[תמונת כתם הדם היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mate Marschalko לאתר flickr; תמונת התחמושת היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Doug Waldron לאתר flickr]
[לאוסף המאמרים על רצח מרובה קורבנות, לחצו כאן]
ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.
* * *
בתחילת אוקטובר ידעה ארצות הברית את רצח ההמונים החמור ביותר בתולדותיה, במהלכו נרצחו 59 בני אדם ונפצעו מאות נוספים.
עבר רק חודש, ובתחילת נובמבר ארע רצח המונים נוסף: גבר לבוש מדי קרב נכנס לכנסייה מדרום לסן אנטוניו במהלך טקס ופתח באש. 26 נהרגו, עוד 27 נפצעו. היורה נהרג אחרי מרדף קצר:
[להרחבה בנושא רצח מרובה קרבנות, לחצו כאן]
שוב, בריטואל שאין לו סוף, חוזר ומתעורר הדיון אודות מדיניות החזקת כלי נשק בידיים פרטיות. להלן ארבעה פרטי מידע חשובים להעמקת הדיון בנושא:
1. מה נדרש כדי לרכוש נשק באופן חוקי בארצות הברית?
לא הרבה. התפיסה המנחה בארצות הברית היא שהאפשרות של הפרט להגן על עצמו ועל רכושו היא חלק מזכותו החוקתית, והיא כוללת גם זכות להחזקת נשק. תפיסה זו עוגנה במספר החלטות של בית המשפט העליון אך ככל זכות היא מוגבלת במידה מסוימת של רגולציה, חלקה פדרלית ומחייבות את כלל אזרחי ארצות הברית, וחלקה חקיקה מקומית השונה ממדינה למדינה.
על פי הרגולציה הפדרלית כל אזרח בגיר יכול לרכוש נשק בכפוף לעריכת בדיקת רקע, והוא יפסל לאחזקת כלי נשק אם יש לגביו מידע על שימוש בסמים, אשפוזים פסיכיאטריים או מידע פלילי רלוונטי. בחלק גדול מהמדינות נעשית הבדיקה באופן מידי באמצעות התחברות המוכר למאגר נתונים ממוחשב. אך הדרישה לערוך בדיקת רקע אינה חלה על מכירה או העברת כלי הנשק לאחר, כך שהענקת כלי נשק כמתנה או קניית נשק מאדם פרטי אינם מחייבים בדיקת רקע.
החוק הפדרלי אינו מגביל את מספר כלי הנשק שאדם יכול לרכוש, וכולל רק מגבלות מועטות יחסית על סוג כלי הנשק. רכישת מכונות ירייה וכלי נשק אוטומטיים אסורה, אך ברוב המדינות אין הגבלות על אחזקת כלי נשק חצי אוטומטיים או על הוספת רכיבים ושינויים בנשק שיאפשרו ירי אוטומטי.
2. יותר כלי נשק בבעלות פרטית מתושבים
החל משנת 2009 יש בארצות הברית יותר כלי נשק מתושבים. הערכה היא כי בעוד כוחות המשטרה והצבא בארצות הברית מחזיקים כ-4 מיליון כלי נשק, ישנם 310 מיליון כלי נשק המוחזקים בבעלות פרטית:
נתונים שונים מלמדים כי בשנים האחרונות חלה עלייה חדה נוספת במספר כלי הנשק בבעלות פרטית: על פי דיווח של ה-FBI מספר בדיקות הרקע לרכישת כלי נשק עלה מממוצע של כמיליון בדיקות בחודש עד לשנת 2005, לכ-2.5 מיליון בדיקות מידי חודש ; ומספר כלי הנשק המיוצרים בארצות הברית הכפיל עצמו משנת 2010, אז יוצרו כ-5.5 מיליון כלי נשק, לשנת 2013 בה יוצרו כ-11 מיליון כלי נשק:
בניגוד למגמה של עלייה במספר כלי הנשק בבעלות פרטית, נתונים מלמדים על צמצום באחוז משקי הבית בהם מוחזקים כלי נשק. בסקרים שנערכו באמצע שנות השבעים של המאה ה-20 עלה כי כמחצית ממשקי הבית בארצות הברית החזיקו כלי נשק, מספר שהצטמצם עם השנים לפחות מ-40% ממשקי הבית וכשליש מהאוכלוסייה הבוגרת. מבין האנשים שמדווחים כי ברשותם כלי נשק פרטי, כשליש מדווחים על כלי נשק יחיד, שליש על אחזקה של שניים עד ארבע כלי נשק והשאר על אחזקה של חמישה כלי נשק ומעלה.
