[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

גונדר משנה בגמלאות, ד"ר אילנה (אילי) גולדברג (ראו התמונה למעלה) היא קרימינולוגית, ששירתה בשב"ס ישראל שנים רבות במגוון תפקידים וניהלה ארבעה בתי סוהר, בהם בית סוהר לנוער "אופק". כיום מרצה במכללה האקדמית בית ברל. כתבה שני ספרים: "התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל"; ו"בית סוהר: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים".

(התקבל במערכת באוקטובר 2017, אושר לדפוס בנובמבר 2017)

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]

תקציר

מאמר זה עוסק במצבם של בתי סוהר הצבאיים, בתפקידם ובמטרותיהם בצה"ל ובחברה הישראלית, ובשינויים שעברו במהלך השנים, בהשוואה לשינויים בסביבתם. הוא בנוי, בין היתר, על שלוש עבודות גמר שבוצעו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מרקוביץ, 2016; כוכב, 2015, שואן, 2015).

מטרתו להביא למודעות את מצבם של בתי הסוהר הצבאיים, את משמעות הכליאה בהם על החברה בכלל ועל הכלואים בפרט, את החשיבות בהגדרה חדשה של תפקידם החברתי ולעורר את מקבלי ההחלטות במדינה בכלל ובצה"ל בפרט ליישם בהם רפורמה משמעתית.

המאמר עוסק רק בכליאה של חיילים (חובה ומילואים) ולא בכליאת שבויי מלחמה שבאחריות המשטרה הצבאית ובכליאת אסירים ביטחוניים שבאחריות שרות בתי הסוהר.

מילות מפתח

בית סוהר, בית כלא, בית סוהר צבאי, בית כלא צבאי

מבוא [1]

בתי הסוהר הם חלק אינטגרלי מהחברה, למרות שהם נחשבים ל"חצר  האחורית" שלה. הם מהווים מראה חברתית, משקפים את ערכיה, את אוכלוסייתה ואת הבעיות החברתיות שאיתם היא מתמודדת.  מאחר והחברה משתנה כל הזמן בעקבות תהליכים חברתיים, מדיניים וכלכליים משתנים גם בתי הסוהר שבה (גולדברג, 2015).

בתי הסוהר בעידן החדש בחברה המערבית דמוקרטית, משמשים אמצעי אכיפה חברתי של הסדר הציבורי, ונתפסים כעונש הקשה ביותר למי שהפר אותו. כליאת אדם היא מהלך אלים של החברה, וזאת מתוקף האמנה החברתית בין האדם למדינה. המדינה בלבד, באמצעות בתי המשפט, רשאית לשלוח אדם למאסר ובכך מוודא שהעונש ניתן בצורה מידתית ותואמת את  חומרת העבירה מצד אחד ואת צרכיו של העבריין מצד שני ( תיקון 113 לחוק העונשין).

בבתי הסוהר האזרחיים, מנסים לנצל את תקופת המאסר לשיקום האסירים וזאת לצד קונפליקט בין ניהול בתי סוהר על פי גישה הענישתית ביטחונית על בסיס האידיאולוגיה השמרנית  לבין ניהלו על פי הגישה השיקומית על בסיס האידאולוגיה הליברלית (גולדברג, 2015).

צבא הוא ארגון לוחם הכפוף למדינה ריבונית ומטרתו להגן עליה ועל גבולותיה, ובמדינות דמוקרטיות הוא כפוף לחוק ומונחה על ידי הממשלה והעומד בראשה. בישראל , צה"ל כארגון מגן על המדינה ואזרחיה ולכן צרכיו של החייל כאינדיבידואל הם מרכיב בתחזוקת הצבא. מדובר בארגון שמתנהל בדרך של היררכיה פיקודית נוקשה, על בסיס פקודות ונהלים  תוך שמירה קפדנית על משמעת, שהפרתה גוררת תגובה משמעתית או אחרת. בצבא מדרג של סנקציות בגין הפרות הסדר והמשמעת כאשר הרף הגבוה הוא עונש המאסר.

מדינת ישראל, מיום הקמתה, מתקיימת תחת איומים על ביטחונה וגבולותיה, וצבא הגנה לישראל (צה"ל) הוקם תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות. לצה"ל תפקיד מרכזי במדינת ישראל בכלל ובחברה הישראלית בפרט הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה חברתית.  יחסי הגומלין בין צה"ל ובין החברה נמצאים כל הזמן על סדר היום הציבורי . בתי הסוהר הצבאיים , גם הם, כמו בתי הסוהר האזרחיים, משקפים את החברה בכלל ואת הצבא בפרט, ומושפעים מהשינויים בהם. הם מתנהלים, בדרך כלל, כמוסדות סגורים אלא שמטרותיהם קשורים באופן ישיר לאופייה של החברה, לאופיו של הצבא שבה ולאופים של הכלואים בהם.

סוגיית בתי הסוהר הצבאיים לא נחקרה באופן שיטתי בישראל, למעט מספר מועט של עבודות שנעשו במסגרת המכללה לביטחון לאומי, וזאת למרות שסוגיית הקשר בין צה"ל לבין החברה נחקרת לאורך השנים ומהוה ציר חשוב בחקר החברה הישראלית.

מאמר זה מתייחס למצבם של בתי סוהר הצבאיים, לתפקידם ומטרותיהם בצה"ל ובחברה הישראלית, ולשינויים שעברו במהלך השנים בהשוואה לשינויים בחברה הישראלית. המאמר יעסוק רק בכליאה של חיילים (חובה ומילואים) ולא בכליאת שבויי מלחמה שבאחריות המשטרה הצבאית ובכליאת אסירים ביטחוניים שבאחריות שרות בתי הסוהר.

מטרת המאמר להביא למודעות את מצבם של בתי הסוהר הצבאיים, את משמעות הכליאה בהם על החברה בכלל ועל הכלואים בפרט, את החשיבות בהגדרה חדשה של תפקידם החברתי ולעורר את מקבלי ההחלטות במדינה בכלל ובצה"ל בפרט ליישם בהם רפורמה משמעתית.

יחסי הגומלין בין הצבא לבין החברה בישראל

ישראל, כאמור, הוקמה בצילה של מלחמה, וצה"ל עוצב כארגון ביטחוני, בנה את כוחו על חובת גיוס בהמשך לארגון ה"הגנה", שהיה על בסיס התנדבותי. הגיוס לצבא קיבל משמעות ב"אני מאמין" של דוד בן גוריון, שביטא את תחושת ההשתייכות של האזרחים למדינה היהודית והיה חלק "מהחוויה הלאומית" (כהן 2001). צה"ל נבנה על פי מודל "צבא העם" ואף עסק במשימות חברתיות (פרס, 2009). תפקידו החברתי של צה"ל תואר כ "כור היתוך" וסיפק הזדמנויות שוות לכל החיילים שהגיעו מהגלויות ולילידי הארץ כאחד.

[בתמונה: צבא העם. המקור: דובר צה"ל]

אופיו של הצבא נקבע על פי צרכי המדינה. יש צבאות המבוססים על גיוס חובה, "צבא המונים", וכל האזרחים שמחויבים להתגייס הם עיקר הכוח הצבאי. צבאות כאלה קיימים במדינות דמוקרטיות, בהם יש סכסוכים בלתי פתורים, איום בטחוני משמעותי ואתוס לאומי התומך בחובת השירות (יוון וטורקיה) או איום מצד מעצמה שכנה (פינלנד). יוצאות מן הכלל הן שוויץ וגרמניה, שבהן שירות חובה מטעמים אידאולוגיים, למרות שאין איום משמעותי. יש מודלים של שרות של שנה בלבד (בצרפת) או מדינות שבהם חובת גיוס סלקטיבית. בלגיה והולנד וצרפת ביטלו את גיוס החובה. (בן בסט, 2006). לעומת זאת, יש מדינות בהם יש "צבא מקצועי" (ארצות הברית, בריטניה, איטליה), אשר חייליו מתנדבים מעסקים בשכר (בן בסט, 2006; טישלר וחדד, 2011). כיום, ישראל היא אחת הבודדות מבין המדינות הדמוקרטיות בהן קיימת חובת גיוס לצבא וחובת שירות מילואים (רובינשטיין וקנת, 2016).

במדינת ישראל הקשר בין הצבא ובין החברה עבר במהלך השנים שינויים משמעותיים, בעקבות השינויים שעברה החברה, שעברו האזרחים ועבר הצבא (לוי, 2003, 2015). האתוס הלאומי של "צבא העם" כ"כור היתוך" יצר מודלים של חייל ישראלי, לוחם, צבר, מלח הארץ, שהיה עטוף ביוקרה חברתית שיצרה זרימה בין החברה לצבא, וזו באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה בתפקידים שתפסו מפקדים שפרשו מצה"ל בפוליטיקה הישראלית. הייתה כמעט הקבלה בין ההיררכיה הצבאית לבין ההיררכיה החברתית, כך שהצבא היווה גורם משמעותי למוביליות חברתית. עם השנים נחלש אתוס זה, חלה ירידה במעמדו של החייל והחלו בקיעים בדמותו ההרואית. זאת, בעיקר לנוכח השלכות מלחמת ששת הימים והשליטה ביהודה, בשומרון ובעזה. בעקבות הרחבת ההתיישבות בשטחים אלה והחיכוך הגבוה בין צה"ל לבין אוכלוסיה אזרחית פלסטינית, החלו להתפרסם מצבים שעוררו מחלוקת בציבור הישראלי והעמיקו את הקונפליקט על תפקידיו ודמותו של הצבא.

השינויים שעברה החברה בישראל הם משמעותיים: גלובליזציה, מעבר מחברת רווחה סוציאליסטית לחברה קפיטליסטית המבוססת יותר על כוחות השוק החופשי, מעבר מממלכתיות, קולקטיביזם וחלוציות לאינדיבידואליות והשגיות. ההקרבה למען המדינה כבר אינה חלק מהאתוס הלאומי, התפתח שיח אנטי צבאי, התחזקה הדרישה למימוש זכויות הפרט (החיל) והדרישה לתגמולים חומריים לנוכח הפיתוי הכלכלי בשוק החופשי, ירד ערכו של התגמול הסמלי, דהיינו יוקרתו של הלוחם ו/או המפקד, ירדה המוטיבציה לגיוס  ונוצרו עודפי כוח אדם בצבא בשל התפתחות טכנולוגית ושינויים אחרים (שטרן, 1998). כמו כן, העמיק הוויכוח על תקציב הביטחון בדרישה להקטין את ההוצאה הלאומית על ביטחון, בשל מהפיכת המחשוב, המידע והטכנולוגיה (כוכב , 2016). לכן, עולה כל פעם מחדש השאלה, האם צה"ל הוא עדיין "צבא העם"; או שמא נכון לעבור למודל התנדבותי שבנוי על קבוצות איכותיות מתוך החברה או למודל של "צבא מקצועי" (לוי, 2015).

הצבא התבסס בעבר על המעמד הבינוני; וכיום, יותר ויותר, הוא מתבסס על קבוצות דתיות ופריפריאליות. גישתו של הצבא בסוגיית הפטור מגיוס (בעיקר כלפי חרדים) "מזגזגת" בין גישה מתונה  לבין הפגנת כוח, בין כוחם של הלכי הרוח בחברה לבין הנטייה הלוחמנית של הקבוצות. היום, בעיקר קבוצות דתיות פריפריאליות רואות בשירות הצבאי תגמול ברמה סמלית, והשפעתם על הצבא צוברת תאוצה (לוי, 2007). כשהאיום הקיומי מצטמצם, והלגיטימיות של הלחימה יורדת, עולה הקושי בגיוס צעירים לצבא ובשמירה על מערך המילואים (כוכב, 2016).

צה"ל מתפקד כיום במציאות שמכונה תסמונת "שעת הדמדומים", מציאות שאינה שלום ואינה מלחמה. הוא לא "צבא מלחמה" שמזוהה עם הגנה על קיום לאומי וסמל לקבוצות עילית; והוא גם לא "צבא שלום", שמעמדו החברתי דומה לזה של משטרה או צבאות מערביים בני זממנו, שעוסקים בשמירה על שלום, שיטור גבולות, לחימה בטרור והערכות למלחמה עתידית (לוי, 2004).

"צבא העם הישראלי הולך ומצטמצם לצבא רבע העם. הלגיטימיות לפעולה הצבאית ממנה נהנתה ישראל בעבר, הולכת ופוחתת. קיימת חתירה של גורמים חברתיים ופוליטיים לכוון את שדרות הפיקוד הנמוכות והבינוניות בצה”ל לתפיסת עולמם העומדת במחלוקת קשה" (דב תמרי, 30.3.2012).

