אבי ברוכמן: 'הנחות הסלב' של מערכת אכיפת החוק

/ 12 בדצמבר 2017

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Lindell Dillon לאתר flickr]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%9e%d7%9f-5

ד"ר אבי ברוכמן (בתמונה משמאל) הוא מרצה בכיר במחלקה לקרימינולוגיה המכללה האקדמית אשקלון. שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

סקר מדד שלטון החוק שעורכת אוניברסיטת חיפה, מצביע על ירידה באמון של הציבור בהגינות המשטרה ומערכת המשפט בישראל. רק 28% מהמשתתפים בסקר הסכימו כי המשטרה פועלת בצורה שוויונית כלפי כלל אזרחי ישראל. 49% בציבור היהודי הביעו אמון בבית המשפט העליון ב- 2017, לעומת 80% בשנת 2000 (שפיגל, 2017). לתהליך הזה סיבות רבות. הפעם אכוון את הזרקור לאחת התופעות המדגישות את אי השוויון באכיפה: היחס המועדף שמעניקה המערכת לבכירים, ולאלה שבאו מתוכה... המושג 'הנחות סלב' מתייחס במקור למתנות שמקבלים הסלב מהחברות המסחריות - שכוללים תכשיטים, מכוניות וחופשות בחול- על מנת לקשר מוצרים ו/או פרויקטים מסוימים עם אותו אדם. לדוגמה, העובדה שסלב עובר לגור בפרויקט מגורים מעלה את ערך הדירות ומושכת אנשים לפרויקט.

בהקשר למערכת אכיפת החוק ולמערכת המשפט, בא כינוי זה לבטא את התחושה הציבורית, של יחס מועדף, שמקבלים בכירים שמועדים, ואמורים להיות מטופלים ככל אדם.

התופעה הזו אינה חדשה. היא קיימת בממד הרחב - של התייחסות מערכות האכיפה והשפיטה לבכירים בכלל - וגם בממד הצר: באופן שבו 'דואגות' המערכות הללו לאלה מתוכן שכשלו. מצד אחד, ביקורת קשה ואמירות חריפות בהצהרות לתקשורת ובפסקי הדין. משד שני: ענישה מגוחכת ולא מידתית, שאינה מתיישבת עם המילים שקדמו להחלטה...

סוגיית 'היסוד הנפשי' והשפעתה על המאבק בשחיתות השלטונית

עבירת הסל של הפרת אמונים והאופן שבו פורשה על ידי בתי המשפט, סידרו 'חיים טובים' לבכירים רבים שסרחו. נאמנים לפרשנות מסוימת, התעקשו בתי המשפט שלא לייחס לנאשמים מסוג מסוים את מה שכונה היסוד הנפשי של מודעות למעשה של הפרת אמונים (קרניאל, 1999, ע' 298; נגבי, 2004, ע' 46). בעברית פשוטה, השופטים לא סברו שהנאשמים התכוונו במעשיהם לבצע מעשי שחיתות, ובהיעדר כוונה פלילית – זוכו. חלק מפסקי הדין הללו עוררו ביקורת ציבורית קשה, אך ללא הועיל. החשוב שבהם לטעמי הוא פסק דין דיניץ (ע"פ 4467/96).

הקו שנקטו שופטי העליון השפיע, בהכרח, גם על החלטות היועץ המשפטי לממשלה לסגור כתבי אישום כנגד בכירים. שרשרת הזיכויים של אנשי ציבור שהועמדו למשפט הביאה להרהורי כפירה באשר למקומה של עבירת המרמה והפרת האמונים בספר החוקים, על ההשלכות שיש לכך על המאבק בשחיתות הציבורית. רק כשהגיעו מים עד נפש, והמאבק בשחיתות השלטוניות היה על סף קריסה, נחלצו הנשיא דאז, אהרון ברק ושופטי העליון ונתנו פרשנות חדשה, שהפכה את הקערה. אבל הנזק היה כבר גדול ומוחשי: השנים 1996 עד 2004 הפכו לשנים מעצבות שבהן השחיתות השלטונית הפכה כבר למאפיין כרוני של תרבות השלטון בישראל.

הנחות לבכירים 

קיימות דוגמאות רבות מספור להנחות סלב שמבצעת הפרקליטות - וגם בתי המשפט - לבכירים. אמנה פה אחת לדוגמה: את עסקת הטיעון שנסגרה עם אהוד אולמרט ופרקליטיו בשתי פרשיות הליכי המשפט שבהן נתפס, שעלו מתוך הקלטות שולה זקן. במסגרת ההסכם, מחקה הפרקליטות את אשמות שיבוש הליכי החקירה, שהעונש המרבי עליהן כבד יותר. מדוע? 

