שבי אחרי דברי חכמים בנושאי מדע, היות ואין הם מומחים בנושא. מכלל זה אתה שומע, שזו דעתו של הרמב"ם, בכל נושא אחר, כדוגמת אמונות ודעות, כולל סוגיות בוערות כדוגמת כהסדר שלום איך וכיצד, החזרת שטחים אמונה דתית או פוליטית ועוד. יש לכך סימוכין בפירושו של הרמב"ם למשנה כדלקמן:

"שלוש פעמים בפירוש-המשנה הרמב"ם קובע כלל גדול להתייחסות לחלוקי-דעות באמונות ודעות, הקיימים במסגרתה של האמונה בתורת ה':

• כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן המעשים, אין אומרים שום הלכה כפלוני (סוטה פרק ג, משנה ה');
• כל מחלוקת שתהיה בין החכמים, שאינה באה לידי מעשה אלא שהיא אמונת דבר בלבד – אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם, (סנהדרין, פרק י, משנה ג');
• כל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים, שתיפול בה מחלוקת בין החכמים – לא נאמר בה הלכה כפלוני" (שבועות, פרק א')" [6].

[בתמונה - פסל הרמב"ם: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr]

אחרית דבר

בפרשת שופטים יש היגד המצווה לשמוע לדברי חכמים. על פי הפשט, המדובר בציות בענייני הלכה בלבד. ברם, חז"ל, וחלק מפוסקי הדורות עד ימינו, הרחיבו ציווי זה, וטענו כי יש להישמע לדברי חכמים בכל נושא אפשרי, וכינו זאת בשם אמונת חכמים.

לעומתם הרמב"ם טוען כי הציווי האמור הינו מצומצם לציות הלכתי טהור. בכל נושא אחר, הקשור למדע, רפואה, ביטחון  או לדעות פוליטיות כאלה ואחרות, אין חובה זו חלה, ויש לברר נושאים שכאלה אצל האנשים האמונים על כך בהתחשב אך ורק השכלתם המוכחת בתחום ובניסיונם הרלוונטי.

אשר על כן, הציות העיוור שנהוג במחוזותינו לרבנים בכל סוגיה אפשרית, אינה עולה בקנה אחד עם דעתו הנחרצת של הרמב"ם, השולל אותה מכל וכול.

[בתמונה: ציות עיוור. למקור התמונה לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שופטים.
• אוסף המאמרים על הרמב”ם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שופטים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/9/19.

[1] דברים, פרק י"ז, פסוקים ח' - י"ג.

[2] משנה, מסכת אבות, פרק ו', משנה ה'.

[3] רמב"ם, ספר המצוות, מצוות לא תעשה מ"ה.

[4] ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'.

[5] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג', פרק י"ד, מהדורת שוורץ. לקביעה שהמתמטיקה והאסטרונומיה לא היו מפותחות בימי אריסטו וחז"ל, ראה – רוס, י. הרמב"ם והקדמה, התפיסה ההיסטורית של הרמב"ם, הכינוס השנתי למחשבת היהדות, ירושלים, תש"מ, עמודים 529 – 542.

[6] ליבוביץ, י. אמונתו של הרמב"ם, משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת, 1985, עמוד 66.