הצבא הוא מוסד ארגוני מצד אחד, וזירה חברתית מצד שני (לוי, 2007; ראו תמונת כריכה משמאל). ולכן יש לראות בו מנגנון חברתי שצריך להתאים את עצמו לחברה ולהגדיר בהתאם את יעדיו החברתיים.

האם השינויים המתרחשים בחברה, כפי שתוארו, השפיעו גם על בתי הסוהר הצבאיים?

חיל המשטרה הצבאית

בישראל, בתי הכלא הצבאיים מנוהלים על ידי חיל המשטרה הצבאית, שתפקידו לאכוף את חוק השיפוט הצבאי, לקיים תהליכי שיטור, אכיפת תעבורה והכוונת תנועה, אכיפה של החוק והסדר בצה"ל: במשמעת, בעבירות פליליות בתוך הצבא, במעצר ובכליאה, ובבידוק-בטחוני במעברים באזורי יהודה ושומרון (כוכב, 2016).

זאת בדומה לבריטניה, שבה המשטרה הצבאית הבריטית מפעילה בתי כליאה צבאיים באמצעות כוח ייעודי, אך הכליאה הצבאית מתקיימת במשורה, ועל חלק נכבד מהעבירות מוטלת ענישה באמצעות כליאה אזרחית קונבנציונלית; ובדומה לקנדה, שבה משטרה צבאית מפעילה את מתקני הכליאה הצבאיים. לעומת זאת, בסין המשטרה הצבאית אינה עוסקת בכליאה צבאית, והענישה הפלילית לחיילים הינה ענישה וכליאה אזרחית לחלוטין (כוכב, 2016).

תרבות המשטרה הצבאית משפיעה על תפעול בתי הסוהר שבאחריותה. מודלים של משטרה צבאית בעולם מעוצבים בהתאמה לצורכים חברתיים, צבאיים, מבצעיים וארגוניים, ובהתייחס למשימות המוטלות עליו על ידי הדרג הצבאי הבכיר, הדרג המדיני ועל ידי החברה (כוכב, 2016). משטרה צבאית - על פי מודלים סובייטים ברוסיה ובסין - מהווה כוח ארגוני משמעותי למשימות עילית, היא נתפסת ככלי משטרי חשוב, בצבא ומחוצה לו. במודלים המערביים, באנגליה ובארצות הברית, מוטלות על המשטרה הצבאית משימות משטר ומשמעת צבאיות נטו, תנועה והכוונה, חקירה וכלים דמוקרטיים מוגבלים. בחלק מהמודלים מוטלות על המשטרה הצבאית משימות אזרחיות, חילוץ והצלה, טיפול בעורף ובאזרחים, סיוע לרשויות המקומיות ואכיפת חוק ציבורי. בחלק אחר של המודלים, לא יפגוש שוטר צבאי אזרח (כוכב, 2016).

בישראל, למשטרה הצבאית יש תפקידים שמחייבים חיכוך גבוה עם אוכלוסיה אזרחית (פלסטינית בעיקר), אך אין לה תפקידים בתוך האוכלוסייה האזרחית. מאחר והצבא, ככלל, הוא ארגון שעוסק באלימות, מתוקף תפקידו, והוא במגע אינטנסיבי עם אוכלוסיות פלסטיניות שנחשבות ומוגדרות "אויב", קיים חשש לחריגה מכללי טוהר מידות וכללים מוסר ואתיקה. לכן, על פי חזון החיל, תפקידה של משטרה צבאית להיות ה"סופר אגו" של צה"ל, ולהתמודד עם ההתנהגויות האנטי-חברתיות (ה"איד" הפרוידיאני) של חיילי צה"ל (דלה-פרגולה, 2012, עמ' 100).

מערך הכליאה הצבאית בישראל

התפתחות מערך הכליאה הצבאית

בישראל, הליך השיפוט והענישה בצה"ל מוגדר בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, בתקנות השיפוט הצבאי ובפקודת מטכ"ל שהותקנו מכוחו, ובהם גם היבטים של תנאי כליאת חיילים [תקנות השיפוט הצבאי (בתי-סוהר צבאיים) התשמ"ז-. החוק ו1987].

בית הסוהר הצבאי הראשון, שהוקם מיד עם הקמת המדינה במחנה צריפין (כלא 4), פעל פי הגישה התועלתית שהייתה בבסיס התפיסה הבריטית, שתכליתה להוציא לכלואים את החשק לחזור אל הכלא (דהיינו עקרונות של הרתעה וגמול). הכלואים נהגו להעביר, באמצעות כלי חפירה פשוטים, גבעת חול ממקום למקום; וכן נהגו לבצע פקודות, תוך כדי רקיעה ברגליים. במקביל, הוקם בית מעצר בצפון הארץ, באכסניה למשטרת הרוכבים הבריטית בתקופת המנדט, שהופעל על ידי רס"ן מרקוביץ מגדוד 33 במלחמת העצמאות, אשר פעל על בסיס מדיניות ליברלית והומנית לכליאת החיילים (הראל, 1982).

בשנת 1949, בשל תלונות על הזנחה בטיפול בכלואים, הוקמה ועדת חקירה מטעם הרמטכ"ל, אשר בעקבותיה פורסמו בשנת 1955 פקודות הקבע הראשונות של הפעלת בתי הסוהר הצבאיות שהיו בהם מרכיבים טיפוליים לרבות הכשרה מקצועית והתערבויות חינוכיות (הראל, 1982).

הועדה החליטה על הסבת מתקני הכליאה למסגרת שיקומית, ­­­פתרון לבעיית הצפיפות, התווית תוכנית הסברתית חינוכית, מיון והכשרת סגל המפקדים. כמו כן, הוחלט על הקמת מערך מיון של כלואים על פי התנהגותם, עברם הפלילי וסוגי העבירות, הקפדה על יחס של כבוד הדדי, בוטלו רקיעות ובוטלו מטלות תוך ריצה, בוטל מושג "המכלאות" ובמקומו אורגנו האסירים בפורמט של פלוגות ומחלקות בדומה ליחידות בצה"ל. נוספו תפקידים כמו: קציני בריאות נפש, קציני תנאי שירות, קציני חינוך, רבנים צבאיים וכל זאת כדי לשפר את הטיפול בחיל בזמן המאסר.

בשנת 1976, הוחלט להפוך את בתי הכלא הצבאים למתקנים שיקומיים, הופעלה שיטת ה"קופונים" (שיטת תגמול בנקודות על התנהלות טובה), וכלואים יצאו לחופשות. כל זאת, במטרה להחזיר את החייל לשירות תקין ויעיל בצה"ל. יחד עם זאת, מדיניות הומנית זו בתוך בתי הכלא, נתפסה כשנויה במחלוקת על ידי אנשי החיל (הראל, 1982).

בשנת 1980 נפתח מחנה מעצר פתוח בקציעות (כלא 7), שבו ריצו מאסר כ- 150 כלואים במאסר ראשון. עוד קודם לכן, הוקמו בכלא 4 וכלא 6 פלוגות אוהלים לכלואים "קלים", שאושרו לעבודות חוץ. בשני בתי הכלא הופעלו מערכי חינוך, הסברה ומורשת קרב; וכן, נפתחו בכלא מגידו ובכלא 4 בתי ספר להשכלה יסודית, לאלו שהיו זקוקים לכך (הראל, 1982).

בשנת 1981 התחיל לפעול המקא"מ (מרכז קידום אוכלוסיות יחודיות) שכונה בהמשך "נערי רפול". זאת, בעקבות החלטת הרמטכ"ל, רפאל איתן, להשתמש בצבא כדי לקדם נערים בסיכון, ללמד אותם (השכלת יסוד), להכין אותם לשירות צבאי במסגרת הצבא, להתאים להם תפקידים ולהעזר במסגרת הצבאית כמנוף לשיקום . פרויקט זה מבטא באופן ממשי את התפקיד החברתי של הצבא כפי שנתפס בתוך הצבא ובחברה. עד היום יש ארגונים אשר פועלים להכנת בני נוער בסיכון לגיוס לצבא , אפילו מתוך בתי הסוהר.

[בתמונה: 'נערי רפול'. מתוך: אתר האינטרנט: "רפול: איכר, לוחם מחנך"]

בשנת 1981 הוגדר יעוד בית הכלא הצבאי שמשקף תפיסת הכליאה הטיפולית שיקומית. בשנת 1982, למרות התפיסה המוצהרת מינה  הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן "ועדת הרמטכ"ל לרפורמה בכלא", שהצביעה על הצורך בשינוי מרכיבים בסיסיים במערך הכליאה, שעיקריו (שואן, 2015):

1. למערך הכליאה, מאז היווסדו של צה"ל אין תוכנית כוללת.
2. עיקר המאמץ בכלא מושקע במשמורת של אסירים קשים, המהווים מיעוט ולא בפעולה עם מרבית הכלואים בעלי סיכוי גבוה לחזור לשירות תקין.
3. התשתית הפיזית של בתי הכלא אינה מתאימה לפעילות.
4. יש לפעול לפיתוח סגל ההדרכה בבסיסי הכליאה ושימור רמת איכותו על ידי קביעת מסלולי שירות מתאימים.

בשנת 1997 התרחש מרד אסירים בכלא 6 אשר זעזע את המדינה בכלל ואת צה"ל בפרט. עיקר הטענות היו על תנאי כליאה מחפירים לרבות צפיפות, יחס משפיל מצד אנשי הסגל , תנאי הגיינה מסוכנים ופגיעה קשה בכבוד האדם וזכויותיו  (בג"ץ 5319/97;  אפשטיין , 2001) . דו"ח ועדת עשהאל" 1997 שבדקה את אירועי המרד קבעה שתפיסת ניהול בתי הסוהר הייתה משמורת כלואים ולא שיקום, בהיעדר כלים מתאימים.

[בתמונה: המרד בכלא 6. צילום מסך מתוך עובדה, של אילנה דיין]

בשנת 1998 הוקמה ועדת דקל  (1999)  לבחינת מדיניות הכליאה בצה"ל  וזו איתרה שש בעיות מרכזיות שהשפיעו על מערך הכליאה ועל גיבוש מדיניות הכליאה בצה"ל:

1. היעדר הגדרת מדיניות כליאה ברורה
2. תנאי הכליאה הם ברמה ירודה .
3. חסר כוח אדם מתאים (כמות ואיכות)
4. המערך האיבחוני והטיפולי ירוד
5. אין מערך מודיעין (התרעה והרתעה).
6. מערך הכליאה אינו מקצועי ואינו מספק את הצרכים של הצבא.

בשנת 2003 הוקם מערך  גחל"ת (גיוס חזרה לשירות תקין) כמענה לפער בנושא אבחון ומיון. הוא נועד לצמצם את תופעת הכליאה החוזרת, להחזיר לשירות פעיל את הכלואים, לספק מענה מקצועי לסנגוריה הצבאית ולבתי הדין הצבאיים לקראת קביעת גזר דינו של הכלוא. מערך זה מאגד את כל גורמי הטיפול בפרט לגוף מקצועי אחד, הכולל בתוכו סגל מאבחנות: סגל תנאי שירות (ת"ש), סגל הוראה, עלייה וחינוך. אגף כוח אדם בצה"ל העניק למערך זה סמכויות נרחבות לקביעת המשך מסלול השירות הצבאי לחייל (החזרה ליחידה ולתפקיד/שינוי תנאי שירות לחייל וסמכויות לשינוי שיבוץ).

[בתמונה: מאבחנת גחל"ת. המקור: אתר מט"ב]

למרות כל הועדות עדיין נמצאו אותם ליקויים בשנת 2009 במתקני הכליאה הצבאיים (מבקר המדינה, 2010).

במערכת האכיפה בצה"ל מופעלת גם חלופת מאסר בצה"ל שנקראת "עבודה צבאית", בדומה ל "עבודות שירות" במישור האזרחי פלילי. מדובר בהליך שמעוגן בתקנות השיפוט הצבאי התשמ"ח-1988, שמגדירות את תפקיד הממונה על עבודות השירות בצה"ל, את ההליכים טרום קביעת עונש זה, את סדרי העבודה בפועל, חובות וזכויות החייל וכן את נוהל ההפסקה המנהלית על פי הצורך בדומה להליך האזרחי (תקנות השיפוט הצבאי,1988).

