[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Dave Herrmann לאתר flickr]
[מאמר זה ראה אור במקור באתר של דוקטור רועי צזנה]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
סופר המדע הבדיוני והעתידן ארתור ס. קלארק אמר פעם ש"כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק נראית כמו קסם". זהו תיאור מוצלח של טיפול חדש שהודגם לאחרונה, במהלכו מתוכנתים מחדש תאים בגוף ומשנים את צורתם ותפקודם כתוצאה מנגיעה אחת בודדה ב- 'עט קסמים'.
אותו 'עט קסמים' פותח באוניברסיטת אוהיו, ומתבסס על עקרון פעולה פשוט של tissue nano-transfection: החוקרים מניחים שבב קטן על העור, המכיל מולקולות שאמורות להגיע לתאים בגוף החי ולהשפיע עליהם. 'עט הקסמים' הוא בסך הכל אלקטרודה שמעבירה זרם חשמלי בעוצמה נמוכה לעור, ומסייעת למולקולות לחדור לתוך התאים. מהרגע שהן נכנסו לתאים, מתחיל תהליך בן ימים ארוכים במהלכו התאים מקבלים הנחיות מהמולקולות ומשתנים לפי הדרישה. במהלך כל אותו תהליך, אין צורך בטיפול רפואי מכל סוג שהוא – צריך רק את הטיפול הראשוני האורך שנייה קצרה אחת כדי להדביק את התאים באזור ולגרום להם לצאת לדרך חדשה.
החוקרים הדגימו את הטכנולוגיה על עכברים החולים בסוכרת וסובלים מנמק ברגליהם – בעיה רפואית ידועה היטב השכיחה גם בחולי סוכרת אנושיים. מגע אחד מ- 'עט הקסמים' ברגליהם של העכברים הספיק כדי לגרום לתאים באזור להתמיין מחדש ולהתחיל ליצור כלי-דם שיחליפו את אלו שקרסו בשל הסוכרת. תוך שבוע אחד החלו להופיע כלי דם פעילים ברגליים הפגועות, ותוך שבועיים סיפקו כלי הדם החדשים דם וחמצן לכל הרגל.
הדבר המרגש הראשון בשיטה הוא שהיא עשויה לשמש בעתיד גם ליצירת חלקים זעירים של רקמות בעורו של החולה – ואז ניתן יהיה 'לקטוף' את אותן רקמות ולהשתילן במקום הנכון בגופו. וכן, זה נשמע נורא, אבל אותן רקמות צעירות וטריות ניחנות בכל הסממנים החיסוניים של החולה המקורי – ומה הפלא, הרי הן הגיעו מגופו הוא! – ולכן הן עדיפות לאין ערוך על רקמות שהגיעו מתורמי איברים, שכמעט תמיד גוררות תגובה חיסונית עוינת מצד מערכת החיסון של המושתל.
החוקרים ניסו להדגים שהם מסוגלים להביא גם לצמיחתם של תאי עצבים באותה השיטה בתוך עורם של העכברים, ואכן הצליחו בכך – ואז קצרו את תאי העצבים הצעירים והשתילו אותם בהצלחה במוחותיהם של עכברים שסבלו משבץ על מנת לסייע בשיקומם.
[רגלי העכברים חולי הסוכרת סוג II שלא קיבלו טיפול (משמאל) לעומת אלו שזכו לטיפול (מימין)]
ואם תאי עצבים, למה לא גם סוגי תאים אחרים? אפשר לחשוב גם על יצירת כבדים זעירים, לבלבים מיניאטורים ועוד – וכל אלו יוכלו להיווצר בקלות יחסית, מאחר והפרוצדורה הטכנית קלה להפליא, ועלותן של מולקולות התכנות נמוכה יחסית.
הדבר המרגש השני הוא קלות השימוש בשיטה. בניגוד לנהוג לחשוב, סוכרת סוג II כבר אינה מחלה של מדינות מפותחות בלבד, והיא התפשטה לאסיה ולאפריקה בשצף קצף. לכפריים העניים באותן מדינות אין כסף – ולמדינות עצמן אין תשתיות מתאימות לרוב – כדי ליהנות מטיפולי הנדסת רקמות מורכבים. אך אם כל מה שנדרש כדי לשקם את כלי הדם ברגליים הוא מגע של שבריר שנייה בעור, ללא צורך בטיפול פולשני או בהנדסה גנטית מורכבת ומותאמת אישית, הרי שמדובר בטיפול שניתן יהיה לספק גם בכפר העני ביותר בעולם.
כמובן, כדאי להישאר ספקנים עדיין. על אף שהטיפול פורסם במגזין נייצ'ר ננוטכנולוגיה היוקרתי, הוא יצטרך עוד לעבור שפע של מבדקים וניסויים קליניים כדי להראות יעילות בשימוש בבני-אדם. אך אם יצליח, הוא בוודאי יוכל להיות משנה-משחק בטיפול במחלות קשות במדינות מתפתחות, ולהוות דוגמה נפלאה לדרך בה ניתן לגרום לגוף לרפא את עצמו באמצעות מתן ההנחיות הנכונות ישירות לתאים.
