תקציר: אילון מאסק וטוויטר אינם לבד... התעללות במקומות עבודה היא תופעה ההולכת וצוברת תאוצה בדעת הקהל בישראל. מן הסתם, העיסוק הציבורי והמשפטי בתופעה רחוק עדיין מלהיות ממוצה. כיוון שעובדים רבים תלויים בעבודה לפרנסתם, הם עלולים להימצא עם הגב אל הקיר ביחסיהם עם ה'בוסים' שלהם….

[לאוסף המאמרים על 'לחץ ושחיקה בעבודה', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

עודכן ב- 5 בנובמבר 2022

אינג' שרית אונגר-משיח היא מומחית לניתוח רשתות ארגוניות (ONA) היא שותפה ומנכ"לית חברת 'ייצור ידע'. שימשה בעשור האחרון כמנהלת הידע של חברת TECI.

*  *  *

אודה על האמת, קשה לצפות במה שמעולל אילון מאסק לעובדי טוויטר, לאחר שהחברה עברה לידיו בתחילת נובמבר 2022: ארגון שלם נכנס לחרדה, אחרי שמאסק הודיע שכחצי מעובדי החברה יפוטרו. הוא החל מאיים על העובדים ומשפיל את הדרג הבכיר בחברה, כאילו ניסה לגרום להם לעזוב מעצמם. מנהלים ועובדים אחרים הוא מפטר אנשים כלאחר יד, כשמאבטחים חמושים המלווים את המפוטרים החוצה... רבים מהעובדים כבר נצפו יוצאים מהמשרדים עם ארגזים בידיים, תוך כדי שמאסק לועג לחלק מהם - בטוויטר...

.

אילון מאסק וטוויטר אינם לבד...

אני נוהגת לערוך קניות בקביעות בחנות גדולה מסוימת. החנות הזו סבלה בתקופה האחרונה מתלונות בלתי פוסקות על שירות לקוי ובעייתי ויחס רע מהעובדים.

האמת, שקלתי גם אני לא פעם לעשות מעשה ולהדיר רגלי משם. אולם כיוון שאני עוסקת בניתוח ארגונים, איש המקצוע שבי גבר על הלקוח, ונמשכתי לשם שוב ושוב, על מנת לגלות את מחולל הבעיה. יתרה מכך, במשך הזמן יצרתי קשר אישי עם חלק מהעובדים, וכך, חוויתי על בשרי פחות את מה שהרגישו הקונים האחרים...

התשובה נגלתה לי כשהגעתי אתמול בבוקר אל הקופאית ה'קבועה' שלי והבחנתי שעיניה נפוחות מבכי. 'מה קרה?' שאלתי, והתשובה הייתה פרץ של בכי, כשהיא ממלמלת "ראית איך היא (המנהלת) מתייחסת אלי?... אני רק רואה אותה בבוקר, וכל הגוף שלי מתכווץ..."...

אז הנה לכם הסיבה למצבה המידרדר של החנות: התעללות בעובדים... המנהלת בועטת בעובדים ומקטינה אותם; והם מצידם בועטים בלקוחות, שמדירים את רגליהם מהחנות. המנהל הוא מייצר הבעיות העיקרי, שאותן הוא אמור לפתור... פרדוקס!

התעללות מהי?

נגדיר התעללות (abuse) כניצול יחסי אינטימיות, אמון, מרות או תלות לשם גרימת נזק גופני או נפשי לאדם או לבעל חיים, תוך שימוש לרעה בכוח או בסמכות. התעללות נוצרת במפגש שבין מתעלל וקרבן (יחזקאלי, 2014).

התעללות במקום העבודה או התעמרות במקום העבודה (Abuse of employees, Workplace Misconduct) הוגדרה בהצעת החוק שהוגשה ב- 2015 ע"י חברת הכנסת דאז, מירב מיכאלי: "התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה" (הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015).