עונש העבודה הצבאית מושת על ידי שופטי בית הדין הצבאי בכ-100 עד 120 מקרים בממוצע שנתי, בדרך כלל, באמצעות עסקאות טיעון. העבירות שבעטיין מוטל עונש זה הן, בדרך כלל, עבירות שאינן מוגדרות כחמורות במדרג העבירות הצבאי. על פי הנתונים, בארבע השנים שחלפו, עונש זה הוטל דווקא במקרים של עבירות סמים, רכוש ותעבורה. לא נמצאו מקרים שעונש זה הופעל בגין עבירות של היעדרות מן השירות שכאמור מהווה את העבירה השכיחה בצה"ל שבגינה נכלאים חיילים (שואן, 2015).

צה"ל ומדינת ישראל קיימו - מאז הקמתו של מערך הכליאה בצה"ל - ועדות חקירה וועדות בדיקה ועד דו"ח מבקר המדינה; וזאת, במטרה לשפר את החזקת הכלואים בצבא; אלא, שלמעשה מאז הקמתם יודעים בתי הכלא בצבא מעט מאוד שיפור, אם בכלל, והוא לא אפקטיבי.  

נתוני הכליאה צבאית בישראל

צה"ל, על כל זרועותיו וחילותיו מונה, לפי פרסומים גלויים, כ- 600 אלף איש בשירות קבע, בשירות חובה ובמילואים (תמרי, 2013). בתי הסוהר בצה"ל מוכרזים על פי צו של שר הביטחון הם נקראים בסיסי כליאה, פועלים על פי חוק השיפוט הצבאי, באחריות קצין המשטרה הצבאית הראשי.

בצה"ל קיימים שני בסיסי כליאה שבהם 1067 מקומות כליאה, מתוכם 940 מקומות כליאה לגברים ו- 127 מקומות כליאה לבנות[2] (שואן, 2015). מספר הכלואים (ספירה מצטברת במשך שנה), בשני בסיסי הכליאה, גדל משנת 2005 עד לשנת 2007 בכ-10%: מ-14,400 כלואים ל-16,000 כלואים בהתאמה. בשנת 2008 הייתה אמנם ירידה של כ-6.7% במספר הכלואים, שעמד על 14,919 כלואים, אולם, הייתה עלייה של 14.4% במצבה הממוצעת היומית של כלואים בשני בסיסי הכליאה: מ-848 כלואים ליום בשנת 2007, ל-970 כלואים ביום בשנת 2008 (דוח מבקר המדינה, 2010).

בנוסף לשני בסיסי הכליאה, קיימים בצה"ל 10 חדרי משמר של המשטרה הצבאית, שבהם נכלאים, בעיקר, חיילים שנידונו לעונש מחבוש שאינו עולה על 28 יום וחיילים שהוצאה נגדם פקודת מעצר של עד 48 שעות.

בשנת 2008 נכלאו בחדרי משמר אלה 8,476 כלואים, לעומת 6,296 בשנת 2007 - עלייה של כ-35%. כמו כן, קיימים בשש יחידות בצה"ל חדרי משמר, באחריות מפקד הבסיס. חדר משמר נוסף נמצא ביחידת מיטב (יחידה שהוקמה מאיחוד של מנהל הגיוס עם בסיס קליטה ומיון), המשמש בדרך כלל לכליאת חיילים המסרבים לקבל את החלטת הצבא בדבר שיבוצם, והם מועברים לאחר 48 שעות לבסיס כליאה. כמו כן, קיימים שלושה תאי מעצר ליד בתי הדין הצבאיים, שבהם ממתינים עצורים לדיון המשפטי.

בכל חדר משמר יש בין 24-6 מקומות כליאה, אשר משמשים בעיקר להחזקת חיילים שערקו, וגם עצורים פליליים בשלב הראשון של המעצר - בדרך כלל ב- 24 השעות הראשונות למעצר - עד להעברתם לבסיסי הכליאה. בנוסף, שוהים בחדרי משמר אלו כלואים שנידונו למחבוש על ידי קצין שיפוט בגין עבירות משמעת קלות, בדרך כלל עבירה ראשונה (שואן, 2015).

בסך הכל, היקף הכניסות למערכת הכליאה בצה"ל בשנת 2007, עמד על למעלה מ-22,000 חיילים בשנה (דו"ח מבקר המדינה, 2010).

בבסיסי הכליאה ישנם 3 סוגי כלואים/עצורים:

1. על"ם – עצור לפני משפט.
2. אסיר – מי שהורשע ונגזר דינו למאסר על ידי בית דין צבאי.
3. חבוש – עצור שנגזר עליו גזר דין של למעלה מ 21 ימי מחבוש על ידי קצין שיפוט המוסמך להטיל עונש מחבוש.

הכלואים מסווגים לשלוש קבוצות עיקריות (שואן, 2015):

1. כלואים פליליים, בשיעור של 8% - 10%, שביצעו עבירות פליליות מובהקות כגון: אלימות, עבירות מין, סחר בנשק ובסמים.
2. עריקים ומשתמטים, שביצעו עבירה של היעדרות מן השירות, המוגדרת בחוק כעבירה פלילית בהקשר חברתי ולא פלילי מובהק, ושיעורם מכלל הכלואים נע בין 65%- 75%. על פי ההערכות בצה"ל יש כ- 4386 עריקים ומשתמטים שאושרו למעצר על פי החלוקה הבאה : 49.3% עריקים (2166), מתוכם 67.4% (1460) חיילים סדירים, 32.6% (706) חיילי מילואים ובנוסף כאמור 50.7% (2220) משתמטי גיוס (מלש"ב).
3.  כלואים משמעתיים, שביצעו עבירה בשוגג או בשל התרשלות משמעתית כתוצאה מנסיבות מקומיות (כגון: תאונות ,שימוש בסמים ובעיות משמעת ) שיעורם מכלל הכלואים נע בין 15% - 20%.

שינויים במבנה הדמוגרפי של אוכלוסיית מדינת ישראל, השפיעו על ההרכב החברתי של המשרתים בצה"ל. אם בראשית שנות התשעים, גדלו שנתוני הגיוס בעקבות גלי העלייה מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה, הרי שהמגמה זו נפסקת; ויש ירידה בשיעור המשרתים בצה"ל מתוך כלל האזרחים. ירידה זו נובעת בעיקר בשל העלייה המשמעותית בגודלן ובשיעורן היחסי של קבוצות בחברה הישראלית, שאינן נדרשות לשרת בצה"ל על פי חוק או הסדר (חרדים וערבים). על פי הנתונים, קיימת ירידה במספר המתגייסים החל משנת 2010, שבה 33% ממסיימי התיכון לא התגייסו לצה"ל. ההערכה היא כי בשנת 2020, יעמוד שיעור מסיימי התיכון - שאינם מתגייסים - על כ-35% (מרום, 2012). 

גרף מס' 5 : שיעורי הגיוס לצה"ל 

מגמה זו מחייבת את צה"ל לבצע פעולות אכיפה וענישה ולפעול ביתר שאת לשימור כוח האדם הכשיר שמגייס.

על פי דיווחי אגף כוח האדם בצה"ל, כתוצאה מהורדת רף הגיוס, והמאמצים שמבצע צה"ל לגייס נוער שבעבר לא גויס לשירות, הולכת ומתרחבת תופעת הנשר משירות. חיילים אשר משוחררים מצה"ל עוד טרם סיום שלוש שנות שירות כתוצאה ממגוון סיבות, שהמרכזיות שבהן בעיות רפואיות, משמעתיות והתנהגותיות.  

גרף מס' 6: נתוני נשר בצה"ל בין השנים 2009 – 2013

השיעור של 16.5% מסמן כי אחד מכל שישה חיילים, שהתגייסו לשירות צבאי, משתחרר לפני תום שלוש שנים (אגף כוח אדם, 2016). 

אל בתי הסוהר הצבאיים מתנקזים חיילים, שמתקשים לסיים את שירותם בצה"ל, ושמחפשים את דרכם החוצה. בנוסף אליהם, נכלאים חיילים, שמלכתחילה אינם מעוניינים להתגייס מסיבות שונות ומגוונות (משתמטי גיוס). תמהיל מורכב זה של חיילים, מחייב את בתי הסוהר לקיים פעולות אפקטיביות ויעילות שיביאו את החיילים חזרה לשירות פעיל ואפקטיבי.

אפקטיביות הכליאה משתקפת במדידת שיעור המועדות (רצידיביזם). מדובר בתופעה מוכרת בכליאה האזרחית (בן צבי וולק, 2011; ברמן וולק, 2015; Austin, 2010; Cullen & Jonson, 2012; Howerton, Burnett, Byng, & Cambell, 2009; Padfield & Maruna, 2006; Wartna et al., 2010; Wong, 2011) שבה אסירים חוזרים לריצוי מאסר כתוצאה מעשייה עבריינית. גם בכלא צבאי שיעור המועדות מצביע על רמת האפקטיביות של בתי הכלא בהשגת מטרות  הכליאה כפי שקבעו על ידי צה"ל.

[שער האתר: AL. שם האמן אינו מופיע]

[להרחבה בנושא מועדות (רצדיביזם), לחצו כאן]

גרף מס' 7: נתוני הרצדיביזם (שיעור החוזרים לכליאה) בצה"ל

למרות הירידה בהיקפי הכליאה, בין השנים 2000-2014 (מ- 13,140 כלואים בשנת 2000  ועד 12,144 כלואים בשנת 2014 ), יש עלייה בשיעור הכלואים החוזרים לכליאה שנייה ומעלה, מ- 25.8% בשנת 2000; ל- 45.5% בשנת 2014. בפועל, מדובר בהכפלה של שיעור החוזרים למאסר (בשנת 2000 - 25.7%; בשנת 2004 - 27.17%; בשנת  2008 - 40.3%; בשנת  2014 - 43%) (שואן, 2015).

למרות הירידה הקטנה (אמנם) בהיקפי הכליאה בעשור האחרון (כ- 1% על פני למעלה מעשור וחצי), למעלה מ70% מאוכלוסיית הכלואים כיום הינה בגין עבירת ההיעדרות מן השירות, על צורותיה השונות (עריקות/נפקדות/השתמטות); וניכרת עלייה משמעותית בשיעורי הכליאה החוזרת. המשמעות הינה כי מנגנוני האכיפה והענישה אינם מרתיעים מחד (אין ירידה כללית בשיעורי הכליאה). בנוסף, מידת האפקטיביות של מנגנונים אלו הינה נמוכה (עלייה בשיעורי הכליאה החוזרת).

מדיניות מערך הכליאה הצבאית

מערכת הכליאה מצהירה ומנסה, באופן מעשי, לשלב בין התכלית הביטחונית של בית הכלא, של משמורת בטוחה של הכלואים והקניית הרגלי משטר ומשמעת, הנחוצים לחייל בצבא; לבין מימוש ייעודו של צה"ל כגורם חברתי-חינוכי, מתוקף היותו "צבא העם", אשר בנוסף על משימותיו הביטחוניות, נטל על עצמו גם משימות חברתיות (טובי, שביט, 2008; שלח, 2009 ;כהן,2001).

יעוד מערך הכליאה קובע בפקודת הארגון של מחלקת הכליאה במפקדת קצין משטרה צבאית ראשי (מסמך אג"ת, מחלקת ארגון, מנ 20-11 כליאה מתאריך 9 דצמבר 81).

"ייעוד מערך הכליאה בצה"ל הוא לשמש אמצעי אחרון, שבנוסף להיותו גורם מרתיע, יבטיח שמירה מלאה על כבוד האדם כחייל, תוך ביצוע פעולות ההתערבות הנדרשות לשיפור סיכוייו לתפקד כחייל וכאזרח". (פקודת הארגון של מחלקת הכליאה במפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי)

כמו כן נקבע שני יעדים : (1) להחזיק ולטפל בכלואים הנמצאים במשמורת (עצירים, חבושים ואסירים), בהתאם לתקנות בתי הסוהר הצבאיים. (2) להקנות לכלואים יסודות משטר ומשמעת.

תפיסת ניהול בתי סוהר צבאיים מתחלקת לשתי גישות מרכזיות:

1. הגישה הפונקציונלית תועלתית: כליאה נועדה לשמש את המפקדים בצה"ל להשלטת המשמעת ואכיפתה, ולכן על הכלא הצבאי לשמש כמקום פיזי, בו תוכל הרשות השופטת לממש את העונש המאסר. עונש המאסר נועד להרתיע.
2. הגישה הטיפולית: הכלא הוא מוסד לתיקון דרכיו של הכלוא ומטרתו להחזירו, לאחר פעולות תיקון, להתנהגות נורמטיביות. חובת המערכת לסייע לחייל שסטה ממסלול שירות תקין לחזור למסלול שירות תקין. ראוי לנצל את פרק הזמן בו שוהה החייל בכלא לאבחון בעיותיו, הקניית ערכים של משמעת צבאית, פיתוח מיומנויות להתמודדות עם מצב לחץ, הקניית ערכים להזדהות ם המערכת הצה"לית, השלמת לימודי העשרה בשפה העברית ובסופו של תהליך החזרתו ליחידתו או שיבוץ מחדש בצה"ל בתיאום עם מערכות השיבוץ באגף כוח האדם.