דואגים ל'אנשינו' 

בעוד שניתן לתרץ את התמודדות בתי המשפט עם 'היסוד הנפשי', ככשל של המחוקק בעבירת הסל של הפרת אמונים; ואת ההנחות לבכירים בתירוצים נקודתיים ("אולמרט כבר הושפל דיו"...), הרי שמקוממת במיוחד היא התמודדות המערכת עם אנשיה שכשלו:

2017: נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר, יצחק כהן

במאי 2017 הסתיים משפטו של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר, יצחק כהן, כשהשופטת מסרבת לקבל את הסדר הטיעון שסוכם איתו. חקירת המשטרה - שהתבסס על מספר מקרי הטרדה - הניבה לבסוף מקרה בודד אחד בכתב האישום. השופט לשעבר התייצב בבית המשפט, והודה בכתב האישום. בהסדר טיעון בין התביעה והסנגוריה הוסכם לתקן את כתב האישום, והוסכם על עונש של שירות לתועלת הציבור ופיצוי למתלוננת בסך 2,500 ₪. במסגרת ההסדר הסכימה התביעה לאי הרשעה בכפוף להמלצת שירות מבחן. למה? נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון כבוד השופטת עינת רון כתבה בפסק הדין ( לאחר שבחנה את הסדר הטיעון): "... אינטרסים ציבוריים אלה אינם מאפשרי סיומו של ההליך ללא הרשעתו של הנאשם בדין ולטעמי, לא ניתן להם המשקל הראוי והנכון. בשל כך, והגם שמדובר בצעד חריג, מצאתי לחרוג מהסכם הטיעון....ואני מרשיעה את הנאשם בהטרדה מינית....אני מטילה על הנאשם צו של"צ בהיקף 220 שעות, כהמלצת שירות המבחן בתסקירו ומחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 2,500 ₪ ( ת"פ 42649-11-16 מדינת ישראל נ' כהן).

[לכתבה המלאה לחצו כאן]

2016: סגן המפכ"ל לשעבר, ניצב בדימוס נסים מור

בספטמבר 2016 הורשע סגן המפכ"ל לשעבר, ניצב בדימוס נסים מור, בהסדר טיעון, בהטרדה מינית של שוטרות זוטרות במשטרה, וכן בהפרת אמונים. שופט בית משפט שלום בבאר שבע רון סולקין גזר את דינו, ל- 400 שעות עבודות שרות ו- 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, ופיצוי כולל של 30,000 ₪ לשלוש המתלוננות. עוד נקבע כי מור יופנה לשירות המבחן כדי שזה יקבע אם ניתן לבטל את הרשעתו. מור ניסה לערער על הרשעתו. במסגרת ההסדר בין מח"ש למור, הודה סגן המפכ"ל לשעבר בעבירות שיוחסו לו והוסכם כי יעבור תסקיר מבחן – בדיקה בידי קצין מבחן שהוא עובד סוציאלי. תסקיר המבחן שנערך למור לא המליץ על ביטול ההרשעה. לאחר שהסתיים ההליך הפלילי בהרשעה פנתה אחת המתלוננת בתביעה אזרחית כנגד מור.

[לכתבה כולה לחצו כאן]

2016: מפקד מחוז חוף לשעבר, ניצב בדימוס חגי דותן

ביולי 2016 הורשע ניצב חגי דותן, לשעבר מפקד מחוז חוף,  בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל. דותן נחקר בחשד שהטריד מינית שוטרות וניהל מערכות יחסים עם שוטרות. מח"ש חקרו את הפרשה ובסיומה, הוא שוחרר לביתו בתנאים מגבילים והמפכ"ל דאז, יוחנן דנינו, הודיע לו על סיום דרכו במשטרה. כשנה לאחר מכן החליטה המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה להעביר את ההליך לדין משמעתי במשטרה ולא פלילי. בהסדר טיעון הודה ניצב דותן במעשים ובהתנהגות שאינה הולמת שוטר ואו שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה. הוא הורשע על פי הודאתו ונדון לנזיפה חמורה והורדה בדרגה אחת, למשך חצי שנה (מכיוון שההורדה בדרגה כוללת פגיעה כלכלית בפנסיה). השופטים לא מצאו מקום להטלת קנס ואו פיצוי למתלוננות (דורון, 2016).

[לכתבה המלאה לחצו כאן]

2016: היועמ"ש מנדלבליט מורה לסגור את התיק נגד פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד

ב-1 למרץ 2016, סגר היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, את התיק נגד פרקליטת מחוז תל אביב, לשעבר רות דוד, בנוגע להתנהלותה כפרקליטת מחוז. מנדלבליט קבע כי חומר הראיות בתיק לא מגבש סיכוי סביר להרשעה בעבירה פלילית וכי גם אם היו ראיות לעבירת מרמה והפרת אמונים, על עבירה זו חלה התיישנות. (כתב האישום נגד דוד בגין שיבוש הליכי משפט עדיין מתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים).

רות דוד על פי הטענות קיבלה מתנות מעו"ד לשעבר רונאל פישר, בהם שני עטים של "מונט בלאן" בשווי 2,500 שקלים, שעון בשווי אלפי שקלים, כמו כן צעיף ותיק של לואי ויטון ושעון יקר ערך.

בנובמבר 2017 קבע דו"ח של נציב הביקורת על התביעה, דוד רוזן, כי נסיבות גניזת תיקי חקירה על ידי רות דוד שנפתחו עקב 15 תלונות שונות של חוקרים ברשות המסים "תמוהות". עוד אמר "מסיבות עלומות, כדי לא לומר מוזרות ותמוהות, יחד עם התיק נעלם אף התיעוד שהוביל להחלטה לביעור התיק"

[לכתבה המלאה, לחצו כאן]

2015: השופטת בלהה גילאור

ביולי 2015, בחר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה וינשטיין את השופטת בדימוס בלהה גילאור ליו"ר הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות. שר האוצר ושרת המשפטים אישרו את המינוי. זאת למרות, בשנת 2010, בעת שגילאור כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, קבע נציב התלונות על השופטים לשעבר, אליעזר גולדברג, כי היא פעלה בניגוד להסדר שנערך עמה, והתערבה בהחלטה מי השופט שידון בתיקים שמייצג משרד עורכי הדין של בעלה - יעקב סלומון, ליפשיץ ושות' החיפאי (גנון, 2015).

גילאור הייתה מסוכסכת עם סגנה לשעבר בחיפה, השופט גדעון גינת. בעקבות הסכסוך עבר גינת לכהן כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב. גינת טען כי גילאור החליטה, בניגוד לתכנית העבודה השנתית, להפקיע מידיו תיקים של חברות בפירוק שהיו באחריותו, לאחר שפסק נגד עו"ד משה ליפשיץ, שותף במשרד עורכי הדין של בעלה עו"ד יוסי גילאור. הנציב לשעבר גולדברג דחה את הטענה, לאחר שלדבריו לא מצא ראיות לכך (גנון, 2015).

השופט גינת שלח בקשה לעיון חוזר בהחלטה. הוא טען כי נודע לו שגילאור התחייבה שלא לעסוק בתיקים שבהם מעורב משרד עורכי הדין של בעלה, והדבר כולל את ההחלטה מי השופט שידון בתיק. בעקבות בקשתו של גינת פנה שוב גולדברג לגילאור וביקש את תגובתה. גילאור ציינה כי מנהל בתי המשפט דאז, השופט בדימוס בועז אוקון, פנה אליה בסמוך למינויה, והיא אמרה לו שאינה דנה בתיקים שבהם מעורב משרדו של בעלה. בענייני מנהלה, כגון ניתוב תיק, אמור היה לטפל אחד הסגנים. לאור הדברים כתב גולדברג כי "על פי ההסדר המוסכם הנשיאה הייתה חייבת להימנע מלקבוע את השופט שידון בתיקי המשרד (של בעלה, ת.ג), וקביעה כזו צריכה הייתה להיעשות על ידי אחד מסגניה" (גנון, 2015).

[לכתבה המלאה, לחצו כאן]

