תקציר: הסיפור המקראי אודות ישמעאל - והלגיטימיות שלו כיורש - הינה עלילה סבוכה למדי. יש בה את כל הפרמטרים לטלנובלה של ממש, עד שהאל בכבודו ובעצמו מגדיר כי ישמעאל אינו יורשו הלגיטימי של אברהם. ספר היובלים, בן המאה השנייה לפני הספירה, מפשט את הסיפור לחלוטין. שרה והגר לא מופיעות בו כיריבות, וישמעאל ואימו יוצאים מבית אברהם בהסכמה מוחלטת, על כך שאין הם יורשיו בשום דבר ועניין…

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

עודכן ב- 24 באוקטובר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים, העוסק בישמעאל. למאמר האחר לחצו כאן:

• אבי הראל: גירוש ישמעאל – היבטים משפטיים ומוסריים.

* * *

הסיפור על ישמעאל בספר בראשית, בא לתת תשובה כפולה לרצונם של אברהם ושרה. אברהם חפץ היה מאוד בבן יורש, ואילו שרה רצתה לכסות את הבושה על כי איננה יכולה ללדת לאברהם בן שכזה בהיותה עקרה.

המקרא מספר כי הגר ניתנה לאברהם במיוחד למטרות אלו כדלקמן: "ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה"[1]. אולם ההיריון של הגר והולדת ישמעאל גורם לתוצאה ההפוכה. הגר מזלזלת בשרה, וזו האחרונה לא טומנת את ידה בצלחת, והיחס של שרה כלפי הגר מקבל תפנית באישורו של אברהם. בכך ששרה עינתה את שפחתה, נוצר תיקון לכבודה של זאת הראשונה אולם הבעיה של בן יורש עדיין עומדת בעינה. יציאתה של הגר למדבר וחזרתה, מביאה את הסיפור לכאורה לידי סיום. כבודה של שרה הוחזר, ואברהם יכול להתהדר בבן יורש.

אמרנו לכאורה, כי כאשר הסיפור נקרא, הרי שיש לקורא ספקות רבים האם ישמעאל הוא אכן הבן היורש לו אברהם ציפה. בכל הפעמים בו האל מבטיח לאברהם כי זרעו יהיה כ"חול אשר על שפת הים", המדובר שדבר זה יקרה רק בארץ כנען, בעוד שההבטחה של המלאך להגר שיצא ממנה עם רב, הבטחה זו אמורה להתקיים במדבר, ולא בארץ כנען. ברם, הספק הזה לא קיים אצל אברהם, שרואה נכון לעכשיו בישמעאל כבן יורש לגיטימי, זאת עד אשר האל מודיעו כי הבן היורש שלו אמור להיוולד דווקא לשרה: "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי איתו וברית עולם לזרעו אחריו"[2].

מדברים אלו עולה בבירור שאברהם לא הבין את פשר המאורעות שקרו לו, ולדעתו מתן הגר שפחת שרה לאשתו השנייה ענתה על כל הבעיות האפשריות, כבודה של שרה ובן יורש. בפועל, מחשבתו זו של אברהם סוכלה בידי האל, וישמעאל אינו נחשב על פי המסופר ליורשו של אברהם, אלא יצחק.

במקביל לכך, כאשר ברור לשרה שישמעאל אינו היורש הראוי, היא מגרשת את הגר ואת בנה בלי נקיפות מצפון כלשהן, בעיקר כאשר היא שמה לב כי התנהגותו של ישמעאל פסולה מיסודה כפי המסופר:" ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק"[3], שעל פי הפשט הכוונה שהוא מנהג באופן לא ראוי.

גם אז אברהם מנסה לגונן על ישמעאל בן הגר, ורק צו אלוהי מאשר כי שרה צודקת בגישתה מול גישתו של אברהם. הדבר מעורר תמיהה גדולה היות ואברהם כבר הבין קודם לכן כי ישמעאל אינו היורש שלו, אולם חרף זאת, אברהם כנראה מתקשה מקבל את העובדה הזאת כעובדה מוגמרת והוא מנסה להילחם בה, עד שהאל המקראי שם סוף פסוק לכך.

בהמשך הדברים מתברר שעל פי ספר בראשית, דמותו של ישמעאל באה להתחרות בדמותו של יצחק. שניהם נולדים לאברהם ולשרה בגיל מאוחר, וכל אחד מייצג דרך הפוכה מהשני. ישמעאל הוא:" פרא אדם ידו בכול ויד כול בו"[4], מול יצחק שמייצג את הבן הממושמע שהולך עם אביו לעקידתו בלי טרוניה אחת. בשל כך, היחס של שרה אל ישמעאל הוא תמיד במישור של "בן האמה", ולא כבן החוקי שלה. אצל אברהם כאמור הדברים נראים אחרת, הוא מנסה להילחם על כך שישמעאל יהיה בנו ויורשו, ורק לאחר דבר האל הוא משנה את יחסו לישמעאל בלית ברירה.

