חגית לרנאו: המלחמה על שטח המחיה של האסירים

[בתמונה: ראש בראש: האוצר מול הפרקליטות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PeterDargatz לאתר Pixabay]

ראש בראש: האוצר מול הפרקליטות

שתי כתבות בעיתונים כלכליים מתארות מאבק המתרחש בין אגף התקציבים במשרד האוצר לבין הפרקליטות ונציגי היועץ המשפטי לממשלה. הוויכוח נסוב על האופן בו צריכה המדינה להיערך על מנת שתוכל לעמוד בפסיקת בג"צ, אשר מחייבת אותה לדאוג לשטח מחייה של 3.5 מ"ר לכל כלוא עד מרץ 2018 ובשטח מחייה של 4.5 מ"ר לכל כלוא עד ספטמבר 2018. ברור שאין זו משימה קלה, והיא דורשת ריווח שטח המחיה לכ-40% מכלל הכלואים בישראל (כ-6,300 אסירים מתוך 19,000).

על הסטנדרט הבינלאומי לשטח מחייה מינימלי שהמדינה מחויבת להקצות לאסיר ולמידע נוסף על הצפיפות הקשה בה מוחזקים אסירים בישראל, ראו במאמר הבא:

[למאמרה של חגית לרנאו: 'מהו שטח המחיה המינימלי, שמדינה מחויבת להקצות לאסיר?', לחצו כאן]

על החשיבות התקדימית של החלטת בית המשפט העליון ראו במאמר הבא:

[למאמרה של ד"ר חגית לרנאו, 'עוזב בפתיחת דלת', לחצו כאן]

משרד האוצר, הסנגוריה הציבורית, שירות המבחן ורבים מאנשי האקדמיה מתחומי המשפט והקרימינולוגיה, סבורים שהחלטת בג"צ מחייבת פיתוח מנגנונים, שיפחיתו את מספר האסירים והעצורים בישראל, שבה שיעורי הכליאה גבוהים יחסית לרוב מדינות העולם ותועלתם מוטלת בספק. רק לאחר מכן, לפי עמדת האוצר, יהיה מקום להשקיע תקציבים רבים בריווח מתקני כליאה קיימים ובניית מתקנים חדשים.

ומנגד, היועץ המשפטי לממשלה וגופי התביעה בארץ דבקים במדיניות שמרנית, המבוססת על הנחה שמעצרים ומאסרים יוצרים הרתעה, ומסייעים במניעת עבריינות עתידית. גופים אלו, אשר אחראים במידה רבה לשיעורי הכליאה הגבוהים בישראל, אינם רואים עצמם כפופים למאמץ ליישום החלטת בג"צ. לתפיסתם הם יכולים להמשיך ולדבוק בגישה המקצועית שהובילה לשיעורי הכליאה הגבוהים בישראל, והאחריות על יישום החלטת בית המשפט מצויה בציר שבין שב"ס, אשר נדרש לתכנן ריווח של מתקני הכליאה הקיימים ובניית מתקנים חדשים, לאוצר, אשר לפי גישה זו צריך להזרים תקציבים למימון הבינוי והריווח.

הזירה המידית של הוויכוח בין השקפות עולם אלו היא בניסיונות של משרד האוצר לקדם במסגרת חוק ההסדרים מספר רפורמות שמטרתן הפחתה מהירה יחסית במספר האסירים: מנגנון יעיל שיאפשר שחרור מוקדם של אסירים לא מסוכנים שהוטל עליהם עונש מאסר של שנה ופחות; הרחבת המנגנון של שחרור מינהלי; וקביעת כלל נורמטיבי שינחה את בית המשפט לא לגזור על נאשם עונש מאסר קצר, בלי שיקדים וייבחן אפשרות לממש את האינטרס השיקומי והגמולי בענישה באמצעות חלופת שאינה כוללת מאסר בפועל. שתי כתבות חשובות בהקשר זה:

[לכתבה המלאה של מירב ארלוזורוב בדה-מרקר, לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של משה גורלי בכלכליסט, לחצו כאן]

תמשיכו לעקוב - יהיה מעניין!

____________ בתמונה: מבט השוואתי על שיעורי הכליאה במדינות שונות בעולם - נתוני 2014:

מקורות והעשרה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *