יצחק אדיג'ס: החיים כמשחק קלפים

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Robert Jorgenson לאתר flickr]

[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מודל PAEI, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 10 ביוני 2021

פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.

[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)

*  *  *

האם אתם משחקים בסוליטר? כדאי לכם, כיוון שהמשחק הזה יכול ללמד אותנו לקח חשוב על האופן שבו אנחנו מנהלים את חיינו. הוא בעל ערך מיוחד עבור אלה מאיתנו שניתן להגדירם כבעלי אישיות מסוג E".

מהי אישיות מסוג E?

גם במאמר הזה - העוסק בקבלת החלטות על ידי טיפוסי מנהלים שונים - אעשה שימוש במודל PAEI שלי. המודל מבוסס על כך שארגון במיטבו ממקסם את ארבעת מרכיבי הניהול הבאים (ראו כרזה למטה):

פרטים ומנהלים מטיפוס E - Entrepreneur, המתאפיינים לטובה, בעיקר, ביזמה, ביצירתיות, בנטילת סיכונים ובראייה ארגונית מקיפה, המשליטה חדשנות ויצירתיות, וביכולת לזהות צרכים עתידיים של לקוחות. מנהלים כאלה הם כריזמטיים, ויודעים להכניס התלהבות ורגש לארגוניהם; ונוטים לראות משברים כהזדמנויות.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מודל PAEI, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

כיוון שאין ארוחות חינם, יש להם גם מגרעות: הם מתמקדים תמיד בדבר הבא ובשונה ולא בהווה, וגם, אינם עקביים בהחלטותיהם.

משחק הסוליטר מתנהל כך: משחקים עם חפיסה אחת של 52 קלפים. המשחק נפתח עם 28 קלפים, המסודרים בשבע עמודות. העמודה הראשונה מכילה קלף אחד, העמודה השנייה מכילה שני קלפים וכן הלאה. הקלף העליון בכל עמודה פונה כלפי מעלה; שאר הקלפים פונים כלפי מטה. על העמודות להיבנות בסדר יורד, ממלך לאס. כך למשל, השחקן יכול להניח 10 על נסיך, אך לא על 3. בנוסף, על הקלפים בעמודות להיות בצבע אדום ושחור לסירוגין.

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

[בתמונה, המנהל היזם... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hamza Butt לאתר flickr]

תמיד בחיים יש עוד 'משחק'...

לעתים קרובות, הקלפים שבידינו מביאים אותנו למבוי סתום. לא ניתן למצוא דרך, לערום אותם בסדר הנכון (שחור-אדום-שחור, וכדומה). אנחנו בודקים מחדש את האפשרויות שלנו, ועדיין אין פתרון.

אז מה עושים? בטח  לא מתרגזים. העובדה שאיננו יכולים לפתור את הבעיה לא מטרידה אותנו, כי בסוליטר, לא לכל בעיה יש פתרון. שהרי, זה משחק, וכל כל תור לא אמור להסתיים בהצלחה.

אנחנו יכולים לחשוב על החיים שלנו בדיוק באותו אופן: גם בחיים כמו בסוליטר, לא כל בעיה היא פתירה, לפעמים אנחנו מקבלים קלפים גרועים, ותמיד יש עוד משחק...

כאשר הולך לנו ואנחנו מצליחים, נכון להמשיך במלוא המרץ. אבל, כאשר אנו חופרים ופוגעים בסלע, כאשר למרות מיטב מאמצינו, שום דבר לא מועיל, כדאי לעצור. כשמכים בסלע שוב ושוב לא מתקדמים. רק את החפירה נשבר. האגו שלנו מושך אותנו לנסות עוד ועוד, שהרי לא חבל על כל מה שהשקענו לשווא עד כה? אבל, האמת היא שחבל דווקא על המאמצים חסרי התוחלת. צריך אופי חזק לעצור את המאמצים כאשר ברור שעבודתנו חסרת סיכוי, ולא לשרוף אנרגיות ומשאבים רק בגלל אגו. השקעה אבודה שכזו עלולה לגרום לנו להרוס את חיינו.