אחת הבעיות בארצות הברית היא התחמשות של בודדים, שחלקם מחזיקים עשרות כלי נשק שונים. בסקר שנערך בשנת 2015 נמצא כי כ-50% מכלל כלי הנשק בבעלות פרטית מוחזקים על ידי כ-3% מכלל האוכלוסייה בארצות הברית (שהם 7.7 מיליון בני אדם), אשר דיווחו לסוקרים שבבעלותם 1בין שמונה ל-140 כלי נשק.
3. השפעת תפוצת כלי הנשק בבעלות פרטית על עבריינות אלימה ואירועי מוות
ויכוח נוקב מתנהל בארצות הברית על שאלת ההשפעה שיש לזכות לשאת נשק ולהתחמשות האוכלוסייה על רמות העבריינות. בשנת 1998 פרסם ג'ון לוט (John Lott), כלכלן ופובליציסט אמריקאי, ספר בשם More Guns, Less Crime בו נטען על סמך השוואת נתונים בין מדינות ואזורים בארצות הברית כי העלייה במספר כלי הנשק בבעלות פרטית תרמה לירידה משמעותית במספר אירועי העבריינות האלימה. ספר זה חיזק טענות לפיהן התחמשות של האוכלוסייה מאפשרת הגנה עצמית ומעלה את מידת ההרתעה מפני ביצוע עבירות.
מנגד, מציגים התומכים במדיניות המגבילה רכישת כלי נשק פרטיים נתונים המצביעים על יחס ישר בין מספר כלי הנשק באוכלוסייה למספר אירועי מוות מירי ובמיוחד מספר האירועים של ירי המונים. אתר האינטרנט GUN VIOLENCE ARCHIVE, האוסף ומציג נתונים על כל האירועים של ירי המוני בארצות הברית (אירועי ירי בהם ארבעה נפגעים או יותר), מראה כי מספר אירועי ירי המונים בארצות הברית עולה בהתמדה בשנים האחרונות. אף שחלק גדול מאירועים אלו זוכה לסיקור עיתונאי מקומי בלבד, הם הפכו להתרחשות כמעט יומיומית. על פי האתר, בעשרת הימים הראשונים של חודש אוקטובר התרחשו, לצד הטבח בלאס וגאס, שבעה אירועים נוספים של ירי המונים בהם נהרגו שבעה אנשים ונפצעו 24 בני אדם.
בשנת 2005 פרסמה המועצה הלאומית למדעים (NRC) דוח מחקר מקיף בשם Firearms and Violence: A Critical Review , אשר ביקש לתת מענה לוויכוח הנוקב בדבר השפעת התחמשות האוכלוסייה על שיעורי העבריינות. מסקנות הדוח מאכזבות: הוא קובע כי המחקר מלמד שריבוי כלי נשק פרטיים תורמת לריבוי מקרי התאבדות באמצעות ירי ולמעבר של כלי נשק לשוק שחור ולשימוש עברייני. עם זאת, ביחס לשאלה המרכזית הדוח קובע שאין די נתונים אמינים לתמוך בטענות לפיהן ריבוי כלי נשק פרטיים מוריד או מעלה את רמות העבריינות. לדוח המלא: https://www.nap.edu/read/10881/chapter/1
4. והתמיכה רק עולה
בעקבות אירועי רצח המונים קודמים, גם אירוע הרצח האחרון בלאס וגאס הוביל לקריאות של פוליטיקאים דמוקרטים להגביר את הפיקוח על רכישת כלי נשק. כבר ב-5 באוקטובר, ארבע ימים אחרי הרצח, הונחו בקונגרס מספר הצעות חוק המבקשות להחמיר את בדיקות הרקע למבקשים לרכוש כלי נשק, ולמנוע מכירה ואחזקה של אביזרים ההופכים כלי נשק לאוטומטיים.
אבל נתונים של ה-FBI מלמדים כי אירועי רצח מסוג זה, כמו גם התגובה של פוליטיקאים הקוראים להגברת הפיקוח על רכישת כלי נשק, גורמים לתוצאה הפוכה של לעלייה חדה בביקוש לרכישת כלי נשק. בנוסף, סקרי עמדות שעורך מכון פיו (PEW RESEARCH CENTER) מלמדים על חלוקה שווה באוכלוסייה בין התומכים בזכות לשאת כלי נשק לבין התומכים בהגברת הפיקוח וצמצום זכות זו.
על אף העלייה באירועי ירי המוניים, מצטמצם עם השנים שיעור התומכים בהגברת הפיקוח על רכישת כלי נשק ויורד מ-66% בשנת 2000 לכ-50% בשנים האחרונות:
