[בתמונה: הימורי מדיניות ותרבות אסטרטגית... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Matthew Powell לאתר flickr]

[מאמר זה הופיע לראשונה באתר ג'וקופוסט. למאמר המקורי לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

עודכן ב- 11 בספטמבר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הימורי מדיניות הם חלק מתרבות אסטרטגית:

התנהלות מגושמת - החוטאת לאינטרסים הלאומיים והבינלאומיים של מדינות - מאפיינת היום את רובן המכריע של מדינות המערב, ובהן ישראל; ומאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב - 2022 - גם את רוסיה. עד אז הפגין הנשיא הרוסי מיומנות, בניצול משברים בינלאומיים לטובת האינטרסים הלאומיים הרוסיים; וגם כאשר טעה בחישוביו, והמזל הפנה לו עורף, הוא מתנהל באופן ראוי ללימוד.

להתנהלות הזו - לטוב ולרע - יש לעתים שרשים תרבותיים. תרבות אסטרטגית (Strategic Culture) היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי.

תרבויות אסטרטגיות שונות הן הגורמות לגישות שונות של מדינות, לגבי הדיפלומטיה והמלחמה כאחד (אדמסקי, 2012, ע' 13; ראה תמונת כריכה משמאל).

[למאמר: 'מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?', לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]  [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

[בתמונה: תרבת אסטרטגית והשלכותיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PIRO4D לאתר Pixabay]

חלק מהוירטואוזיות שהפגינו הרוסים בזירה הבינלאומית, למשל, נעוצה בחשיבות שמייחסת התרבות האסטרטגית שלהם, למה שמכונה בשפת היחסים הבינלאומיים הימורי מדיניות.

הימור מדיניות. הוא פעולה חדה, שמשנה לתמיד מציאות קיימת, שמכבידה עלינו. היא יוצרת מציאות חדשה במהותה. אמנם, ליוזם הפעולה אין יכולת לקבוע לאן תוביל (מלחמת רוסיה אוקראינה כמקרה בוחן...); אבל הרשות נתונה בידיו לנסות ולעצב אותה להשגת מטרותיו הלאומיות.

דוגמה לפעולה רוסית כזו היא נחיתת כוח המשלוח הרוסי בסוריה בסוף 2015, ששינה במחי יד את תמונת המצב שם, את מעמדה של רוסיה באזור וגם בזירה הבינלאומית כולה.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של פרופ' דימיטרי (דימה) אדמסקי, "תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית", שראה אור בהוצאת מערכות ומודן ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש ראוי]

'הימור מדיניות': יכול להינקט על ידי מדינה שיש לה עוצמה יחסית בסביבתה המשימתית, אולם גם על ידי מדינות הנמצאות בעוצמה נחותה יחסית.

התבונה הזו מעוגנת בתורת המערכות המורכבות (שגם בה שרשים מזרח אירופאים בולטים, בוודאי בהיבטיה הצבאיים...). מערכת מורכבת (Complex System) פועלת תחת מכלול אילוצים קיים המכונה 'מושך' ('Attractor'). מרגע שהיא מקבלת 'דחיפה' (Perturbation) היא עוברת, לבלי שוב, למערכת אילוצים חדשה (ל'מושך' חדש).

כך מתהווה (Emergence) מציאות חדשה, שכל הגורמים במרחב יכולים לנסות ולהשפיע עליה. לא ברור לאן תוביל. מה שברור הוא, שהיא לעולם לא תחזור למציאות (ל'מושך') הקודמת.

[להרחבת המושג: 'הימור מדיניות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרות לאומיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סביבה משימתית', לחצו כאן] [להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מושך', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דחיפה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן]

[בתמונה: מרגע שמערכת מורכבת מקבלת 'דחיפה' (Perturbation) היא עוברת, לבלי שוב, למערכת אילוצים חדשה (ל'מושך' חדש). תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הימורי מדיניות בתרבות האסטרטגית הישראלית

הימורי מדיניות היו חלק מהתרבות האסטרטגית הישראלית, עוד לפני היותה מדינה. תרמה לכך העובדה, שמקבלי ההחלטות דאז - בעיקר, דוד בן גוריון - היו בעלי מנטליות מזרח אירופית. 

דוגמה אחת מיני רבות לכך, הייתה ההחלטה לקבל את רעיון החלוקה ב- 1947: מרגע שהתקבלה ההחלטה - השתנתה המציאות המדינית (הבעייתית עבור ישראל) לבלי שוב. מרגע שהשתנתה, ניסו כלל הגורמים המעורבים לנצל את המצב לטובתם. כך, ניתנה הרשות גם בידי כוחות הביטחון הישראליים הצעירים לעצב אותה לטובתנו.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[בתמונה: דוד בן גוריון ותוכנית החלוקה - הימור מדיניות מוצלח... הצילום באדיבות לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר]

הימור מדיניות שבו הפגין גם הדור השני של ההנהגה (משה דיין) הבנה של הכלי, היה מלחמת קדש ב- 1956. הימור מדיניות נוסף שהציע דיין בעקבות מלחמת ששת הימים - ושלא התקבל - היה נסיגה מתעלת סואץ למייצרי הגידי והמתלה בסיני.