בספר היובלים [5] (ראו תמונת כריכה משמאל), נראה שהסיפור על ישמעאל שונה מהמסופר במקרא. שרה על כל רצונותיה, הטובים והפחות ראויים, אינם נזכרים כלל. בכך "מרוויח" ספר היובלים את סיפור הזלזול של הגר בשרה, עינוייה ובריחתה מגברתה. אולם, יש צד נוסף שנוסח זה מדגיש והוא השמטת הספק בשאלה, האם ישמעאל הינו יורש לגיטימי של אברהם.

היות וסיפור בריחתה של הגר כאמור אינו מתואר, לא קיים בסיפור בנוסח הזה, את הבטחת המלאך להגר אודות ריבוי זרעה, עובדה שהייתה יכולה לגרום לנו לחשוב כי ישמעאל אכן הוא היורש של אברהם. זאת ועוד, האל אינו מתערב על פי ספר היובלים ברצון של אברהם לעשות את ישמעאל ליורשו, וגם בהמשך הדברים דחייתו של ישמעאל מהירושה של משפחת אברהם מראה בעליל כי האל המקראי לא בחר בהגר וצאצאיה להמשיך את השושלת של אברהם ושרה. אשר על כן אין ישמעאל יכול על פי הנוסח של ספר היובלים לערער על העובדה שהוא אינו היורש החוקי של אברהם כמו גם שאינו יכול לטעון לירושה חומרית ממשפחתו של אבי האומה.

בהמשך הדברים מחדד ספר היובלים את העניין וטוען במפורש כי יצחק הוא היורש היחידי של אברהם, והגר ובנה ישמעאל משולחים בהסכמה כללית של כול הצדדים מביתו של אברהם. השילוח הזה מבטא באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי ישמעאל הוא בנו של אברהם אולם אינו יורשו.

האם ישמעאל מסמל בידי כותב ספר היובלים את שבטי ערב של הדור בו הוא חי, המאה השנייה לפני הספירה? יש חוקרים הטוענים שאלה הם פני הדברים. לטענת המחקר הזאת, התיאור של ישמעאל בספר היובלים, שהוא בדרך כלל חיובי, הוא תוצר ישיר של יחסי השכנות הטובים בין היהודים עם שבטי ערב בתקופת חיבורו של הספר [6].

יש חוקרים [7] המזהים את בני ישמעאל עם בני קטורה עם שבטי ערב. במקרא עצמו אין אבחנה חד משמעית בין בני ישמעאל לבני קטורה ולכן ספר היובלים הופך אותם לזהות אתנית אחת. אשר על כן, יתכן מאוד שטיב היחסים בין יהודים ושבטי ערב השפיעו על עריכת סיפורם של אברהם וישמעאל בידי כותב ספר היובלים.

אחרית דבר

הסיפור המקראי אודות ישמעאל והלגיטימיות שלו כיורש הינה עלילה סבוכה למדי. יש בה את כל הפרמטרים לטלנובלה של ממש, עד שהאל בכבודו ובעצמו מגדיר כי ישמעאל אינו יורשו הלגיטימי של אברהם. ספר היובלים, בן המאה השנייה לפני הספירה, מפשט את הסיפור לחלוטין. שרה והגר לא מופיעות בו כיריבות, וישמעאל ואימו יוצאים מבית אברהם בהסכמה מוחלטת על כך שאין הם יורשיו בשום דבר ועניין.

למרות שיתכן שטיב היחסים בין שבטי ערב ליהודים בזמן כתיבת ספר היובלים השפיעה לטובה על דמותו של ישמעאל, הרי גם ספר היובלים פוסק באופן חד משמעי כי ישמעאל אינו היורש, וכל טענה עתידית שאמורה להיות נאמרת בעיקר בידי מוחמד ודת האסלאם הרי היא בטלה מלכתחילה.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת לך לך;
• אוסף המאמרים על 'ספר היובלים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת לך לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/11/19.

[1] בראשית, פרק ט"ז, פסוק ב'.

[2] שם, פרק י"ז, פסוק י"ט.

[3] שם, פרק כ"א, פסוק ט'.

[4] בראשית, פרק ט"ז, פסוק י"ח.

[5] ספר היובלים, אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, הוא לא נתקבל על ידי חז"ל, למסגרת של התנ"ך המוכר לנו.

[6] ראה – ורמן, כ.ספר היובלים,מבוא תרגום ופירוש, יד יצחק בן צבי, 2015, עמודים 364 - 365.

[7] אפעל, י. בני קטורה ובני ישמעאל, המקרא ותולדות ישראל, מחקרים במקרא לזכרו של יעקב ליוור, תשל"ב, עמודים 161 – 168.