[לכתבה המלאה ב'ישראל היום', לחצו כאן]
ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.
* * *
ראש בראש: האוצר מול הפרקליטות...
שתי כתבות בעיתונים כלכליים מתארות מאבק המתרחש בשבועות האחרונים בין אגף התקציבים במשרד האוצר לבין הפרקליטות ונציגי היועץ המשפטי לממשלה. הוויכוח נסוב על האופן בו צריכה המדינה להיערך על מנת שתוכל לעמוד בפסיקת בג"צ שטח המחיה, אשר מחייב אותה לדאוג לשטח מחייה של 3.5 מ"ר לכל כלוא עד מרץ 2018 ובשטח מחייה של 4.5 מ"ר לכל כלוא עד ספטמבר 2018.
ברור שאין זו משימה קלה, והיא דורשת ריווח שטח המחייה לכ-40% מכלל הכלואים בישראל (כ-6,300 אסירים מתוך 19,000).
[להרחבה על צפיפות אסירים בכלל, לחצו כאן] [להרחבה על הצפיפות הקשה בה מוחזקים אסירים בישראל, לחצו כאן] [להרחבה על החלטת בג"ץ, לחצו כאן]
משרד האוצר, הסנגוריה הציבורית, שירות המבחן ורבים מאנשי האקדמיה מתחומי המשפט והקרימינולוגיה, סבורים שהחלטת בג"ץ מחייבת פיתוח מנגנונים שיפחיתו את מספר האסירים והעצורים בישראל, שבה שיעורי הכליאה גבוהים יחסית לרוב מדינות העולם ותועלתם מוטלת בספק. רק לאחר מכן, לפי עמדת האוצר, יהיה מקום להשקיע תקציבים רבים בריווח מתקני כליאה קיימים ובניית מתקנים חדשים.
ומנגד, היועץ המשפטי לממשלה וגופי התביעה בארץ דבקים במדיניות שמרנית המבוססת על הנחה שמעצרים ומאסרים יוצרים הרתעה ומסייעים במניעת עבריינות עתידית. גופים אלו, אשר אחראים במידה רבה לשיעורי הכליאה הגבוהים בישראל, אינם רואים עצמם כפופים למאמץ ליישום החלטת בג"צ. לתפיסתם הם יכולים להמשיך ולדבוק בגישה המקצועית שהובילה לשיעורי הכליאה הגבוהים בישראל, והאחריות על יישום החלטת בית המשפט מצויה בציר שבין שב"ס, אשר נדרש לתכנן ריווח של מתקני הכליאה הקיימים ובניית מתקנים חדשים, לאוצר, אשר לפי גישה זו צריך להזרים תקציבים למימון הבינוי והריווח.
[בתמונה: מבט השוואתי על שיעורי הכליאה במדינות שונות בעולם - נתוני 2014]
הזירה המידית של הוויכוח בין השקפות עולם אלו היא בניסיונות של משרד האוצר לקדם במסגרת חוק ההסדרים מספר רפורמות שמטרתן הפחתה מהירה יחסית במספר האסירים: מנגנון יעיל שיאפשר שחרור מוקדם של אסירים לא מסוכנים שהוטל עליהם עונש מאסר של שנה ופחות; הרחבת המנגנון של שחרור מינהלי; וקביעת כלל נורמטיבי שינחה את בית המשפט לא לגזור על נאשם עונש מאסר קצר, בלי שיקדים וייבחן אפשרות לממש את האינטרס השיקומי והגמולי בענישה באמצעות חלופת שאינה כוללת מאסר בפועל.
שתי כתבות רלוונטיות:
- האחת, כתבתה של מירב ארלוזורוב בדה-מרקר:
- השנייה: כתבה של משה גורלי בכלכליסט:
תמשיכו לעקוב - יהיה מעניין
מקורות והעשרה
- איציק סבן (2017), בשב"ס מזהירים: "החל מדצמבר לא נוכל לקלוט עצורים ואסירים חדשים", ישראל היום, 4/12/17.
- משה גורלי (2018), 2 מיליארד שקל יושקעו בהרחבת שטח בתי הכלא, כלכליסט, 2/1/18.
- מירב ארלוזרוב (2018), הדדליין של בג"ץ יכול להביא לשחרור של אלפי אסירים, דה מרקר, 1/1/18.
- חגית לרנאו (2018), מהו שטח המחיה המינימלי, שמדינה מחויבת להקצות לאסיר?, ייצור ידע, 9/1/18.
