הדרך לצפון קוריאה עוברת בסין (כמו שהדרך לאיראן עוברת ברוסיה). הבעיה עם 'שליחים' כאלה היא שיכולת השליטה בהם היא עד רמה מסוימת בלבד, וכאשר הם יוצאים משליטה, הנזק לפטרוניהם יכול להיות עצום...
החשש מאבדן שליטה כזה מניח לפני הסינים מונחת בחירה קשה:
- שיתוף פעולה עם ארה"ב בנושא הצפון קוריאני, שיוביל בהכרח להקטנת הדומיננטיות האזורית הסינית, ויכול להביא לבסוף לאיחוד הקוריאות, לצמיחת מעצמה אזורית חדשה עם אוריינטציה אנטי סינית - פתוחה, משגשגת ומערבית - על גבולה של סין, ולמהפך עוצמה משמעותי ביותר בדרום מזרח אסיה. בנוסף, התמוטטות צפון קוריאה תחת לחץ כלכלי / ו או צבאי עלול להוביל למשבר אדיר ממדים - שיגמד את המשבר הסורי - של פליטים רעבים, שיפנו לבקש מקלט בסין,
- או מרוץ חימוש אזורי - שכבר נמצא בעיצומו - שיקטין את היתרון הצבאי / הכלכלי הסיני, ועלול לגרור את סין בעתיד, בניגוד לרצונה, למקומות שהיא אינה רוצה להימצא בהם.
עצם יצירת הדילמה הזו והעברת הכדור 'למגרש הסיני' יכולה להיחשב כהצלחה מסוימת, עד כאן, לנשיא טראמפ. עסקת הנשק בין ארה"ב ליפן ודרום קוריאה - עליה הכריז הנשיא טראמפ - היא צעד בכיוון כך גם הנכונות הדרום קוריאנית להצבת כלי נשק גרעיניים טקטיים על אדמתם. מיותר לציין את השפעת הטילים הללו על המערך האסטרטגי האזורי ועל הסינים, בסמוך לגבולם (ואת ההשפעה המעוררת של ההסכם לתעשיית הנשק האמריקנית, שמצויה עדיין באופוריה מההסכם הדומה שערך טראמפ עם הסעודים...).
ובאשר לארצות הברית, השאלה המהותית היא, איזה אופציות יעמדו לפני האמריקאים, אם הסינים לא ישתכנעו לשתף פעולה בריסון צפון קוריאה דרך סנקציות כלכליות...
