[בתמונה: שריפת יהודים ב- 1934 כחלק מהאנטישמיות בימי המגפה השחורה. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

עודכן ב- 13 במאי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

במאמר קודם עסקנו בעונש המוות כפי שהוא משתקף במקורות היהדות. אולם מפאת קוצר היריעה, לא הזכרנו את העובדה, כי בספרד הנוצרית של ימי הביניים, בעקבות מכת מלשנות ומוסרים למלכות, הקהילות היהודיות תקנו שניתן לגזור עונש מוות על אנשים שכאלה.

קודם שנגיע לדיון בתקנות הללו, נפתח בסקירה היסטורית קצרה, אודות מצבם של קהילות היהודים בספרד בתקופה האמורה.

[למאמר הקודם: "עונש המוות במקורות היהדות מציאות או דמיון?" לחצו כאן] [להרחבה בנושא היבטים עכשוויים של עונש המוות, לחצו כאן]

[בתמונה: סקילת בן האשה הישראלית המקלל: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה (ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים י'-כ"ג). התמונה היא נחלת הכלל]

מצב היהודים בספרד במהלך המאה ה-14 מאופיין בחוסר יציבות, בהיבט הדתי והפוליטי כאחד. היהודים שהיוו מיעוט דתי, היו נתונים לחסדי השלטון, ותחת לחצה הבלתי פוסק של הכנסייה הנוצרית. למרות רדיפות השלטון,הייתה בקהילה היהודית שכבה של בעלי ממון,שהיו בשל כך מקורבים למלכות.

תקופה זו מציינת מפנה בתולדות היהודים בספרד. בנוסף לרדיפת השלטון, חלה התדרדרות במעמדם ובחוסנם הפנימי של הקהילות, אשר נפגעו עקב גורמים פנימיים.

המלחמות הרבות בין ממלכות ספרד השונות ופרוץ המגיפה השחורה, גרמו לאיום פיזי על חיי היהודים בקהילות. הללו הואשמו בהתפשטותה של המגיפה השחורה ורבים מבני הקהילה היהודית מתו על קידוש השם (ראו תמונה בראש המאמר).1

בנוסף, קמו מתוך היהודים אנשים שהמרו את דתם ויצאו חוצץ כנגד דת אבותיהם. המומר המפורסם באותה תקופה היה אבנר מבורגוס, שפעל ללא ליאות כנגד אחיו לשעבר, והאשימם בעלילות שווא לרוב.2

נציגי הקהילות היהודיות היו נגועים בהסתאבות ובשחיתות.היו אלה יהודים עתירי נכסים וממון שהתרחקו מדתם ומשליחותם הקהילתית.3

אותם פרנסי הקהל, הואשמו במעשי זימה והוללות,שאך הגבירה את השנאה מצד השלטון הנוצרי ופשוטי הקהילה היהודית כלפי אותה אליטה יהודית.

מכה פנימית נוספת שנחתה של הקהילה היהודית הייתה תופעת המלשינות, שהפכה למגפה של ממש,וסיכנה יהודים רבים בקהילות השונות באם המלשין היהודי לא על סיפוקו ב"דמי לא יחרץ".4

[בתמונה: אינקוויזיציה... הצייר: כריסטיאנו באנטי. הציור הוא נחלת הכלל]

מההיבט הפוליטי המדיני החיצוני, בתקופה שאנו דנים, ניטשו מלחמות פנימיות בתוך ספרד עצמה. פדרו הראשון - בנו של המלך אלפונסו ה-xi - הקים את שלטונו תוך סיוע נרחב של היהודים בקסטיליה. בן פילגשו של אלפונסו ה-xi, אנריקי השני, מרד בשלטונו של אחיו, דבר שהביא לפרוץ מלחמת אחים. בשנת 1369, הייתה ידו של אנריקי על העליונה, לאחר שפדרו הראשון נהרג. הייתה זו מכה קשה ליהודים שתמכו בו היות ובשל התמיכה הזאת הם שילמו מחיר דמים יקר.

אנריקי השני הטיל על הקהילות היהודיות קנסות כספיים,שהיה קושי רב לשלמם. רק לאחר זמן, רתם אנריקי את היהודים לשירות שלטונו.

במלכויות אחרות בספרד, באורגון, בוולנסיה ובקטלוניה, שררה יציבות יחסית תחת שלטונו של פדרו הרביעי, אולם גם כאן, סבלו היהודים מעלילות שונות, בעיקר בעקבות המגיפה השחורה.

כדי להתגונן כנגד מצב זה,התארגנו מספר קהילות בצפון מזרח ספרד, בשנת  1354, וחיברו תקנות לכלל יהודי הקהילות הללו.

ברקען של תקנות אלה עמדה, כאמור, "המגיפה השחורה" או "המוות השחור" (1348), שנפוצה בכול אירופה, והפילה חללים רבים. הייתה זו תקופה הרת אסון לקהילות היהודיות באירופה, זאת נוכח הקביעה  שהיהודים הם האשמים בהתפרצות המגיפה ובהתפשטותה. נוכח גל אנטי יהודי זה, החליטו קהילות ארגון, קטלוניה, ולנסיה ומיורקה, להתאחד בתקנות ציבוריות מחייבות, כדי להקל את הנטל על הציבור היהודי תוך נקיטת עמדה אחידה ומלוכדת מול השלטון הנוצרי המאיים.

