[שמחים... וזה לא אנחנו... לתמונת המקור לחצו כאן]
[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
חיפשתי זווית ראיה, רעננה אך משקפת, על המלחמה הקשה ההיא, ועל התקופה שניתבה אותנו אליה. בחרתי בשתי אמירות, המופיעות בספרו של ד"ר אורי מילשטיין, "קריסה ולקחה", משנת 1993 (ראו תמונת כריכה למטה משמאל):
- האחת היא של ראש מחלקת הלוחמה הפסיכולוגית בצבא המצרי, ב- 1973, גנרל עבד אל-רחים;
- והאחרת היא של מילשטיין עצמו.
.
.
.
[שמחים... וזה לא אנחנו... לתמונת המקור לחצו כאן]
הזווית המצרית
אחת התכונות המרשימות בקברניטים המצריים של המלחמה ההיא הייתה, שהבינו עד הסוף את מגבלות צבאם, תפרו למידותיו אסטרטגיה של מטרות מוגבלות שהוא יכול לעמוד בהן; ולא התפתו לחרוג מהן ולהמר על הישגם הראשוני - שאותו הרוויחו בדין - בתחילת המלחמה. כדאי בהקשר זה לקרוא את שאמר בראיון עיתונאי, גנרל עבד אל-רחים, שהיה ב- 1973 ראש מחלקת הלוחמה הפסיכולוגית בצבא המצרי:"לא השלימו את עצמנו בכל הקשור להבדלים הציוד בין שני הצבאות. אנחנו קיבלנו מהסובייטים זבל אתם מארצות הברית את המיטב. חיפשנו דרך לא רגילה להנחית מהלומה, תוך שימוש מקסימלי בכלים הצבאיים המוגבלים שלנו. חשבנו על קרב, אפילו מוגבל, להוכיח שהמצרים לא שכחו את אדמת המולדת שלהם, ולא את ה'כראמה' ואת הכבוד.
מבחינה זו, התקופה של מלחמת ההתשה הייתה עבורנו תקופת לימוד חשובה, בעיקר כדי להיווכח, חייל מול חייל, שאיש הצבא הישראלי הוא רק בן אדם, שניתן לגבור עליו".
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה של מטרות מוגבלות', לחצו כאן]
[בתמונה: המצרים צולחים... אסטרטגיה המותאמת ליכולות... למקור התמונה לחצו כאן]
הזווית הישראלית: מחיר ההסתרה
את הציטטה הבאה תרם לנו ד"ר מילשטיין עצמו, והיא טוענת, שאת ההפתעה על רוב הציבור הישראלי, הלוחמים והמפקדים, יצרו, לא הערבים בצאתם למלחמה, אלא הקברניטים בישראל:
"... צה"ל יכול היה להגיע למלחמה מוכן יותר, לולא הסתיר הפיקוד מהלוחמים ומהציבור את העובדות (על ריכוזי הצבאות, המצרי והסורי, בגבולותינו ועל החשש ממלחמה, פ"י).
רוב האנשים שישבו במעוזים לא התעניינו הוויכוחים העירוניים והקטנוניים בנושא הגנת סיני וקו בר לב. הם היו מעוניינים בשרידותם האישית. אילו ידעו החיילים ומפקדיהם הישירים במוצב החרמון ובמעוז 'מילנו' מה שידעו אנשי הפיקוד העליון, הם היו פוגשים את המלחמה מוכנים במאה אחוזים ואף יותר מזה, מפני ששרידותם האישית הייתה תלויה בכוננות.
המחדל העיקרי של גולדה מאיר, משה דיין ודוד אלעזר לא היה אי הבנת המידע שסיפקו להם אמ"ן והמוסד, אלא הסתרת המידע מהלוחמים והרגעתם. בגלל הסתרת המידע, לא התכוננו רוב הלוחמים למלחמה. אנשי הפיקוד העליון בגדו בהם וכפו עליהם להגיע למלחמה בלתי מוכנים פיסית ונפשית.
היעדר תקשורת אינטליגנטית והסתרת מידע במחנה הישראלי העניקו למצרים ולסורים את הניצחון במלחמת יום הכיפורים עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה." [מילשטיין מתכוון לכך, שהמלחמה הסתיימה בתיקו צבאי, אך בניצחון אסטרטגי: כל מטרות המלחמה של המצרים הושגו; ולהיפך - אף אחת ממטרות המלחמה הישראליות לא הושגה. פ"י].
[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]
להבהיר
המטה הכללי ידע על המועד המדויק של פרוץ המלחמה יום קודם. כבר בשעה 0900 בבוקר עדכנו אותנו הקצינים הזוטרים, בוודאות מלאה ש"מחר, שבת, מלחמה עם מצריים וסוריה בשעה 1400. פנינו איש איש ליחידת החירום שלו להתארגנות, והמתנו עד בוש להזעקת המילואים או לפחות העלאת הכוננות של יחידות הסדיר והמילואים לאורך קו התעלה, ומאום לא קרה! יותר מאוחר גיליתי שחיל האוויר היה כבר על הגלגלים בשבת 11:00 לצאת למתקפת מנע אך קיבל הוראה להתקפל לאנגרים, גורודיש בכלל נעלם, על גדות התעלה שיחקו שש-בש בגופיות ואיש לא טרח להפעיל את קו ברלב כפי שתוכנן לייעודו בשעת חירום ואחר כך עוד באו בטענות שהקו כשל… היו לנו לפחות 30 שעות בהם ניתן היה להיכנס לכוננות מלאה גם בלי לפתוח ראשונים באש כפי שגולדה הבטיחה לקיסינגר. לפנינו כישלון מדיני חמור ביותר ובאותה מידה כישלון של המערכת הצבאית, במיוחד של הרמטכ"ל שבצדק שילם במישרתו כאשר הצבא נמצא בלתי מוכן לחלוטין למערכה. היה זה הסדיר ששילם בחייו את מחיר הכישלון. ניצחנו בקרב- הפסדנו במלחמה והנזק ניכר עד עצם היום הזה.
תודה!
הכבוד כולו שלי, אורי!