אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
פראג בירת צ'כיה היא תמיד עיר יפה לביקור תיירותי. אולם, מעבר ליופי ולרומנטיקה של רחובותיה, בעיקר של העיר העתיקה, מסתתרת היסטוריה יהודית ענפה, שלא תמיד האירה פנים ליהודים.
השיא השלילי ביחס ליהודים היה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה נרצחו תשעים אחוז מיהודי צ'כיה, בידי הגרמנים ועוזריהם, בקהילה שמנתה קודם המלחמה כ- 395000 איש. בדברים הבאים לא נסקור את תולדות הקהילה היהודית לדורותיה, אלא נתייחס לפרק אפל ולא מוכר ביחס ליהודים מצד השלטונות בתקופה הקומוניסטית. אין הכוונה למשפטי פראג[1] משנת 1952. או אז, נערכו משפטי ראווה בהשראתו של סטלין, ונועדו לבצר את שלטונו במדינות הגוש הקומוניסטי.
במהלך משפטים אלה, הועמדו לדין במשפט העיקרי, ארבעה-עשר נאשמים ,בהם אחד-עשר יהודים, שהבולט שבהם הוא רודולף סלַנסקי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה:
[בתמונה: רודולף סלנסקי במשפטי פראג. התמונה היא נחלת הכלל]
סלנסקי וחבריו הואשמו בקשירת קשר, ריגול ופעילות חתרנית ציונית בשירות האימפריאליזם האמריקני. בתאריך 27 בנובמבר 1952 נידונו למוות אחד-עשר מהנאשמים, ובכללם סלנסקי.
אנו נעסוק בגורלם של עובדים סוציאליים יהודים שפעלו באותה עת בצ'כיה, שהיו תחת מעקב של השלטון הקומוניסטי[2]. הסיפור שלהם מובא דרך דמותה של קטרינה ריכנובסקי[3], שהייתה עובדת סוציאלית במקצועה, ולאחר השחרור מגטו טרזין ניהלה בית זקנים ליהודי הקהילה בפראג. מקום בית הזקנים היה סמוך לבית הקברות החדש בפראג, ונקרא ה"גיבור":
[בתמונה: בית זקנים "גיבור" בפראג כיום. צילום: אבי הראל]
לא עבר זמן רב, והשלטון הצ'כי - שטרם היה קומוניסטי - השתלט על המבנה, והעביר את בית הזקנים לעיר מריבארד[4] הסמוכה לגבול הגרמני, בחבל הסודטים. קטרינה וצוותה עברו בלית ברירה לשם עם כל הדרים בבית האבות היהודי האמור.
על פי המסמכים, החל בשנת 1951, החלו השלטונות הקומוניסטיים בצ'כיה לעקוב אחר שישים עובדים סוציאליים יהודים בצ'כיה וביניהן נמנתה גם קטרינה. לא ברורה הסיבה המיידית לכך, אולם יש כאן ללא ספק השפעה סובייטית שהגיעה לשיאה כאמור במשפטי פראג בשנת 1952.
לפי דעת חוקר התקופה מרטין שאמוק, עמו נפגשנו, יש כאן עניין מהותי נוסף. אותם עובדים סוציאליים יהודים, קיבלו תמיכה כספית גם בצורת טובין מארגון הג'וינט העולמי, ושחולק על ידי איש השגרירות הישראלית בפראג. השלטון הקומוניסטי ראה במעשה זה פעילות חתרנית ציונית, והחל לעקוב אחרי נתיב הכספים והטובין האמור. לאחר מעקב ממושך, הוחלט לאסור קבוצה של עובדים סוציאליים יהודים, ולהאשימם בפעילות ציונית חתרנית, ריגול ובגידה במולדת. כתב האישום שהוגש בשנת 1957, מכיל עשרות עמודים, ולפי הרושם נעשתה כאן עבודת ביון ובילוש ענפה ומעמיקה. בין הנאשמים נמנתה גם קטרינה ריכנובסקי:
[בתמונה: פסק הדין כנגד קטרינה ריכנובסקי. התמונה היא נחלת הכלל]
לאחר המשפט שהסתיים ללא הפתעות רבות בהרשעה חמורה, היא נידונה לשנתיים מאסר בכלא הצ'כי. אולם סיפור מאסרה קודם תחילת המשפט הוא דרמה בפני עצמה. ביום בהיר וללא כל התראה, הגיעו חוקרי המשטרה החשאית הצ'כית לבית הזקנים במריבאד, כדי לתפוס מסמכים וכספים שהיו לפי חשדם במקום. חלק מהכסף הוחבא במקרר. קטרינה שהבחינה במתרחש, לקחה את המסמך המרשיע שנשלח אליה מהג'וינט, קרעה אותו לגזרים והחלה לבלוע אותו. החוקרים הבחינו במעשה זה, אילצו אותה לפלוט את גזרי הנייר ואיחו אותם מחדש. בכך נסללה הדרך להרשאתה ללא תנאי של קטרינה. לאחר חקירה לא פשוטה, במספר מתקני חקירה בפראג ומחוצה לה, החלה קטרינה יחד עם עוד נאשמים נוספים לרצות את העונש שהושת עליהם.
[קטרינה ריכנובסקי בכלא הצ'כי]
במהלך שהותה בכלא, כתבה קטרינה מכתבים לבן דודה קארל אורנשטיין, בהם היא מגוללת את אשר עבר ועובר עליה בכלא. המכתבים הנמצאים ברשותנו, עברו ברובם צנזורה קפדנית, אולם עולה מהם תמונה קשה ותחושה שהשלטון המרכזי עוין בעליל את יהודי המדינה. לאחר שחרורה, חזרה קטרינה לקהילה היהודית של פראג, ולא שבה לעיסוקה הקודם. בשנת 1962, ביקרה אותה ביתה, חנה ומאותה עת החלה קטרינה במהלך להוצאת אשרת עלייה לישראל. הטיפול באשרה זו נעשה בעצלתיים, ובשנת 1964, נפטרה קטרינה בפראג, ללא משפחתה. בכך נסתם הגולל על הפרשה, שאינה ידועה בתולדות יהדות צ'כיה.
בית הזקנים שעמד במריבאד נהרס בשנת 1980, בידי השלטונות בכדי למחוק כל זכר למקום. מאז ועד היום עומד המקום כמגרש ריק ללא ציון או מידע מה היה כאן בעבר הרחוק. בית הזקנים של הקהילה היהודית חזר למקומו המקורי פראג ובכך יש נחמה פורתה לפרק זה של יחסי השלטון ליהודים בזמן השלטון הקומוניסטי, פרק לא ידוע שנשאר עלום עד היום.
[בתמונה: כאן עמד בית זקנים היהודי במריבאד. צילם: אבי הראל]
מקורות
[1] להרחבה על משפטי פראג ראה - קוטיק, מ. משפט פראג; הוצאת מלוא, 1985.
[2] מאמר זה, נכתב תוך שיתוף פעולה ומידע עם מיכאל נוסק, העובד בארכיון משרד הפנים בפראג, ועם מרטין שאמוק, חוקר התקופה. המסמכים נלקחו מארכיון משרד הפנים, משטרת צ'כיה, וממכתבים וחומר נוסף המצוי אצלי.
[3] סבתא של רעייתי.
[4] השם הגרמני של העיר בצ'כית היא נקראת Marianske Lazne