כיוון שעובדים רבים תלויים בעבודה לפרנסתם, הם מצויים עם הגב אל הקיר ביחסיהם עם ה'בוסים' שלהם. התלות הזו דומה לתלות של מתעללים מסוגים אחרים, כמו תלותו של ילד בהורה מתעלל; תלות של קשיש במוסד סיעודי במטפליו; מניעת הזכות מבת זוג לשלוט על המקורות הפיננסיים, הנכסים והמשאבים הכלכליים - השייכים לה על פי חוק - על ידי בן זוג מתעלל (מה שמכונה, התעללות או אלימות כלכלית) או תלותו המוחלטת של שבוי, הנתון להתעללות, בשוביו.

היקף התופעה והשלכותיה

מסתבר שהפרדוקס הזה שכיח ביותר מידי עסקים. הפסיכולוג התעסוקתי, איתן מאירי, טוען בספרו, המגפה השקטה במקומות העבודה (ראו תמונת כריכה משמאל) כי "אחד מכל ארבעה עובדים בישראל יחווה התנכלות, התעמרות, התעללות רגשית והצקה במקום העבודה" (מאירי, 2016). 

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של איתן המאירי, המגפה השקטה במקומות העבודה, שראה אור ב- 2016, בהוצאת ניהול אפקטיבי בע"מ. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מהו הנתון המדויק קשה לדעת. העובדה שגורמים שונים אוספים נתונים לפי הגדרות שונות מקשה על כך יותר. כך למשל, נתוני משרד התמ"ת מפברואר 2012 מלמדים כי שיעור העובדים שנפגעו מהצקות בעבודה ב–2011 אף גבוה יותר מהערכותיו של מאירי, ומגיע ל–55.4% ‏(ביאור, 2013‏). מקורות אחרים מדברים על יחס של אחד לחמישה (ביאור, 2010); ויש מקורות שאף טוענים, שכל עובד שני בישראל סבל או סובל מהתעמרות או התנכלויות בעבודה (מענית, 2017). 

מחיר ההתעללות גבוה: שמחת החיים של העובד נעלמת ובריאותו מתרופפת, הביטחון העצמי שלו יורד והוא גולש למלנכוליה. הוא אף עלול לסבול מכאבי ראש ומהפרעות שינה, עייפות ותחושת ריקנות. במקרים קיצוניים אף מופיעות אצלו מחשבות אובדניות (ביאור, 2010). יש המעריכים את ההפסד הכלכלי - שנגרם למשק בעקבות זאת - ב-1.5 מיליארד שקל מדי שנה (מענית, 2017).

הסימפטום הבולט ביותר של התופעה ואחד הסימנים להימצאותה הוא היעדרויות עובדים במחלקה מסוימת. ביאור (2010) מביא הערכה, לפיה המשק הישראלי מאבד אלפי ימי עבודה אם לא יותר בשנה בגלל התעללויות - כאשר העובדים הנופלים קורבן לתופעה מגיבים בהיעדרות מהעבודה כדי להירגע בבית ממשטר האימים במשרד או במפעל. הדבר פוגע בבריאותם וחלקם אף עוזב את מקום העבודה לאחר פרק זמן מסוים.

למרות הנוכחות הברורה של התופעה בחיינו, היא משום מה נחבאת מתשומת הלב הציבורית, הרחק מאחורי תופעות התעללות אחרות, כמו: התעללות בבני זוג ו/או בילדים במשפחה, התעללות בקשישים חסרי ישע, והתעללות בבעלי חיים.

גם הסעד שיכולים קורבנות התעללות לקבל מוגבל מאוד, ביחס לקורבנות התעללות אחרים: ביאור (2010) מצטט את עו"ד אייל שטרנברג, ממשרד עורכי הדין איתן מהולל, הטוען כי "מעטים העובדים שהגישו תביעות כאלה (בגין להתעללות), וגם הן נדחו אחת לאחת, מכיוון שהשופטים לא השתכנעו ב-100% שהתובעים אכן נפלו קרבן להתעללות. גם הביטוח הלאומי מוכן להכיר בתוצאות ההתעללות כתאונת עבודה רק במקרים נדירים, אם, למשל, לקרבן נגרמה מחלה שנמשכה במשך עשרה ימים לפחות וברציפות בעקבות ההתעללות"...

מי מתעלל?

ביאור (2010) מצטט את הפסיכולוג התעסוקתי, איתן מאירי, שטוען כי חלק הארי של ההתעללויות מתבצע על ידי מנהלים - משני המינים - אבל לא רק...

