[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Bernard DUPONT לאתר flickr]

אלעד סקר הוא חבר מושב עין יהב בערבה. מרצה מבוקש לתחומים של קבלת החלטות בחברות ובארגונים. שימש במשך שנים רבות כמפקד יחידת החילוץ 'ערבה'. הוביל משלחות סיוע לחו"ל. זכה באות הנשיא למתנדב בשנת 2010.

*  *  *

1992 טרק בסיני. ההר הגבוה. נוף עוצר נשימה. טיילנו לבדנו, רעייתי טל, אני, המדבר ו…הדליל. (מדריך בדואי מקומי, כך מחייב החוק המצרי).

4 ימים קשוחים. לינה בעומק השטח. מזג אוויר נפלא. אני כרגיל עם ציוד מלא כולל ערכת עזרה ראשונה, שלושה פנסי ראש ונעלי הרים וטל כהרגלה עם פחות ציוד וסנדלי שורש.

בבוקר היום השלישי התעוררנו עם הזריחה. התחלנו לקושש עצים למדורה. אני נועל את הנעליים ואחרי מספר צעדים מרגיש שיש לי לפיד בוער בתוך הנעל. עוצר – חולץ – מנער ו.. עקרב צהוב בתוך הגרב. וואחד עקיצה. כאב חזק שמתפשט במהירות במעלה הרגל לבלוטות הלימפה שמתחילות להתנפח. הראש כואב, סחרחורות.

אמצע המדבר. אין טלפונים. אין יחידת חילוץ, לחץ וכאבים חזקים.

תקועים! מה עושים?

הדליל אובד העצות נעלם וחוזר כעבור מספר דקות עם קשישה בדואית. הקשישה מעיפה מבט קצר ופוסקת בערבית: "שישתה שמן זית ואני מקווה שאללה יעזור לו! " ערבית אני יודע, תרגמתי לטל והיא הודיעה שאין מצב לחכות אנחנו מתקדמים לכיוון האוהל של שיח' מוסא – בעל הבית של ההר הגבוה.

טל סחבה את שני התרמילים ואני נתמכתי על ידי הדליל בהליכה ארוכה ומתישה עד למאהל. עוף החול הוליך את הקול, וכל המכובדים הבדואים כבר ישבו במגעד – הסלון שבמרכז האוהל. חיכו לנו. נכנסנו והשיח' חיבק אותי והציע לי להיבדק על ידי רופא מקומי – סירבתי. בסדר, אמר השיח'. אם כך, אז טיפול בעלוקות על ידי מומחה מהמאהל הסמוך – סירבתי.

השיח איבד את סבלנותו, אני מציע לי את ההצעה השלישית והאחרונה. אתה חייב להסכים כיוון שאתה נפגעת תחת אחריותי! יש לי בן דוד מיוחד המשיך שיח' מוסא, יש לו כוחות ריפוי רבי עוצמה אני רוצה שהוא יטפל בך. הסכמתי.

כעבור מספר דקות שמענו טרטור של אופנוע ישן שממנו ירד ברוב חשיבות בן דודו הצעיר של השיח'. הגברים פינו לו מקום. הוא נכנס, חייך, התכופף לעבר כף הרגל שלי, מלמל כמה מילים בערבית ו…ירק בכל כוחו על הרגל וליתר ביטחון הוא דאג למרוח את הנוזל מפיו על כל האזור הנפוח.

נשארנו ללון באוהל. למחרת בבוקר הנפיחות ירדה והכאבים חלפו כלא היו. החלטנו להמשיך לטייל. שיח' מוסא זרח מאוזן לאוזן, הודיתי לו על הטיפול המסור.

לפני שהמשכנו בדרכנו שאלתי אותו: יא שיח' מוסא, איך יש לבן הדוד שלך כוחות כאלה מופלאים? הוא השיב בחיוך – כשבן הדוד היה תינוק - הצמוד לאמו רועת הצאן - הם ישבו לנוח בשטח, ונחש שחור גדול הכיש אותו. שבעה ימים היה התינוק על ערש דווי, עד שהתגבר והחלים. בגיל 13, והוא כבר נער, ישב בן הדוד לאכול פת שחרית ליד אחד הגבים, עקרב צהוב ענק הגיח לפתע ועקץ אותו. 40 יום ו- 40 לילה נשמתו נדדה בין השמיים לארץ, התחזק והחלים. מאז, יש ברוק שלו חומר שמנטרל ארס....

שמחתי שקבלתי את ההחלטה הנכונה באותו היום!

והלקח? בעת משבר בארגון, הסתמכו תמיד על אנשי השטח. הם אלה שמתחככים כל העת עם הסביבה המשימתית. הם ידעו הכי טוב!