[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Tambako The Jaguar לאתר flickr]
[מאמר זה נכתב ביחד עם אינג' שרית אונגר-משיח]
[בחזרה לתוכן העניינים]
מוקדש למיה ויינשטיין, שהיתה הזרז לארגון מחודש של הערך הזה...
בניגוד למה שנוטים לחשוב בדרך כלל, מנהיגות אינה מתגלמת רק באישיותו של מנהיג בודד, וההיסטוריה מלאה בניסיונות ליצור מנהיגות קולקטיבית.
פרופסור יצחק אדיג'ס (רא תמונה משמאל) - גדול מומחי הניהול של סוף המאה העשרים טען, למשל, כי ניהול טוב הוא ניהול של צוות משלים, ולא צריך מנהל גאון שלא קיים. "אין אדם בודד בכל החברות המצליחות שהציל את החברה. גם סטיב ג'ובס הקים צוות הנהגה לצידו (מנלה, 2015).
יחד עם זאת חובה להדגיש כי גם מודלים אלה כפופים למאבק העוצמה, שממשיך להתנהל באופן דינאמי, והם פועלים בדרך כלל בצורה טובה רק כאשר יחסי הכוחות ביניהם ברורים, ונשארים סטטיים לאורך זמן.
[להרחבה על מאבק העוצמה בארגונים, לחצו כאן]
מודל הטריאומווירט
אחד המודלים הראשוניים של מנהיגות קולקטיבית הוא הטריאומווירט: כינוי לממשל שבראשו עומדים שלושה אנשים (triumviri). במקור כונו כך שני ממשלים ברומא העתיקה (המודל המשולש קוסם למתכננים, משום שברוב המקרים של חילוקי דעות, ניתן לכאורה להכריע לפי רצון הרוב:
- הטריאומווירט הראשון מנה את יוליוס קיסר, קראסוס, ופומפיוס, והוא הוקם בשנת 60 לפנה"ס. שלושת אלו כרתו ברית לפיה לא ייעשה דבר במדינה כנגד רצונו של אחד משלושתם; הברית לא הייתה ברית רשמית והטריאומווירט ניהל את רומא מאחורי הקלעים באמצעות הבטחת הבחירות של אנשי שלומם למשרות הרמות וסילוק יריביהם הפוליטיים מרומא. בסופו של דבר הטריאומווירט לא החזיק מעמד: קראסוס נהרג בקרב חרן בשנת 53 לפנה"ס; והמתח בין פומפיוס לקיסר הביא בסופו של דבר לפרוץ מלחמת האזרחים בשנת 49 לפנה"ס שבסופה ביסס קיסר את שלטונו האוטוקרטי ברומא כדיקטטור.
[בתמונה למעלה: הטריאומווירט הראשון. משמאל לימין: יוליוס קיסר, פומפיוס וקרסוס]
- הטריאומווירט השני מנה את אוקטביאנוס, מרקוס אנטוניוס ומרקוס אמיליוס לפידוס. טריאומווירט זה השתלט על רומא לאחר רצח יוליוס קיסר, והחזיק מעמד כעשר שנים (43 עד 33 לפנה"ס) ובניגוד לטריאומווירט הראשון, הוא הוכר באופן רשמי כגוף השולט במדינה, ולמרות שהמוסדות הרפובליקאים המשיכו להתקיים, ניתנה לחבריו היכולת לשלוט במדינה ללא מיצרים על פי גחמותיהם. שטחי רומא חולקו בין השלושה: לפידוס קיבל את אפריקה, אוקטביאנוס קיבל את איטליה והפרובינקיות המערביות ואנטוניוס קיבל את הפרובינקיות המזרחיות. אך גם ההסדר הזה לא החזיק מעמד לאורך זמן והוא נפל קרבן לשאיפות האישיות של חבריו.
[בתמונה למעלה: מטבע זהב של מרקוס אנטוניוס (משמאל) ואוקטביאנוס (מימין) שהוטבע בשנת 41 לפנה"ס לכבוד הטריאומווירט השני]
מודל הקונסול
דוגמה מתקדמת יותר בשנים של טריאומווירט היא מודל הקונסול בהיסטוריה הצרפתית: בתקופת המהפכה הצרפתית ב־1799 נחקקה בצרפת חוקה, שעל פיה הכוח הביצועי העליון היה בידי שלושה פקידים שנשאו בתואר "קונסול": לֶבְּרַה, נפוליאון וקוֹמבַּסֶרֵה.