'קו פרשת המים' בהבנת המשמעות של 'הימורי מדיניות', היה ניסיונם של מנחם בגין ואריאל שרון, לכפות שלום בכוח הנשק במלחמת שלום הגליל. עוצמת הטראומה - שנגרמה מכישלון ההימור הזה - לא גרמה, אמנם, לקברניטים לחדול מהשימוש בכלי, אבל משהו בהבנה של מהותו ועקרונותיו אבד. אבדה בעיקר ההבנה, שה'דחיפה' מ'מושך' ל'מושך' יוצרת מציאות חדשה, לא הפיכה. העיוות הזה לא הוסיף לסיכויי ההצלחה של היוזמות הללו.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן] 

[בתמונה: זה נראה טוב בהתחלה... מלחמת לבנון הראשונה - קו פרשת המים של הימורי המדיניות... הצילום באדיבות לע"מ]

הפעם הראשונה שבה נתקלנו - לפחות לכאורה - בחשיבה הפשטנית, שאין תהליך בלתי הפיך, בבחינת: "נרצה נשנה, נרצה נחזיר בחזרה", הייתה בהסכמי אוסלו. זמן קצר לאחר חתימת הסכם אוסלו, בנובמבר 1993, העניק ד"ר יוסי ביילין, אדריכל הסכם אוסלו, ראיון לאברהם תירוש ב"מעריב".

[בתמונה משמאל: ד"ר יוסי ביילין: "אם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב"... מקור התמונה: פייסבוק]

"המבחן הגדול ביותר של ההסכם יהיה מבחן של דם", אמר. "אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור - זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב" (ההדגשה שלי, פ"י) (הייטנר, 2017).

הייטנר אף טען בהתאמה, כי בתקופה שלאחר הסכם אוסלו נהג ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לומר, שאם הפלסטינים יפרו את ההסכם, צה"ל יכבוש מחדש, בחצי יום, את כל השטחים... (הייטנר, 2017).

הימור המדיניות הגדול הבא היה של אהוד ברק (ראו תמונה משמאל) בלבנון: אף שהשיחות עם סוריה עלו על שרטון - ואבדה היכולת להסיג את הכוחות בהסכם - החליט ברק לקחת את הסיכון שבהוצאת צה"ל מלבנון ללא הסכם. לא הצלחתי למצוא תיעוד על אורח החשיבה של ברק באותם ימים, ועל הנחות המוצא שלו.

[מקור תמונתו של אהוד ברק משמאל: פייסבוק]

תחילת המילניום זימנה גם היא הימור מדיניות גדול, בדמות ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון סיני, בקיץ 2005. קשה לדעת מה תכננן באמת אריאל שרון (שהוא אולי הבן גוריוניסט האחרון...); אבל, לפחות הצהרותיו נתפסות - לפחות לכאורה - נאיביות מאוד: "אם תיירה ירייה אחת מהשטח שממנו ניסוג, צה"ל יגיב במלוא העוצמה, והפעם - בלגיטימציה בינלאומית מלאה" (הייטנר, 2017).

[לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]

[בתמונה: התנתקות... התמונה באדיבות אתר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

אריאל שרון (ראו תמונה משמאל) תכון הימור מדיניות גדול בהרבה מהתנתקות: 'תהליך ההתכנסות' מיהודה ושומרון, שהיה צפוי להתבצע במרץ 2006.

לכתו הפתאומי מונע מאיתנו להבין בדיעבד את כוונותיו, אבל אחד מאנשיו, חיים רמון ביטא את ההיגיון שמאחורי היזמה בריאיון לארי שביט, שפורסם ב'הארץ' ב-18 ליוני 2006:

"אני מאמין שיהיה שקט, אבל נניח שתהיה מלחמה - איזו מין מלחמה תהיה זו? צה"ל, עם כל היכולות שלו, מול 3,000-4,000 אנשי חמאס שמצוידים בלא כלום?

אם הפלסטינים יוצרים עליי איזשהו איום, אני כובש את הגדה המערבית תוך 24 שעות. ואיך אני יודע זאת? כי כך עשיתי ב'חומת מגן' (...) כבשתי מחדש את השטח, ומוטטתי את הרשות הפלסטינית ביממה" (הכהן, 2016).

