[בתמונה: רפול. הסיפור לפיו אמר - שהסיכויים להצלחת מבצע הם 50% כי או שהמבצע יצליח או שלא - הם אגדה... הצילום באדיבות ארכיון משרד הביטחון]
[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
זהו מאמר שלישי בסדרה זו, של חילופי מאמרים, על מוטיבציה, בארגונים בכלל ובצה"ל בפרט, ועל איכות מדידתה:
- ראשון היה האלוף גרשון הכהן, במאמר: "לא צריך לשאול אותם יותר מידי…". המאמר נכתב בתגובה לפרסום נתוני בדיקת המוטיבציה של צעירים להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, המלמדים על ירידה קלה אך עקבית, הנמשכת לאורך זמן. רציונל המאמר היה שתוצאות הבדיקה מטעות (לכניסה למאמר, לחצו כאן).
- בתגובה, כתב אופיר צ'רניאק - יועץ ארגוני ובלוגר - מאמר תשובה, שיצא נגד הביטול שבו התייחס הכהן ל"עבודה המקצועית של מנתחי סיכונים וחוקרי ביצועים"... (לכניסה למאמר, לחצו כאן).
- עתה, משיב האלוף הכהן למאמרו של צ'רניאק:
[להרחבה בנושא מוטיבציה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא תיאוריות מרכזיות על מוטיבציה בעבודה, לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Justin Connaher לאתר flickr]
כבר אמרנו: מוטיבציה היא תופעה חמקמקה
אופיר,
אין חולק על חשיבותה של המוטיבציה לארגון מכוון מטרה.
אבל - כפי שכתבתי במאמרי הקודם - אותם מומחים, אשר הדגישו את חשיבותה, לא חסכו גם מילים על עובדת היותה "תופעה חמקמקה ועמומה, לא ידועה עד תום, לא לעובדים עצמם ולא להנהלת הארגון." [ראו, למשל, אצל אביעד בר חיים (2004) בספרו "התנהגות ארגונית", חלק א', ע' 194; ראו כריכת הספר משמאל].
עדות לכך היא עבודתם של Kleinginna and Kleinginna, מ- 1981) שליקטו בחריצות את מכלול ההגדרות לתופעת המוטיבציה ומצאו עד 1981 לא פחות מ- 140 הגדרות שונות (ראו גם אצל בר חיים, 2004, ע' 195; יחזקאלי, 2017). את המתרחש בתחום ההמשגה של מושג זה הם כינו "בלבול טרמינולוגי" ("terminological confusion").
אם עד 1981 הוגדרו לתופעה זו 140 הגדרות, כמה הגדרות קיימות לה היום? למה?
ואם מגדירי התופעה מתבלבלים, מה נאמר על אלה שאמורים למדוד אותה?
[להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי U.S. Army Europe לאתר flickr]
מוטיבציה בעבר ובהווה, מול מוטיבציה בעתיד
מסכים בהחלט, שבחינה לאחור - אם עובדים גילו מוטיבציה בעבר, במהלך חתירתם אל היעד - היא בת ביצוע. ואז, כפי שכתבת, וכיוון שהקשר בין מוטיבציה (או כל רגש אחר) להתנהגות הוא מורכב, הוא מחייב הבנה וניתוח מתי נערכה המדידה ואיך היא בהשוואה למדידות בנקודת זמן דומה.
[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]
ובוא ונאמר, שגם מדידה של מוטיבציה בהווה היא בת ביצוע. אבל, מה באשר לעתיד? האם ניתן לנבא מוטיבציה?
במאמרך הגנת בלהט על מנתחי סיכונים וחוקרי ביצועים. אבל, בגלל אי הודאות והדינאמיות הגוברת של חיינו, ניטלה מאיתנו יכולת החיזוי.
האם חיזוי מוטיבציה שונה לדעתך מחיזוי של תוצאות בחירות, למשל? אולי רק לחומרה. אם לפני הבחירות רק אחוז מסוים טרם החליט כיצד יצביע, הרי שבנוגע למוטיבציה, אין קשר לעתים בין רמת המוטיבציה ערב גיוס למשל, לזו שתהיה לחייל מספר חודשים לאחר מכן.