בתי הסוהר הצבאיים אכן מיישמים את עונש המאסר אך, ככל הנראה לא יעילים בישום הגישה הטיפולית. למרות שהכליאה מוגדרת כ"אמצעי אחרון"  בייעוד מערך הכליאה בצה"ל  כפי הממצאים משקפים תמונה אחרת, לפיה, מדובר באמצעי ענישה ראשון וכמעט בלעדי, המוטל על חיילי צה"ל שביצעו עבירה  ׁ(מרקוביץ, 2016).

בבתי הכלא הצבאיים כלואים חיילים ואזרחים (המשתמטים, לפני חיול)  אשר נשפטו ועל ידי המערכת הצבאית שמתחלקת לשניים : (1) שיפוט צבאי על ידי מפקדים ביחידות השונות. (2)  שיפוט על ידי בתי דין צבאיים.

ההליך המשמעתי בצה"ל הוא פיקודי, שכן המפקד - שאינו שופט מקצועי - רשאי לשלול מהחיל את חירותו. יתרה מזאת, כל שוטר צבאי מוסמך להגיש דו"ח עבירה (כמוהו כתלונה) כנגד כל חייל, נגד או קצין, גם אם הוא גבוה מהם בדרגה (כוכב, 2016).

כבר בתחילת שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, החלה מתרחבת תופעת העריקות, שחייבה את מערך הכליאה הצבאי לתת פתרונות, באמצעות הוספת מקומות כליאה, ברמת ביטחון נמוכה ממה שהיה קיים (פלוגות אוהלים ולא מבנים קשיחים). זאת, לאור היקפי הכליאה, רמת הסיכון הנמוכה יחסית הנשקפת מהכלואים, ועלויות הקמתם של אגפים במבני קבע. מפקדי בסיסי הכליאה לא פועלים על פי מדיניות מונחית וסדורה, אלא מתוך אילוצים ופרשנות.

לאורך השנים, אותרו וסומנו הפערים על ידי גורמי הצבא והביקורת, הציבורית שהציפו את "תחלואיו" של מערך הכליאה הצבאי. אולם על אף זאת, לא התרחש שינוי משמעותי הנדרש במערך הכליאה ובמדיניות הענישה בצה"ל.

מאפייני ניהול בתי סוהר צבאיים

בית סוהר הוא ארגון ייחודי ובעל מאפיינים יחודיים (גופמן, 1973 - ראה תמונת כריכה משמאל; גולדברג, 2015; עינת,2005), בתי הסוהר הצבאיים דומים במבנה הסגור שלהם לבתי סוהר אזרחיים. הכלואים חווים את "כאבי מאסר", קיימת הפרדה בין אנשי סגל לבין הכלואים, נדרשת משמעת שמתנהלת על פי דפוסים צבאיים של פקודות, הוראות וצייתנות מוחלטת, קיימת תת תרבות של כלואים והיררכיה של כלואים על פי דרגות פורמליות (כלואים בדרגות קצונה זוכים ליחס אחר מכלואים בדרגות הנמוכות), אך קיימת גם היררכיה לא פורמלית בקרב הכלואים, על פי כוח, כריזמה אישית, מניפולציות של מסחר לא חוקי בטובין, סיגריות וכדומה. מדובר במסגרת הישרדותית קשה שמלווה בהשפלה.

כליאה גוררת נזקים לפרט ולחברה, ואיננה מרתיעה (Ritchie, 2011). הנזקים לפרט הם גלויים וסמויים ומתבטאים בפריסוניזציה, דהיינו, אימוץ נורמות התנהגות של אסירים, במוסדיות, דהיינו אימוץ נורמות של המוסד שמתבטאים ברווחים פסיכולוגיים בניתוק מהקהילה ונזקים  למשפחה  (גולדברג, 2003, 2015).

אלא שיש הבדלים מהותיים בין בתי הסוהר הצבאיים בישראל לבין בתי הסוהר האזרחיים בעיקר באוכלוסיית הכלא כלואים ובאנשי סגל. בבתי סוהר צבאיים כלואה אוכלוסייה נורמטיבית. גם אלה שכלואים בגין עבירות פליליות, שהם לרוב מאסר ראשון על שימוש בסמים, ואלה ששפוטים לתקופות מאסר ארוכות בגין עבירה פלילית מועברים לשרות בתי הסוהר.

[להרחבה בנושא כאבי המאסר, לחצו כאן]

כנגד כלואים שחורגים מכללי המשמעת מופעלות סנקציות במסגרת מדרג ענישה שמתבצע בדין המשמעתי, הנהוג בצבא לכלל החיילים. קצין השיפוט רשאי להטיל עונש, בהתאם לסמכויות שהוקנו לו, לרבות הוספת ימי מאסר. בכלא מופעלות סנקציות שאינן קיימות בצה"ל, כמו שלילת ביקורי משפחות, שלילת שימוש בטלפון ציבורי, שלילת זכאות לסיגריות, שלילת זכאות לשימוש בקנטינה, עונש שהיה בצינוק (שואן, 2015).

בכל כלא קיים אגף שנקרא אגף בודדים, שבו מספר תאים שמאכלסים שני כלואים, ומיועד לכלואים שביצעו עבירות משמעת חמורות ואינם מתאימים לשהייה בפלוגה רגילה (התחצפות חמורה, סירוב ללבוש מדים, סירוב פקודות מתמשך, שימוש באלימות ועוד). בנוסף, שוהים באגף כלואים שנמצאים בהשגחה ויש חשש לפגיעה עצמית (שואן, 2015).

לצד הסנקציות יש גם פריבילגיות (שואן, 2015):

• הפחתת ימי מאסר: ניתן להפחית ימי ממאסר בשיעור של עד שליש מתקופת המאסר. לגבי כלוא שנשפט מעל לשנה – מתכנסת ועדה מיוחדת שנקראת "ועדה לעיון בעונש".
• ביקורי משפחות: כלוא זכאי לביקור פתוח וזכאי לקבל מהמבקרים ציוד אישי המותר בהכנסה אחת לשבועיים, למשך חצי שעה.
• שימוש בטלפונים: קיימים טלפונים ציבוריים בשטחים הציבוריים בפלוגות ולא בתאים.
• קנטינה: הזכאות לקנטינה ניתנת לכל כלוא, כאשר בכל יום נצברים לזכות הכלוא שבעה שקלים.
• חינוך: בכלא מתבצעות פעילויות חינוך והוראה , ואחת לשלושה שבועות יוצאת קבוצה של כארבעים כלואים, שאין חשש שיברחו, לסיור חינוך מחוץ לבסיס הכליאה במקומות כמו "יד ושם" ומוסדות נבחרים אחרים.

צפיפות בבתי הכלא הצבאיים בשנים האחרונות - בשל השיעור הגבוה של המועדות - מאלץ את גורמי האכיפה והבילוש להפסיק את עבודתם לאיתור ומעצר עריקים, לתקופה משמעותית של שבועות. עריקים צוברים תקופת עריקות נוספת, דבר שמחמיר את מצבם. עריקים ומשתמטים - שמתייצבים בבתי הכלא, ומבקשים להסדיר את מעמדם - אינם מתקבלים, בטענה שאין מקום בבסיס הכליאה (הפרקליטות הצבאית -  דו"ח סיכום פעילות 2013).

התפוסה המלאה בבתי הכלא משפיעה גם על יחידות צה"ל, שמבקשות להכניס כלואים על עבירות משמעת – לא ניתן לאפשר הכנסה מהירה של חייל שנשפט לכליאה בדין משמעתי, באופן מיידי. רבים נאלצים להמתין, עד שיתאפשר להכניסם לבסיס כליאה או למעצר.

מאפייני אוכלוסיית הכלואים

החיילים הכלואים אינם עבריינים פליליים, אלא כאלה שביצעו עבירות משמעת, בעיקר בגין עריקות והשתמטות מהצבא וחלקם כלל לא עברו תהליך של חיול. הם כלואים, על פי רוב,לתקופות מאסר קצרות, של שבועות עד חודשים, בממוצע של 77 ימים לכלוא. כלואים שהוטל עליהם עונש של למעלה משנת שירות, מועברים בדרך כלל לכלא אזרחי, כ 10 כלואים בשנה. הכלואים שומרים על הסטאטוס של חיילים,  הם מיועדים לחזור להמשך שירות, הם לובשי מדים, אם כי מוסרים הדרגות הצבאיות בזמן המאסר, ובית הכלא מתנהל כיחידה צבאית לכל דבר הן מבחינת סדר היום ומבחינת האווירה (שואן, 2015).

רוב הכלואים צעירים, בני 19 - 20[3], חלקם עדיין מאופיינים בתסמיני גיל ההתבגרות והמעבר שלהם למסגרת הצבאית קשה . לעיתים, חיילים "מתפארים" במחבוש קצר בזמן השרות הצבאי, עדות להיותו ("תעודת כבוד") "cool", ואולי ביטוי להתמרדות המאפיינת גיל זה. כיום, מדובר בדור של חיילים שגדלו בחברה הישראלית, הקפיטליסטית, ההישגית עם פערי חברתיים גבוהים, על רקע קריסת ערכים כללית עם שסעים חברתיים ומחלוקות אידאולוגיות קשות, מקשים יותר ויותר על השתלבותם.

משפטו של החיל אלאור עזריה - שבמהלך פעילות מבצעית ירה במחבל פצוע והרגו (ראו תמונה למטה) - עוררה ויכוח ציבורי שחידד את הויכוח הקשה בעניין מעמדו של הצבא ויחסיו עם החברה. החיל ביטא במעשיו עמדות הרווחות בציבור ביחס לסכסוך הפלסטיני ישראלי אל מול הוראות הצבא וטוהר הנשק. נשמעו בציבור קריאות להימנע משרות צבאי, נשמעו טענות של בגידת המדינה בחייליה והפקרתם. גורמים פוליטיים וחברתיים העצימו את הוויכוח והחיל, לאורך כל הדרך, בתמיכה נרחבת מהציבור לא הביע חרטה. בסופו של דבר הוא נשלח הורשע בגין הריגה ונשלח למאסר שלנה וחצי בכלא צבאי.

[בתמונה: צילום מתוך סרטון בצלם, בו נראה אלאור אזריה דורך את הנשק לפני ירי בעבד אל-פתאח א-שריף, 24 במרץ 2016. אנו מאמינים שאנו עושים שימוש הוגן בצילום זה]

בשנת 2008, אובחנו על ידי מערך הגחל"ת בשני בסיסי הכליאה 2469 כלואים (מתוך 14,919 כלואים בשני בסיסי הכליאה בשנה זו). על פי פילוח הנתונים הבא:

• 61% ילידי הארץ, 27% ילידי מדינות חבר העמים, 8% ילידי אתיופיה ו4% אחרים.
• שיעור החיילים מקרב העולים גבוה באופן משמעותי מאחוז העולים באוכלוסייה הכללית.
• שיעור הכלואים בני העדה האתיופית גבוה פי שלושה משיעורם בכלל צה"ל שעומד על 2.9%.
• כ- 80% מהחיילים בני העדה האתיופית, שנכלאו בשנת 2007, חזרו לכלא למעלה מפעם אחת. מתוכם, 16% -ארבע פעמים, 6% - חמש פעמים, 3% שש פעמים ומעלה.
• הסיבות העיקריות לכליאתם החוזרת והנישנת הם: קשיים משפחתיים וכלכליים, שיבוץ לא מתאים, קשיי הסתגלות וקושי בהשתלבות חברתית (דוח מבקר המדינה, 2010).
• תא"ל אלי שרמייסטר, קצין חינוך ראשי, דיווח ש 91% מהכלואים מקרב בני העדה האתיופית הם עריקים. 77% מקרב יוצאי חבר העמים עריקים, ומרביתם בשל בעיות כלכליות מבית, ולא תוצאה מעבירות צבאיות. 52% מבני העדה האתיופית שמשרתים בצה"ל הם כאלה שזכאים להטבות כלכליות, מרקע סוציו-אקונומי נמוך (טשנר, 2013). 

