תקציר: השוואת הסיפור המקראי של נח אל מקבילותיו העתיקות, בעיקר באתוסים של מסופוטמיה, מלמדת ככול הנראה על שיתוף של מסורות מכאן ועל ייחודה של המסורת המקראית מכאן. עם ישראל הקדום לא היה מבודד לחלוטין מסביבתו התרבותית הקרובה, אולם גם כשנטל חלק במסורות של העולם הקדום, הוא ידע להטמיע בהן את המאפיינים של אמונתו הייחודית הנשענת על אדני המוסר והצדק.

עודכן ב- 31 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

סיפור המבול בפרשת נח, מתפרס על שלושה פרקים בספר בראשית (פרקים ו' – ט'), ותופס מקום מרכזי בתחילת הסיפור על יצירת העולם והאדם.

הסיפור בקוויו הכלליים הוא פשוט וידוע: האל המקראי מחליט למחות את מין האדם ואת כל החי מעל פני האדמה בגלל חטאיהם. רק אדם נבחר אחד, נח, שמצא חן בעיני האל אמור להינצל מהתופת הקרובה. נח בונה תיבה על פי מצוות האל, ונכנס לתוכה עם משפחתו ועם זוגות מכל בעלי החיים שהיו על פני האדמה. בזמן המבול היקום נמחה כליל, ורק מי שנמצא בתיבה נשאר בחיים. אחרי שהגשם פוסק, ומפלס המים מתחיל לרדת, התיבה נחה על הרי אררט. או אז, שולח נח עופות מן התיבה, כמנהגם של ימאים בימי קדם, לראות האם קלו המים. לאחר ששלח עורב (פעם אחת) ויונה (שלוש פעמים) מבין נח שהמים יבשו מעל האדמה, והוא ובני ביתו יוצאים מן התיבה. בעקבות הצלתו, בונה נח מזבח ומקריב קורבנות לאל, וזה האחרון מבטיח כי מבול שכזה לא ישנה עוד בעתיד.

סיפורו של המבול אינו נחלת המקרא בלבד, והוא מסופר בתרבויות שונות ומגוונות, ביניהן: תרבויות שומר, אכד, בבל, יוון, הודו, סין, אינדונזיה, ובשבטי המאיה והאינקה. אך רק במסורות המסופוטמיות הקדומות ניכר דמיון ממשי אל הסיפור המקראי. סיפור המבול המסופוטמי הגיע לידנו במספר נוסחים ומקורות, אולם המוכר מביניהם והקרוב לסיפור המקראי מצוי באפוס הנקרא עלילות גילגמש [1].

היצירה ידועה בעיקר מכיתוב ששרד מספרייתו הגדולה של המלך אשורבניפל, שחי במאה השביעית לפני הספירה, בעיר נינווה בירת ממלכת אשור הקדומה. את היצירה מצא החוקר האנגלי אוסטין הנרי ליארד [2], והיא הייתה חרוטה בכתב היתדות על שני צדדים של לוחות חומר. חוקרי התרבות השומרית, הראו כי ביסודו של אפוס גילגמש מונחים לפחות ארבעה סיפורים שומריים שונים, שהפכו למסכת אחת של סיפור [3].

מקורה של העלילה האמורה, הוא מהתקופה של הממלכה השומרית, באלף השלישי לפני הספירה. לפי הדעה המובילה כיום במחקר של תרבות שומר, גילגמש חי בשנת 2700 לפני הספירה, והאפוסים אודותיו סופרו בעל פה. האפוס של גילגמש עצמו הועלה על הכתב בתקופה הבבלית העתיקה, שנת 1800 לפני הספירה לערך [4].

על סמך מקורות אלה להלן סיפור המבול המסופוטמי: ריבוי המין האנושי - אשר נברא כדי לעמול בעבודת כפיים במקום האלים -הפריע את מנוחתם של אלים אלו. לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים לצמצם את מספר בני האדם, האל אנליל מחליט במועצת האלים להביא מבול על העולם. אולם האל אנכי, שהיה אוהב אדם, דאג שיהיה ניצול אחד שימשיך את קיום המין האנושי למרות המבול. הוא מורה לו לבנות ספינה שאורכה ורוחבה זהים, ומצווה עליו להביא אל ספינה זו זוגות של כל בעלי החיים שהיו ידועים אז. לאחר מכן, ניתך גשם עז במשך שישה ימים, ורק ביום השביעי הוא פסק. הניצול הנקרא אתנפישתים (=מצא חיים באכדית), פותח את חלון הספינה ורואה כי כל העולם שהכיר נשמד, ומים אופפים אותו מכל עבר. אשר על כן הוא ממשיך את מסעו בספינתו עד שהגיע להר נציר ושם הספינה נעצרת. הוא שולח את היונה לראות הקלו המים, אולם היא לא מוצאת מנוח ושבה אל הספינה. לאחר מכן הוא שלח את הסנונית ששבה אף היא חזרה לספינה. לבסוף שלח את העורב, שמצא דבר מה לאכול ולא חזר לספינה יותר. בתום המסע יוצא אתנפישתים מהתיבה ומקריב קורבנות לאלים. האלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי ובמקום זאת להגביל את התרבותו על ידי הפיכת האנשים לבני־תמותה [5].

הדמיון בין הסיפורים מלמד על סוג של קשר היסטורי בין סיפור המבול בספר בראשית למסורות המסופוטמיות. יתכן שהמסורת המסופוטמית הקדומה השפיעה על מסורת ישראל המאוחרת יותר, אולם יש לזכור כי בניגוד לתנאים הגיאוגרפיים ששררו בארץ ישראל, שיטפונות היו חזיון נפוץ באזור מסופוטמיה, והתפתחות המסורת על המבול טבעית לתנאים הגיאוגרפים ששררו שם.

בצד מה שניתן ללמוד מן הדמיון שבין הסיפור המקראי לאפוס ממסופוטמיה, יש להבחין גם בשוני ביניהם, המעיד על מגמתה של המסורת המקראית. מעשה המבול המסופוטמי מבוסס על הניגוד שבין עצת האלים להכרית את האנושות לבין הפרת עצה זו על ידי אל אחד. לכך אין מקום בסיפור המקראי. ההחלטה למחות את כל הברואים והצלת הצדיק מיוחסות שתיהן לאל המקראי לבדו, ועל כן אין צורך בערמומיות כדי לגלות לגיבור על המבול העתיד להיות כפי שעושה האל בסיפור המסופוטמי. החסד של האל הינו מרכיב מפתח בסיפור המקראי, לעומת האמור בסיפורים המסופוטמיים. במקרא מודגשת העובדה כי התיבה של נח נשמרת על ידי האל, לעומת הספינה המסופוטמית שמונהגת בידי האדם המצוי בתוכה. את דלת תיבת נח סוגר האל בכבודו ובעצמו, בניגוד לספינה המסופוטמית הנעזרים באנשים לצורך כך. בסיפור המסופוטמי ישנו טשטוש גבולות מוחלט בין בני האדם והאלים. האלים נבהלים אף הם מן המבול והגיבור בסיפורים אלו הופך למעין אל בעצמו, שכן הוא מתברך בחיי נצח. לעומת זאת, בסיפור המקראי אין זכר לכך. נח מוסיף לחיות על פני הארץ עד יום מותו, ואין רמז לכך להפיכתו לאל.

הבדל מרכזי בין הסיפור המקראי למסורת המסופוטמית היא הסיבה להבאת המבול. לעומת הסיבה השרירותית שבסיפור המסופוטמי, רעש והפרעה של בני האדם לאלים, בסיפור המקראי ההנמקה הינה מוסרית. חטאי האדם מביאים על העולם כליה, וצדקתו של נח היא אשר מצילה אותו.

אחרית דבר

השוואת הסיפור המקראי של נח אל מקבילותיו העתיקות, בעיקר באתוסים של מסופוטמיה, מלמדת ככול הנראה על שיתוף של מסורות מכאן ועל ייחודה של המסורת המקראית מכאן. עם ישראל הקדום לא היה מבודד לחלוטין מסביבתו התרבותית הקרובה, אולם גם כשנטל חלק במסורות של העולם הקדום, הוא ידע להטמיע בהן את המאפיינים של אמונתו הייחודית הנשענת על אדני המוסר והצדק.

הדמיון בין הסיפורים

• בשני הסיפורים יש ניצולים ממי המבול
• הגיבורים ניצלים על ידי בניית תיבה/כלי שייט
• מי המבול משחית את כל היקום
• התיבה/כלי השייט נח על הר גבוה
• שני הגיבורים שולחים בעלי כנף לבדוק את מצב היבשה
• הניצולים מקריבים קורבן תודה לאל
• האל מברך את הניצולים ומבטיח שהמבול לא יחזור.

ההבדלים בין הסיפורים

	הסיפור המקראי	עלילות גילגמש
סיבה למבול	סיבה מוסרית, האל מוצג כרודף צדק.	האדם התרבה עד מאוד ומפריע לאלים. האלים מוצגים כאנוכיים.
גיבור הסיפור	נוח	אתנפישתים
סיבה להצלת הגיבור	איש צדיק	קירבה לאלים, לא משתף את בני עירו על המבול המתקרב.
ניצולים	נוח ומשפחתו, בעלי חיים.	אתנפישתים ומשפחתו בעלי חיים.
מבנה התיבה	שלוש קומות, מחולקת לתאים, נאטמה בזפת.	צורת קובייה, שבע קומות, נאטמת בזפת.
סדר שילוח בעלי הכנף	שליחת העורב תחילה, אחר כך היונה במשך שלוש פעמים.	היונה תחילה, אח"כ הסנונית ולבסוף העורב שלא חוזר.
משך המבול	ארבעים יום.	שישה ימים.
ברכת האל לניצול	ברית	חיי נצח
תפקיד הניצול לאחר המבול	בניית חברה מוסרית	לשרת את האלים
הבטחות נוספות של האל	הבטחה שלא יהיה מבול	חלק מהאלים כועסים על המבול. יש להעניש רק את החוטאים ולא להטיל עונש קולקטיבי.

[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בראשית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/10/19.

[1] ראה - ש. שפרה, עלילות גילגמש: סיפור הידידות בין גילגמש המלך וידידו אנכידו, עם עובד, 2000.

[2] סר אוסטן הנרי ליארד - Austen Henry Layard, ארכיאולוג, היסטוריון של האמנות, סופר, אספן, פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, שהתפרסם בזכות חפירותיו בכלח (תל נמרוד). 1817 – 1894.

[3] אברבנאל, נ. גילגמש גיבור מיתולוגי בתרבות משתנה (להלן אברבנאל, גילגמש), בר אילן, 2002, עמוד 80.

[4] אברבנאל, גילגמש, עמוד 82.

[5] אברבנאל, גילגמש, עמוד 138.