תקציר: המקרא אינו מתאר בדרך של שגרה מצבי רוח של צחוק. אולם בפרשת לך לך ובפרשת וירא בספר בראשית המקרא חורג ממנהגו ומתאר פעמיים ובפירוט רב את צחוקו של אברהם וצחוקה של שרה. אין זו חזרה סתמית. יש כאן בידול עמוק בין צחוקו של אברהם הנובע מתוך שמחה לבין צחוקה של שרה, הנובע ככול הנראה מלגלוג. הצחוק הזה מזכיר שני סוגי צחוק נוספים ומוכרים, המאוחדים לרעיון אחד. הצחוק של החתול ללא פנים וגוף בספר עליסה בארץ הפלאות, וצחוקו הדק של בודהא…

עודכן ב-14 בנובמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

אברהם מול שרה

המקרא אינו מרבה לתאר מצבי רוח אנושיים [1]. ברם, בסופה של הפרשה הקודמת, פרשת לך לך, כאשר האל מבשר לאברהם על הולדת יצחק העתידית, אברהם נופל על פניו וצוחק כדברי הכתוב: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק, וַיּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"[2].

במקרה הזה - בפרשת וירא - האל המקראי אינו מקפיד על אברהם, ואינו כועס עליו בגלל הצחוק שלו. לעומת זאת, כאשר שרה צוחקת על כך שהיא עתידה ללדת בן בגיל מבוגר עד מופלג, האל אינו עובר לסדר היום ושואל ספק נעלב את השאלה הבאה:" וַיּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר: הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" [3].

מה פשר ההבדל בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה? חלק מהמפרשים טוענים כי הצחוק של אברהם הוא צחוק של שמחה על הבשורה שקיבל. לעומת זאת, צחוקה של שרה הוא צחוק של לגלוג וציניות האם באמת היא תהיה מסוגלת ללדת בגילה המופלג? אשר על כן, האל המקראי לא הקפיד על צחוקו של אברהם אבל דקדק כחוט השערה בעקבות צחוקה של שרה. פרשנות שכזו הינה בעייתית לפי פרשנים אחרים המנסים לגונן על צחוקה של שרה אולם אין הסברם תואם את פשוטו של מקרא.

בודהא

בניגוד לתיאור הצחוק המקראי המופיע במשורה, בבודהיזם המצב שונה בתכלית. דמותו של בודהא, תמיד מתוארת עם חיוך דק. האם זהו צחוקה המלגלג של שרה, או שמה צחוקו השמח של אברהם? יש אמנם בצחוקו של בודהא משהו מלגלג אבל המדובר בלגלוג אוהד לא תקיף ומלא חמלה על כל יצור חי. כך שהוא לכאורה משלב את צחוקם של אברהם ושרה גם יחד. אולם במחשבה מעמיקה יותר יש בצחוקו של בודהא אמירה מעמיקה ללא מילים שאין לרדת לעומקה בתחילת הלימוד של תורתו.

החתול...

על דרך משל, ניתן לומר שהחיוך של בודהא דומה לחיוך ללא פנים של החתול המופיע בספרו של לואיס קרול עליסה בארץ הפלאות [4]. בסיפור האמור, ניטש ויכוח לוהט האם ניתן לכרות את ראשו של החתול המופיע ללא התראה במגרש הקרוקה, ללא גוף. האם ניתן לכרות ראש ללא גוף? התליין המלכותי טוען שניתן, ואילו המלך טוען כי אי אפשר לכרות ראש ללא גוף.

תופעה ללא הקשר אינה אפשרית

הוויכוח השטחי לכאורה בדבר ראשו של החתול מנסה להכריע בדבר אחר לחלוטין. האם כדי להבין תופעה או תופעות צריך לדעת את שורשיה ומקורותיה עד תומם, או תופעה ללא הקשר אינה אפשרית כלל ועיקר [5]. לשון אחר – ראש ללא גוף הינו תופעה שאינה אפשרית, ולכן לא ניתן לכרות אותו, משמע תופעה ללא הקשר אינה אפשרית והיא בלתי מוסברת.

לעומת זאת, הגישה השנייה אומרת שאם יש ראש, גם ללא גוף ניתן לכרות אותו כלומר ניתן להבין את התופעה כפי שהיא ללא תלות בהקדמות או במצע של הסברים קודמים. התופעה נידונה כפי שהיא על פי מצבה הנוכחי.  מי צודק בוויכוח האמור? כנראה שאף לא אחד מהצדדים. לא התליין צודק ולא המלך.