[בתמונה: איור בנושא המוות השחור; המקור לא ידוע. התמונה היא נחלת הכלל]

התקנות עצמן מקיפות ומפורטות מאוד ולכן בחרתי להביא את עיקרן:

• הגעה להבנה מלאה עם מלך אורגון, אלפונסו ה-iv והכנסייה הקתולית, עד כמה שניתן, בכדי להשיג את ברכתם והגנתם לכלל הקהילה היהודית, תוך מיתון רגשות הציבור הנוצרי, שראה ביהודים אשמים במגפה השחורה.
• דרישה שבמקרה שיהודי בודד מהקהילה יחטא כנגד האמונה הנוצרית, יישפט כבודד וכיחיד,והקהילה בכללה לא תיענש בעטיו של יחיד זה.
• מתן אפשרות ליהודים להעתיק את מקום מגוריהם במקרה הצורך.
• בקשה שתשלומי המיסים של הקהילה היהודית תהיה על סמך חותמת רשמית שהקהילה תנפיק, זאת במטרה למנוע הטלת מיסים שרירותיים נוספים מצד נתיני המלך.
• ביעור מלשינים מתוך הקהילה היהודית, הפועלים בעצה אחת עם השלטונות תמורת בצע כסף.

היות ותקנות אלה כאמור מכילות פרטים רבים, נדון בדיון הנוכחי רק בהסדרים ותקנות מיוחדות שנקבעו כלפי אדם שהוא חשוד כמלשין או מוסר יהודים אחרים לידי השלטון הנוצרי. לפי האמור בתקנות, אסור ליהודי לתבוע את חברו לדין בפני שופט חילוני או כנסייתי. רק במקרה שהנתבע אינו מציית לדין תורה,מותר להוציא את דינו לערכאות חיצוניות של השלטון או הכנסייה.

כל חבר קהילה אשר ילשין על בן קהילה אחר, באופן העלול לגרום לו נזק, גם אם דבריו לא יגיעו לאוזנו של השלטון הנוכרי או הכנסייתי, יהיה חייב בקנס כספי, ויאסר בבית הסוהר של הקהילה היהודית למשך עשרה ימים.

בן קהילה שילשין על יהודי אחר בפני הגויים,ישלם קנס של מאתיים זהובים ויאסר למשך פרק זמן של עשרים יום. אם דבריו של המלשין יגרמו נזק גופני לאותו אדם שהוא הלשין כנגדו, הרי שיש לייסרו בכוויה במצחו על ידי ברזל מלובן, בנוסף על הקנס והמאסר שתלויים כנגדו.

אם המלשין עשה את מעשהו בשלושה פרקי זמן שונים, ועדים כשרים ראו זאת, הרי יש להוציאו להורג על פי תקנות הקהילה. אם לא ניתן להורגו, יש להלקות אותו מאה מלקות, לנדותו ולגרשו מהקהילה לה הוא משתייך. במקביל, יש להוציא כנגדו קול קורא אודות מעשיו הנפשעים, שאיש לא יאסוף אותו אל ביתו, או ישתדך איתו בעתיד.

אחרית דבר. למרות שעונש המוות המקראי הוצא כמעט מהקשרו בידי חז"ל, אנו רואים כי הוא לא חלף מהעולם לגמרי בעולם היהודי הכפוף להלכה. בעיקרי הדברים שהבאנו כאן אודות מצב הקהילות היהודיות בספרד הנוצרית של המאה ה-14, המדובר על המצב בעייתי מההיבט הפוליטי והמדיני, שהניע את ראשי ההנהגה היהודית להגיע להבנות עם השלטון הנוצרי, כדי למנוע התדרדרות מוחלטת.

בנוסף, משקפות תקנות אלה מצב עגום בחיים היהודיים הפנימיים, בעיקר בתחום החברתי- מוסרי, זאת נוכח מכת ההלשנות מבית. מכיוון שמכה זו לא באה על פתרונה באופן המניח את הדעת, נקטו ראשי ההנהגה היהודית בפתרונות רדיקליים שכללו גם עונש מוות במקרה קיצון. עצם העלאת פתרון מסוג זה, אף כי אין בידינו מספרים רשמיים של הוצאות להורג מסוג זה, מראה כי בעת צרה בה הציבור יכול להיפגע באופן דרסטי, בגלל מעשיהם של יחידים, ניתן להתגונן הלכתית וחברתית כנגד התופעה האמורה בכל האמצעים כולל עונש מוות.

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RyanMcGuire לאתר Pixabay]

מקורות

• ברוכמן אבי (2017), עונש מוות למחבלים? ייצור ידע, 20/12/17.
• אבי הראל (2018), עונש המוות במקורות היהדות מציאות או דמיון?, ייצור ידע, 5/1/18.

1. ראה-גרץ, שפ"ר, דברי ימי ישראל,כרך ח',פרק י'(כולו).

2. ראה-בער, י.תולדות היהודים בספרד הנוצרית, ת"א,1965, עמודים-192-210.

3. שם, עמוד-219-227

4. ראה הערה מספר 3.