הנה לפניך (משמאל) הספר דבר המומחים. תחזיות שלא בדיוק התגשמו (סרף ונבסקי, 2009) - שראה אור באנגלית ב- 1984 ותורגם לעברית ב- 2009. ספר זה נותן לנו אינדיקציה טובה מה שווים "מומחים לעתיד", ומביא אלפי דוגמאות מביכות של תחזיות מומחים שלא התממשו בתחומים שונים של חיינו. על פי הכותבים, זהו אוסף של קביעות נחרצות, מהימנות ומוטעות לחלוטין...
התוצאה מלמדת כי המומחים למיניהם טעו ותמיד יטעו לגבי כל דבר הקשור בעתיד. היומרה להבין מוטיבציה עתידית אינה שונה! (או שמניעיה אחרים...).
.
בין מרתון לואלס
במאמרי הקודם הבאתי כדוגמה את שקורה לי לקראת מרתון: איך אני מגיע לתחרות, בלי מוטיבציה, באמירה שאני הולך להעביר את הריצה בלי להשקיע, ולפתע מתוך אווירת האירוע - עם הרצים שעוקפים אותי - נוצרת בי מוטיבציה שלא הכרתי, וגם תוצאה טובה פי כמה ממה שכיוונתי להשיג.
בתגובה ענית לי (כחובב מרתונים בעצמך) שאתה בטוח, שאם בבוקר המרתון יודיעו לי שהמרתון הפך לתחרות ריקודי ואלס - כי ככה המארגן רוצה - סביר להניח, שלא אתמלא במוטיבציה לרקוד ואלס.
האם זו הדוגמה הנכונה לחיל שרוצה להגיע ליחידה אחת ומגיע לאחרת? זה אולי מתאים יותר לנער המתכונן לגיוס, אך נכפית עליו משימת חיים אחרת. דוגמה מתאימה יותר לטעמי היא, שינוי מקום מסלול המרתון, ו/או המסלול... אני יכול לא לאהוב את השינוי, אבל אין לי מושג מה יתהווה במהלכו... כך גם החייל שמועבר, ללא מוטיבציה, ליחידה קרבית. הוא לא ממש בוחר במודע את ההשקעה שהוא משקיע.
הדוגמה על רפול...
בפתח מאמרך הבאת כדוגמה את הרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן (רפול) ז"ל. איך לפני מבצע צבאי היה שואל את המתכננים לגבי סיכויי ההצלחה של המבצע. לאחר שהם היו עונים בכובד ראש, הוא היה מתקן אותם ואומר להם שהסיכויים הם 50% כי או שהמבצע יצליח או שלא... הסיפא של הדוגמה שהבאת הייתה שאני - כמו רפול - מבטל את העבודה המקצועית של מנתחי סיכונים וחוקרי ביצועים.
הסיפור המוכר הזה הוא סוג של אגדת עם שהשתבשה... רפול, שאישיותו עוצבה בפלמ"ח, ואחר כך בצנחנים בימי פעולות התגמול, מימש אישית את התביעה של הרמטכ"ל דאז, משה דיין, להבטיח, שאם יחידת צהל נשלחה לפעולה היא לא תשוב בלי לבצע ולהשלים את המשימה. מבחינת רפול, למבצע הייתה רק אפשרות אחת: 100% אחוזי הצלחה. כך טען תמיד...
[בתמונה: הרמטכ"ל הרביעי, משה דיין - 100% אחוזי הצלחה... המקור: אתר צה"ל]
בדרל כלל איני משתף בסיפורי מורשת קרב אישיים, אבל אני מרגיש צורך להעמיד דברים על דיוקם. סיפור ה- 50%-50% - הנוגע לרפול - לא עסק בסיכויי הצלחתה של משימה, אלא בסיכוי לגשם (יש קצת הבדל בין לדבר בתחקיר לפני מבצע, עם חיילים, על סיכוי לגשם לעומת הסיכוי להצליח, בסיכוי על 50-50):
בשנת 1981 השתתפתי במבצע עם סיירת מטכ"ל, אי שם מצפון לחרמון, בסוג של סיור מודיעין, במסגרת ההכנות למלחמת לבנון הראשונה:
- בתחקיר שלפני המבצע, שאל הרמטכ"ל רפול, "מה הסיכוי לגשם בליל המבצע?".
- עוזי דיין - שהיה אז מפקד היחידה - ענה בביטחון: ״18 אחוזים סיכוי לגשם״.
