[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יוסף פותר את חלומות פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

עודכן ב- 19 בדצמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת וישב בספר בראשית, מספרת בהרחבה יתרה את סיפורם של האחים מחד גיסא; ויוסף מאידך גיסא. החוט השזור בסיפור זה הוא השנאה של האחים אל יוסף. למרות שנאה זו, יוסף מספר להם את חלומותיו, שאך מגבירים את האיבה בינו לבין אחיו.

כיצד קרה שבביתו של יעקב מצויה שנאת אחים כזאת? זאת יש לחפש ככול הנראה בהיסטוריה של המשפחה. יעקב גודל בבית בו יש לאביו ליצחק אהבה גדולה כלפי רבקה. אבל יצחק אוהב את עשיו, בה בשעה שהבן החביב והמועדף על רבקה הוא יעקב. בהמשך הדברים, מעדיף יעקב את רחל על פני לאה. הוא מקדם את בנה את יוסף לרשת אותו. העדפה מתקנת זו, היא שורש הסכסוך בתוך המשפחה. בניה של לאה, לא עוברים לסדר היום נוכח העדפת יוסף. וכך, עניין זה הופך לשנאה גדולה, שסופה ניסיון לרצח, שמומר במכירת יוסף לעבד המגיע בסופו של דבר למצרים.

סיפורו המקראי של יוסף מופיע גם בקוראן, בסורת יוסף[1], תוך שינויים מעניינים שעליהם נדון להלן.

סיפור יוסף בקוראן דומה באופן כללי לסיפור המקראי אך יש בו מספר וריאנטים מעניינים. חלומו הראשון של יוסף על האלומות המשתחוות לאלומתו מושמט בקוראן. למרות שאין סיבה מוחלטת להשמטה זו, יתכן שהחברה השבטית הנודדת בחצי האי ערב, בה חיי מוחמד, לא עסקה בגידול תבואה. לעומת זאת, הקוראן מספר שיוסף גילה ליעקב אביו את חלומו השני המופיע במקרא: "יוסף אמר לאביו, אבא, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש ואת הירח; ראיתים והנה משתחווים לי"[2] .

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין (c)]

לעומת זאת, בסיפור המקרא, יוסף סיפר את שני חלומותיו לאחיו ורק אחר כך סיפרם לאביו. זאת ועוד. במקרא מוצג יוסף כנער מתנשא, הזוכה ליחס מועדף מאביו. יתכן שמוחמד לא רצה לתאר את יוסף באור שלילי. לכן סיפר שיוסף גילה לאביו את חלומו ולא לאחיו. גם סיפור כתונת הפסים מושמטת בקוראן, כנראה מסיבה דומה. מוחמד לא רצה לתאר את יוסף כנער המפונק על ידי אביו[3].

למרות שיוסף על פי הקוראן אינו מספר את חלומותיו לאחיו, הקוראן מדגיש את השנאה היוקדת ביניהם:" הם אמרו, הן יוסף ואחיו אהובים על אבינו יותר מאיתנו, אף כי אנו הרבים והחזקים. אכן שרוי אבינו בתעייה גמורה. הרגו את יוסף או השליכוהו אי שם בארץ, למען יסב אביכם את פניו אליכם לבדכם. אז אמר אחד מהם, אל תהרגו את יוסף כי אם השליכוהו את מעמקי הבור למען תאספהו אחת השיירות, אם יש בדעתכם לעשות כן"[4]. כאמור שנאת האחים על פי הקוראן, נוצרה בגלל היחס המועדף, שנתן לו יעקב.

בגלל אפליה  זו, על פי המקרא, החליטו אחי יוסף  להיפטר ממנו כתוצאה מקנאתם בו, רק כאשר הוא נשלח אליהם בשליחות יעקב אל עמק דותן. לשון אחר – האחים אמנם קנאו ביוסף אולם לא התוו תוכנית אופרטיבית בכדי להיפטר ממנו. רק בהגיעו לדותן, הם שלפו תוכנית כיצד יש להזיז את יוסף הצידה ממשפחת יעקב. לעומת זאת, בקוראן לא מדובר בשליפה מקומית של תוכנית אלא כתכנון מוקדם, מעין פשע בכוונה תחילה.