ארץ מוצא: האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה בכלא גבוהה מאוד ביחס לשיעור שלה בכלל צה"ל

לוח מספר 6 - ארץ מוצא

שיעור הכלואים - בני העדה האתיופית וחיילים עולים - גבוה ביחס לכלל צה"ל, לעומת יחס הפוך בקרב ילידי הארץ. 75% (800) מהכלואים מרצים מאסר בגין היעדרות מהשרות (עריקים ומשתמטים), 8% (86) בגין עבירות פליליות ו- 17% (181) בגין עבירות משמעת. פילוח עבירות פליליות: 50% בגין שימוש בסמים, 11% בגין אלימות, 6% בגין שימוש בלתי חוקי בנשק, 4% בגין אינוס, 3% בגין גניבה, 1% בגין מוות, 1% בגין תאונות דרכים ו- 24% עבירות אחרות.

המשמעות בפועל הינה, שרק 16.5% מכלל הכלואים בשני בסיסי הכליאה עברו אבחון, וזאת משום שאובחנו רק אלה בשירות חובה עד גיל 24, אשר נכלאו לתקופה של חודש ומעלה ושסיבת הכליאה שלהם אינה עבירת סמים או עבירה פלילית חמורה אחרת.

מספר הכלואים הגדול יותר מגיע לבסיסי הכליאה בחצי השנה הראשונה לשירות, וחתך הגילים מצביע על שיעור גדול יותר של חיילים בני 20-19 (טשנר, 2013). שיעור גבוה מהכלואים הם בני מיעוטים, ביחס למספרם בכלל צה"ל; ושיעור גדול של כלואים מהערים הלא גדולות, ושיעור בוגרי 12 שנות לימוד בקרב הכלואים נמוך (74.4%) בהשוואה לכלל צה"ל (91.4%).

בהתייחס למדדי איכות - שצה"ל משתמש בהם למיון חיילים - נמצא פער גדול בין הכלואים לבין כלל צה"ל[4].

• קבוצת איכות (קב"א): קבוצת איכות בודקת את כישורי המתגייס לצורכי הצבא. ציון הקב"ה נא בין 41 (הציון הנמוך ביותר) ל- 56 (הציון הגבוה ביותר), ומחושב על בסיס מבחנים פסיכוטכניים, השכלה, והתאמה למסגרת הצבאית. ממצא: נתוני הכלואים נמוכים משמעותית מנתוני כלל צה"ל. 
• דרוג פסיכוטכני ראשוני (דפ"ר) : הדפ"ר קובע את יכולת החשיבה על פי מבחנים פסיכוטכניים, ומהווה מרכיב בקב"א .ציון הדפ"ר נע בין 10 ( הציון הנמוך ביותר) ל- 90 (הציון הגבוה ביותר) ממצא: ציוני הדפ"ר בקרב החיילים בכלל צה"ל גבוהים באופן משמעותי לעומת אוכלוסיית הכלואים.
• ציון דרוג ראשוני (צד"כ): ניתן באמצעות ראיון אישי, שבודק את מידת ההתאמה של המועמד לשירות ללחימה. ממצא: ממוצע הצד"כ בקרב החיילים בכלל בצה"ל, גבוה באופן משמעותי מאוד לעומת אוכלוסיית הכלואים.
• קשיי הסתגלות (קה"ס): הקה"ס קובע רמת יכולת ההסתגלות. ממצא: קשיי ההסתגלות בקרב הכלואים הם בשיעור גבוה משמעותית מול כלל צה"ל.

אוכלוסיית הכלואים מאופיינת בנתונים נמוכים ביחס לכלל החיילים, הם בעלי קשיי הסתגלות גבוהים יותר, מתאימים פחות למקצועות הלחימה ורובם אינם בעלי נתוני איכות גבוהים שמתאימים לקצונה.

עבירת השתמטות מתרחשת כאשר המיועד לגיוס אינו מציית לצו גיוס כדין, ולא מתייצב במועד שנועד לגיוס:

• יש משתמט גיוס שביצע עבירת השתמטות של עד שנה. כאשר הוא נתפס ונעצר, הוא מועבר ללשכת הגיוס במטרה לגייסו. הוא מועמד לדין משמעתי על ידי שופט בלשכת הגיוס, וממשיך את התהליך.
• ויש משתמט גיוס של למעלה משנה, המועבר ישירות לבסיס הכליאה, ופרקליט עריקים מקבל לגביו החלטה, לאחר שנגבתה ממנו אמרת נאשם, שבה הוא מציין את הסיבות להשתמטות.

משתמטי גיוס לא אובחנו על ידי מערך גחל"ת, מאחר והם לא ביצעו את התהליכים הראשוניים. כמו כל חייל מקבל המשתמט גיוס צו לבסיס הגיוס, ועליו להתייצב בלשכת הגיוס שוב. משתמט גיוס - שלא מתייצב להמשך תהליך הגיוס - מוכרז בפעם השנייה כעריק. עריקים אלו נקראים "עריקי בקו"ם".

עבירת עריקות היא עבירה פלילית המוגדרת בסעיף 94  לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו 21955,  כאשר חיילים נעדרים מן השירו ודינה מאסר שלוש שנים. נפקדות היא השלב הראשון בעבירה, שבו החייל נעדר מיחידתו והטיפול בו הוא במסגרת היחידה ובסמכותה בלבד. הנפקדות מוגדרת במשך 21 ימים. עריקות  מוכרזת כאשר הנפקד נעדר מהשירות מעל 21 ימים ועברת לטיפול גורמי המשטרה הצבאית.

פרקליט העריקים מקבל החלטה על הגשת כתב אישום לבית הדין הצבאי, והוא מיוצג על ידי סנגור צבאי או פרטי. החלטות אלו מתקבלות בדרך כלל על עריקות ראשונה של למעלה מ- 75 ימים, ועל עריקות חוזרת. בכל המקרים, למעט מקרים חריגים מאוד, מבקשת פרקליטות העריקים להאריך את מעצרם של העריקים עד לתום ההליכים.

שיעור הכלואים, בני  העדה האתיופית וחיילים עולים, גבוה ביחס לכלל צה"ל, לעומת יחס הפוך בקרב ילידי הארץ.

בבדיקה של 200  "אמרות עריקים" דהיינו, עדויות העריקים עם מעצם לנסיבות היעדרותם נמצא ש:

סיבה לביצוע העבירה	מספר הכלואים
אי שבעות רצון מהשירות	118 (59%)
בעיות כלכליות	56  (28%)
העדיפו לטעון בבית משפט	18  (9%)
לא מעוניינים לשרת בצבא	8     (4%)
	200 ( 100%)

 אנשי סגל בכלא

השוטר הצבאי הוא הוא מקצוע שכולל בתוכו תפקידי שיטור, הדרכת כלואים, בלשות, חקירות ועוד. השוטר הצבאי בכלא, בכינויו "מדריך כלואים", הוא חיל חובה, צעיר, ששובץ לתפקיד, ובדרך כלל לא בא מתוך בחירה ורצון חופשי. הסמכות המקצועית אשר מוענקת לשוטר צבאי ניתנת לו על מנת לפעול, לא כנגד אויב אלא מול חיילי צה"ל ומפקדיו, חבריו ושכניו, בני גילו. ככל שהמקצוע מעניק סמכויות וכוח רבים יותר, כך נדרשים בגרות ומקצועיות מצד השוטרים. מדובר באתגר קשה שגם שוטרים בוגרים במשטרת ישראל כושלים וחוטאים בשימוש כוחני בסמכות, בשימוש מופרז ולא מוצדק בכוח, בניגוד עניינים, בהפעלת שיקולים זרים ואף בשחיתות (כוכב, 2016).

[בתמונה: מדריכת כלואים. המקור: אתר מט"ב]

מצבות כוח האדם, בכלא 4 ובכלא 6, הן  287  ו-227 איש, בהתאמה, כאשר היחס בין מספר מדריכי הכלואים לבין מספר הכלואים עומד על 1:145 בכלא 6, ועל 1:74 בכלא 4 - והוא גבוה יותר מהיחס שקבעה מפקדת זרוע היבשה - 1:60 ( דוח מבקר המדינה, 2010).

תנאי הכליאה הקשים, שבנויים על תשתית רעועה, פוגעים באופן משמעותי בתנאי העבודה של הסגל, שמהווים את החוליה חלשה. רוב אנשי הסגל בבית הכלא הצבאי מורכב מחיילי חובה. רק 5% מהסגל מורכב מאנשי קבע, בתפקידי הפיקוד והמנהלה (שואן, 2015). ועדת עשהאל (1997)  וועדת דקל (1999) כבר ציינו בעבר את חוסר התאמתו של הסגל בבסיסי הכליאה להתמודד עם האוכלוסייה המורכבת של הכלואים, בעיקר עקב גילם הצעיר וניסיונם המועט. לרוב הכלואים טענות קשות על יחס הסגל כלפיהם. ועדת דקל המליצה, בין השאר, על אזרוח חלק מהתפקידים במערך הכליאה, אלא שזו לא יושמה (דו"ח מבקר ממדינה, 2010).

חיילי החובה מוגדרים כמדריכי כלואים, עוברים הכשרה בסיסית של חמישה שבועות בבית הספר למשטרה צבאית, ומלווים את הכלואים בחיי היום יום שלהם. הם נדרשים להתמודד עם מצבים מורכבים מאוד, שלא נחשפו אליהם בעבר כלל, כגון: מעשה אלימות, מעשה אובדנות, מצוקות של כלואים, שמופנות כלפי סגל ועוד. בשל מורכבות התפקיד - ולנוכח גילם הצעיר של מדריכי הכלואים - הם נתמכים על ידי סגל הפיקוד בבסיס הכליאה, וקציני בריאות הנפש, שמדריכים אותם (שואן, 2015).

סיכום ודיון

מטרת המאמר הייתה, להביא למודעות את מצבם של בתי הסוהר הצבאיים, את משמעות הכליאה בהם על החברה בכלל ועל הכלואים בפרט, את החשיבות בהגדרה חדשה של תפקידם החברתי ולעורר את מקבלי ההחלטות במדינה בכלל ובצה"ל בפרט ליישם בהם רפורמה משמעתית. לצורך כך, נסקרו יחסי הגומלין שבין הצבא לחברה בישראל; ותוארו חיל המשטרה הצבאית ופעילותו, בדגש על מערך הכליאה, ואופן התפתחותו. נבחנו גם נתוני הכליאה הצבאית בישראל, לאורך זמן, מדיניות המערך הזה ומאפייני הניהול של בתי הסוהר הצבאיים. עוד נסקרו מאפייני אוכלוסיית הכלואים ומערך אנשי הסגל בכלא.

המציאות שבתוכה מתפקדים בתי הסוהר הצבאיים

המעבר של החברה בישראל, מחברה שמרנית לחברה לחברה ליברלית, הבליטה את האינדיבידואליות, את ההישגיות האישית ואת הערכים החומריים, והחלישה את ערכי המוסר והמדינה, ואת האתוס הלאומי. הארגון הצבאי נדרש להפעיל מערכת של נורמות ושל סטנדרטים נוקשים, הבאים לידי ביטוי בתרבות ארגונית, במבנה, במנגנונים ובתהליכים. זאת, כדי לבנות ולשמר יחידות לוחמות וחיילים, הפועלים מול אויב, ומוכנים להרוג ולהיהרג. התפתח שיח ליברלי, לפיו המדינה נועדה לשרת את הפרט. לעומת זאת, תפיסת הצבא היא שמרנית, רפובליקנית, ולפיה הפרט קיים כדי לשרת את המדינה.

הפער הזה יצר לחץ על הצבא לשנות את יחסו לתפקידו החברתי. מקומו ומעמדו השתנו גם בעקבות תופעות כמו מעורבות הורית, סרבנות, אי התגייסות והשתמטות שמשקפים את השינוי במעמד ובלגיטימיות של הצבא בתוך החברה הישראלית (מרקוביץ, 2016).

כתוצאה מכך נוצרו קשיים בהסתגלותם של חלק מהאזרחים לנורמות ולערכים של המערכת הצבאית. המעבר מאזרחות לחיילות מאלץ את החייל הטרי להתמודד עם מעבר תפיסתי שנעשה קשיה ככל שהולך ומחריף הפער בין ערכי הצבא לערכי החברה (פלד, 2012)

בנוסף לכך, האוכלוסייה בישראל גדלה בהשוואה למדינות המערב, מאוכלוסייה של כ-872 אלף איש בשנת 1948 לאוכלוסייה של כ-8.2 מליון איש בשנת 2015. המגזר היהודי מהווה כ- 6.104 מליון ומהווה את הרוב; מוסלמים מהווים 20.7% שהם כ- 1.683 מליון איש מכלל האוכלוסייה; האוכלוסייה החרדית, מנתה עם קום המדינה, כ -35 אלף איש, וכיום, ההערכות הן, כי בשנת 2015 עמדה האוכלוסייה החרדית - על כל מרכיביה - על 950 אלף איש בקירוב, וההערכה היא כי בשנת 2030 תמנה האוכלוסייה החרדית בישראל כ-2 מליון איש בקירוב, כ- 60% מהם מתחת לגיל 20 (וינקלר, 2015).