ישנה דרך נוספת שלישית להבין את הוויכוח האמור, ואת צחוקו של החתול ללא פנים וגוף. כדי להבין זאת מביא פרופ' בידרמן דיאלוג בין בודהא לסגפן נשוא פנים. אותו סגפן פונה למורהו וטוען כי בודהא הותיר תורות רבות בלתי פתורות כדוגמת: האם העולם נצחי, או האם הנפש והגוף זהים או הם ישויות נפרדות בתכלית, והאם האדם חי לאחר מותו? ועוד שאלות ברומו של עולם.  תשובתו של בודהא אינה ישירה ואינה פשוטה להבנה. בתחילת דבריו אומר בודהא כי מעולם הוא לא טען כי הוא התייחס לשאלות אלו ומעולם הוא לא הבטיח להסביר סוגיות אלה. לאחר מכן, בודהא מביא את משל החץ המפורסם [6], האומר שמי שיורים בו חץ, לא מבררים את נסיבות הירי, מי היורה, כיצד נראה הפצוע, מה קומתו, צבע עורו וכיוצא בזה, אלא קודם כל עוסקים בהצלתו. במילים אחרות, הדרישה לידע מעמיק מפריעה או מעכבת את הטיפול הרפואי, ובכך לבטח ימות הפצוע מפצעיו.

זה מהות החיוך של בודהא

זה חיוך שמסרב להתחייב ולהסביר. אין זה חיוך משמחה של אברהם או חיוך של לגלוג של שרה. גם אין כאן דיון האם תופעה צריכה לימוד מקדמי או לא, אלא יש כאן דרישה לפעול ולעשות. הפעולה הנדרשת הינה הוצאת החץ מגופו של הפצוע ללא שאלות הלא רלוונטיות אודות המקרה. החיוך הבודהיסטי אינו שמחה או לגלוג, לא דיון בתופעות קיימות ללא הסבר ולא לימוד מקדמי של כלל הסיבות הקיימות לתופעה. החיוך הבודהיסטי הינו חיוך של דרך האמצע המגשר בין שני הקצוות הללו. כדי להתרפות צריך קודם כל לפעול ורק אחר כך לנסות ולהבין. חיוך זה הוא החיוך ללא הפנים והגוף של החתול בספרו של לואיס קרול.

אחרית דבר

המקרא אינו מתאר בדרך של שגרה מצבי רוח של צחוק. אולם בפרשת לך לך ובפרשת וירא בספר בראשית, המקרא חורג ממנהגו ומתאר פעמיים ובפירוט רב את צחוקו של אברהם וצחוקה של שרה. אין זו חזרה סתמית. יש כאן בידול עמוק בין צחוקו של אברהם הנובע מתוך שמחה לבין צחוקה של שרה, הנובע ככול הנראה מלגלוג. הצחוק הזה מזכיר שני סוגי צחוק נוספים ומוכרים, המאוחדים לרעיון אחד. הצחוק של החתול ללא פנים וגוף בספר עליסה בארץ הפלאות, וצחוקו הדק של בודהא.

הצחוק של בודהא הוא צחוק המביא רעיון פילוסופי עמוק. אין טעם לשקוע בוויכוח מטפיסי כאשר אנו אמורים לפעול להצלת האדם. אין זה המקום לדון האם ראש בלי גוף שצוחק ניתן לכרות אותו מהגוף או לא, כמשל האם יש צורך בלימוד מעמיק ומקדמי של כלל הגורמים כדי להסביר תופעה קיימת או שניתן להתייחס אליה ללא הקדמות אלה. הצחוק הבודהיסטי מציע דרך שלישית, דרך של פעולה ללא העמקה פילוסופית בשאלות שלכאורה עומדות ברומו של עולם. זאת מהטעם הפשוט שמידע שכזה לא יוסיף כהוא זה לפעולה והצלה.

האישור האלוהי על צחוקו של אברהם מצביע לדעתי על הבנה דומה, אך לא זהה, לתפיסה הבודהיסטית. אברהם אינו חושב בלבו כי הוא זקן מדי, חלש מדי או כי אשתו לא ראויה ללדת. הוא מקבל את דבר האל ושמח בו כמות שהוא ללא חקירה. השמחה של אברהם היא סוג של פעולה כפי שבודהא מורה באופן ישיר וברור במשל החץ.

שרה לעומת זאת, נפלה במוקש של השאלות או התהיות הלא נכונות בגין הבטחת האל להריונה הצפוי. אין היא מסוגלת לנתק את הגיונה ואת טבע העולם מסביבה מהבטחה זו, והיא דומה לאותו סגפן שקורא תיגר על בודהא על כי לא הסביר לו עניינים עמוקים בפילוסופיה האנושית הכללית.

[לאוסף המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בודהיזם, יהדות ומה שביניהם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וירא;
• אוסף המאמרים על פרשת לך לך.
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה;
• אוסף המאמרים על בודהיזם, יהדות ומה שביניהם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וירא באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 12/11/19.

[1] ראה – אליצור, י. ישראל והמקרא, אוניברסיטת בר אילן, תש"ס, רמת גן, עמוד 35.

[2] בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ז.

[3] שם, פרק י"ח, פסוקים י"ג-י"ד.

[4] ראה - חיים שפירא, ‏בעקבות אליס - מסעות לעולמו של לואיס קרול, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006; מיכל קירזנר-אפלבוים, לואיס קרול ואליס - מסע בארץ הפלאות, הוצאת מפה, 2007.

[5] ראה – בידרמן, ש. ראשית הבודהיזם, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, 1995, עמודים 12 – 16.

[6] ראה - https://www.accesstoinsight.org/tipitaka/sn/sn36/sn36.006.nypo.html