- רפול שאל ״מאיפה המספר הזה?".
- עוזי ענה: ״יש לנו נתונים מופעי גשם באפריל בחרמון ב-20 שנים האחרונות, והשכיחות היחסית היא 18 אחוז״.
- רפול אמר: ״מה פתאום? מחר בלילה תהיינה שתי אפשרויות: יהיה גשם; או שלא יהיה גשם. 50%-50%.
שנתיים לאחר מכן, בסמינר על הפילוסופיה של תורת ההסתברות הבנתי שרפול ממש צדק. המאורעות לגמרי בלתי תלויים, ומרחב הסיכויים לגשם בלילה למחרת לא מושפע ממה שקרה בשנה שעברה, ובשנים שקדמו לה...
אם נחזור לנושא הוויכוח שלנו, לסוגיית המוטיבציה, משתנים - שמשפעים על עליית המוטיבציה או על ירידתה - עוד פחות ניתנים לחיזוי משאלת הסיכוי לגשם מחר בלילה.
מישל פוקו (ראו תמונה משמאל) היטיב לאפיין במחקריו התרחשויות אנושיות, המתהוות במכניזם של מערכת כוח. יחידה צבאית היא בהחלט סוג של תופעה, הפועלת בדינמיקת המכניזם של מערכות כוח.
האם הצבא מאפשר אלטרנטיבה ליחידות הקרביות?
כתבת: "יש הנחת יסוד מובלעת בטענה הזו שהצבא מאפשר לא ללכת ליחידות קרביות, או לא לרצות ללכת אליהן. כמובן שהיא אינה נכונה. השאלה היחידה שמשפיעה על השיבוץ של אלו המתאימים לשירות קרבי היא, איפה הם מעוניינים לשרת את השירות הקרבי; ולא האם הם רוצים". האמנם? האם הצבא איננו משווק באגרסיביות יחידות מובחרות ויחידות טכנולוגיות? האם השיווק הזה לא עובד? על חשבון מי זה בא לדעתך?
ונתתי גם את הדוגמה ההפוכה: משטרת ישראל משווקת בתבונה את משמר הגבול לבני הנוער. ראה את התוצאות...
לסיכום
הדיון בסוגיה זו רחב הרבה מעבר למחקר פסיכולוגי סוציולוגי על המתרחש בדינמיקת היחידה הצבאית. די להתבונן במבט חטוף על החידתיות שמעוררת תורת הקוונטים, באי יכולתה לנבא באופן לא סטטיסטי את תוצאות הניסויים בחלקיקים...
זוהי התבוננות ביקורתית על תופעת האדם, ועל יומרת מדעי החברה לטפל בתופעה, כאילו היה מדובר בתופעה פיזיקלית.
[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2017), הֲנָעָה – מוטיבציה, ייצור ידע, 18/12/17.
- פנחס יחזקאלי (2017), תיאוריות מרכזיות על מוטיבציה בעבודה, ייצור ידע, 18/12/17.
- פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 26/5/18.
- בר חיים אביעד (2004), התנהגות ארגונית, כרך א', עמ' 244-191.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- קריסטופר סרף, ויקטור נבסקי (2009), דבר המומחים. תחזיות שלא בדיוק התגשמו, בנימינה: גלורי.
- A categorized list of emotion definitions, with suggestions for a consensual definition, Motivation and Emotion, , Volume 5, Issue 4, pp. 345–379 (ראו תמונה משמאל).
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו". (אבות, ה', י"ז).
תגובה מפורטת, מנומקת ומנוסחת היטב. אנחנו עדיין חלוקים בחלק מהדברים, והמחלוקת הזו היא אומנם לשם המוטיבציה ולא לשם שמים, אבל בהחלט ראויה להתקיים, כיוון שהיא מרחיבה ידע באופן מכבד וחשוב. מצד שני, על מנת לא ליצור התנצחות או להסיט את האתר רק לדיוני מוטיבציה, אינני מתייחס לתוכן. מי שרוצה להרחיב מוזמן לפנות אל שני הבתים. ובשמחה אקשקש על הנושא עם הכהן באופן פרטי או תוך כדי ריצה (ולא תוך כדי ריקוד, אני די גרוע בזה ולא מסוגל לרקוד ולדבר בו זמנית).