האוכלוסייה בכלא האזרחי משתנה על פי השתנות הרכב האוכלוסייה במדינה, ועל רקע בעיותיה החברתיות, בעיקר בהתאם לגלי ההגירה השונים. בשנים הראשונות להקמתה של מדינת ישראל, רוב האסירים היו תושבי מזרח אירופה. בהמשך, עלה שיעור האסירים יוצאי צפון אפריקה. בשנת 1981 לדוגמה, 92% מהאסירים הפליליים היו יוצאי עדות המזרח (גולדברג, 2015: ועדת הכנסת, 1981). בהמשך, עלה שיעור יוצאי חבר העמים לייצוג גבוה שלהם בבתי הסוהר (16%), לעומת שיעורם באוכלוסייה הכללית (וייס ויהודה, 2006). בשנים האחרונות, נצפתה עלייה בשיעור האסירים יוצאי אתיופיה (גולדברג, 2015; הורנשטיין ואלמוג,2009). זאת, בדומה לשינוי בהרכב האוכלוסייה בבתי הסוהר הצבאיים כפי שתוארה.

מדיניות "כור ההיתוך" החלה מפנה את מקומה לשיח רב- תרבותי. סוגיית גיוס החובה לצה"ל - אשר נחשב ל"פרה קדושה" - הפך לנושא שנוי במחלוקת, בעיקר על רקע סימני שאלה בדבר המשך היות הצבא "צבא העם". הגיוס לצבא הפך ל "נטל הגיוס" שמוטל על סקטורים אחרים, בעיקר מהמעמד הבינוני - גבוה החילוני, וחובשי הכיפות הסרוגות.

מאז החלטת דוד בן גוריון על דחיית שירותם של חרדים ש"תורתם אומנותם", גדל מספר החרדים, שפטורים משרות צבאי, באופן משמעותי; וגדל שיעור המשתמטים או המשוחררים, שמעשיהם כמעט והפכו לנורמה. כך נשחק האתוס של צה"ל כ"צבא העם".

הצדק החברתי אינו מתקיים כאשר מחצית מבני הנוער אינם לוקחים חלק בחובת השירות הצבאי - חובה שמרבית חלקי העם עדיין רואה בה חובה ייחודית, מלכדת וערכית. כאשר לא יהיה עודף בפוטנציאל כוח האדם, ייאלץ הצבא לפעול ביתר שאת למיצוי מיטבי של פוטנציאל המועמדים לשירות. לא ניתן יהיה עוד לשחרר בנקל חיילים מהשירות (אורבך, 2009).

האם הצבא השכיל להתאים את בתי הסוהר לשינויים החברתיים, כפי שתוארו?

נמצאו פערי רלוונטיות בין צרכי הצבא ממשטרה צבאית בכלל לבין המציאות שבה פועלת המשטרה הצבאית (כוכב, 2016) , וכפועל יוצא מזה, פערי רלוונטיות בין מצב בתי הסוהר הצבאיים לבין צרכי הצבא במציאות המשתנה (חזי, 2016).

מודל פער הרלוונטיות (Relevancy Gap) (לניר, 1983) מציג תהליך בארגונים או במערכות, שנוצר בהדרגה ולאורך זמן, של אי הלימה בין האופן שבו הארגון תופס את המציאות (פנטזמה) לבין המציאות עצמה. פער זה נוצר כאשר בחלוף הזמן יעדי הארגון לא מתאימים למציאות המשתנה ולאחר תהליכי דגירה והכחשה על עצם קיומם, מתחילה הבחנה בהם אשר עשויה להתגבש לקטגוריה חדשה ולבניית פרדיגמה רלוונטית . בדרך כלל זה קורה לאחר התרחשות של אירוע, נקודת מפנה, שמהווה היסט של הרלוונטיות.

[להרחבה בנושא 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]

התפתחות הכליאה הצבאית, לאורך השנים, אופיינה בפערים יסודיים שזוהו על ידי הועדות השונות והגיעו לנקודת מפנה באירועי מרד כלא 6 . אלא שגם לאחר המרד, חרף המלצות של הועדות השונות, הצבא לא הצליח ליצור קטגורית פעולה חדשה שתתן מענה אפקטיבי לשינוי תפיסת המציאות בארגון (כוכב, 2015).

תרשים מס' 8: התפתחות ההיסט במערך הכליאה הצבאי (מרקוביץ, 2016)

התפתחותו של פער הרלוונטיות וההיסט במערך הכליאה הצבאי, על פי התרשים, מציג את כי תחילתו של ההיסט בשנות החמישים של המאה הקודמת, והוא מתגבר בשנות השמונים, על רקע קביעת וועדת הרמטכ"ל לרפורמה בכלא (1982). אירועי "מרד כלא 6" על אף היותו נקודת מפנה משמעותית, לא הצליח לתקן את הפער שהלך והתרחב ובא לידי ביטוי בדו"ח ביקורת מבקר המדינה (2010).

פער הרלוונטיות במערכת הכליאה הצבאית נוצר בשל:

1. העדר מדיניות כליאה ברורה ומוגדרת שמסדירה את יעדי הכליאה מטרותיה. המעבר ממדיניות כליאה בריטית מנדטורית לא הצליחה להשתנות למדיניות כליאה חברתית נאורה המתאימה למדינה דמוקרטית.
2. התנהגות תגובתית של מערך הכליאה הצבאי. מערכת הכליאה עברה שינויים בעקבות גלי של עריקים, ועליה בצפיפות. לדוגמה, נפתחו מחנות מעצר פתוח בקציעות (כלא 7), ופלוגות מאהל פתוחות, במתכונת דומה בבסיסי הכליאה 394 ו-396, כדי לכלוא כלואים לתקופות קצרות.

היו ניסיונות לתת מענים לשיפור הטיפול בכלואים, אלא שהם היו פתרונות (טקטיים) מיידים ייתכן שאף יעילים, ללא בחינה מעמיקה ואסטרטגית של מדיניות הכליאה לאור השינויים שנוצרו בחברה.

בתי הכלא הצבאיים לוקים בבעיות של תפוסה מלאה בבתי הסוהר וחוסר במקומות כליאה, שפוגעת בגמישות התפעולית; יוצרת צפיפות, סובלת מתשתיות לקויות, מתנאי הגיינה קשים (שואן, 2015); מעלויות גבוהות של הכליאה [בשב"ס, העלות השנתית של החזקת אסיר היא 120,000 ₪ לשנה (משרד האוצר, 2015)]. זאת, לצד עלויות כליאה עקיפות גבוהות של המערכת הצבאית באיתור עריקים, בתפיסתם, בשפיטתם; ותהליכי מיון וטיפול, על מנת להחזירם לשירות. בנוסף. בחמש השנים האחרונות, הופסקה פעילות גופי האכיפה לאיתור ומעצר עריקים ומשתמטים למשך כחודשיים בשנה בשל חוסר מקומות (שואן, 2015). כך, נפגעת יכולת ההתרעה והרלוונטיות בשל העדר אכיפה. כידוע, הרתעה (ראו כריכת ספרו של צ'זרה בקרייה משמאל) מושגת, כאשר התגובה לעבירה היא מידית ועקבית (שוהם, שביט, קאבליון ועינת, 2009).

[להרחבה בנושא הרתעה, לחצו כאן]

מערכת הכליאה הצבאית לוקה גם בבעיות מההיבט השיקומי, שכן אין תכניות טיפול מתאימות ליעדי הכליאה ולאוכלוסיה הכלואה. מערך גחל"ת לא מצליח לצמצום את שיעור המועדות. חיילים רואים בכלא אמצעי לשינוי שיבוץ ולקבלת פטור משירות, כיוון שרוב הכלואים, בגין השתמטות ועריקות, סבורים כי באמצעות כליאה ניתן להשיג פטור משירות. חסרות פעילויות טיפול, חינוך ותעסוקה מתאימות, על מנת לשפר המוטיבציה ואת היכולת של כלואים אלה להתגייס. 75% מקרב הכלואים בגין השתמטות ו- 62% מהכלואים בגין עריקות, מציינים כי ליווי של גורם סמכותי במהלך השהות בכלא, היה מונע מהם לחזור ולבצע עבירה פעם נוספת. בנוסף, 71.8% מהכלואים בגין השתמטות ו83% מהכלואים בגין עריקות, מציינים כי השהות בכלא מעודדת אותם לחזור ולהיכלא. המשמעות בפועל הינה, שהפעילות השיקומית /טיפולית /תעסוקתית, הנעשית בבסיס הכליאה, אינה רלוונטית ואינה משיגה את מטרותיה (נספח 1)  (שואן, 2015); חסרה מגמת שיקום.

במסגרת שאלון אנונימי (שואן, 2015), שהועבר בקרב כלואים שאובחנו על ידי מערך גחל"ת בגין עבירת השתמטות ועריקות, ששהו במאסר פעיל בבסיסי הכליאה נמצא כי:

• 3% מהכלואים בגין עבירת השתמטות, סבורים שבאמצעות כניסה לכלא, ניתן יהיה לקבל פטור משירות צבאי .
• 8% מהכלואים בגין השתמטות סברו כי השהות בכלא מעודדת חזרה נוספת לכלא.
• בקרב כלואים בגין עבירת עריקות מצה"ל נמצא כי: 87.8% מהחיילים סבורים כי באמצעות כליאה חוזרת ונשנית יוכלו לקבל שיבוץ מחדש (53.4%) או פטור משירות צה"ל (34.4%).

במערכת הכליאה האזרחית בישראל, תיקון מספר 42 לפקודת בתי הסוהר [סעיף 11ד לפקודת בתי הסוהר(נוסח חדש), 1971], מכוון את המערכת להשקיע בשיקום אסירים, ובבסיסי כליאה הצבאיים בישראל, שכן כ- 80% מהכלואים כלל לא זוכים להשתתף בפעילות מסוג זה (מבקר המדינה, 2010). כל זאת, בשעה שמרבית המחקרים בעולם ובישראל מראים כי פעילות זו תורמת באופן משמעותי לצמצום המועדות ונותנת מענה לנזקי המאסר, המלווים את הכלוא ומשפחתו (גולדברג, 2015; ראו את כריכת הספר למטה).

מטרות הכליאה בצה"ל שונות ממטרות הכליאה האזרחית, שכן לא מדובר בהרחקה מהחברה, לא מדובר בהגנה על החברה, ולא מדובר, ככל הנראה בהרתעה, שהרי זו  אינה אפקטיבית. המטרה היא לסייע לעריקים ולמשתמטים, לחזור למסלול השרות ולהתמודד עם השרות הצבאי על כל המשמעויות שלו.

הכליאה הצבאית בישראל איננה אפקטיבית, ומאופיינת בעלות גבוהה, ובנזקים חברתיים מצטברים. שיעור המועדות עלה בעשור האחרון באופן משמעותי (שואן, 2015). נמצא שרוב הכלואים בגין עריקות דווקא מעוניינים להשתלב בשירות תקין, אך כשהדבר לא עולה בידם - אם בשל חוסר גמישות המערכת; או בשל חוסר סובלנות פיקודית לדרישותיהם כחיילי חובה - הם נוקטים בגישה של ביצוע עבירה גם במחיר של כליאה חוזרת שנייה ושלישית, עד כדי שחרורם משירות (שואן, 2015). כך מדרדרת המערכת כלואים אלה להתנהגות מרדנית, עבריינית ו/או התמכרותית.

הבעיות של מערכת הכליאה הצבאית (כוכב, 2016):

1. מטרות הכליאה בצה"ל אינן מושגות במלואן. אחוז המועדות גבוה, לא מתקיימים תהליכי טיפול ושיקום, הסגל  מתקשה בתפקודו בשל הכשרה חסרה ובשל גילו הצעיר.
2. הכליאה אינה בליבת העשייה הצבאית, וספק אם הצבא צריך לעסוק בה.
3. מערך הכליאה הצה"לי חסר משאבים קבוע, הוא חסר מקומות כליאה, תשתית פיזית לקויה, צפיפות, היעדר יחידות מחקר ופיתוח לבחינת תהליכי כליאה, מחסור בתכניות תקון וטיפול, מחסור במקומות תעסוקה, תהליכי חינוך חסרים ושיקום חלקי.
4. הכליאה לא מרתיעה.
5. לא קיימת גישה טיפולית (תקון) בתרבות העבודה בבתי הכלא הצבאיים
6. מרבית ההמלצות של הועדות השונות במערך הכליאה לא יושמו.
7. ראוי להגדיר את מטרות הכליאה והדגיש את הגישה הטיפולית שיקומית (שואן, 2015).