לאחר מכן, באה מכירתו של יוסף, המתוארת באופן נרחב במקרא. בקוראן לעומת זאת מכירת יוסף מובאת בקיצור נמרץ, היות ואין במכירה זו עניין חיובי כלפי יוסף, ומוחמד מנסה בסורה האמורה להגן על שמו הטוב של גיבור הסיפור יוסף.

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

לאחר המכירה, מחליטים האחים לשחוט גדי עיזים ולטבול את כותנת הפסים של יוסף בדם הגדי, ובכך ליצור אליבי על כך שיוסף נטרף בידי חיות טרף בדרכו לדותן, ולא ידם הייתה במעל. יעקב על פי המקרא מקבל את הבשורה על מות יוסף באופן קשה ומתאבל עליו על פי התיאור המקראי כך:" ויתאבל על בנו ימים רבים...וימאן להתנחם"[5] אולם בקוראן אבלו של יעקב מתואר באופן מאופק מאוד:" ואולם עלי לעמוד בעוז רוח ואללה עזרי מפני הדברים אשר תתארו"[6]. לשון אחר - הצד האנושי, הרגשי, המתח והדרמה, המצויים במקרא, נעדרים לחלוטין בסיפור יוסף בקוראן[7].

לאחר מכירתו מתגלגל יוסף על פי הסיפור המקראי לביתו של פוטיפר סריס פרעה. שם נכונה לו עלילה עם אשת פוטיפר, שבסופה מצא יוסף את עצמו בבית האסורים.

בדומה למקרא, גם הקוראן מספר כי אשת פוטיפר רצתה לקיים יחסי אישות עם יוסף, אולם הוא סירב: "האישה אשר הוא בביתה שידלה אותו בדברים והגיפה את הדלתות ואמרה בוא אלי. אמר, ישמרני אללה, הן אדוני הוא והיטיב לשכן אותי. בני עוולה לא יעשו חיל"[8].

לאחר מכן מתאר הקוראן את המאבק הפיזי בין יוסף לאשת פוטיפר באופן הבא: "שניהם כאחד מיהרו אל הדלת והיא קרעה את כותנתו מאחור ואז מצאו השניים את בעלה בדלת. אמרה, מה דינו של המבקש לעולל רעה לאשתך אם לא מאסר או עונש כבד?"[9].

התיאור הזה של הקוראן שונה מהתיאור המקראי, היות ובמקרא לא נאמר כי אשת פוטיפר קרעה את הבגד של יוסף אלא רק תפסה אותו בידיה. בנוסף, המקרא מספר כי אשת פוטיפר סיפרה קודם לכן את גרסתה לאירוע לבני ביתה ורק אחר כך לבעלה, ובעקבות כך מושלך יוסף אל בית האסורים. בסיפור בקוראן, מתערב בן משפחה בטענות האישה מול בעלה ומשכנע כי יוסף חף מפשע. חרף זאת הוא מושלך לכלא. לכאורה אין הגיון בתיאור זה של הקוראן, מדוע נענש יוסף על לא עוול בכפו? על כך עונה הקוראן מספר פסוקים אחר כך, שלמרות שיוסף היה חף מפשע, הרי שריכלו וריננו מאחורי גב רעייתו אודות המקרה שקרה, ופוטיפר, רק בשל כך השליך את יוסף לכלא מחוסר ברירה בכדי להגן על שמו הטוב ועל שם משפחתו. כבוד המשפחה היה ונשאר תובנה בסיסית בתפיסה המוסלמית, אשר על כן, תובנה זו השפיע על כותב הסיפור הקוראני, ולכן, למרות שהוכח שיוסף חף מפשע, הרי שכבוד המשפחה חשוב יותר מאשר זיכוי אדם שמאיים על כבודו של פוטיפר רעייתו ובני ביתו. טברי[10] טוען כי יוסף הושלך לבור למרות חפותו מפאת יופיו והופעתו החיצונית המרשימה שגרמו לערעור הסדר החברתי. כדי  לשמור על הסדר החברתי התקין, ולמנוע תקלות על בסיס מיני, היה צורך להרחיק את יוסף מהחברה המצרית.