אולם, מאבקי הכוח פעלו גם כאן, ומהר מאוד המדינה נשלטה למעשה בידי נפוליאון שנשא בתואר "הקונסול הראשון". אורך המשרה היה עשר שנים, אולם ב־1802 מונה נפוליאון לקונסול ראשון למשך כל חייו. המושג קונסול במובן השלטוני חדל להתקיים כאשר נפוליאון מונה לקיסר צרפת ב־1804.
מנכ"לים משותפים
מנהיגות קולקטיבית קיימת גם בעולם הניהול. כך למשל מוכר בארגונים המצב של 'מנכ"לים משותפים'. הדבר מתקיים בעיקר בחברות משפחתיות, והמנהלים, לפחות לכאורה (מאבקי העוצמה פועלים גם כאן), הם שווי זכויות וחובות.מתי, אם כך, מנהיגות קולקטיבית עשויה להצליח?
מנהיגות קולקטיבית תצליח רק באחד מהמקרים הבאים:
- נטל המנהיגות כבד והרווח השולי ממנו קטן או אפסי;
- רמת האמון בין המנהיגים גבוהה, ומשחקי האגו ביניהם אפסיים.
מקרה ראשון: נטל המנהיגות כבד והרווח השולי קטן או אפסי
פה ניתן להביא דוגמאות מן הטבע של הובלת להקות ציפורים. מסתבר כי הציפור המובילה את הלהקה מתחלפת בפרקי זמן קצרים. יתכן והסיבה לכך היא הקושי הפיזי הרב של ההובלה. הלהקות עפות במבנה של ראש חץ, משום שכך כל ציפור נהנית מנפנוף הכנפיים של הציפור שלפניה, המסייע לה להתרומם ולחסוך אנרגיה. לכן, התעופה קשה למוביל יותר מליתר חבריו ללהקה.
מקרה שני: רמת האמון בין המנהיגים גבוהה, ומשחקי האגו ביניהם אפסיים
המקרה הקלסי של מנהיגות דואלית מוצלחת היה במלחמת יום הכיפורים, בהנהגת המלחמה המשותפת בין הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר, לקודמו בתפקיד, חיים בר-לב. סייעה להצלחת המודל העובדה ששניהם גדלו יחד, שהייתה ביניהם אינטימיות מיוחדת (הם נהגו להתייעץ ביניהם בשפה הסרבו-קרואטית), שלא היו ביניהם מאבקי אגו מחד גיסא הכיר דדו בבכירותו של בר-לב, ומאידך גיסא הקפיד בר-לב לשמור על כבודו ומעמדו של דדו.
[צילום: ארכיון צה"ל]
מספר על כך האלוף במיל' גרשון הכהן (ראו תמונה משמאל): צורת הפיקוד שבנה דדו במלחמה היא מרתקת. האופן שבו הוא סמך על בר-לב (שהעביר לו את שרביט הרמטכ"ל שנה וחצי לפני המלחמה), שבעצם יצר מעין שלוחה של מוסד הרמטכ"ל; נוכחות כפולה, שהרי אף אחד לא יכול להיות בו זמנית בשני מקומות; ודדו ובר לב יצרו את האפשרות, שרמטכ"ל יכול להימצא בו זמנית בשני מקומות... זה משהו שמתחיל עוד בילדותם בסרייבו... אינני מכיר הרבה רמטכ"לים ובעצם גם מג"דים שהיו עושים זאת.. קשה לראות מג"ד חדש שקורא לקודמו בתפקיד לעזור לו... בטח לא רמטכ"ל... (הכהן, 2016).
דואליות מוצלחת בניהול
גם בניהול מצאנו מודלים של הנהגה משותפת מוצלחת, בעיקר כאשר נוצרה בתנאים של התארגנות עצמית.
כך למשל, מתארת תמונת הרשת למטה מקרה של ניהול ישיר ודואלי של מחלקה, על ידי ראש המחלקה והמנכ"ל גם יחד. שני המנהלים מתואמים ופועלים בהרמוניה ובפתיחות ניהולית. שניהם מצויים בקרבת הפעילות בשטח, אך רואים אותה ואת העובדים מזווית ראיה ומיכולת פעולה שונה. באופן כזה הם משיגים היזון חוזר שהופך אותם גמישים יותר לשינויים מבחוץ; הם מגדילים את מגוון יכולות הפעולה שלהם ומפיקים יותר מאנשי השטח (יחזקאלי ואונגר-משיח, 2016):
[תצלום הרשת מתוך המערכת לאבחון רשתי DNA-7, חברת TECI]