  יעדי צה"ל בתחום הכליאה הצבאית לא ממומשים, הן בתחום שימור כוח האדם והן באתגרים החינוכיים והחברתיים מתוקף היותו "צבא העם". בתי הסוהר הפכו ל"דלת מסתובבת" (ראו תמונה משמאל) וגם ל"תחנת יציאה" לאותם אלו, שאינם מצליחים להשתלב בשירות הצבאי ולבסוף נפלטים מצה"ל. השפעתו של מערך הכליאה הצבאי על המציאות המתהווה סביבו הולכת ופוחתת. [למקור התמונה משמאל, לחצו כאן] לאור הנתונים והממצאים, יש להניח, כי על מנת שמערכת הכליאה הצבאית - מתוקף היותה חלק מרכזי במערכת האכיפה והענישה של צה"ל - תהפוך לגורם משמעותי, רלוונטי ומוביל בצה"ל, בכל הנוגע לשימור כוח האדם ותהווה מנגנון חברתי וחינוכי עבור הכלואים. לצורך כך נדרש שינוי מהותי במודל ההפעלה שלה. קודם לכן, נדרשת החלטה אסטרטגית ברורה לגבי דמותו של צה"ל: "צבא העם" או " צבא מקצועי" או מודל ביניים "צבא סלקטיבי" . יחד עם זאת, ועד שתגובש סוגיה זו, נדרשת פעולה דחופה של צה"ל בשינוי הטיפול בכלואים שבה על מנת לצמצם למינימום את מספר הכלואים.

חשוב לציין, שעיקר הפעולות האפקטיביות בהתמודדות עם תופעת העריקים והמשתמטים, צריכה להיעשות בקהילה, בתחומי החברה, בבתי הספר, במערכת החינוך והרווחה בכל הקשו לחינוך לערכים ובשינוי הנורמות בחברה בישראל.

עלויות הטיפול בכלואים גבוהות מספיק, לאור הדיונים על תקציב הביטחון, מצב שמצדיק רפורמה אפקטיבית.

ראוי לקבוע מספר עקרונות יסוד לרפורמה בכליאה צבאית:

• הימנעות ממאסר, ככל שניתן, וזאת באמצעות דרכי תגובה אחרים בתחום החינוך וההסברה וחלופות למאסר. למאסר יש יותר נזקים מאשר רווחים חברתיים ואישיים.
• הפרדה בין חיילים לבין אלה שעדיין לא חוילו (משתמטים), שכן, מדובר בשתי אוכלוסיות שונות, שמחייבות דרכי טיפול ויחס שונה.
• הפעלת בתי הסוהר הצבאיים כמסגרות חינוך (ולא כבסיס טירונים).
• הפעלת תוכניות טיפול וחינוך אפקטיביות שיותאמו לאוכלוסיה (מבחינת גיל) ובהתאם ליעדים (החזרה לשירות)  בסיוע אנשי מקצוע בתחום החינוך, הקרימינולוגיה, הפסיכולוגיה ובידע מחקרי.
• מינוי אנשי הסגל על פי קריטריונים מקצועיים (רצוי עובדי קבע ו/או אזרחים) עם רקע מקצועי שמתאים להתמודד עם כלואים צעירים ועל בסיס הכשרה מקצועית מתאימה.

הרפורמה תתפתח בשלבים, כאשר יקבעו כללים שיגדילו את חלופת "עבודות שירות", ויתווספו חלופות נוספות בתוך הצבא ברוח דו"ח דורנר (2015) ובאמצעות יוזמות מתאימות אחרות. כל זאת בשאיפה ליצור תשתית בתוך צה"ל למניעת נפקדויות ועריקויות, חיזוק מערך תנאי השירות והטיפול בפרט, לרבות מיון חדש במסלול מואץ.

עקרונות כליאה בגין עריקות ועבירות אחרות:

1. מאחר ומאסר, לכשעצמו אינו מרתיע ומאחר ומאסר אינו אפקטיבי ראוי לאכלס את העריקים בבתי סוהר שבנויים בסביבה מכילה ופתוחה הקבועה בסדר יום חינוכי.
2. בתי סוהר אלה, יופעלו כהוסטלים, ויהיה בהם מדרג אגפי, בשאיפה שרוב הכלואים ישהו תקופה קצרה במסגרת פתוחה, כמעבר בחזרה לכלא. השלבים יכונו בשמות, שמצביעים על הדרך חזרה לשירות פעיל (קליטה והיכרות, חזרה לכשירות ופתרון בעיות, שער חזרה לצבא).
3. בבית סוהר יהיה מרכז למידה, שבו יועברו תכנים הקשורים בתכנון חיים, משמעות וכישורי חיים.
4. בבתי כלא אלה יקבל הכלוא טיפול אישי וקבוצתי, ייחשף לזכויותיו כאדם, כאזרח וכחיל, ובדרך זו גם לחובותיו.
5. כלואים בגין עבירות פליליות ישתתפו בתוכניות שיקום מתאימות .

עריקים כבר חוילו,שובצו ועשו את המהלך הראשון של השירות ועיקר הקשיים הסתגלותיים ומצביים. מדובר באוכלוסיה, שעל פי הנתונים, ברובה מבקשת לחזור לשרת, אלא שצריכה את הסיוע בשיבוץ מתאים אחר ו/או הכנה מנטלית, חיזוק המוטיבציה, הענקת כלים מסייעים, עזרה בכישורי חיים וכדומה. בבתי הכלא ישהו עריקים ויקיימו סדר יום במתכונת של טירונות, אך במסגרת קהילתית, שיש בה יותר מעורבות של הכלואים, פחות נוקשות ויותר הכלה. יש להפוך את בית הכלא למסגרת מכילה (גולדברג, 2015).

באשר למשתמטים - שכלל לא חוו חיילות מהי - התנגדות להתייצב בלשכת הגיוס מעידה או על קשיים אישיים, משפחתיים, חברתיים כלכלים או אידאולוגיים, שמונעים מהם להגיע. בימים אלה, אנו עדים לקבוצת חרדים קיצוניים, אשר לא מגיעים ללשכת גיוס, אפילו לא כדי לקבל פטור, בשל קביעת הרבנים שלהם או בשל התנגדות, שמקורה דתית; ואף מכריזים שיעדיפו מוות על פני התייצבות. אחרים לא מתייצבים בשל לחץ חברתי והתנגדות לשרת בצבא, בהעדר ערכים של נתניה ואחריות אזרחית.

יש להימנע, ככל שניתן, מלתייג את המשתמט כאזרח בעייתי, עובר חוק, אלא לטפל בו בהתאם לצרכיו. בעבודות שנעשו בנושא (שואן, 2015; כוכב, 2016; מרקוביץ, 2016ׂ) יש הצעה להעביר את בתי הכלא הצבאיים לשרות בתי הסוהר, שהוא ארגון לאומי לטיפול באסירים. מדובר ברעיון שיש להורידו מהר ככל שניתן מסדר היום, שכן, הנזק לחברה, צבא ולכלואים יהיה רב.

עקרונות טיפול והחזקה של משתמטים:

1. אזרחים אלה יטופלו במרכזי יום בקהילה, מחוץ לכלא (או במתחם נפרד בתוך מתחם צבאי).
2. הם יטופלו על ידי גורמי טיפול, אשר יספקו להם שיחות קבוצתיות ו/או פרטניות בבגדים אזרחיים בנושאי מוטיבציה.
3. תיבנה להם תוכנית חינוכית טיפולית מתאימה.
4. הגעתם ללשכת גיוס כיעד וגיוסם יעשה בליווי אישי.

יש להפריד בין מתקני הכליאה של עריקים ושל משתמטים. למשתמטים מסגרות פתוחות, שתתנהלנה בקהילה - ולא כמחנות טירונים - על בסיס נוכחות יום יומית, כמרכז יום, עם לינה בבית. זאת, על מנת שיהוו מסגרות מעבר, שיקלו על הקליטה. יש לחייב אותם להשתתף בטיפול להגברת המוטיבציה, בטיפול פרטני ו/או קבוצתי, ולעשות להם את האבחונים באותה מסגרת. יש לבצע ביקורי בית על ידי גורמי תמיכה (ולא על ידי משטרה צבאית) ולקיים את המקום ללא מדים.

לאחרונה נשמעים קולות, שבמידה והניהול יעבור לשב"ס אז הסטטוס של הכלואים ישתנה לאסירים (גם אם פורמלית, ימשיכו לקרוא להם כך), הם יתויגו באופן שלילי, דבר שישפיע עליהם מבחינת הדימוי העצמי, וכך גם בחברה הרחבה.

המאסר ייתפס כעונש, יותר מאשר כמנגנון גיוס וסיוע לעריק, ובכך יזיק ליעדים שקבע הצבא בכליאה. יש להבדיל בין מאסרם של אסירים פליליים - שמאסרם הוא פועל יוצא של מצוקות, טראומות, עבריינות, צרכים קרימינוגניים, הפרעות התנהגות, טראומות ילדות, התמכרויות שונות וכדומה (גולדברג, 2015) - למאסרם של החיילים, שתפקודם נורמטיבי, למעט יחסם לשירות בצבא, צעירים בגילם, אשר חלקם לא סיימו של שלב ההתבגרות בחייהם ומאופיינים בהתנהגות התמרדותית, אימפולסיבית. הם צריכים הדרכה, גבולות ועזרה, על מנת למלא התחייבויות. הטיפול הנכון בהם, בשלב הגיוס, יכול להיות קריטי למהלך חייהם כבוגרים.

היום במדינת ישראל, שירות צבאי מספק לאזרח הטבות חומריות מצד אחד; ומהווה חסם לאלה שאינם משרתים בצבא (מנועים מעבודות במקומות מסוימים) מצד שני. לכן, יש פגיעה גם באיכות חייהם כבוגרים. תמונת המצב, כפי שעולה ממאמר זה, מצדיקה גם רפורמה עמוקה במתקני הכליאה של שב"ס, וגם מחקר מדעי, שיאפשר הכוונה מתאימה של העוסקים במלאכה.

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

הערות

[1] עבודה זו בנויה, בין היתר, על 3 עבודות גמר שבוצעו במכללה לביטחון לאומי ( מרקוביץ, 2016; כוכב, 2015, שואן, 2015).

[2] : בסיס כליאה  394 ( כלא 4 ) 597 מקומות, מתוכם 530 לגברים ו 67  לנשים , ובבסיס כליאה 396 ( כלא 6)  396 : 470 מקומות, מתוכם 410 לגברים ו 60 לנשים( שואן, 2015).

[3] גיל הכלואים: 61.3% בני  19-20,  4.1% בני 18, 16.7% בני 21, 17.90% בני 22 ומעלה.

[4] נתוני האיכות של הכלואים הם מידע חסוי ולכן לא יפורטו במאמר זה.