[בתמונה: יוסף ואשת פוטיפר,  זבאלד בהאם, 1544, התמונה היא נחלת הכלל]

ביושבו בבית האסורים פותר יוסף בהצלחה את חלומם של שר המשקים ושר האופים שריו של פרעה. בשל כך, הוא מוזמן לבוא לפני פרעה ולפתור את חלומותיו שמתוארים במקרא בפרשת מקץ, אודות שבע השיבולים ושבע הפרות שרואה פרעה בחלומו. בניגוד לידוע מהמקרא, הקוראן קובע כי יוסף סירב להתייצב לפני פרעה כדלקמן:" אמר המלך, הביאוהו אלי. כאשר בא השליח תאמר לו יוסף חזור אל אדונך ובקשהו לברר את עניין הנשים אשר חתכו ידיהן. אמר המלך, מה היה לכן כי שידלתן את יוסף בדברים? אמרו חלילה לנו מאללה, לא מצאנו בו כל רע. אז אמרה אשת הגביר עתה תצא האמת לאור, אני שידלתי אותו בדברים והוא דיבר אמת"[11].הקוראן מוסיף כאן פרט שאיננו מצוי כלל במקרא.

אשת פוטיפר נאלצת להודות באופן פומבי, כי היא אשמה במקרה עם יוסף. תוספת זו באה ככול הנראה להבליט את יושרו המוסרי של יוסף ולהאדיר את דמותו כצדיק. מדוע בחר הקוראן להפוך את אשת פוטיפר מדמות שולית לדמות ראשית בסיפור יוסף? יתכן שהקוראן מנסה להבליט בסיפור זה את עיקרון החזרה בתשובה, שמתגלם היטב באשת פוטיפר, מה שאין כן בסיפור המקראי, שם חלקה בסיפור משני.

אחרית דבר. סיפורי יוסף במקרא, הם חוליה מקשרת חשובה בתולדות התהוותו של עם ישראל. רק בגלל מכירתו של יוסף, ועלייתו לגדולה בארץ מצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים, ירידה שבסופה יציאת מצרים קבלת התורה והפיכת המסגרת השבטית לעם. הקוראן לעומת זאת מתייחס לסיפורו של יוסף בהיבט התיאולוגי מוסרי. לכן הוא משמיט פרטים שעלולים לפגוע בדמותו המוסרית של יוסף ובכך לקעקע את הלימוד הדתי מהסיפור. בכדי שלא להעתיק את הסיפור המקראי ככתבו וכלשונו, מעדיף מוחמד לשכתב פרטים פרי דמיונו, כדי לענות על הצורך הפדגוגי והלקח המוסרי שיש ללמוד ממנו. הצורך הפדגוגי והלקח המוסרי הם אשר גורמים לשינויים בסיפור יוסף בקוראן בהשוואה למסופר במקרא.

[לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וישב.
• סדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים.
• אוסף המאמרים על פרשת מקץ.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וישב באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מקץ באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/3/18.

[1] קוראן, סורה 12, יוסף, תרגום אורי רובין, אוניברסיטת ת"א, 2016, עמודים 187 – 196. (להלן קוראן רובין).

[2] קוראן רובין, סורה 12, פסוק 4.

[3] גרסיאל, ב.ש. מחזור סיפורי יוסף במקרא ובקוראן, בית מקרא, קמ"ט, 1997, עמ' 155 - 170.

[4] קוראן רובין, סורה 12, פסוקים 8 – 10.

[5] בראשית, פרק  ל"ז, פסוקים  ל"ד – ל"ה.

[6] קוראן רובין, סורה 12, פסוק 18.

[7] גרסיאל, ב.ש. סיפור יוסף במקרא ובמדרש מול הסיפור בקוראן, על מקרא הוראה וחינוך, ד"ר לאה מזור, 2010.

[8] קוראן רובין, סורה 12, פסוק 23.

[9] שם, פסוק 25.

[10] ראה הערה 7.

[11] קוראן רובין, סורה 12, פסוקים 50 – 51.