[תמונתו של אריאל שרון משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Helene C. Stikkel, והיא נחלת הכלל]

אותה חשיבה בדיוק קיימת גם היום בקרב חלק מהתומכים בתהליכים דומים. הביטוי ה'ציורי' מכולם היה לאחרונה זה של עמירם לוין, שקבע כי "בפעם הבאה (אם לא יתנהגו כנדרש מהם...) נקרע לפלסטינים את הצורה ונעיף אותם מעבר לירדן" (הארץ, 2017) (כיצד ניתן שלא להניח, שהפלסטינים ינסו לעצב את המציאות החדשה לתועלתם? האם ניתן יהיה במציאות החדשה 'לקרוע להם את הצורה'?).

[בתמונה: "אם הפלסטינים יוצרים עליי איזשהו איום, אני כובש את הגדה המערבית תוך 24 שעות"... האמנם? חיים רמון עם יצחק רבין. הצילום באדיבות לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר]

לסיכום

בספרו המצוין, משרטט דימא אדמסקי (ראו תמונה משמאל) קווים לדמותה של התרבות האסטרטגית הישראלית. ביניהם:

[בתמונה משמאל: פרופ' דימיטרי (דימה) אדמסקי. התמונה באדיבות אוניברסיטת רייכמן]

• אנטי אינטלקטואליזם מובהק והיעדר מסורת אינטלקטואלית של המערכות הביורוקרטיות והצבאיות;
• תרבות של אלתור: מעשיות רבה, אסרטיביות ונטייה לאלתר;
• דפוסי פעולה לא פורמליים באופן קיצוני, וחוסר הקפדה על נהלים היררכיים;
• היעדר חזון לאומי ארוך טווח;
• סלידה מתכנון אסטרטגי ברמה הלאומית;
• העדפת שיקולים צרים ומגזריים;
• היעדר תפיסת ביטחון ודוקטרינה צבאית כתובות;
• מנטליות של מצור;
• בעשורים האחרונים: נטייה לאסטרטגיה הגנתית ולשימור סטטוס קוו מדיני, בצד טקטיקה התקפית בשדה הקרב.
• ויתור על גמישות, עורמה ותחבולה לטובת הטכנולוגיה;
• חדשנות טכנו טקטית צרת אופקים;
• המעשה קודם להבנה;
• "מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח".

הדפוסים הללו מקלים עלינו להבין כיצד מכל התורה כולה של 'הימור מדיניות', נותרנו עם ההימור לבדו...

[למאמר: אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'קשרי היררכיה', לחצו כאן] [להרחבה על 'חזון לאומי, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'גמישות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

[בכרזה: החשיבה האסטרטגית הישראלית חולה... יוצרת התמונה המקורית: Paula Rego. התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Pedro Ribeiro Simões לאתר flickr. הכרזה: ייצור ידע]

בשיח הפוליטי הישראלי, רבים משתמשים בדוגמאות שהבאתי לניגוח פוליטי. בכל הנוגע לכלי אסטרטגיה, אסור שזה יקרה. שכן, 'הימורי מדיניות' עשויים לתמוך במדיניות כזו וגם אחרת. אבל, גישה ל'הימורי מדיניות' מתוך ההבנה קלוקלת של הכלי, עלולה להבאיש את תוצאות השימוש בו.

דומה שהגיעה העת לדרוש, גם מפוליטיקאים בכירים - ובוודאי מגורמי תכנון - את המקצועיות המתחייבת מהעיסוק בנושא, שהוא קריטי כל כך לביטחון הלאומי שלנו.

[להרחבת המושג: 'מקצועיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ביטחון לאומי', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן]

מקורות

• פנחס יחזקאלי (2022), יחסי רוסיה – אוקראינה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/1/22.
• הארץ (2017), עמירם לוין: "בפעם הבאה נקרע לפלסטינים את הצורה, ונעיף אותם מעבר לירדן", 13/12/17.
• אורי הייטנר (2017), "למי תקרע את הצורה, עמירם לוין, ישראל היום, 17/12/17, ע' 31.
• גרשון הכהן (2016), אשליית המענה הביטחוני לרעיון שתי המדינות, ייצור ידע, 1/7/16.
• יחזקאל דרור (1997), הימורי מדיניות: קביעת מדיניות כהימור עמום, אצל: דוד דרי (עורך), יסודות המינהל הציבורי, עמ' 111-142, רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מושך, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דחיפה, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות אסטרטגית: התרבות הארגונית של מדינות בתחום האסטרטגי, ייצור ידע, 9/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• יחזקאלי פנחס (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר ייצור ידע, ייצור ידע,  17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• יחזקאלי פנחס (2017), הימור מדיניות, ייצור ידע,  18/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרות לאומיות, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), ההתנתקות והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מושך, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דחיפה (‘Perturbation’): לטלטל את המערכת, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
  • פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי, ייצור ידע, 2/5/14.
  • פנחס יחזקאלי (2020), מקצועיות ומקצוענות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/8/20.
  • פנחס יחזקאלי (2020), מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?, ייצור ידע, 25/1/20.
  • יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.