[בתמונה: דוד בן גוריון. הצלם: צילום: זולטן קלוגר, לע"מ]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בשלושה מאמרים במדור הדעות של ישראל היום, ניתנה בשבוע האחרון התרעה מודיעינית לתפנית אסטרטגית במאבק הישראלי פלסטיני. שלושת הכותבים מומחים לזירה הערבית: יוסי קופרווסר, אייל סיזר וראובן ברקו, התריעו על תהליך המגיע לקיצו.

לא במקרה, שלושת המומחים - שמילאו במשך עשרות שנים תפקידים משמעותיים במערכת המודיעין הישראלית - התמקדו  בדינמיקה המתפתחת בצד היריב ובזירה הבינלאומית. במתכונת הערכת המצב הנהוגה בצה"ל וגם בדיוני קבינט, הדיון אכן נפתח על פי רוב בסקירת המודיעין על מצבו ופעולתו של האויב.

אולם, השאלה המכרעת - שאינה בתוקף סמכותם המחקרית של מומחי המודיעין - היא, קודם כל, מה שאיפותינו - בהיבטי חזון לאומי - וכיצד  מתבטאות שאיפותינו במיקוד לאינטרסים שרצוי לנו להתמקד בהשגתם. בדיון הזה - כפי שהיטיב להדגיש דוד בן גוריון - צריכה להוביל ההנהגה הלאומית ולא המומחים המקצועיים.

משוואת הביטחון הלאומי (אג"ם/תוה"ד, 1998, ע' 67) רחבה בשיקוליה, מעבר להיבטים הביטחוניים הטכניים, כפי שמוגדר בספרות תורת צה"ל: "ביטחון לאומי הוא התחום העוסק בהבטחת היכולת הלאומית להתמודד ביעילות עם כל איום על הקיום הלאומי ועל האינטרסים החיוניים הלאומיים...".

[להרחבה בנושא ביטחון לאומי, לחצו כאן] [להרחבה בנושא אינטרסים לאומיים, לחצו כאן]

ואמנם, בשאלת האינטרסים החיוניים הלאומיים שלנו ביהודה ושומרון טמון שורש המחלוקת בין ימין ושמאל ביחס לעתידנו במרחב. בהעדר הסכמה בשאלת החזון הלאומי, העברנו את ניהול הדיון למומחים הביטחוניים. התקבעה כך רשימת האינטרסים שלנו ביו"ש, כמתמצה בלא יותר מדרישות ביטחוניות, כמו פיקוח על המעברים בבקעת הירדן, ותחנת בקרה אווירית בהר בעל חצור.

האינטרס היחיד - שחרג מעבר למאמצי האבטחה הטכניים - הוא אינטרס ההיפרדות מהפלסטינים, שהפך במדיניות אהוד ברק, חיים רמון וציפי לבני, לאינטרס לאומי עליון. בדיבורם, החוזר ונשנה, על כורח ההיפרדות, הם מתכחשים למעשה לעובדה, שההיפרדות מומשה ברובה הגדול בהנהגת ראש הממשלה יצחק רבין. כבר במאי 1994, תם שלטון מדינת ישראל על כל האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה ובינואר 1996, תם שלטון המנהל האזרחי הישראלי על כל הפלסטינים במרחבי A ,B ביו"ש. 90% מהפלסטינים - המתגוררים במרחב שנכבש ביוני 1967 - מנוהלים מאז על ידי הרשות הפלסטינית.

האורח - בו סימן רבין את שטחי A ,B ,C ביהודה ושומרון - מבטא את החיוניות הרבה שזיהה באחיזתנו במרחבי C. לאחר מימוש הנסיגה מרוב השטחים המאוכלסים ביו"ש, המשך התביעה להיפרדות מהפלסטינים, פירושו למעשה, נסיגה ישראלית כמעט מלאה משטחי יהודה ושומרון כולל בקעת הירדן, כאשר גושי ההתיישבות האמורים להישאר בידינו אינם יותר מ-4% מכלל השטח.

[בתמונה המקורית: יצחק רבין יממה אחרי סיום מלחמת ששת הימים. צילום: שלמה לביא/לע'"מ]

מתוך השקפת עולם זו, אחרי פיגוע טרור - כמו רצח הרב רזיאל שבח, בפאתי חוות גלעד - מעוררים שוחרי ההיפרדות את השאלה המוכרת: מה יש לנו לחפש שם, ואם בינתיים, צה"ל בכל זאת נדרש לפעול שם, מדוע צריכים לחיות שם אזרחים ישראלים?

ובכן, האינטרסים הלאומיים שלנו ביהודה ושומרון אינם רק ביטחוניים. הפלסטינים מבינים טוב מאתנו, כדברי עבאס זכי (ראו תמונה למטה), ממייסדי הפת"ח, שאם יצליחו לדחוק אותנו לרצועת החוף הצרה ובתוך כך לגרום לנו לאבד את זיקתנו לארץ כמולדת אבות, זה ענין של זמן עד שנעלם, כמו הצלבנים.

[בתמונה: עבאס זכי. המקור: התקשורת הערבית. לחצו כאן]

[להרחבה על דבריו של עבאס זכי, לחצו כאן]

בנוסף, מבחינה מרחבית ואקולוגית, מדינת ישראל - המצטמצמת לרצועת החוף - הופכת, מנהריה עד אשקלון, לרצף עירוני צפוף ובלתי נסבל. כבר כיום, הגיעה בעיית הצפיפות לנקודת הרתיחה. רשות התכנון הונחתה לדוגמה לתכנן, לקראת 2040, תוספת של 2,600,000 דירות חדשות, כולן בתחומי מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק. הבשורה המרחבית מצויה במרחב הפנוי - במרחבי בקעת הירדן, מקו הירדן ועד גב ההר - להושבת מיליוני יהודים בשדרה מזרחית מקבילה לרצועת החוף.

האופן בו שרטט ראש הממשלה יצחק רבין את שטחי C - בתשומת לב אישית לכל ציר וגבעה - הוא הביטוי למפת האינטרסים המרחביים של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. לביטויה המרחבי של תפיסה זו, נדרש מפעל ההתנחלות, בארבע מגמות עיקריות:

• פיתוח ירושלים רבתי, בעיקר, מזרחה עד ים המלח;
• פיתוח דרום הר חברון;
• פיתוח מרחב בקעת הירדן;
• ופיתוח המסדרונות, מרצועת החוף אל בקעת הירדן.

זו, בין היתר, חיוניות חוות גלעד, בהיותה שוכנת על אחד המסדרונות ממערב למזרח. מדובר כמובן במגמה, שרק אזרחים חלוצים יכולים לממשה.

בהקשר הכולל, בביסוסה של מגמת התיישבות  נרחבת, טמון גם המפתח ליציבות האסטרטגית, בכינון התודעה שאחיזתנו במרחב היא קיר איתן שמוטב להשלים עם קיומו ולהיתמך בו.

העשרה

• פנחס יחזקאלי (2017), זכי עבאס : פתרון שתי המדינות יוביל לקריסת ישראל, ייצור ידע, 17/2/17.
• אג"ם/תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, צה"ל, המטה הכללי, תל-אביב, עמ' 47-46.
• פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.