• הממונים הישירים של העובדים - 70%.
• חברים לעבודה באותו דרג - 15%.
• עובדים מדרג נמוך יותר - 10%.
• גורמים חיצוניים לחברה, כמו ספקים, לקוחות או קבלני משנה - 5%.

[בתמונה משמאל: מי מתעלל? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

הפסיכולוג התעסוקתי, איתן מאירי, משרטט את פרופיל הממונה הישיר המתעלל כך (ביאור, 2010):

• יכול להיות גם גבר וגם אשה. אבל הם שונים בבחירת הקרבן: 70% מהמתעללות בוחרות נשים כקורבן. הגברים מתעללים בשווה בעובדים משני המינים.
• חשדן עד כדי פרנואידיות.
• בעל תסמונת פרימדונה: 'לי מגיע, ולאחר לא'.
• מרוכז בעצמו ומספר לאחרים כמה הוא טוב, ולבסוף גם מאמין בזה.
• יש לו פתיל קצר, והוא מתפרץ ובלתי צפוי. הוא צועק, משפיל, לועג, מאיים ומעביר ביקורת.
• גם כשלפתע הוא מפרגן או מתנהל בנחמדות - יש לו מטרה: לשמור את השליטה בידיו.
• הוא ידבר גבוהה על ערכים ומוסר, אך יעשה את ההיפך.
• אם הקורבן נעלם מהשטח - תוך שבועיים עד חודש המתעלל ימצא לו קרבן חדש".

במה מתאפיינת התעללות בעובדים?

להתעללות בעובדים יש מאפיינים גלויים - שקלים לזיהוי ולאבחון - ומאפיינים סמויים - שהמתעלל משכיל, בתבונתו, להסוות אותם מהעין (מהודר, 2015).

[בתמונה משמאל: במה מתאפיינת התעללות בעובדים? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

המאפיינים הגלויים המוכרים לכולנו הם כל מה שמצטרף ל'בריונות מילולית': צעקות, קללות, האשמות שווא, וביוש (שיימינג) לעיני העובדים האחרים (מהודר, 2015). 

המאפיינים הסמויים מתוחכמים הרבה יותר:

• שיבוש עבודת העובד באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או תנאים לא הגיוניים לביצוע. ככל שהעובד יעמול קשה כך יעלה המנהל את רף הדרישות, תוך היטפלות לפרטים נקודתיים, שאי היכולת למלאן מספקת לו צידוק לכאורה למתיחת ביקורת על העובד. לביקורת המתמשכת הזו יש אפקט מצטבר. היא מערערת את העובד, מעלה את המתח שבו הוא שרוי ואת הספק העצמי שלו. כתוצאה מכך כמות השגיאות שהוא מבצע עולה, מה שנותן למנהל לגיטימציה למתיחת ביקורת נוספת; וחוזר חלילה (מהודר, 2015) (ביאור, 2010).
• יצירת בידוד חברתי של העובד, באמצעות הפצת שמועות מזיקות מאחורי גבו ויצירת סכסוכים בנוסח 'הפרד ומשול', ועידוד עובדים נוספים להיכנס למעגל ההתעללות (מהודר, 2015) (ביאור, 2010).
• הרס מעמדו המקצועי של העובד, בדרך של מידור הקורבן ומניעת מידע חיוני ממנו; התעלמות מרעיונותיו של העובד; ייחוס הקרדיט לביצועיו לעובד אחר; ושל כישלונותיהם של אחרים לו (מהודר, 2015) (מאירי, 2016) (ביאור, 2010).
• חדירה לפרטיותו של העובד (ביאור, 2010).
• העסקת העובד במשימות פרטיות לתועלתו, שאינן קשורות לעבודתו, תוך ניצול העובדה שאינו יכול לסרב (מהודר, 2015) (ביאור, 2010).

פרופיל הקורבן

• יכול להיות אדם בעל מאפיינים קורבניים, שלמתעללים יש יכולת לאתרם ולהיצמד אליהם. במקרה כזה מערכת היחסים יכולה להיות סימביוטית ולהימשך זמן רב.
• עובד עם ערכים, שאכפת לו. הוא חרוץ וכשהוא מבחין בעוול הוא אינו יכול לשתוק, תכונה המאיימת על מעמדו של הבכיר המתעלל (ביאור, 2010).
• פעמים רבות הוא העובד הכי מוכשר בצוות, ודווקא היותו מוצלח מהווה איום על המתעלל.