מקורות

• אורבך, ד' ( 2009). המשמעות החברתית של השירות בצבא. בתוך: "צה"ל צבא העם או צבא מקצועי? ". תל אביב: משרד הביטחון.
• אפשטיין, א' ,ד' (2001). מרד כלא 6 ותרבות המחאה האזרחית בחברה הישראלית המשתנה סיבותיו והשלכותיו של מרד האסירים הגדול בתולדות צה"ל.: תרבות דמוקרטית 4-5.
• בג"ץ 5319/97 קוגן רומן נ. פרקליט הצבאי הראשי אוחזר בתאריך 26.10.17.
• בן בסט, ( 2006). ועדת בן בסט לבחינת סוגיית קיצור השירות הצבאי בצה"ל, תל אביב, משרד הביטחון.
• בן צבי, ק' וולק, ד' (2011). חוזרים למאסר - רצידיביזם של אסירים משוחררי 2004 בישראל. צוהר לבית הסוהר, 14, 28-10.
• ברמן, א וולק, ד' (2015). רצידיביזם של אסירים משוחררי 2008. מחלקת מחקר ואסטרטגיה, שירות בתי הסוהר. נדלה מתוך http://ips.gov.il/Items/11144/reci.pdf.
• גולדברג, א' ( 2013). התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל. צה"ל: מרכז המחקר במכללה לביטחון לאומי.
• גולדברג, א' (2015). בית סוהר האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים דילמות מוסריות וניהוליות של כליאה. תל אביב: כותרים.
• גופמן, א' (1973). המאפיינים של מוסדות כוללניים. בתוך מ' ליסק (עורך), סוגיות בסוציולוגיה: מבנה וריבוד חברתי (עמ' 264- 303). תל אביב: רסלינג
• דו"ח מבקר המדינה. (2010). 60 א' , טיפול בכלואים בבסיסי הכליאה, ירושלים: מבקר המדינה.
• דו"ח נציב קבילות חיילים ( 2012). דוח נציבות קבילות החיילים 2012 – מוסף מיוחד התשע"ב – ,מוסף מיוחד לציון 40  שנה לנציבות,
• דורנר, ד' (2015). דו"ח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, ירושלים: מדינת ישראל.
• דלה-פרגולה, ש'. (2012). אתגרי המנהיגות בחיל המשטרה הצבאית. מראות של מנהיגות.
• דקל, ב' (1999). ועדה מטכ"לית לגיבוש מדיניות הכליאה בצה"ל, צה"ל: אגף כוח דם.
• הורנשטיין, ש', ואלמוג, ע' (2009). דפוסי חוק, משפט ועבריינות בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. חיפה: מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית.
• הראל, צ' ( 1982). המשטרה הצבאית. צה"ל בחילו, 16, תל אביב:  רביבים.
• וינקלר, א' (2015). מאחורי המספרים דמוגרפיה פוליטית בישראל, חיפה: אוניברסיטת חיפה.
• וייס, י', ויהודה, ג' (2006). אלימות בקרב אסירים פליליים בבתי הסוהר. צוהר לבית הסוהר, 10,עמ' 73- 80.
• ולק, ד' , וברמן, א' (2015). רצידיביזם של אסירים פליליים משוחררי 2008. רמלה: שירות בתי הסוהר – יחידת המחקר.
• חוק השיפוט הצבאי. (התשט"ו-1955).
• חוק השיפוט הצבאי, בתי הסוהר הצבאיים. (1987).
• טובי, ש', שביט, מ' (2008). הערכת מצב צבא- חברה לתהליך התוכנית הרב שנתית לשנים 2008 – 2012, צה"ל: מחלקת מדעי ההתנהגות.
• טישלר, א' וחדד ש' (2011). צבא חובה לעומת צבא מקצועי, פורום קסריה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• טשנר, נ', י' ( 2013). תנאי כליאה של חיילים בבסיסי כליאה. אוחזר בתאריך 26.10.17 מאתר הכנסת http://www.newway.gov.il/newway/File/militaryIndex/security3/.
• יחזקאלי, פ'. (2010). הקושי במאבק בשחיתות השלטונית. מתוך : פ' יחזקאלי, & ע' רזי, שחיתות שלטונית וביטחון לאומי (עמ' 115-105). תל אביב: משרד הביטחון.
• כהן, ס' ( 2001), צה"ל והחברה הישראלית – בחינה מחדש, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן
• כוכב, ר' ( 2016) המשטרה הצבאית בצה"ל והתאמתה למציאות משתנה. המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
• לוי, י' ( 2004). מ"צבא העם" ל "צבא עממים" התבוננות בצה"ל העתידי, מפנה, 44. אוחזר מתוך האינטרנט .....נגד גיוס חובה, משפט וצבא, 21 (א), עמ' 310-337.
• לוי, י' ( 2007). מצבא העם לצבא הפריפריות, הוצאת כרמל
• לוי, י' ( 2015) "צבא העם" נגד גיוס חובה , משפט וצבא, 21 (א) עמ' 310-337
• לניר, צ' (1983). ההפתעה הבסיסית, מודיעין במשבר. תל אביב : הקיבוץ המאוחד.
• מפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי. (1987). פקודת הארגון של מחלקת הכליאה במפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי.
• מרום, א' (2012). " צבא העם" או "צבא בע"מ" ?. צה"ל: המכללה לביטחון לאומי.
• עינת, ת' (2005). שפה אסורה: החיים והמילים בין כותלי הכלא .תל אביב: שוקן.
• עשהאל, א' ת'. (1997). ועדת החקירה לתפיסת בני ערובה בבסיס הכליאה 396.
• פלד, ט' (2012). עם בונה צבא בונה עם - האמנם?. מערכות, 442.
• פרס, ש'( 2009). על בן גוריון ועל צבא העם . מתוך.אידן , א' : שבהם  העם או צבא מקצועי, תל אביב משרד הביטחון.
• רובינשטיין, א' וקנת. ת' (2016). רב תרבותיות וצה"ל, משפט וצבא ,27 1-http://www.law.idf.il/SIP_STORAGE/files/0/1850.pdf.
• שלח, ע' (2009). צה"ל - פערים בין האתוס והתודעה לבין המציאות, בתוך: צה"ל – צבא העם או צבא מקצועי ?, תל אביב: משרד הביטחון.
• שואן, י'. (2015). מועדות (רציבידיזם) בצה״ל. המכללה לביטחון לאומי, צה״ל.
• שגיא, ד' (2007). יעדי ביטחון וטיפול בשירות בתי הסוהר – בין הצהרה למחויבות. צה"ל: המכללה לביטחון לאומי.
• שואן, י' (2015). מועדות (רצידיביזם) בצה"ל. צה"ל: המכללה לביטחון לאומי.
• שלח, ע' (2009). צה"ל - פערים בין האתוס והתודעה לבין המציאות, בתוך: צה"ל – צבא העם או צבא מקצועי ?, תל אביב: משרד הביטחון.
• תימור, א' (2009). התפתחות בתי הסוהר בישראל. בתוך: ש' ג' שוהם וא' תימור (עורכים), סוגיות בתורת הענישה. קריית ביאליק: אח. עמ' 311- 359.
• תימור, א' (2011). לשקם את השיקום. צוהר לבית הסוהר, 14, עמ' 72- 85.
• תמרי, ד. ( 30.3.2012) בניין הכוח והפעלת הכוח, אוחזר בתאריך   28.10.2017  מאתר Israel Defense.
• תקנות השיפוט הצבאי ( בתי סוהר צבאיים), התשמ"ז-1987.אוחזר  בתאריך 26.10.17, מאתר המשפט הישראלי.
• תקנות השיפוט הצבאי (1988) , הוראת קבע אכ"א מספר 11-01-31, 1990, תקנות השיפוט הצבאי- תיקון,1999, הוראת פיקוד עליון 5.0224.
• Austin, B. (2010). '2010 Annual Recidivism Report'. State of Connecticut Office of Policy and Management Criminal Justice Policy and Planning Division. Retrieved from http://www.ct.gov/opm/lib/opm/cjppd/cjresearch/recidivismstudy/2010_0215__recidivismstudy.pdf.
• Cullen, F. T., & Jonson, C. L. (2012). Correctional theory: Context and consequences. Saga Publication. Retrieved from http://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=cn3rlhfEoK0C&oi=fnd&pg=PR1&ots=QotEn3HnkL&sig=rUJytcVMyDPYVXqIohsiszre8PQ&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
• Howerton, A., Burnett, R., Byng, R., & Cambell, J. (2009). The consolation of going back to prison: What `revolving door` prisoners think of their prospects. Journal of Offender Rehabilitation, 48, 439-461.
• Padfield, N., & Maruna, S. (2006). The revolving door at the gate: Exploring the dramatic increase in recalls prison. Criminology & Criminal Justice, 6(3), 329-352.
• Ritchie, D.(2011). Does imprisonment deters? A review of the evidence. Sentencing Advisory Council.  Retrieved   1  January  2013 from
• https://sentencingcouncil.vic.gov.au/sites/sentencingcouncil.vic.gov.au/files/does_imprisonment_deter_a_review_of_the_evidence.pdf
• Vieraitis, L., Kovandzic, T., Marvell, T. (2007). The criminogenic effect of imprisonment: Evidence from state panel data, 1974 – 2002, Criminology & Pub. 589(6).
• Warnta, B. S. T., Tollenenaar, N., Blom, M., Alma, S. M., Essers., A. A. M., & Bregman, I. M. (2010). 'Recidivism report 1997-2007'. Trends in the reconviction rate of Dutch offenders. In Ministry of Security and Justice/WODC, fact sheet 2010-6a. Retrived from file:///C:/Users/ili/Downloads/Factsheet%202010-6a%20_tcm45-357792%20(1).pdf
• Wong, T. (2011). '2010 Recidivism Update'. State of Hawaii, FY 2007 Cohort. In Hawaii State Department of Health. Retrieved from http://icis.hawaii.gov/wp-content/uploads/2013/07/Recidivism-Update-2010.pdf.

נספחים

עמדותיהם של כלואים בגין עריקות והשתמטות במהלך המאסר אודות המאסר מתוך מדגם של  32 כלואים בגין השתמטות , עמדת העריק כפי שנרשמה בתיקו בעת כליאתו מתוך 200 תיקי כלואים בגין עריקות (שואן, 2015):

 

תשובות של 32 משתמטים :

שאלות	ממצאים
האם תרצה להמשיך בשירות תקין בצה"ל בהמשך?	79.2% מהמשתמטים לא רצו להתגייס לצה"ל ורק 7% רצו להתגייס
מהם הסיבות שבגינם חזרתם לבצע עבירת עריקות וחזרתם לכליאה?	75%     מהם כלל לא רוצים להתגייס, 25% טענו שלא יזכו לשיבוץ מתאים
האם היית נמנע מהעבירה, במידה והיה גורם בכלא, בעל סמכות לשיבוץ, שהיה מלווה אותך במהלך הכליאה?	75% טענו שליווי של גורם מוסמך בכלא היה מונע מהם לבצע שוב את העבירה
האם החיכוך עם כלואים אחרים עודד לחזרה לכליאה לצורך קבלת פטור?	90.3% טוענים שהחיכוך עם כלואים אחרים עודד אותם לחזור לכלא ולהשיג את הפטור המבוקש
האם השהות בכלא מעודדת חזרה לכלא?	71.8% טענו ששהות בכלא מעודד חזרה לכליאה
האם לדעתך באמצעות הכלא תוכל להשיג פטור מגיוס?	81.3% מהכלואים טוענים שבאמצעות הכלא ניתן להשיג פטור משירות צבאי

 עמדות של 58 עריקים

שאלות	ממצאים
האם תרצה להמשיך בשירות תקין בצה"ל בהמשך?	51.7% לא רוצים להמשיך בשרות הצבאי, 42.8% רוצים להמשיך בשרות
מהם הסיבות שבגינם חזרתם לבצע עבירת עריקות וחזרתם לכליאה?	34.4% מהעריקים ערקו מאחר והם רוצים פטור משרות והאחרים עורקים כתוצאה מקשיים בשרות, 53.4% רוצים שיבוץ מחדש, 3% השגת תנאים טובים יותר ביחידה, 3% חוסר אמון במפקדים 1% מצב חברתי ביחידה
האם היית נמנע מהעבירה, במידה והיה גורם בכלא, בעל סמכות לשיבוץ, שהיה מלווה אותך במהלך הכליאה?	62% היו נמנעים במידה והיה להם ליווי מתאים, 38% גורם מלווה לא היה מונע חזרתם לכלא.
האם החיכוך עם כלואים אחרים עודד לחזרה לכליאה לצורך קבלת פטור?	88% טוענים שחיכוך עם כלואים אחרים מעודד חזרה למאסר
האם השהות בכלא מעודדת חזרה לכלא?	83% מהעריקים טוענים שהשהייה במאסר מעודדת חזרה למאסר
האם באמצעות מערך גחל"ת ניתן להשיג פטור או שיבוץ מחדש?	55% מהעריקים חושבים שבאמצעות גחל"ת ניתן להשיג פטור
האם מערך גחל"ת מעודד חזרה לכליאה?	69% חושבים שבאמצעות גחל"ת אפשר להשיג פטור משירות
האם לדעתך באמצעות הכלא תוכל להשיג פטור מגיוס?	77% מהעריקים מאמינים שבאמצעות מאסר נוסף ניתן להשיג פטור

עמדות של 8 עבריינים בגין עבירות פליליות

האם תרצה להמשיך בשירות תקין בצה"ל בהמשך?	87.5% מהכלואים בגין עבירות פליליות רוצים להמשיך בשירות צבאי
האם השהות בכלא מעודדת חזרה לכלא?	6 ענו בחיוב
האם לדעתך באמצעות הכלא תוכל להשיג פטור מגיוס?	5 ענו כן 3 לא

.