הדבר הזה נכון גם בחיינו האישיים, וגם בארגונים. נתקלתי בארגונים, שבהם מנהלים 'שרפו' כסף רב על עניינים אבודים, כי היה להם קשה לקבל את זה שכל מה שהושקע עד כה ירד לטמיון. לכן, שרפו עוד הרבה יותר, עד שנאלצו להתמודד עם המציאות... אותו רעיון בדיוק נכון גם לגבי נישואין. אם מנסים עוד ועוד וזה לא הולך, עדיף להתנתק!

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי swister_p לאתר flickr]

עשה הפוגה, כשהגעת למבוי סתום

בסוליטר, מגיעים לעתים למצבים, שבהם נראה על פניו שאין מהלכים נוספים שניתן לעשות. אנחנו תקועים וזהו. אבל, זה לא נכון. במצבים הללו, הדבר הנכון לעשות הוא לא להרים ידיים, אלא לקחת פסק זמן.

למוח שלנו, כמו למחשב, יש יכולת מסוימת בזמן נתון. כאשר אנו 'סוחטים' אותו עד לקיבולת המקסימלית שלו, הוא 'נתקע' ואינו מגיב יותר. רק כשמתבוננים בבעיה לאחר מנוחה, רואים אפשרויות חדשות:

  • גם בארגונים, אם עבדתם זמן רב מדי על בעיה מסוימת, ואתם מותשים, נכון לקחת הפסקה. ואחר מכן, אפשרויות חדשות מתגלות!
  • גם בחיינו האישיים: אם לא הצלחנו לפתור בעיה דחופה, כדאי לקחת הפסקה וללכת לישון. כשמתעוררים למחרת בבוקר (או באמצע הלילה), הפתרון נמצא, במקרים רבים, מולנו!
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jeanne Menjoulet לאתר flickr]

כשאנו מעורבים אמוציונלית, עדיף לתת למישהו אחר להוביל...

פעמים רבות, כשנתבונן בשחקן סוליטר אחר, נגלה שאנו מוצאים פתרונות טובים יותר מאלה שמשחקים. כך גם כשמתבוננים במשחק שחמט. זה לא קורה בהכרח בגלל שאנחנו שחקנים טובים יותר. העובדה שאיננו יושב 'על הכסא החם' מקנה לנו יתרון, כי היא מפנה אנרגיות. יש לנו אנרגיה רבות יותר מאלה שמתחרים, כי אין לנו אחריות על התוצאה.

לכן, כשאנו עוסקים בדבר מה שיש לו השלכות רגשיות לגבינו, עדיף לתת למישהו אחר להוביל את תהליך פתרון הבעיה. אם נשכיל לצעוד לאחור ולהתבונן בבעיה מן הצד במקום לנהל אותה, ניווכח כמה אנחנו מבינים אותה טוב יותר. כך, באמצעות יישום הטכניקה הזו, נגיע לתהליך קבלת החלטות אפקטיבי יותר!

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מודל PAEI, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

One thought on “יצחק אדיג'ס: החיים כמשחק קלפים

  1. במשחק כמו במציאות
    ברגע נתון, האסטרטגיה מנווטת בתוך אי ודאות של אפשרויות סופיות.
    אבל במציאות בכללי, האסטרטגיה מתעסקת עם אינסוף אפשרויות (פלוס האי ודאות). האסטרטגיות המבריקות מיוחדות בזה שהן מוצאות בתוך האינסוף אפשרויות הזה, מסלול מהתחלה ועד הסוף, שניתן לראות אותו גם מהסוף להתחלה! בזכות זה אפשר לתכנן אותן ולהעביר אותן מהמטה עד למטאטא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *