[תמונתו של רוני אלשיך מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דוברות המשטרה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; תמונתו של ח"כ דודי אמסלם משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי קרלוס הגדול. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ח"כ דודי אמסלם איש חכם. הוא מאתר בקפידה את הנושאים שבהם הוא מייסר את המשטרה, וגובה ממנה מחיר לא פשוט, בגין חקירות נתניהו. כך אנו מרוויחים דיון בסוגיות מהותיות של תפקוד משטרה בחברה דמוקרטית בכלל, ומשטרת ישראל בדמוקרטיה הישראלית בפרט.
המתקפה הקודמת שלו, ביולי 2017, עסקה בדרישה לאחד את תפקידי החשב במשטרה ובמשרד לביטחון הפנים. ונגעה בעצבים החשופים של הצורך להסדיר את יחסי השר והמפכ"ל במשטרה (זו הסיבה שכמעט כל המפכ"לים והשרים הממונים עליהם, מבלים את כל הקדנציה שלהם במריבות). המתקפה הזו גרמה למפכ"ל להזיע לא מעט, ואף לאיים בהתפטרות, אם הדרישה תתקבל.
[להרחבה בנושא הדרישה לאיחוד תפקידי החשב במשטרה ובמשרד לבט"פ, לחצו כאן]
חודשיים לפני כן, במאי 2017, יצא אמסלם בדרישה לקיים בדיקות פוליגרף לכל קציני החקירות במשטרה, דרישה שהמפכ"ל עצמו תמך בה בתחילת הקדנציה שלו, ושזכתה לאהדה ציבורית רבה ובצדק (הסוגיה התקציבית היא כבר סיפור אחר...).
[להרחבה בנושא הדרישה לקיים בדיקות פוליגרף לכלל קציני החקירות, לחצו כאן]
וגם הפעם השכיל אמסלם לבחור נושא, שבו לא תוכל המשטרה להתגונן באפקטיביות, והיועץ המשפטי לא יוכל לסייע לה: סוגיית המלצות המשטרה על תיקי חקירה. (ראו כותרת ישראל היום מה- 26 באוקטובר 2017, משמאל).
שהרי רק בינואר 2016 נתבשרנו כי מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, בוחן את שינוי נוהל חוות-הדעת במשטרה, כדי למנוע פרסומים אודות חקירות. אלשיך שקל לבטל את הנוהג של המלצות על גורל תיקי חקירה המועברים לפרקליטות. עוד נמסר אז, כי פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד יהודה וינשטיין, הסכימו גם הם עם המפכ"ל, שאין צורך בהמלצות המשטרה בתיקי חקירה המוגשים לפרקליטות (גלובס, 2016).
אז מה יעשה אלשיך עתה? יתנגד לרעיון שהוא עצמו תמך בו?
מי מעוניין בהמלצות המשטרה?
נסייג מלכתחילה את הדיון: הוא איננו נוגע לתיקים, שבהם נתונה בידי המשטרה הסמכות להגיש כתבי אישום (תיקי חטא ועוון). בתיקים אלה יכולים החוקרים, ללא הפרעה, להגיש את המלצותיהם בפני התובע המשטרתי. שם בדרך כלל גם אין מפגש בעייתי בין המשטרה לפוליטיקה. ענייננו בתיקי החקירה, שבהם ההכרעה בשאלת העמדה לדין נתונה בידי הפרקליטות.
נציין עוד כי הנוהג להמליץ על גורל התיק איננו מתקיים תמיד, והמשטרה מעבירה לפרקליטות לעתים, מטעמיה, תיקי חקירה ללא המלצה. כך היה, למשל, באוגוסט 2007, בעניינה של השרה רוחמה אברהם, בפרשת אגרקסקו (ליס, 2007).
למשטרה מקנה הכלי הזה עוצמה רבה: הן יוקרה ופרסום 'חיובי' מול הציבור והתקשורת; והן מנוף מול הפרקליטות והיועמ"ש, המעוניינים מאוד בתיאום ובסנכרון ההמלצות בהתאם לעמדותיהם. מטבע הדברים, עוצמה זו מנוצלת גם לרעה. פעמים רבות מנצלת אותו המשטרה בחוסר רגישות, כלפי אישי ציבור וכלפי אחרים, כשבדיעבד נמצא כי לא היה בסיס מוצק לקביעותיה, והנוגעים בדבר ניזוקו באופן בלתי הפיך (יצחק, 2002).
הפרקליטות והיועץ המשפטי מעוניינים כאמור בהמלצות המשטרה, כאשר המשטרה פועלת בתיאום ובאינטימיות עימם; ולהפך. כאשר הם נאלצים להתמודד עם המלצות לעומתיות של המשטרה. לכן, היו יועצים משפטיים ופרקליטי מדינה, שסייעו למשטרה להותיר את הנוהג להמליץ בידיהם; והיו שהתנגדו לכך, לפי רמת הקרבה והאינטימיות ביניהם.
דוגמה לשימוש הציבורי - שעושים היועמ"ש והפרקליטות בהמלצות המשטרה - הוא התיק הבעייתי מאוד של פרשת האי היווני, שבו היו מעורבים ראש הממשלה אריאל שרון ומשפחתו. היועץ המשפטי לממשלה ה'טרי' דאז, מני מזוז, עט כמוצא שלל רב על המלצתו של ראש היחב"ל לשעבר, תת ניצב יוחנן דנינו, שאין בתיק ראיות, והסתמך עליה מבחינה ציבורית, על מנת לסגור את התיק.
מי לא מעוניין בהמלצת המשטרה? הפוליטיקאים כמובן. הודעה משטרתית על המלצה להגיש כתב אישום מקשה ומשבשת את הלחצים לסגור תיקים כנגד בכירים (למרות שכאשר הם מצליחים להשפיע על החוקרים, המלצה על היעדר ראיות בתיק היא מנוף מצוין לשכנע את הפרקליטות להרפות מהנחקר.
בהיסטוריה של יחסי המשטרה עם הדרג הפוליטי זכורה התערבותו של השר הממונה, עוזי לנדאו (ראו תמונה משמאל) בסוגיה זו: במאי 2002 הורה השר למשטרה, להפסיק לצרף המלצות בסיכום תיקי חקירה. "ההחלטה אם הראיות מצדיקות העמדה לדין הינה החלטה משפטית לתביעה ולא למשטרה", קבע השר.
לדברי לנדאו, במקרים רבים מדי בהם הגישה המשטרה המלצה להעמיד לדין, לא הוגש לבסוף כתב אישום, אך לשמו של האזרח נגרם נזק בלתי הפיך. השר טען כי המטרות שעומדות לנגד עיניו הן שמירה על זכויות הפרט וכבוד האדם והימנעות מהטיה, השפעה ובעיקר מהפעלת לחץ פסיכולוגי על הפרקליטות, על השופטים ועל הציבור. עוד נטען במשרד לביטחון הפנים, כי במשטרה מתנגדים למדיניות החדשה, בעיקר בשל סוגיות של יוקרה (עתי"ם, 2002). אנו יודעים היום, עד כמה צריך לקבל נימוקים יפים בזהירות רבה, כיוון מספרם של הצדיקים וחסידי זכויות האדם, בקרב שני הצדדים, מועט...
סופה של פרשת לנדאו היה, שהמפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי, הצליח - בעצה אחת עם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטין ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל - להעביר את רוע הגזירה.
למה המשטרה בכלל ממליצה על גורל תיקי החקירה?
הסוגיה של המלצות המשטרה בתיקי חקירה מעוררת ויכוח תורתי במדעי המשטרה, והתשובה עליה איננה חד משמעית:
- מצד אחד נטען, כי המשוב או ההיזון החוזר בין מרכיביה של מערכת מורכבת הוא אחד הכלים החיוניים ביותר לתפקודה. אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. גם המשטרה וגם הפרקליטות נתונות ללחצים - ואף לאיומים - מצד פוליטיקאים בכירים, ושני הגופים רגישים מאוד לדעת הקהל. כיוון שלא תמיד מצליחים פוליטיקאים להשפיע על שני הגופים כמקשה אחת, העובדה שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין והפרקליטות סוגרת, יכולה להוות אינדיקציה לשחיתות שלטונית, שבאה לידי ביטוי בהצלחת הפוליטיקאים לרסן את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה.
כך למשל טוען הקרימינולוג, ד"ר מאיר גלבוע, כי "הוספת המלצות החוקרים מהווה נדבך חשוב בהפרדת הרשויות, בכך שיש בה תוספת למערכת האיזונים והבלמים הנחוצים לשמירה על חירויות הפרט וזכויותיו ועל טוהר מידות במנגנוני אכיפת החוק, בין הרשות החוקרת ובין הרשות התובעת, אך גם בין הדרג הפוליטי הממונה על המשטרה ובין הדרג החוקר – המבצע" (גלבוע, 2016).
- מהצד האחר, תפקיד המשטרה הוא לחקור ולסכם את חומר החקירה בתיק, אבל לא להמליץ עליו: המשטרה היא גוף חוקר, ובמציאות הישראלית הכל מתערבב. כך למשל, מערך התביעות בידיה, וכך, ביד אחת המשטרה חוקרת וביד השנייה מגישה כתבי אישום, וכך אובד המשוב או ההיזון החוזר, החיוני כל כך לריסון העוצמה בין הגופים במדינה דמוקרטית. לכן, מה ההיגיון להוסיף למשטרה עוצמה, בדמות סמכות להמלצה פומבית על גורל התיק? הרי ממילא הוא לא נתון בידה. יתרה מכך, אם ברובם המכריע של המקרים מיישרת המשטרה עמדות עם הפרקליטות והיועמ"ש, אז מה הטעם בהודעה נפרדת של המשטרה?
אם תצלח דרכו של ח"כ דודי אמסלם, הנזק לתפקודה של משטרת ישראל שנוי מאוד במחלוקת. אולי אפילו תצמח טובה מכך, כאמור, מהסיבות הלא נכונות...
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- גלובס (2016), המפכ"ל אלשיך שוקל: לא להמליץ לפרקליטות על כתבי אישום, 11/1/16.
- סניור אלי (2016), המשטרה: יש ראיות להעמיד לדין את משה איבגי, 26/5/16. ynet.
- מעריב (2016), קצין לשעבר ביאח"ה: "המפכ"ל הוא לא הצלחה גדולה, בלשון המעטה", 30/5/16.
- עתי"ם (2002), לנדאו קבע: המשטרה לא תצרף המלצות לפרקליטות, חדשות וואלה, 30/5/02.
- ליס יהונתן (2007), תיק החקירה נגד השרה אברהם עבר לפרקליטות בלי המלצות מהמשטרה, הארץ, 24.08.2007.
- יואב יצחק (2007), השר עוזי לנדאו הורה למשטרה: לא להעביר המלצות בתיקי חקירה, מחלקה ראשונה, 29/5/02.
- מאיר גלבוע (2016), המלצות משטרה בתיקי חקירה – מרכיב חיוני באיזונים הדמוקרטיים, 31/5/16.