2005: השופטת הילה כהן

השופטת הילה כהן  הורשעה בבית הדין המשמעתי של השופטים בהתנהלות לא תקינה כאשר "הוציאה תחת ידיה 14 פרוטוקולים והחלטות שלא שיקפו כהלכתם אירועים שהתרחשו באולם בית המשפט בדיונים שנערכו לפניה", לשון פסק דין בית הדין המשמעתי לשופטים, בראשות המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון מישאל חשין, השופט ריבלין והשופטת ארד. בלשון העם, השופטת 'פיברקה' 14 פרוטוקולים של בית משפט. הועדה קבעה עם זאת כי מעשיה "לא ניגעו בפגם מוסרי", וכי יש להתייחס אליהם גם על רקע יחסי עבודה "בלתי תקינים ובלתי בריאים בין השופטת כהן לבין עובדי העיריה שאמורים היו להיות לה לעזר". השופטים מציינים כי דוגמה ליחסים בלתי תקינים אלו הייתה כאשר "שוחררו נאשמים שלא בידיעתה של השופטת". הועדה אף קבעה כי השופטת אינה צריכה לפרוש מתפקידה כשופטת, כיון שכאמור לא נפל פגם מוסרי בתפקודה אך הוחלט להעבירה למקום כהונה אחר ולתת לה נזיפה חמורה. לאחר לחץ ציבורי הובא הנושא לוועדה לבחירת שופטים. זו החליטה בדצמבר 2005, פה אחד, להדיח את השופטת הילה כהן מכס השיפוט. (שרביט,2005).

[למאמר המלא לחצו כאן]

1988: שופט התעבורה, בן שחר חריפאי

בשנת 1988 התבררה בבית הדין המשמעתי לשופטים קובלנה בעניינו של שופט התעבורה בן שחר חריפאי. השופטים תיארו את הקובלנה בפסק דינם: "במועדים בלתי ידועים, קיבל השופט חריפאי מעו"ד שמעון מזרחי, המופיע בבית המשפט לתעבורה לעתים קרובות, כרטיסים למשחקי כדור סל, ביניהם כרטיסים למשחקי כדורסל של גביע אירופה, ללא תשלום. הכרטיסים היו כרטיסי הזמנה שאינם למכירה". שיטת מסירת הכרטיסים למשחקי מכבי ת"א עבור שופט התעבורה הייתה, לפי פסק הדין פשוטה למדי: "הכרטיסים הושארו עבור השופט חריפאי במזכירות בית המשפט". השופטים קבעו שמתן כרטיסים לשופט מעורך דין, שלעתים קרובות מופיע בפניו בבית המשפט אינה "... חס ושלום.... לקיחת שלמונים" , אבל, "יש פגיעה בשלמותה ובשלומה של המערכת השיפוטית". בית הדין המיוחד הרשיע את חריפאי לפי הודאתו, ומאז חדל לכהן כשופט בישראל. קראו היטב מה כותבים השופטים " חריפאי מצטער על קבלת כרטיסי ההזמנה ורואה בכך משום התנהגות שלא כהלכה כשופט. מאחר שמעד ונכשל במה שנכשל, מבקש הוא לפרוש מכהונתו כשופט... בכך גזר על עצמו את אמצעי המשמעת הקשה ביותר" . היועמ"ש חריש החליט שלא להעמיד לדין פלילי את מזרחי בעבור מתן שוחד לשופט... (בקרמן, 2009).

[לדף המלא לחצו כאן]

לא מפרסמים פסקי דין של בית הדין למשמעת של המשטרה, עם שמות הנאשמים

תקופה ארוכה, דורש עו"ד פיני פישלר מהמשטרה, בעקביות, לפרסם פסקי דין של בית הדין למשמעת של המשטרה ולחשוף את שמות השוטרים המורשעים. כיום, מפורסמים באתר המשטרה פסקי הדין, כששמות השוטרים מחוקים. הנה כמה מקרים מהפרסום האחרון (אתר משטרת ישראל, 2017):
  • שוטר הוציא רישומים ממערכות המידע המשטרתיות. גזר הדין: נזיפה חמורה, הורדה בדרגה ל- 6 חודשים מתוכם אחד בפועל בלבד.
  • קצין בילה עם עבריין שמוכר לו בחופשה בתאילנד, קיים מגע מיני עם חשודות בסחר בסמים, ולא דיווח לממונים עליו. גזר הדין: נזיפה חמורה, הורדה בדרגה ל- 8 חודשים רק 3 מהם בפועל.
  • שוטר שהיכה עצור כבול באזיקים. גזר הדין: נזיפה חמורה וקנס כספי 2500 ₪.

 לסיכום

אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן... הצגתי בפניכם רשימה חלקית - שרחוקה מלהיות שלמה - של החלטות בכירים במערכת האכיפה ופסקי דין, שמעלים חשש שהירידה העקבית באמון הציבור בהגינות מערכת האכיפה, יש לה על מה להסתמך. חומר למחשבה...

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה 

 

Related posts

One thought on “אבי ברוכמן: 'הנחות הסלב' של מערכת אכיפת החוק”

  1. צודק ד"ר ברוכמן במסקנות. מאמר חשוב המציג את אי השיוויון במשפט. מאמר מעולה. שאפו

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *