עקרונות המלחמה לא השתנו מאז ימי המצור של אלכסנדר הגדול על צור בשנת 332 לפנה"ס (שנתיים לאחר קרב גרניקוס), אבל דומה שבישראל, בשנת 2017 - למרות כל ה'שעורים' שאנו מקבלים מהלוחמה המתמשכת במזרח התיכון - עדיין לא מעכלים את העובדה, שבלחימה המודרנית, לא ניתן להפריד מלאכותית בין האוכלוסייה האזרחית לכוחות הלוחמים.
בערב סוכות פרסם הכתב יוסי יהושוע כתבת יח"צ לראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, ת"אל תורג'מן (ראו את צילום השער למטה). בכתבה זו פרס תא"ל תורג'מן את הדילמה הצה"לית בהתמודדות הא-סימטרית, משמע, מלחמה אשר בה קיים שוני מהותי בין הצדדים הלוחמים, בין בכוח הצבאי או הכלכלי, שמחייב את הצד החלש לעשות שימוש באסטרטגיות ובטקטיקות יוצאות דופן. דוגמה רלוונטית לעימות א-סימטרית היא העימות שבינינו לבין הפלסטינים (להבדיל ממלחמה סימטרית, שהיא מצב לחימה בין שני כוחות בסדרי גודל דומים בשדה הקרב, המשתמשים בטקטיקות ובאסטרטגיות דומות).
תורג'מן אמר כך: "אם מישהו חיכה שזה יהיה כמו בתעלה ובמוצבים, שירימו דגלים לבנים, אני חושב שהוא טועה ולא מבין את המלחמה בעידן המודרני. הוותיקים שגדלתי עליהם אמרו לי: 'אנחנו צלחנו, נסענו 70־60 ק"מ בסיני'. אבל במה נתקלתם? מה עברתם? הם מדברים על צבא מצרי שהיו ערוכים אליו. היום אנחנו מתמודדים עם שטח בנוי מאוד מורכב, עם אוכלוסייה שנמצאת שם ואין לאן לפנות אותה ועם מרחב תת־קרקעי עצום." המשמעות היא, שהאוכלוסייה האזרחית (בשני הצדדים, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...) תהיה בעימות הבא חלק בלתי נפרד מהלחימה.
ההפרדה בין חיילים לאזרחים בלחימה היא אשליה
המלחמות הגדולות שנלחמה ישראל יצרו אשליה בצד הישראלי (לא הפלסטיני), שניתן לקיים מלחמה 'נקייה', בלי מעורבות אזרחים, וכי היפגעות אזרחים בלחימה היא סוג של תקלה. תרמה לכך התגובה הבינלאומית לפגיעה באזרחים בעזה. אבל בעובדה, שימוש במיליציות אזרחיות מחד גיסא; ופגיעה באזרחים כחלק מהלוחמה (וגם להשגת מטרות אחרות, כמו טרנספר של אוכלוסיות מסוימות) נעשים יום יום באזורי לחימה, במזרח התיכון, באוקראינה ועוד.
[בתמונה: מיליציה במזרח התיכון. למקור התמונה לחצו כאן]
[להרחבה בנושא השימוש הצבאי במיליציות, לחצו כאן]
ועוד לא הגענו למלחמות טוטליות... מלחמת העולם השנייה היא דוגמה מצוינת לכך. אתן רק דוגמה אחת מיני רבות: בליל ה 9 - 10 למרץ 1945, המריאו 334 מפציצי B29 למבצע 'פגישת בית' (Meetinghouse): כוחות אוויריים אמריקנים, שמנו 279 מפציצים, תקפו את הבירה היפנית טוקיו עם 1,655 טון פצצות.
המפציצים שחררו את מטענם באזורים המאוכלסים של טוקיו. הפצצות היו פצצות מצרר מסוג E46 ששקלו 230 ק"ג כל אחת. כל פצצה הכילה 38 פצצות תבערה מסוג M69 שהתפזרו בגובה של בין 610 - 760 מ'. פצצות התבערה חדרו למבנים דרך הגגות או שפגעו בקרקע והוצתו בין 3 ל 5 שניות לאחר מכן. הם יצרו אפקט המכונה סופת אש או סערת אש (Firestorm). בהפצצה הזאת נשרף כליל שטח של כ 4.1 קמ"ר ו כ 100,000 אנשים נהרגו.
[להרחבה בנושא אפקט סופת האש, לחצו כאן]
המסקנה...
מי שמנסה להתאים את עצמו ללחימה המודרנית, ועדיין מפריד מלאכותית בין האוכלוסייה האזרחית לכוחות הלוחמים בעימות הא-סימטרי, ייאלץ להילחם שוב, באותם מקומות, מול אותו אויב; ונידון להתקשקש על נארטיבים ולחפש תמונות ניצחון...