הצעת החוק נגד התעמרות בעבודה

ב- 2015 הגישה ח"כ מירב מיכאלי הצעת חוק נגד התעמרות בעבודה (הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015), לעצם הגשת ההצעה חשיבות רבה בהגדרת התופעה ומאפייניה. אולם, מאז עברה ההצעה בקריאה טרומית, ביולי 2015, היא לא קודמה ונותרה תקועה (מענית, 2017).

אך אין הדבר אומר שבתי הדין לעבודה מתעלמים ממקרים של התעמרות או התנכלות בעבודה. עצם קיומה של ההצעה השפיע על התפתחות הפסיקה של בתי הדין לעבודה. העיתונאית חן מענית מצטטת את עו"ד דפנה שמואלביץ, מומחית בדיני עבודה, המציינת את פרשות מני נפתלי וגיא אליהו, עובדי מעון ראש הממשלה לשעבר, כקו פרשת המים בעניין הזה (מענית, 2017).

לסיכום

התעללות במקומות עבודה היא תופעה ההולכת וצוברת תאוצה בדעת הקהל בישראל. מן הסתם, העיסוק הציבורי והמשפטי בתופעה רחוק עדיין מלהיות ממוצה.

[לאוסף המאמרים על 'לחץ ושחיקה בעבודה', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• אוסף המאמרים על 'לחץ ושחיקה בעבודה'.

העשרה

נובמבר 2016: איתן מאירי - התעמרות בעבודה בתכנית "שניים בשתיים", רשת ב':

ספטמבר 2016: איתן מאירי מתראיין בנושא התעמרות בעבודה "שישי בחמש", ערוץ 1:

22/6/16, יום עיון טסטמי - התעמרות והתנכלות במקומות עבודה נושאים נבחרים בדיני עבודה – מרצה: עו"ד עודד ערמוני:

מרץ 2016: מתוך התכנית על נושא ההתעמרות בעבודה, "מבט שני" ערוץ 1:

פברואר 2016: מבט שני - התעמרות בעבודה:

16.2.2015: הפסיכולוג איתן מאירי על התעללות והתעמרות בעבודה:

9 באוקטובר 2013: קרן נויבך משוחחת עם איתן מאירי על התעמרות הצקות ופגיעה נפשית בעבודה:

יולי 2014: הכנס הישראלי הארצי למניעת התעמרות בעבודה 2014 -- דברי פתיחה איתן מאירי:

13.09.13: ערוץ 2 תוכנית "העולם הבוקר". אברי גלעד והילה קורח משוחחים עם איתן מאירי על ספרו "המגפה השקטה במקומות העבודה, התעמרות, הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית":

חסן שעלאן (2018), מפקד כלא קציעות הושעה בגלל התעמרות בפקודיו, 1/1/18, ynet:

חומרים נוספים להעשרה

• חיים ביאור (2013), המנהל שלכם מהגיהנום? אל תתנו לו להרוס לכם את החיים, דה מרקר, 11/9/13.
• פנחס יחזקאלי (2014), התעללות, ייצור ידע, 14/4/14.
• יעל מהודר (2015), התעללות סמויה בעובדים, גלובס, 7/6/15.
• ביאור (2010), אחד מכל חמישה עובדים סובל מהתעללות - איך מזהים ומה בדיוק עושים, דה מרקר, 22/7/10.
• דינה צדוק (2015), חקיקה למניעת התעמרות בעבודה - סקירה משווה, ירושלים: הכנסת, הלשכה המשפטית,23 בנובמבר.
• הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015.  
• הילו גלזר (2017), "אין לי עניין להעסיק בטלנים". הכירו את המו"ל החדש של "גלובס", הארץ, 14/9/17.
• שוקי שדה (2017), "לא מרפים העלוקות, כולם צריכים למות. צריך אפידורל לנטרול קרציות", דה מרקר, 1/12/17.
• Robert I. Sutton (no date), Memo to the CEO: Are you the source of workplace dysfunction?, McKinsey Quarterly, September.