[בתמונה: חיילים קרביים. המקור: דובר צה"ל]
[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 14 באוגוסט 2021
אופיר צ'רניאק (ראו תמונה משמאל) הוא יועץ ארגוני ובלוגר, באתרו, הביסרמון. זהו מאמר תשובה למאמרו של האלוף במילואים גרשון הכהן, "לא צריך לשאול אותם יותר מדי", שהתפרסם ב- 31/12/17 באתר זה.
* * *
זהו מאמר שני בסדרה זו, של חילופי מאמרים, על מוטיבציה, בארגונים בכלל ובצה"ל בפרט, ועל איכות מדידתה:
- ראשון היה האלוף גרשון הכהן, במאמר: "לא צריך לשאול אותם יותר מידי…". המאמר נכתב בתגובה לפרסום נתוני בדיקת המוטיבציה של צעירים להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, המלמדים על ירידה קלה אך עקבית, הנמשכת לאורך זמן. רציונל המאמר היה שתוצאות הבדיקה מטעות (לכניסה למאמר, לחצו כאן).
- בתגובה, כתב אופיר צ'רניאק את המאמר הזה.
- האלוף הכהן השיב למאמרו של צ'רניאק, במאמר נוסף (לכניסה למאמר, לחצו כאן).
* * *
מספרים על רפול, (ראו תמונה למטה) שלפני מבצע צבאי היה שואל את המתכננים לגבי סיכויי ההצלחה של המבצע. לאחר שהם היו עונים בכובד ראש, הוא היה מתקן אותם ואומר להם שהסיכויים הם 50% כי או שהמבצע יצליח או שלא...
מעבר לשעשוע, זו דוגמה לאיך אפשר במשפט אחד לבטל את העבודה המקצועית של מנתחי סיכונים וחוקרי ביצועים. לצערי, במאמרו "לא צריך לשאול אותם יותר מדי" נוהג גרשון הכהן באופן דומה בסוגיית המוטיבציה.
[למאמרו של האלוף גרשון הכהן, לחצו כאן]
[בתמונה: רב אלוף רפאל איתן (רפול). או שכן, או שלא... דוגמה לאיך אפשר במשפט אחד לבטל את העבודה המקצועית של מנתחי סיכונים וחוקרי ביצועים... התמונה באדיבות אתר צה"ל]
מוטיבציה היא מרכיב משמעותי במחוברות ארגונית (organizational engagement), היבט משמעותי בהצלחה של חברות וארגונים רבים; שכן, הוא מתייחס למידת המוכנות של האדם לעבוד ולא רק להגיע לעבודה, להשקיע מעל ומעבר ולא רק את המינימום ההכרחי. ככזה היא נמדדת ומסוקרת בצורות שונות על ידי כל ארגון מתקדם. צה"ל לא יוצא דופן בכך.
האלוף גרשון הכהן (ראו תמונה משמאל) מבלבל בין המדידה עצמה (רמת המוטיבציה) לבין ההשלכות שלה. הקשר בין מוטיבציה (או כל רגש אחר) להתנהגות הוא מורכב. ולכן, הוא מחייב הבנה וניתוח, מתי נערכה המדידה ואיך היא בהשוואה למדידות בנקודת זמן דומה.
דוגמת התרגיל האוגדתי המתוארת היא בדיוק הדוגמה בה אין התייחסות למורכבות הזו. המשפט השלם - שפסיכולוג ארגוני אמור לומר במקרה הזה - הוא "רמת המוטיבציה כרגע בתרגיל נמוכה ודומה למה שאנחנו מכירים משלב דומה בתרגילים קודמים, זה טבעי לאור התנאים החיצוניים ומשך הזמן. למחרת בבוקר זה הזמן לנאומי מפקדים מדרבנים שבשילוב עם הפעלת אש וסיום באופן מוצלח יעלו את רמת המוטיבציה" ואז, המדידה אינה מטעה – היא כלי חשוב.
"אם לקחתי חייל והצבתי אותו במקום שאני רוצה, מהר מאוד הוא יתמלא במוטיבציה. כל מי שעסק בתחום הזה מכיר את התופעה."... אני עוסק בתחום הזה קרוב לעשרים שנה ומודה שאני לא מכיר את התופעה כמו שמתאר אותה הכהן. להפך! למרות הטענה ש"לצבא יש את הכוח להציב חיילים במקומות הדרושים לו, ואז, תוך שבוע, הם יהפכו ל'מורעלים' בתוך המסגרת הקרבית; כי ככה זה 'עובד', לצערי זה לא עובד ככה.
צה"ל השכיל להבין, שאם הוא צריך שני אנשים אחד בהגנה האווירית ואחד במג"ב, עדיף לשאול אותם מה הם רוצים, על מנת לא לשבץ את זה שרוצה מג"ב בהגנה האווירית, ולהפך. זאת, לא מתוך הרצון להתחשב בפני עצמו, אלא מתוך שזה מועיל לארגון - זה מקטין נשר, מצמצם את העיסוק פיקודי ומגדיל את המחוברות הארגונית.
[להרחבה בנושא מוטיבציה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא מחוברות ארגונית, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי MNBG East לאתר flickr]
בהמשך לדוגמה האישית של הכהן, כחובב מרתונים בעצמי אני בטוח, שאם בבוקר המרתון יודיעו לו שהמרתון הפך לתחרות ריקודי ואלס כי ככה המארגן רוצה, הוא כנראה שלא יתמלא במוטיבציה לרקוד ואלס.
שלא נטעה: בהחלט אפשרי להשפיע על המוטיבציה של אנשים, אולם זה תהליך שבדרך כלל לא קורה מהר מאוד, אלא מצריך זמן, עיסוק וקשב. אנג'לה דאקוורת', בספר GRIT (ראו תמונת כריכה משמאל), מתארת, עד כמה בניית המוטיבציה לעיסוק בתחום מסוים, נבנית במשך שנים. כמו כן, קיימים אלפי ספרים על סוגיית המוטיבציה, המתארים איך מפתחים אותה, על מה היא נבנית וממה היא מושפעת.
התשובה לשמחתנו (או לצערנו) היא מורכבת יותר מ"מוטיבציה מתמלאת במקום בו אתה נמצא".
"התופעה שפחות רוצים ללכת ליחידות קרביות מתרחשת, כי הצבא מאפשר זאת"... יש הנחת יסוד מובלעת בטענה הזו שהצבא מאפשר לא ללכת ליחידות קרביות, או לא לרצות ללכת אליהן. כמובן שהיא אינה נכונה.
השאלה היחידה שמשפיעה על השיבוץ של אלו המתאימים לשירות קרבי היא, איפה הם מעוניינים לשרת את השירות הקרבי; ולא האם הם רוצים.
מוטב לצבא שידע מהי מידת המוטיבציה של מתגייסיו, זה כלי חשוב על מנת לדעת איפה נדרש וצריך להשפיע, ואיפה הניסיונות להשפיע אפקטיביים והיכן לא.
[להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]
או אלוהים. מצמררת המחשבה שאלוף בצהל כל כך טועה בתחום מומחיותו (לכאורה, כמובן).
היי, אני לא חושב שההיבטים התיאורטיים או הפרקטיים של מדידת מוטיבציה הם מתחום מומחיותו של האלוף – הוא אמור להיות מומחה בהובלת אנשים לקרב וביצירת מוטיבציה בקרב פקודיו. מסיפורים ששמעתי (לא פגשתי אותו אישית) הוא אכן מומחה בשני אלו. יתכן ששדווקא המומחיות שלו ביצירת מוטיבציה הובילה אותו למסקנות מוטעות עקב ההטיה האישית (לא כולם כמוהו).
הכהן צודק כאשר מדובר ברמה הפרטנית – על חייל אחד ללא מוטיבציה לשירות במקום מסוים ניתן להשפיע וצריך לקחת בערבון מוגבל מאוד את המוטיבציה שלו לפני השיבוץ. אולם מכאן לא ניתן לגזור לרמה המערכתית – 1,000 חיילים במחזור גיוס שלא רוצים לשרת באותו מקום אליו הם שובצו זו כבר בעיה מערכתית שמחייבת התייחסות – הפיתרון שלה הוא לא "לא לשאול אותם"